יאיר וינשטוק
היתה שעת בין ערבים של יום חורפי מעונן כאשר המטוס החל דוהר על מסלול ההמראה בנמל התעופה קנדי שבניו יורק. כעבור זמן קצר התרומם לאוויר, אסף גובה, והחל משייט כשפניו מועדות לעבר יבשת אירופה ומשם לארץ ישראל . מבט פנימה לתוך המטוס מגלה לעינינו תמונה מאד בלתי שכיחה. בחלקו האחורי של תוך סיפון המטוס, הצבוע בצבעי חיל האוויר של גרמניה, יושבים כמה עשרות חיילים גרמניים, ואילו בחלקו הקדמי של המטוס, מאחורי תא הטייס, במקום המיועד למושבים רגילים, מונח ארון מתים וסביבו יושבת קבוצת חסידים. פניהם עוטים ארשת אבלות ובכי והם משוחחים ביניהם בשקט . חידה היא לכל רואה, כיצד מגיע ארון מתים לסיפונו העליון של המטוס, מדוע איננו נמצא במקום הרגיל בתא המטען.
התאריך הוא יום ראשון לעת ערב כ"ח טבת תשמ"א והנפטר אותו מובילים לארץ ישראל, הוא כ"ק האדמו"ר מסטרוז'ניץ, הרה"ק רבי יששכר בער רוזנבוים זצוק"ל שנפטר יממה קודם לכן בעת רעוא דרעוין של שבת קודש פרשת וארא בעיר ניו- יורק שם התגורר . וכך כאשר סביב ארונו של הנפטר יושבים בניו ונכדיו, משוחחים הללו ביניהם ומשחזרים אותו נס גלוי, פלא שמימי שהתרחש זה עתה והראה להם במופת חותך איך הקב"ה מקיים את הנאמר בפסוק "רצון יראיו יעשה ".
צדיק גדול היה האדמו"ר רבי יששכר בער מסטרוז'ניץ זצוק"ל מעת נולד בעיר טשרנוביץ בשנת תרס"ה לאביו הקדוש רבי איתמר מנדבורנה זצוק"ל כחוטר מפואר לגזע היחס של שושלת פרימישלן המסועפת. בהיותו כבן עשרים עבר לעיר סטרוז'ניץ השוכנת גם היא באותו חבל ארץ בבוקובינה, ושם ניהל אדמו"רותו ביד רמה עד שהגיעו ימות הזעם, וכל הארץ נשטפה במבול של דם ודמעות. לאחר השואה היגר לארה"ב ושם תפס מקום נכבד בכותל המזרח של גדולי התורה והחסידות של אמריקה. כל ימיו היו מסכת אחת של התקשרות עילאית בשלושת ה"רעין דלא מיתפרשין" קודשא בריך הוא, אורייתא, וישראל. כולו חטיבה אחת של דבקות עילאית יוקדת במי שאמר והיה העולם, התמדה גדולה בתורה ממנה הוא אין פורש אפילו לשעה קלה, ואהבת ישראל, אהבה שאינה תלויה בדבר ועליה מעיד כל אחד ואחד ממקושריו בחיי חיותו . שבעים ושש שנים חי הרבי הקדוש רבי יששכר בער כמלאך עלי אדמות. כאשר היה עובר ברחוב, היו מתמקדות כל העיניים בדמותו הפטריארכלית ההדורה, עם זקנו הצחור היורד על פי מידותיו, פיאותיו העבות המסולסלות ושתי עיניו הבוערות באש של קדושה. והתקיים בו הנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. כל כולו קריאת תיגר על אמריקה החומרנית שבתוכה חי ללא שיהיה לו שמץ של נגיעה עם סביבתו . מאביו רבי איתמר, למד רבי יששכר בער כיצד ניתן לקיים אורח חיים של קדושה וטהרה גם בלב שממה רוחנית. ימי ילדותו עברו עליו כאמור בטשרנוביץ שלמרות שמה הנקשר מיד בזכרונות נעימים אודות דמותו העילאית של בעל "באר מים חיים" וסידורו של שבת , הרי שאותה העת כבר עברה שינויים מפליגים והתגוררו בה רובא דרובא של יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות . בתוך ים שוצף של חילוניות ומודרניות הצליח רבי איתמר מנדבורנה להקים אי של תורה וקדושה. ביתו היה סגור על מסגר והילדים לא הורשו לצאת החוצה. את משנת תורתם קנו בבית מן המלמד רבי יצחק שפירא ( חסיד צ'ורטקוב שהיה תלמיד- חכם מופלג וירא- שמים מרבים ) שאביהם שכר במיוחד עבורם .
