Wednesday, June 20, 2018

Make Your Friend A King

Sfas Emes Breishis: Fix The World

My Holy Friend

[note - the smaller and larger font in this post are because I couldn't get all of the font to be one size]

I have a friend whom I genuinely love. He is a Belzer Chossid who grew up totally differently from the way I did but that doesn't come between us. He never heard of the NCAA and never watched TV in his life. [אשריו ואשרי חלקו!!]

He is so smiley and every smile is with all of his heart. Every time I speak with him he makes me feel like he really cares about what I have to say. I wish I could give him two thousand dollars a month to support his family. It would be a huge zchus. I have no idea how he supports his large and beautiful family. [His kids are sweet looking like angels]. 

This very friendly down to earth man sits and learns these REALLY DEEP kabala sefarim. When I open them up and start reading I can't understand one sentence. I am not exaggerating. Zilcho. When I told him this he laughed and told me that I am being humble. I am not humble [although someone once spoke in a public forum and insisted that I have the middah of "humbility":-)]. Far from it. I also REALLY don't get a word of sefarim that he reads through.  I like to joke around with him [I try in Yiddish when I can - he never corrects my errors]. Probably because I like to joke around with everybody. But he is a man deeply immersed in kabala! Yet he laughs heartily at everything I say giving me the [false] notion that I am funny. 

He is a very pnimi person. Speech is a way we relate to the world which can often make one chitzoni - focused on the outside and not on his soul. This man is completely focused on his soul. He almost never speaks until spoken too but once spoken too he will immediately engage fully. He walks down the street head down and fully immersed in thought. I can't imagine him ever saying a bad word about anybody. Not only that he probably hasn't but I can't even imagine him doing so. 

Why am I sharing this? For various reasons. One is that we often wait for people to die in order to sing their praises while this man has a long way to go - so why wait. 

Maybe he is one of those hidden 36 tzadikim in the world?


Wills In Halacha

By Rabbi Kaganoff   

The Halachic Ramifications of Wills

Should an observant Jew have a will drafted? What happens if the inheritance dictated by halacha is different from that dictated by civil law? If he already has a will, how can he arrange it so that it can be consistent with halacha? May one distribute one’s estate differently from what the Torah commands? In this article, we hope to clarify these shaylos that affect every one of us.


The answer to this question depends on what would happen if one leaves no legally binding will. Who will become the legal guardians of one’s minor children? Does one want one’s property distributed according to the civil law applicable where one lives? The truth is that allowing one’s property to be distributed on the basis of civil law will almost always result in someone receiving money that is not halachically his or hers! Thus, by not writing a halachically acceptable will, one may indirectly cause someone to receive stolen property!

The following shaylah that I was asked recently illustrates this problem:

Reuven Stern, who had sons and daughters, did not leave a will, and his property was divided up according to the “law of the land”, without any concern about halacha. One of his daughters asked me the following: Is she allowed to keep the money that she has received? She knows that her father intended to divide his property equally among his children; however, he had never drafted a will.

I told her that she is obligated to tell her brothers that her inheritance money is not halachically hers. If they wish, they can allow her to keep the money, but if she did not tell them, she would violate the Torah prohibition of gezeilah, stealing (MiDor L’Dor pg. 2).


This is an incorrect understanding of dina dimalchusa dina, that the law of the government is binding in halacha. Dina dimalchusa dina requires us to obey rules of the government, such as paying taxes and obeying traffic and safety laws, and prohibits us from smuggling and counterfeiting. Dina dimalchusa dina does not replace the civil laws of the Torah (the laws of Choshen Mishpat) that govern the relationships between Jews. According to all accepted opinions, dina dimalchusa dina does not apply to the laws of inheritance (Shu”t Rashba, quoted by Beis Yosef, Choshen Mishpat end of Chapter 26, and by Shach, Choshen Mishpat 73:39).


Shimon had his lawyer draft a will. He instructed his lawyer to have certain bequests made to specific tzedakos, and to divide the rest of his estate equally among all his sons and daughters. Is this will halachically valid? If it is not, what are the halachic ramifications?

According to civil law, a person has the right to choose one’s heirs and thereby to choose to whom one distributes one’s earthly wealth, after one passes on. However, according to the Torah, a person does not have the ability to choose one’s heirs, nor can one give away property after one’s death. When a man dies, the Torah has a formula for distributing his assets.

If a person cannot designate his heirs, does this mean that it is impossible for one to determine who owns one’s assets after one’s passing? No. In this article, we will present different methods whereby one can make a civil will enforceable according to halacha. However, it is important to ask a shaylah to make sure that one’s will is indeed valid, according to halacha.