פעם הגיע לבית אחד מיהודי העיר, ושטח התמרמרותו ופליאתו בפני הרבי: "הייתכן ! ? לנעול את שער הבית ולכלוא ילדים רכים כמו אסירים בבית הסוהר. הם צריכים לראות את אור השמש ". פתח רבי איתמר פיו בחכמה ואמר ", אמת שאני נועל בפניהם את שער הבית, אולם במעשה זה פותח אני בפניהם את כל השערים המוזכרים בתחינה למוצאי שבת ("ריבון העולמים אב הרחמים והסליחות"). מה כדאי יותר "...? וכמו אביו רבי איתמר שהיה כולו מידות מסולאות ומזוקקות שבעתיים, כך בנו רבי יששכר בער מסטרוז'ניץ.
מעשה ונזדמן יהודי אחד לבית מדרשו של רבי איתמר בוושינגטון- הייטס בארה"ב. זה היה בשבת שלפני יום ההילולא של אביו, האדמו"ר הקדוש רבי מאיר מקרעטשניף זצוק"ל. היה האורח סבור כי לתפילת מוסף של שבת ייגש בודאי הרבי, שהיה בנוסף על היותו חיוב גם בעל תפילה מאין כמוהו. התענג במחשבתו על העתיד וציפה בקוצר רוח לתפילת מוסף . ואמנם, לעליית מפטיר קראו את "מורנו הרב רבי איתמר בן מורנו הרב רבי מאיר" אולם לתפילת מוסף - הפתעה . אל העמוד ניגש יהודי לא. תואר ולא הדר. לא זקן ולא פאות. לא קול ולא נוסח. התפלל לפני התיבה את התפילה בלא נעימה ובלא רגש והותיר עדה שלמה של מאוכזבים . אחרי התפילה ניגש האורח אל הרבי ושאל בתימהון. "אינני מבין. למיטב זכרוני השבוע חל יום היארצייט של אביכם הצדיק ". "אמנם כן" השיבו הרבי בחיוך דקיק . "מדוע אם כן, לא ניגש הרבי אל התיבה? !" ענה רבי איתמר בתמימות. "שאלה צודקת. למען האמת, גם אני לא חשבתי אחרת. אך היהודי הזה פנה אלי בבקשה נרגשת מעומק לבו. השבוע הוא יום היארצייט של אשתו הראשונה שנרצחה במחנות ההשמדה בידי הנאצים הארורים ימ"ש שאלתו ובקשתו, האם יוכל לגשת לפני התיבה. הרהרתי בלבי. מה חשוב ממה. לכאורה אין כלל מקום לשאלה. הרי אני חיוב גמור מצד ההלכה, זהו אבא שלי! בעוד שבעל אינו מחויב להתפלל על אשתו. הוא כלל לא דיבר על הצדדים האחרים. שאלות כמו מי חשוב יותר, ומי מיטיב להתפלל ברגש ובדבקות, לא תפסו מקום . "ובכן" המשיך רבי איתמר, "חשבתי לעצמי. היהודי הזה כל כך שבור ורצוץ. מה יגרום יותר קורת רוח לנשמת אבי, האם התפילה שלי לפני התיבה או , ויתור שיסב הנאה ליהודי אומלל זה שעבר את מוראות השואה"? התשובה היתה ברורה מאליה .
ובדרכו של האב צעד בנו הרבי מס'טרוזניץ כל ימיו. מסכת מדות נאצלות שהמשיכה וטוותה את יריעותיה שנים רבות, וגם בעל תפילה, בעל רגש ובעל נוסח מיוחד ורבים התענגו על תפילותיו הלוהטות שבקעו מעומק לב טהור . בשנתו האחרונה נחלש רבי יששכר בער וכוחותיו עזבוהו. מחלות שונות תקפוהו וחבילות של ייסורין היו מנת חלקו. אך כאשר עשו מקורביו פעולות שונות להקל על ייסוריו, ראו בחוש שאינו מעוניין בהקלת הייסורים. פעם אחת אמר "מותר מעט לסבול" ובהזדמנות אחרת, כאשר בשבועות האחרונים לחייו, התהפך על משכבו מרוב כאבים ולא נתן תנומה לעפעפיו. ראהו נכדו בכאביו. נצבט לבו ופנה לסבא. "יישן מעט סבא, למען יונח לו מייסוריו ". "אני לא רוצה לישון ואינני חפץ שיונח לי מהייסורין" ענהו הסבא בהתרגשות. "אני רוצה שהקב"ה ימחול לעוונותיי. וכי חשיד בעיניך קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא? אם הביא עלי ייסורים, שמע מינה שאני צריך לסבול אותם, שימרקו את עוונותיי !".
במשך השנים ניסה האדמו"ר כמה וכמה פעמים לעלות לארץ ישראל ולקבוע בה דירתו, אך הדבר לא הסתייע בידו לצערו הגדול. באחד מביקוריו האחרונים בארץ ישראל שהה ברעננה לרגל הנחת אבן הפינה למוסדות התורה שהקים שם בנו כ"ק האדמו"ר מקליוולאנד רבי יצחק אייזיק רוזנבוים שליט"א. אביו ביקש לראות באותה אבן פינה, גם את אבן היסוד של עלייתו שלו ארצה, וקרא על עצמו באותו מעמד "ואת יהודה שלח לפניו להורות לפניו גושנה". אבל לא נסתייע הדבר .
עתה כאשר חש רבי יששכר בער כי שעתו מתקרבת, הביע שוב את כאבו בפני בנו רבי יצחק אייזיק שליט"א על שלא עלה בידו להשתקע בארץ ישראל בחייו למרות תשוקתו העזה. "מבקש אני להיטמן בהר הזיתים בירושלים לאחר פטירתי" אמר הרבי החולה לבנו. "אבל אינני יכול להעלות על דעתי מציאות כזאת, שישלחו אותי בתוך תא המטען של מטוס, כפי המקובל להוליך ארונות של נפטרים ." הבן נבהל והשתומם לשמוע את אביו מדבר דיבורים מזעזעים כאלו. החל מנחם את אביו ומדבר על לבו, כי עוד יאריך ימים ויזכה להגיע לארץ ישראל בגוף חי ולא בארון מתים. אולם אביו נשאר איתן בדעתו. אף הוסיף ואמר לבן. "בבקשה ממך, לך תברר כמה עולה לשכור מטוס מיוחד שיוליך אותי בארון מאמריקה לארץ ישראל בדרך כבוד ". הבן ניסה להתחמק ממשימה בלתי נעימה זו, אך חזקו עליו דברי אביו. ניגש אל סוכני נסיעות ובירר אפשרות לחכירת מטוס נוסעים קטן. המחירים ששמע הדהימו אותו. נראה היה כאילו נדברו ביניהם סוכני הנסיעות מי יפריז במחיר . כמה סוכני נסיעות שאלו לצורך מה הוא מבקש לחכור מטוס מיוחד. כשהסביר שמדובר בארון מתים, התקשו הסוכנים להבין. לשם כך אין צורך במטוס מיוחד. אפשר להניח את הארון במחלקת המטענים במחיר סטנדרטי . אבל אני לא רוצה מחלקת מטענים, הסביר להם. אני רוצה להניח את הארון במחלקת נוסעים, בדרך כבוד . הסוכנים הביטו בו כמי שנתבלעה דעתו. "להניח את הארון במחלקת הנוסעים !"?? "ממש כך ". "גם אם תשלם מיליונים לא תוכל לעשות זאת , " הסביר לו סוכן נסיעות נמרץ. "רק אם תשנה את החוק. על פי החוק, אדוני הנכבד, מותר להניח ארון מתים רק במחלקת מטענים, ולכן גם אם תשכור את המטוס כולו, לא תורשה להניח את הארון במחלקת הנוסעים ". הדברים נשמעו מייאשים לגמרי, אבל הוא המשיך וכיתת את רגליו ממשרד נסיעות אחד למשנהו. כאשר שמע מסוכן נסיעות את המילים "רבע מיליון דולר" בארשת פנים רצינית מאד, הבין שאין על מה לדבר וצריך לרדת מן העץ הגבוה תכף ומיד. הסכומים אינם בהישג יד וגם החוק יעמוד להם לרועץ . שב אל בית אביו החולה וזה מתעניין מיד ", ביררת "? "זה סיפור יקר מאד" התחמק ממענה ישיר . "כמה זה כבר יכול לעלות" הפטיר הרבי בביטול. "עשרים וחמישה אלף דולר? נו. הרי יש לי בית ששווה יותר. אז יהיה מהיכן לשלם ". הבן לא התווכח עוד. לא היה מסוגל לעמוד בעגמת הנפש שגרם לו הענין כולו כאשר לנגד עיניו, אביו החולה עומד על סדרי הלווייתו, משל באדם אחר הם הדברים . וכמה שבועות אחרי כן, הסתלק רבי יששכר בער לחיי עד .