Here is a case of someone who drafted a will without first asking a shaylah. Mrs. Goldstein promised her nephew Yitzchak that she would support him in kollel. She told Yitzchak that she would make sure that he was provided for, if anything happened to her. Her own children were financially well-established but, unfortunately, non-observant. Any money she left them would be insignificant to them in terms of their own means. By supporting her nephew Yitzchak’s learning, Mrs. Goldstein felt that she would be ensured of a good reward in Olam HaEmes. However, when she had a will drafted, she failed to make any provisions for it to be halachically binding.

After Mrs. Goldstein’s passing, Yitzchak researched the halachos about wills and realized that the property left to him might not be his, from a halachic standpoint. According to many poskim, taking this money without the consent of his non-observant cousins would be stealing, so Yitzchak decided to take no money without his cousins’ willing consent (cf., however, Shu”t Igros Moshe, Even HaEzer 1:104). This consent was not forthcoming, and consequently, Yitzchak was unable to benefit from his aunt’s estate.

Unfortunately, even frum attorneys are often unaware of the halachic ramifications of drafting a will. Mrs. Goldstein’s estate could have been divided according to her wishes, if she or her attorney had only consulted a rav.


One method of making a civil will halachically effective is to have ownership of the property transferred while the testator (the person making the will) is still alive. Thus, there is no need for the beneficiary of the will, called the legatee, to be a halachic heir since he/she is receiving ownership of the property as a gift, not as an inheritance.

However, most people do not want to give away all their properties until their last moment, since they may still have a need for them. Therefore, the date that the gift takes effect is delayed until immediately before the testator passes away. Thus, the testator may still use all his assets, without any hindrance, until the point at which he no longer needs them.

Based on the above, a will can be rendered halachically effective by making a kinyan that transfers assets to the legatee. There are many acts of kinyan recognized by halacha that transfer ownership. For the purposes at hand, the simplest kinyan is what is usually called kinyan sudar, the same type of kinyan that is used to authorize one’s rav to sell chametz. The testator lifts up a pen or any other utensil owned by someone else which thereby transfers the ownership of the estate to the beneficiaries of the will.

Although the act of kinyan is performed at the time the will is signed and witnessed, its effective date is delayed until shortly before the testator’s death. At that moment, it takes effect automatically, because of the kinyan that was performed previously. Thus the legatee will not own the legacy (the property given away in the will) until a few moments before the testator passes away.

Making the will halachically effective by using a kinyan does not require making any change in the will itself. After the will is drafted, one renders it halachically effective by making the kinyan described above.

Although technically not required, it is advisable to have the kinyan witnessed by two adult males, who sign a statement that they observed the kinyan. This statement can then be filed together with the will. Otherwise, halachic heirs can protest that no kinyan was made and refuse to hand over properties.

Although the above method is halachically binding, it has several drawbacks.

According to halacha, one can transfer property only if it already exists and is already owned by the person transferring it. Furthermore, one can only transfer property to someone who is already born. Thus the kinyan will transfer only property that the testator owns at the time that it is made, and will be effective only for legatees who are already born.

Since people generally purchase new properties and investments, earn more money, and include as yet unborn children and grandchildren in their wills, the kinyan should be periodically renewed. Although this is possible, most people generally forget to take care of it.

A more serious problem is that many of the items included in most people’s portfolios, such as bonds, bank deposits, and cash, are neither transacted according to halacha via kinyan sudar, nor through most other standard kinyan methods (Choshen Mishpat 203:1; 66:1). Thus, although the kinyan will work to transfer to the legatee real estate, ownership in businesses, chattel, and stocks, a significant percentage of the assets may not have been transacted in a binding way. As a result, the halachic heir could claim that the legatee did not acquire these items, and therefore that they are not included in the will according to halacha.


It is true that there is a halachic principle called mitzvah l’kayeim divrei hameis, which literally means that it is a mitzvah to fulfill the directives of a deceased person. Thus, it would seem that the heirs are obligated to follow the directives of the will and distribute the property according to the instructions of the deceased.

However, the principle of mitzvah l’kayeim divrei hameis is extremely limited in its application, as we will explain. Relying on mitzvah l’kayeim divrei hameis does not guarantee the fulfillment of the terms of the will, for several reasons. Firstly, the Shulchan Aruch rules that mitzvah l’kayeim divrei hameis applies only when the property is handed over to a third party for the purpose of fulfilling the testator’s instructions at the time the instructions are received (Choshen Mishpat 252:2).