צוואת אביו השכיב מרע שבה והכתה בזכרונו של הבן האדמו"ר רבי יצחק אייזיק שליט"א כאשר החל לטפל עם אחיו בסדרי הלוויה והקבורה של אביהם. אותו ענין סבוך שלא טופל עד כה בגלל הקשיים העצומים הכרוכים בו, עמד עתה במלוא עוצמתו ותבע מענה מיידי. אי אפשר היה עוד להדחיק אותו. סיפר לאחיו כי אבא ביקש להובילו לארץ ישראל לקבורה, ותבע במפגיע לא להובילו במחלקת המטענים של המטוס, אלא דווקא במחלקת נוסעים כאשר בניו סובבים את מיטתו . אך מה שהיה אז, חזר בשנית. כל סוכני הנסיעות וחברות התעופה אליהם פנו והציגו את בקשתם החריגה, הבהירו להם באופן חד משמעי שאין שום אפשרות. לא נשמע כדבר הזה שארון מתים יונח בגלוי במחלקת נוסעים ", הרי זה יבריח מאתנו לקוחות" הסבירו להם. "אפילו כאשר הארון מונח במחלקת מטענים, הדבר נעשה בדיסקרטיות, ללא שאיש מהנוסעים יראה. אין זו הרגשה נעימה לטוס באויר מתוך ידיעה כי מתחת לרגליך מתעופף יחד אתך נפטר בגודל טבעי ". "אפשר לפתור את הבעיה" ניסה אחד הבנים להציע פתרון. "אם נשכור אגף שלם במחלקת נוסעים, ונדאג שאיש מחלקי המטוס האחרים לא יכנס לשם ". המחיר לאגף שלם גם הוא לא זול, אך מה לא עושים לקיים את צוואתו של אבא . "לא בא בחשבון ". הייאוש החל מכרסם בלבם של הבנים. הדבר נראה בלתי אפשרי בעליל. מישהו הזכיר עובדה נוספת ומייאשת. שנה לפני כן נפטר בארה"ב אדמו"ר מפורסם שחסידיו היו בעלי יכולת. הם היו מוכנים לשלם רבע מיליון דולר כדי שרבם לא יוטס לארץ ישראל במחלקת מטענים, אך לא הצליחו למצוא מטוס פנוי שיועמד לרשותם, ואף חברה לא הסכימה לפנות אגף שלם לצורך ליווי הנפטר הדגול . המשוואה נראתה בלתי פתירה. הבקשה בלתי אפשרית . אולם ליראי ה' יש חשבון אחר... מי שכל חייו עשה רצון קונו, מן השמים מסייעים אותו למלא את בקשתו ואם אין דרך רגילה, אזי מגיע פתרון ממקור בלתי צפוי . בשעה קשה זו כאשר בני המשפחה מהלכים קדורנית ופוכרים את ידיהם, מצלצל פתאום הטלפון. על הקו נמצא יהודי פלוני, העובד במשרד של סוכנות נסיעות בניויורק, ומה שהיה בפיו נשמע מדהים לחלוטין . "ובכן" פותח האיש בנימה מלאת התלהבות. "יש לי אווירון בשבילכם. זהו אמנם לא מטוס נוסעים רגיל, אלא מטוס השייך לחיל האוויר הגרמני, אבל העיקר, יש לו מחלקת נוסעים רגילה, ובתוכה תוכלו להטיס את ארונו של אביכם ". והאיש מגולל את התמונה במלואה, ומה שמתברר ממנה מכה אותם בתדהמה. מטוס זה הגיע זה עתה לניו- יורק על מנת ליטול מארה"ב חיילים גרמניים שהתאמנו שם ולהביאם חזרה למולדתם גרמניה. חיל האוויר הגרמני מוכן להעמיד לרשותם את חלקו הקדמי של המטוס בשלמותו, שם יוכלו בני המשפחה להניח את הארון וגם לשבת סביבו, בדיוק כפי שביקש המנוח . השאלה שעמדה על כל לשון התבקשה מאליה. ומה עם החוק האוסר הטסת ארון מתים במחלקת נוסעים? לשאלה זו היה פתרון נאות תמורת סכום כסף נכבד, מוכן חיל האוויר הגרמני להגמיש את החוק לכמה שעות, וליתר דיוק, לשלחו בבעיטה הרחק מן המטוס . "כמה הם רוצים " ? שאלו בני המשפחה בחרדה. זכרון ה"רבע מליון דולר" עוד היה טרי . "עשרים וחמשה אלף דולר" הגיעה התשובה והותירה אותם המומים . איך היו דבריו של אביהם על ערש דווי: "כמה זה כבר יכול לעלות, עשרים וחמישה אלף דולר "? ובעוד י"א מצאצאיו של הרבי, בניו האדמו"רים ונכדיו יושבים סביבו בדרך לארץ ישראל, מתפרסמת כאן הידיעה "ארונו בא". ואיש אינו מעלה בדעתו כיצד ובאיזה אופן מגיע הארון, וכיצד מסייעים מן השמים לאותו צדיק שדבריו לא ישובו אחור ריקם.
היתה שעת בין ערבים של יום חורפי מעונן כאשר המטוס החל דוהר על מסלול ההמראה בנמל התעופה קנדי שבניו יורק. כעבור זמן קצר התרומם לאוויר, אסף גובה, והחל משייט כשפניו מועדות לעבר יבשת אירופה ומשם לארץ ישראל . מבט פנימה לתוך המטוס מגלה לעינינו תמונה מאד בלתי שכיחה. בחלקו האחורי של תוך סיפון המטוס, הצבוע בצבעי חיל האוויר של גרמניה, יושבים כמה עשרות חיילים גרמניים, ואילו בחלקו הקדמי של המטוס, מאחורי תא הטייס, במקום המיועד למושבים רגילים, מונח ארון מתים וסביבו יושבת קבוצת חסידים. פניהם עוטים ארשת אבלות ובכי והם משוחחים ביניהם בשקט . חידה היא לכל רואה, כיצד מגיע ארון מתים לסיפונו העליון של המטוס, מדוע איננו נמצא במקום הרגיל בתא המטען.
התאריך הוא יום ראשון לעת ערב כ"ח טבת תשמ"א והנפטר אותו מובילים לארץ ישראל, הוא כ"ק האדמו"ר מסטרוז'ניץ, הרה"ק רבי יששכר בער רוזנבוים זצוק"ל שנפטר יממה קודם לכן בעת רעוא דרעוין של שבת קודש פרשת וארא בעיר ניו- יורק שם התגורר . וכך כאשר סביב ארונו של הנפטר יושבים בניו ונכדיו, משוחחים הללו ביניהם ומשחזרים אותו נס גלוי, פלא שמימי שהתרחש זה עתה והראה להם במופת חותך איך הקב"ה מקיים את הנאמר בפסוק "רצון יראיו יעשה ".
צדיק גדול היה האדמו"ר רבי יששכר בער מסטרוז'ניץ זצוק"ל מעת נולד בעיר טשרנוביץ בשנת תרס"ה לאביו הקדוש רבי איתמר מנדבורנה זצוק"ל כחוטר מפואר לגזע היחס של שושלת פרימישלן המסועפת. בהיותו כבן עשרים עבר לעיר סטרוז'ניץ השוכנת גם היא באותו חבל ארץ בבוקובינה, ושם ניהל אדמו"רותו ביד רמה עד שהגיעו ימות הזעם, וכל הארץ נשטפה במבול של דם ודמעות. לאחר השואה היגר לארה"ב ושם תפס מקום נכבד בכותל המזרח של גדולי התורה והחסידות של אמריקה. כל ימיו היו מסכת אחת של התקשרות עילאית בשלושת ה"רעין דלא מיתפרשין" קודשא בריך הוא, אורייתא, וישראל. כולו חטיבה אחת של דבקות עילאית יוקדת במי שאמר והיה העולם, התמדה גדולה בתורה ממנה הוא אין פורש אפילו לשעה קלה, ואהבת ישראל, אהבה שאינה תלויה בדבר ועליה מעיד כל אחד ואחד ממקושריו בחיי חיותו . שבעים ושש שנים חי הרבי הקדוש רבי יששכר בער כמלאך עלי אדמות. כאשר היה עובר ברחוב, היו מתמקדות כל העיניים בדמותו הפטריארכלית ההדורה, עם זקנו הצחור היורד על פי מידותיו, פיאותיו העבות המסולסלות ושתי עיניו הבוערות באש של קדושה. והתקיים בו הנאמר וראו כל עמי הארץ כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. כל כולו קריאת תיגר על אמריקה החומרנית שבתוכה חי ללא שיהיה לו שמץ של נגיעה עם סביבתו . מאביו רבי איתמר, למד רבי יששכר בער כיצד ניתן לקיים אורח חיים של קדושה וטהרה גם בלב שממה רוחנית. ימי ילדותו עברו עליו כאמור בטשרנוביץ שלמרות שמה הנקשר מיד בזכרונות נעימים אודות דמותו העילאית של בעל "באר מים חיים" וסידורו של שבת , הרי שאותה העת כבר עברה שינויים מפליגים והתגוררו בה רובא דרובא של יהודים שאינם שומרי תורה ומצוות . בתוך ים שוצף של חילוניות ומודרניות הצליח רבי איתמר מנדבורנה להקים אי של תורה וקדושה. ביתו היה סגור על מסגר והילדים לא הורשו לצאת החוצה. את משנת תורתם קנו בבית מן המלמד רבי יצחק שפירא ( חסיד צ'ורטקוב שהיה תלמיד- חכם מופלג וירא- שמים מרבים ) שאביהם שכר במיוחד עבורם .