If this condition is not fulfilled, the heirs are not obligated to carry out directives of the will. Obviously, the implementation of these conditions is impractical in the vast majority of wills. Furthermore, even if every condition is fulfilled, if the heirs sell the property before the legatee receives it, the legatee will have no halachic recourse to claim his property (Rama ad loc.). In essence, mitzvah l’kayeim divrei hameis is a mitzvah that the heirs should perform, but it is not binding on them.

Furthermore, according to many poskim, mitzvah l’kayeim divrei hameis applies only if the instructions are given directly to the halachic heirs, which is not typical in most wills (Shach, Choshen Mishpat 252:7). Thus, mitzvah l’kayeim divrei hameis is not an effective means of forcing the halachic heirs to fulfill one’s will.


The words metzave machmas misah are the approximate equivalent of the English term “last will and testament,” meaning the instructions made by the testator for the distribution of his assets upon his passing. However, according to most poskim, metzave machmas misah has halachic validity only if made by a shechiv meirah, a deathly ill person (Rema, Choshen Mishpat 250:25). Thus, according to most opinions, it will have no validity in most contemporary wills that are drafted when the testator is healthy.

There is a minority opinion that metzave machmas misah takes affect even for a healthy person, provided he gives away all his property (Mordechai, Bava Basra #591). Based on this minority opinion, some poskim rule that if the legatees have already received the property, they may keep it (Gesher HaChaim 1:6, see Shu”t Maharsham 2:224). If faced with this question, one should ask his rav a shaylah.


I have seen poskim recommend the use of trusts to avoid some of the problems we mentioned above. However, I do not see any advantage in using a trust over simply making a kinyan. In the cases where the kinyan will not work, the trust will not work either, and the trust can create problems that the kinyan does not. Therefore, using a trust to assure that the will functions according to halacha is usually not warranted.


There is a tried and true method that has been used for hundreds of years to guarantee that one’s will is upheld. The testator creates a large, theoretical indebtedness on his properties in favor of the beneficiaries of the will. This means that he creates a lien on all his property that is payable to the intended legatee, who is not a halachic heir. (In halacha, a person can create indebtedness against himself and against his property, even if there is no preexisting debt or obligation.) The debt the testator creates should be much greater than what he actually expects the legatee to receive, and may be larger than he estimates the value of his entire estate.

There is one important condition made on this debt – that it will be null and void if the heirs honor the conditions of the will. However, if the heirs refuse to honor the will, the lien becomes payable, thus depriving them of their inheritance; instead, the estate, or a significant part of it, is awarded to the legatees as payment of the debt. In reality, the indebtedness is never really used; its sole purpose is to enforce the terms of the will.

An example of how this method works will explain it better. Using our earlier examples, Reuven Stern wanted to leave property to his daughters, and Mrs. Goldstein wanted to leave property for her nephew. In both instances, the testator failed to arrange clear ownership of the legacy for the intended legatee.

What the testators could have done is to create a large, personal debt against their property to the benefit of the intended non-heir legatee. Thus, Reuven would have created a large indebtedness against his own property for the benefit of his daughters, and Mrs. Goldstein would have created one for her nephew. A condition would be placed on this debt that it is null and void if the conditions of the will are met and the heirs, in this case the sons, do not contest the will.

Both Reuven and Mrs. Goldstein would also have left a small but respectable legacy for their sons, something they should have done anyway, as will be explained later.

When the testator’s will is executed, the sons, who are the halachic heirs, have the option to ignore the terms of the will. However, by doing so, the estate now owes the full indebtedness. The result is that the sons will end up with no inheritance at all, since the debt might be greater than the entire estate. Thus, it is in the heirs’ best interest to obey the will, and at least receive the small inheritance specified for them.

Although this method may seem like a modern gimmick, it has been in use for hundreds of years. It was commonplace to write a halachic will to provide daughters with part of the inheritance together with their brothers. The father achieved this by creating a lien against his own property for an amount of money that made it worthwhile for the sons to fulfill the conditions of the will (see Rama, Choshen Mishpat 281:7).

It should be noted that because of reasons beyond the scope of this article, the indebtedness made against a wife’s properties would not be valid (see Kesubos 78b; Even HaEzer 90:9). However, the method of creating an indebtedness can still be used by placing the lien for the wife’s will against her husband’s properties. For this reason, when a couple has their wills drafted, the indebtedness for both of their wills should place the conditional lien against his estate, not hers. (This approach is suggested and described in detail by Rav Feivel Cohen in his sefer MiDor L’Dor).


The Gemara tells us that Shmuel instructed his disciple, Rav Yehuda, to avoid becoming involved in situations where the Torah’s laws of inheritance would be overruled, even to transfer property from an evil son to a good son, or from a son to a daughter (Bava Basra 133b; Kesubos 53a).

Does this imply that all property should be inherited only by the halachic heirs? If this is so, why was there a widespread custom of providing daughters with an inheritance to which they are not entitled according to Torah law?

There are several approaches given to answer this question.

Some poskim rule that it is permitted to give away a large part of one’s estate, provided the testator makes certain that each of the heirs receives at least some inheritance (Tashbetz 3:147; Ketzos 282:2; see Shu”t Chasam Sofer, Choshen Mishpat #151 who disagrees).

Others explain that one should provide inheritance for one’s daughters as a means of encouraging their shidduchim, attracting potential husbands by the expectation that they will eventually receive an inheritance (Shu”t Maharam Mintz #47, quoted by Nachalas Shiva 21:4:2).

Others contend that when the accepted practice is that all children inherit equally, one should follow this custom to make sure that a machlokes does not result from unrealized expectations (Gesher HaChaim, 1:8; cf. MiDor L’Dor pg. 31 who seems to disagree).

Gesher HaChaim records a story of a great talmid chacham who wanted his estate divided exactly as the Torah instructs. Thus, he arranged legally that his bechor should receive a double portion, and that only his sons should receive inheritance and not his daughters. Unfortunately, the result of this distribution was a legacy of machlokes that created a tremendous chillul Hashem. For this reason, Gesher HaChaim strongly recommends that a person divide his estate according to what is the expected norm in his community.

It is important to realize that legal rights and responsibilities are never governed by secular law. A Torah Jew realizes that Hashem’s Torah is all-encompassing, and that every aspect of one’s life is directed by Torah. Thus all financial aspects of our lives are also governed by halacha, and one should be careful to ask shaylos about one’s business dealings.

Inheritances, Secular Courts And Dina D'malchusa Dina

According to Din Torah girls don't inherit. [In the olden days the men were in control of the money and their job was to take care of the females]. Today there is very often a big "balagan" ["mess" in Polish] when someone dies and the daughters insist on a portion of the inheritance. Many a family has broken up over an inheritance. People are usually at their worst when it comes to money. 

From Halacha yomit:

Question: Since according to the Torah’s laws, a man’s daughters do not inherit any of his possessions after his passing when the deceased has sons whereas according to civil law in most modern countries, daughters inherit equally alongside sons, when the sons wish to collect the inheritance, they are forced to request that their sisters sign a release of the inheritance on their behalf. Are the brothers halachically able to obligate their sisters to sign this waiver or may the sisters request monetary compensation for their signature on this waiver?

Answer: This issue is subject to a great disagreement among the Poskim; a tremendous amount has been written on this topic and many of the difficult rationale cannot be discussed in the forum of this Halacha. We will merely discuss the general aspects of this disagreement and the final halachic conclusion.

Forcing One Against Behavior of Sedom

The Gemara (Baba Batra 12b) states that “we force against behavior of Sedom” which means that in any situation where one does not lose anything by benefitting another, we force the individual to benefit the other party. For instance, if two brothers, Reuven and Shimon, wish to split a plot of land that they jointly owned beforehand and both parts of the land are equal in quality and the like such that there is no reason for one of them to favor one part of the land over the other, and Reuven’s field borders this land on one side and he therefore requests from Shimon that he give him that part of the land which already borders his own so that he will now have a more continuous plot of land, the Gemara state that Shimon is forced to comply with Reuven’s request for Reuven benefits from receiving the part that borders his field and Shimon has no priority for one part of the land over the other. Thus, we “force against behavior of Sedom” and Shimon cannot prevent his brother from receiving the part of the land that benefits him.

Based on this, it would seem regarding our case that since daughters do not inherit their father’s estate according to Torah law (when there are sons), a daughter should be forced not to behave like Sedom and sign the release so that her brothers can execute collection of their deceased parents’ estate. Many great Poskim rule likewise, including Rabbeinu Yosef Tarani (son of Rabbeinu Moshe Tarani, friend and colleague of Maran Ha’Shulchan Aruch) who rules that the daughter is obligated to sign the waiver because of the law of “returning a lost object”, for the inheritance is considered “lost” by the sons since they cannot collect it without their sister’s signature.