פעם הגיע לבית אחד מיהודי העיר, ושטח התמרמרותו ופליאתו בפני הרבי: "הייתכן ! ? לנעול את שער הבית ולכלוא ילדים רכים כמו אסירים בבית הסוהר. הם צריכים לראות את אור השמש ". פתח רבי איתמר פיו בחכמה ואמר ", אמת שאני נועל בפניהם את שער הבית, אולם במעשה זה פותח אני בפניהם את כל השערים המוזכרים בתחינה למוצאי שבת ("ריבון העולמים אב הרחמים והסליחות"). מה כדאי יותר "...? וכמו אביו רבי איתמר שהיה כולו מידות מסולאות ומזוקקות שבעתיים, כך בנו רבי יששכר בער מסטרוז'ניץ.
מעשה ונזדמן יהודי אחד לבית מדרשו של רבי איתמר בוושינגטון- הייטס בארה"ב. זה היה בשבת שלפני יום ההילולא של אביו, האדמו"ר הקדוש רבי מאיר מקרעטשניף זצוק"ל. היה האורח סבור כי לתפילת מוסף של שבת ייגש בודאי הרבי, שהיה בנוסף על היותו חיוב גם בעל תפילה מאין כמוהו. התענג במחשבתו על העתיד וציפה בקוצר רוח לתפילת מוסף . ואמנם, לעליית מפטיר קראו את "מורנו הרב רבי איתמר בן מורנו הרב רבי מאיר" אולם לתפילת מוסף - הפתעה . אל העמוד ניגש יהודי לא. תואר ולא הדר. לא זקן ולא פאות. לא קול ולא נוסח. התפלל לפני התיבה את התפילה בלא נעימה ובלא רגש והותיר עדה שלמה של מאוכזבים . אחרי התפילה ניגש האורח אל הרבי ושאל בתימהון. "אינני מבין. למיטב זכרוני השבוע חל יום היארצייט של אביכם הצדיק ". "אמנם כן" השיבו הרבי בחיוך דקיק . "מדוע אם כן, לא ניגש הרבי אל התיבה? !" ענה רבי איתמר בתמימות. "שאלה צודקת. למען האמת, גם אני לא חשבתי אחרת. אך היהודי הזה פנה אלי בבקשה נרגשת מעומק לבו. השבוע הוא יום היארצייט של אשתו הראשונה שנרצחה במחנות ההשמדה בידי הנאצים הארורים ימ"ש שאלתו ובקשתו, האם יוכל לגשת לפני התיבה. הרהרתי בלבי. מה חשוב ממה. לכאורה אין כלל מקום לשאלה. הרי אני חיוב גמור מצד ההלכה, זהו אבא שלי! בעוד שבעל אינו מחויב להתפלל על אשתו. הוא כלל לא דיבר על הצדדים האחרים. שאלות כמו מי חשוב יותר, ומי מיטיב להתפלל ברגש ובדבקות, לא תפסו מקום . "ובכן" המשיך רבי איתמר, "חשבתי לעצמי. היהודי הזה כל כך שבור ורצוץ. מה יגרום יותר קורת רוח לנשמת אבי, האם התפילה שלי לפני התיבה או , ויתור שיסב הנאה ליהודי אומלל זה שעבר את מוראות השואה"? התשובה היתה ברורה מאליה .
ובדרכו של האב צעד בנו הרבי מס'טרוזניץ כל ימיו. מסכת מדות נאצלות שהמשיכה וטוותה את יריעותיה שנים רבות, וגם בעל תפילה, בעל רגש ובעל נוסח מיוחד ורבים התענגו על תפילותיו הלוהטות שבקעו מעומק לב טהור . בשנתו האחרונה נחלש רבי יששכר בער וכוחותיו עזבוהו. מחלות שונות תקפוהו וחבילות של ייסורין היו מנת חלקו. אך כאשר עשו מקורביו פעולות שונות להקל על ייסוריו, ראו בחוש שאינו מעוניין בהקלת הייסורים. פעם אחת אמר "מותר מעט לסבול" ובהזדמנות אחרת, כאשר בשבועות האחרונים לחייו, התהפך על משכבו מרוב כאבים ולא נתן תנומה לעפעפיו. ראהו נכדו בכאביו. נצבט לבו ופנה לסבא. "יישן מעט סבא, למען יונח לו מייסוריו ". "אני לא רוצה לישון ואינני חפץ שיונח לי מהייסורין" ענהו הסבא בהתרגשות. "אני רוצה שהקב"ה ימחול לעוונותיי. וכי חשיד בעיניך קודשא בריך הוא דעביד דינא בלא דינא? אם הביא עלי ייסורים, שמע מינה שאני צריך לסבול אותם, שימרקו את עוונותיי !".