The Opinion of Rabbeinu Yechiel Bassan

On the other hand, Rabbeinu Yechiel Bassan (one of the foremost Poskim who lived in Turkey approximately four-hundred years ago) disagrees with the opinion of Rabbeinu Yosef Tarani and writes that the daughter may request compensation for her signature on the inheritance waiver. Rabbeinu Aharon Alfandari explains that this means that the daughter may request approximately ten percent of the amount she would have received from her share of the inheritance as compensation for her signature. Thus, if there are five brothers and sisters in all, the daughters may request the amount of two percent of the estate as compensation for their signature (this applies only when there is no firstborn son who collects a double-portion of the inheritance).

Similarly, Hagaon Harav Chaim Palagi (one of the foremost Poskim who lived in Turkey approximately two-hundred years ago) writes that the custom in the city of Istanbul is to obligate the brothers to pay their sisters ten percent of the amount they would have received from the inheritance in order for them to sign the waiver. This was the agreement reached by the entire Jewish community of Istanbul based on the rulings of Rabbeinu Yechiel Bassan and Rabbeinu Aharon Alfandari.

Halachically speaking, although many Poskim do rule in accordance with the opinion of Rabbeinu Yosef Tarani that the daughter may not demand payment for her signature on the release and the Halacha should have followed this opinion since they are the majority, nevertheless, Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l rules that since the daughters are considered to be “holding on” to the inheritance (since they can prevent the collection of the estate) they do indeed have the right to demand payment for their signatures on this waiver in accordance with the ruling of Rabbeinu Yechiel Bassan.

Being Intelligent
Nevertheless, we must point out that one should act intelligently and it is therefore an age-old custom among many that while the father is still alive, he drafts a document referred to by Halacha as “Chatzi-Zachar” (which cannot delve into deeply at this point) for his daughters thus entitling them to a portion of his estate. One who wishes to do so should consult with a prominent Torah scholar who is an expert in these matters in order to seek guidance regarding the correct drafting of this document and the process of transferring a portion of one’s estate to one’s daughters. This is especially a worthy thing to do if one sees that one’s daughter has built her household on the tenets of Torah and Mitzvot observance and her family is going through a difficult financial time in which case it is a Mitzvah to help one’s daughter and son-in-law to continue in their service of Hashem with some financial respite.

Summary: If a daughter so wishes, she may demand financial compensation from her brothers of up to ten percent of the portion of the inheritance she would have received according to civil law for her signature on the inheritance waiver. If she signs the release without requesting compensation, she is especially praiseworthy. Similarly, if the brothers wish, they may transfer a portion of their father’s estate to their sisters.

Here is a teshuva from Chacham Ovadiah where he prohibits going to secular courts in order to get a portion of the inheritance. This includes Israeli courts, because they too are secular.

שו"ת יחוה דעת חלק ד סימן סה
שאלה: בהיות וידוע שלפי דין תורה אין הבנות יורשות את אביהן במקום שיש בנים, וזאת בניגוד לחוק המדינה שעל פיו דנים בבתי המשפט החילוניים שהבנות יורשות בשוה עם הבנים, האם מותר לפי ההלכה לבנות לתבוע חלקן בירושה בבית משפט חילוני, ולקבל צו ירושה בהתאם לחוק, בהסתמך על מאמר חז"ל דינא דמלכותא דינא?
תשובה: הנה בעיקר מה שאמרו חז"ל (בנדרים כ"ח ע"א ובבא קמא קי"ג ע"ב) דינא דמלכותא דינא, דעת רבים מגדולי הפוסקים שזהו רק בדברים שיש בהם תועלת למלכות עצמה, כגון בעניני מסים וארנוניות וכדומה, אבל בדברים שבין אדם לחבירו לא נאמר כלל זה. והמקור לזה במסכת גיטין (דף י' ע"ב) במשנה, כל השטרות העולים בערכאות של גוים, אף על פי שחותמיהם גוים, כשרים, חוץ מגיטי נשים. ובגמרא הקשו, בשלמא שטרי מכר כשרים, משום שמשעת מתן מעות מהקונה למוכר קנה, שהרי הקרקע נקנה בכסף (קידושין כ"ו ע"א), ואין השטר אלא לראיה בעלמא, ולא נחשדו הערכאות לשקר. אבל שטרי מתנות מה יועילו, הרי הם כחרס בעלמא. ותירץ שמואל, דינא דמלכותא דינא, ואף שטרי מתנות יש להם תוקף חוקי מדין המלכות. והגמרא מתרצת, תני חוץ מכגיטי נשים, כלומר, כל שטרות שהם כגיטי נשים שעל ידי השטר הדבר נגמר, ובכלל זה שטרי מתנות, פסולים. והרמב"ם (בפרק כ"ז מהלכות מלוה ולוה הלכה א') כתב, כל השטרות שחותמיהם גוים, ונעשו בערכאות שלהם, הרי אלו פסולים, חוץ משטרי מקח וממכר ושטרי חוב וכו', אבל שטרי הודאות ומתנות ופשרות ומחילות הרי הם כחרס. וכתב המגיד משנה, שדעת הרמב"ם ורוב הגאונים לפסוק כתירוץ השני של הגמרא, שכל שטר שהוא גומר הדבר כגט, אינו מועיל כלל. ואף על פי שכתב רבינו בפרק ה' מהלכות גזילה ואבידה, דינא דמלכותא דינא, זהו רק בדבר שהוא לתועלת המלכות בעניני המסים וארנוניות והמכס, אבל בדברים שבין אדם לחבירו אין דינו בהם דין כלל. ע"ש. ובחידושי הרשב"א לגיטין (דף י' ע"ב) כתב, שמצא להרי"ף בתשובה שפסק גם כן כאמור. ע"ש. וכן כתב בעל התרומות (שער מ"ו חלק ח' סימן ה') וזו לשונו: ואני קבלתי מרבותי שקבלו מדעת חכמי הצרפתים שלא נאמר דינא דמלכותא דינא כי אם בדברים שהם עסקי המלך, כגון עניני הדרכים והמכס והטסקא והמסים שלו, אבל בעסק שבין אדם לחבירו לא אמרו חכמים על זה דינא דמלכותא דינא. ע"ש. וכן הובא בשו"ת מהר"י קולון (סימן ס"ו). ע"ש. וכן פסק בשו"ת מהר"י קולון (סימן קפ"ז), שלא אמרו דינא דמלכותא דינא אלא לענין מסים וארנוניות, אבל בדברים שבין אדם לחבירו פשוט מאוד שאין לומר כן, שאם כן בטלת כל דיני התורה ח"ו. ע"ש. וכן כתב רבינו ישעיה אחרון ז"ל בשלטי הגבורים פרק חזקת הבתים (בבא בתרא דף נ"ה ע"א). ע"ש. ועיין עוד בשו"ת הריב"ש (סימן ר"ג) שכתב להסביר דעת הרמב"ם שפוסק כלישנא בתרא בגיטין (דף י' ע"ב), וכנ"ל. וכן כתב בשו"ת הרדב"ז חלק ב' בלשונות הרמב"ם (סימן רי"ט) בדעת הרמב"ם. וכן העלה מרן אבקת רוכל (סימן פ"א). וכן פסק להלכה מרן בשלחן ערוך חשן משפט (סימן ס"ח סעיף א') כדעת הרי"ף והרמב"ם הנ"ל. (וראה עוד בזה בשו"ת לחם רב סימן קנ"ז).