במשך השנים ניסה האדמו"ר כמה וכמה פעמים לעלות לארץ ישראל ולקבוע בה דירתו, אך הדבר לא הסתייע בידו לצערו הגדול. באחד מביקוריו האחרונים בארץ ישראל שהה ברעננה לרגל הנחת אבן הפינה למוסדות התורה שהקים שם בנו כ"ק האדמו"ר מקליוולאנד רבי יצחק אייזיק רוזנבוים שליט"א. אביו ביקש לראות באותה אבן פינה, גם את אבן היסוד של עלייתו שלו ארצה, וקרא על עצמו באותו מעמד "ואת יהודה שלח לפניו להורות לפניו גושנה". אבל לא נסתייע הדבר .
עתה כאשר חש רבי יששכר בער כי שעתו מתקרבת, הביע שוב את כאבו בפני בנו רבי יצחק אייזיק שליט"א על שלא עלה בידו להשתקע בארץ ישראל בחייו למרות תשוקתו העזה. "מבקש אני להיטמן בהר הזיתים בירושלים לאחר פטירתי" אמר הרבי החולה לבנו. "אבל אינני יכול להעלות על דעתי מציאות כזאת, שישלחו אותי בתוך תא המטען של מטוס, כפי המקובל להוליך ארונות של נפטרים ." הבן נבהל והשתומם לשמוע את אביו מדבר דיבורים מזעזעים כאלו. החל מנחם את אביו ומדבר על לבו, כי עוד יאריך ימים ויזכה להגיע לארץ ישראל בגוף חי ולא בארון מתים. אולם אביו נשאר איתן בדעתו. אף הוסיף ואמר לבן. "בבקשה ממך, לך תברר כמה עולה לשכור מטוס מיוחד שיוליך אותי בארון מאמריקה לארץ ישראל בדרך כבוד ". הבן ניסה להתחמק ממשימה בלתי נעימה זו, אך חזקו עליו דברי אביו. ניגש אל סוכני נסיעות ובירר אפשרות לחכירת מטוס נוסעים קטן. המחירים ששמע הדהימו אותו. נראה היה כאילו נדברו ביניהם סוכני הנסיעות מי יפריז במחיר . כמה סוכני נסיעות שאלו לצורך מה הוא מבקש לחכור מטוס מיוחד. כשהסביר שמדובר בארון מתים, התקשו הסוכנים להבין. לשם כך אין צורך במטוס מיוחד. אפשר להניח את הארון במחלקת המטענים במחיר סטנדרטי . אבל אני לא רוצה מחלקת מטענים, הסביר להם. אני רוצה להניח את הארון במחלקת נוסעים, בדרך כבוד . הסוכנים הביטו בו כמי שנתבלעה דעתו. "להניח את הארון במחלקת הנוסעים !"?? "ממש כך ". "גם אם תשלם מיליונים לא תוכל לעשות זאת , " הסביר לו סוכן נסיעות נמרץ. "רק אם תשנה את החוק. על פי החוק, אדוני הנכבד, מותר להניח ארון מתים רק במחלקת מטענים, ולכן גם אם תשכור את המטוס כולו, לא תורשה להניח את הארון במחלקת הנוסעים ". הדברים נשמעו מייאשים לגמרי, אבל הוא המשיך וכיתת את רגליו ממשרד נסיעות אחד למשנהו. כאשר שמע מסוכן נסיעות את המילים "רבע מיליון דולר" בארשת פנים רצינית מאד, הבין שאין על מה לדבר וצריך לרדת מן העץ הגבוה תכף ומיד. הסכומים אינם בהישג יד וגם החוק יעמוד להם לרועץ . שב אל בית אביו החולה וזה מתעניין מיד ", ביררת "? "זה סיפור יקר מאד" התחמק ממענה ישיר . "כמה זה כבר יכול לעלות" הפטיר הרבי בביטול. "עשרים וחמישה אלף דולר? נו. הרי יש לי בית ששווה יותר. אז יהיה מהיכן לשלם ". הבן לא התווכח עוד. לא היה מסוגל לעמוד בעגמת הנפש שגרם לו הענין כולו כאשר לנגד עיניו, אביו החולה עומד על סדרי הלווייתו, משל באדם אחר הם הדברים . וכמה שבועות אחרי כן, הסתלק רבי יששכר בער לחיי עד .
צוואת אביו השכיב מרע שבה והכתה בזכרונו של הבן האדמו"ר רבי יצחק אייזיק שליט"א כאשר החל לטפל עם אחיו בסדרי הלוויה והקבורה של אביהם. אותו ענין סבוך שלא טופל עד כה בגלל הקשיים העצומים הכרוכים בו, עמד עתה במלוא עוצמתו ותבע מענה מיידי. אי אפשר היה עוד להדחיק אותו. סיפר לאחיו כי אבא ביקש להובילו לארץ ישראל לקבורה, ותבע במפגיע לא להובילו במחלקת המטענים של המטוס, אלא דווקא במחלקת נוסעים כאשר בניו סובבים את מיטתו . אך מה שהיה אז, חזר בשנית. כל סוכני הנסיעות וחברות התעופה אליהם פנו והציגו את בקשתם החריגה, הבהירו להם באופן חד משמעי שאין שום אפשרות. לא נשמע כדבר הזה שארון מתים יונח בגלוי במחלקת נוסעים ", הרי זה יבריח מאתנו לקוחות" הסבירו להם. "אפילו כאשר הארון מונח במחלקת מטענים, הדבר נעשה בדיסקרטיות, ללא שאיש מהנוסעים יראה. אין זו הרגשה נעימה לטוס באויר מתוך ידיעה כי מתחת לרגליך מתעופף יחד אתך נפטר בגודל טבעי ". "אפשר לפתור את הבעיה" ניסה אחד הבנים להציע פתרון. "אם נשכור אגף שלם במחלקת נוסעים, ונדאג שאיש מחלקי המטוס האחרים לא יכנס לשם ". המחיר לאגף שלם גם הוא לא זול, אך מה לא עושים לקיים את צוואתו של אבא . "לא בא בחשבון ". הייאוש החל מכרסם בלבם של הבנים. הדבר נראה בלתי אפשרי בעליל. מישהו הזכיר עובדה נוספת ומייאשת. שנה לפני כן נפטר בארה"ב אדמו"ר מפורסם שחסידיו היו בעלי יכולת. הם היו מוכנים לשלם רבע מיליון דולר כדי שרבם לא יוטס לארץ ישראל במחלקת מטענים, אך לא הצליחו למצוא מטוס פנוי שיועמד לרשותם, ואף חברה לא הסכימה לפנות אגף שלם לצורך ליווי הנפטר הדגול . המשוואה נראתה בלתי פתירה. הבקשה בלתי אפשרית . אולם ליראי ה' יש חשבון אחר... מי שכל חייו עשה רצון קונו, מן השמים מסייעים אותו למלא את בקשתו ואם אין דרך רגילה, אזי מגיע פתרון ממקור בלתי צפוי . בשעה קשה זו כאשר בני המשפחה מהלכים קדורנית ופוכרים את ידיהם, מצלצל פתאום הטלפון. על הקו נמצא יהודי פלוני, העובד במשרד של סוכנות נסיעות בניויורק, ומה שהיה בפיו נשמע מדהים לחלוטין . "ובכן" פותח האיש בנימה מלאת התלהבות. "יש לי אווירון בשבילכם. זהו אמנם לא מטוס נוסעים רגיל, אלא מטוס השייך לחיל האוויר הגרמני, אבל העיקר, יש לו מחלקת נוסעים רגילה, ובתוכה תוכלו להטיס את ארונו של אביכם ". והאיש מגולל את התמונה במלואה, ומה שמתברר ממנה מכה אותם בתדהמה. מטוס זה הגיע זה עתה לניו- יורק על מנת ליטול מארה"ב חיילים גרמניים שהתאמנו שם ולהביאם חזרה למולדתם גרמניה. חיל האוויר הגרמני מוכן להעמיד לרשותם את חלקו הקדמי של המטוס בשלמותו, שם יוכלו בני המשפחה להניח את הארון וגם לשבת סביבו, בדיוק כפי שביקש המנוח . השאלה שעמדה על כל לשון התבקשה מאליה. ומה עם החוק האוסר הטסת ארון מתים במחלקת נוסעים? לשאלה זו היה פתרון נאות תמורת סכום כסף נכבד, מוכן חיל האוויר הגרמני להגמיש את החוק לכמה שעות, וליתר דיוק, לשלחו בבעיטה הרחק מן המטוס . "כמה הם רוצים " ? שאלו בני המשפחה בחרדה. זכרון ה"רבע מליון דולר" עוד היה טרי . "עשרים וחמשה אלף דולר" הגיעה התשובה והותירה אותם המומים . איך היו דבריו של אביהם על ערש דווי: "כמה זה כבר יכול לעלות, עשרים וחמישה אלף דולר "? ובעוד י"א מצאצאיו של הרבי, בניו האדמו"רים ונכדיו יושבים סביבו בדרך לארץ ישראל, מתפרסמת כאן הידיעה "ארונו בא". ואיש אינו מעלה בדעתו כיצד ובאיזה אופן מגיע הארון, וכיצד מסייעים מן השמים לאותו צדיק שדבריו לא ישובו אחור ריקם.