אמנם בחידושי הרמב"ן (בבא בתרא נ"ה ע"א) הביא שיטת הרמב"ם הנ"ל, ודחאה, והעלה שגם בדברים שאין בהם תועלת למלכות, יש לומר בהם דינא דמלכותא דינא, כל היכא דאיכא הורמנא דמלכא. ע"ש. וכן דעת הרשב"א בחידושיו לגיטין (דף י' ע"ב). וכן פסק עוד בשו"ת הרשב"א (חלק ג' סוף סימן ס"ג, וחלק ה' סימן קצ"ח). בדעת הרשב"א איכא עקולי ופשורי, שאף על פי שבחידושי הרשב"א לגיטין (י' ע"ב) דחה שיטת הרמב"ם, וכן פסק בתשובות הנ"ל, מכל מקום בתשובת הרשב"א חלק ב' (סימן ב') כתב, ומה שטען ששטר הרשאה כשר משום דינא דמלכותא דינא, אף על פי שיש מקצת מהגדולים שסוברים כן, מכל מקום אין דעתי נוטה לזה, אלא כלישנא בתרא שמתרץ חוץ מכגיטי נשים. וכן דעת הרי"ף. ע"כ. והעתיק תשובה זו מרן הבית יוסף בחשן משפט (סימן ס"ח מחודש ח'). וכבר העירו האחרונים על סתירת דברי הרשב"א בזה. עיין בהגהות דרישה ופרישה ריש סימן ס"ח, ובערך השלחן שם סק"ו. וצ"ע. וכן הסכימו המאירי והר"ן גיטין שם. וכן דעת הרא"ש בפסקיו שם. וראה עוד בשו"ת התשב"ץ חלק א' (סימן קנ"ח), ובשו"ת הריב"ש (סימן קמ"ב ור"ג). ובספר ים של שלמה (גיטין פרק א' סימן כ"ב). ובשו"ת נחפה בכסף ח"ב (חלק חו"מ סי' ב, דף נ"ב ע"ב). וכן פסק הרמ"א בהגה חשן משפט (סימן ס"ח סעיף א') כדעת הרמב"ן וסיעתו. אלא שאנו אין לנו אלא דברי הרי"ף והרמב"ם וסיעתם ומרן השלחן ערוך שקבלנו הוראותיו ופסקיו לכל אשר יאמר כי הוא זה. (וראה בשו"ת הרשב"ץ חלק א' סוף סימן ס"ב, שבכל מקום שמתנהגים על פי פסקי הרמב"ם יש לפסול שטר מודעא שנעשה בערכאות של גוים, כיון שאין בזה תועלת למלכות. ע"ש). אולם הדבר ברור שגם לדעת הרמב"ן וסיעתו, זהו רק בדינים שאינם סותרים את דיני התורה שלנו, וכמו שכתב המאירי (בבא קמא קי"ג ע"ב סוף עמוד שכ"א): כל מה שביארנו בדין המלכות שאצלינו הוא דין גמור, זהו בחוקים שחקק לתועלת שלו או לתועלת נכסיו וכו', ואסור לגזלו או לעבור על מה שתיקן, שכך ראוי לו מצד מלכותו, וכמו שאמרו (בסנהדרין כ' ע"ב) כל האמור בפרשת מלך, מלך מותר בו, וזהו שאמרו דינא דמלכותא דינא, ולא אמרו דינא דמלכא, כלומר דוקא דינים הראויים לו מצד המלכות, אבל מה שמחדש חוקים ודינים שהאומות מחזיקות בהם מכח תורת ספריהם ונימוסי חכמיהם הקדומים, כנגד הדינים שלנו, אינם בכלל זה, שאם כן כל דיני ישראל בטלים הם, וכגון מה שהגוים מוציאים ממון על פי עד אחד וכו'. עכת"ד. ומכל שכן בדיני ירושות, וכמו שאמרו בבבא בתרא (קט"ו ע"ב) כל האומר תירש הבית אפילו עם בת הבן, אפילו הוא נשיא שבישראל אין שומעים לו, שאינם אלא מעשה צדוקים. צא ולמד ממה שכתב בתשובת הרשב"א שהובאה בבית יוסף חשן משפט (סימן כ"ו), אודות מה שנשאל, בדבר מי שמתה בתו הנשואה, ותבע את חתנו בערכאות להחזיר לו הנדוניא של בתו, בטענה שאף על פי שבדיני ישראל הבעל יורש את אשתו, מכל מקום כיון שהכל יודעים שבמקום ההוא נוהגים לדון בדיני עכו"ם, כל הנושא אשה כאילו התנה במפורש להחזיר הנדוניא. והשיב, שחלילה לנהוג כמשפטי הגוים, ואפילו שני הצדדים מסכימים לכך, שהרי על זה הזהירה התורה, ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ולא לפני עכו"ם (גיטין פ"ח ע"ב), וכל הסומך לומר שהדבר מותר משום דקיימא לן דינא דמלכותא דינא, הרי הוא טועה, וגזלן הוא, וחס וחלילה לעם קדוש ללכת בדרכי הגוים ומשפטיהם, ועושה אלה מפיל חומות התורה והדת, ועתה אם יוסיפו לחטוא לעקור דיני נחלות של תורתינו הקדושה ולסמוך על משענת קנה רצוץ בטענה זו, הרי הם כאילו עוקרים כל דיני התורה השלימה, לאמר מה לנו לספרי הקודש שחיברו לנו רבינו הקדוש ולאחריו רבותינו האמוראים רבינא ורב אשי, וילמדו את בניהם דיני העכו"ם, ויבנו להם במות בבית מדרשי העכו"ם, חלילה, לא תהא כזאת בישראל, פן תחגור התורה שק עליהם. ע"כ. וכן פסק הרמ"א בהגה חשן משפט (סימן שס"ט סעיף י"א), והוסיף: משום דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא בדבר שיש בו הנאה למלך או שהוא על כל פנים לתקנת בני המדינה, אבל לא שידונו בדיני עכו"ם, שאם כן בטלו כל דיני ישראל. והעיר הסמ"ע, שבדרכי משה הביא לשון הרשב"א קצת בסגנון אחר: דלא אמרינן דינא דמלכותא דינא אלא במה שהוא מדיני המלוכה, אבל דינים שדנים בערכאות, אין אלו ממשפטי המלוכה, אלא הערכאות דנים כן מעצמם כמו שמצאו בספרי שופטיהם. ואם אין אתה אומר כן בטלת ח"ו כל דיני ישראל. והוסיף הסמ"ע, שאפילו אם גזר המלך בפירוש ללכת אחר דיני הערכאות אין על דייני ישראל לשמוע לו, כיון שאינם מחוקי המלוכה. ע"ש. וזו לשון רבי מרדכי יפה בספר הלבוש (שם סעיף י"א), שלא אמרו דינא דמלכותא דינא אלא בדבר שיש לו הנאה למלך או שהוא לתיקון בני מדינתו בעניני משא ומתן שביניהם, אבל בשאר דינים המפורשים אצלינו, כגון שהם מכשירים עד אחד וקרוב ואשה ופסול, ואפילו אב על בנו ואח על אחיו, כולם כשרים בדיניהם, פשוט מאוד שאנו לא נדון כמותם, אם כן בטלו כל דיני התורה. (וסיים בענין ירושה, כמו שכתב הרשב"א הנ"ל). וכן פסק בשו"ת מהרימ"ט חלק א' (סימן ז'). ע"ש. וכן כתב כיוצא בזה השפתי כהן חשן משפט (סימן ע"ג ס"ק לו ול"ט), שאפילו לדעת הרמב"ן וסיעתו שאומרים דינא דמלכותא דינא גם בדברים שאין בהם תועלת למלך, זהו רק בדברים שאין דינם מפורש אצלינו, אבל בדינים המפורשים אצלינו, וחוק המלכות מנוגד לדין התורה, כגון מה שמקבלים בדיניהם עד אחד וקרוב ואשה ופסול בדברים שבין אדם לחבירו, חס וחלילה לדון כדיניהם נגד דין תורתינו הקדושה, ולא יעשה כן בישראל, וכמו שפסק כן להדיא בשו"ת הרמב"ן בשם הראב"ד. והביאו בעל התרומות (שער מ"ט). עכת"ד. וכן פסק הגאון רבי אברהם חיים רודריגז בשו"ת ארח לצדיק (חלק חו"מ סימן א'). ע"ש. וראה עוד בשו"ת הר"ן (סוף סימן ע"ג). ובשו"ת עדות ביעקב (סימן ע"ב דף רי"ד ע"ד). ע"ש.
ועינא דשפיר חזי בשו"ת מהרשד"ם (חלק אבן העזר סימן קל"א), שהעלה שאיסור חמור הוא ללכת לדון בערכאות של גוים, ובפרט בדיני נחלות וירושות שדתיהם שונות מדין התורה הקדושה. ונודע מה שכתב הרמב"ם (בפרק כ"ו מהלכות סנהדרין הלכה ז'): כל הדן בדייני עכו"ם ובערכאות שלהם, אף על פי שהיו דיניהם כדיני ישראל, הרי זה רשע, וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו, שנאמר ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם, ולא לפני עכו"ם. (וכן פסק מרן בשלחן ערוך חשן משפט סימן כ"ו סעיף א'). ונוסף על כך יש הסכמה בחרם גמור בכל אלות הברית מכל גאוני ישראל, רבני צפת ורבני קושטא ורבני סאלוניקי, לבל יהין שום בר ישראל לתבוע בערכאות בדיני ירושות וכתובה. עכת"ד. וכן כתב בשו"ת דברי ריבות (סימן קכ"ב). ע"ש. ועיין עוד בשו"ת הרשב"ץ חלק ב' (סימן ר"צ) שכתב, דבר ברור הוא שאסור לדון בערכאות של גוים אפילו בדין שדיניהם כדיננו, וזהו איסור תורה, כמבואר בגיטין (פ"ח ע"ב) לפניהם ולא לפני עכו"ם. ואפילו קבלו עליהם שני בעלי הדין אסור להם לדון בערכאות שלהם כלל, וכמו שכתב הרמב"ן (ריש פרשת משפטים). ואף תינוקות של בית רבן יודעים מה שפירש רש"י (ר"פ משפטים), שאפילו אם ידעת בדין אחד שהערכאות דנים כדיני ישראל אל תביאהו אליהם, שכל המביא דיני ישראל לפני עכו"ם מחלל את השם ומיקר שם עבודה זרה שלהם להחשיבם, שנאמר כי לא כצורנו צורם ואויבינו פלילים, כשאויבינו פלילים הוא עדות לעילוי יראתם. וכל זה הוא אפילו כשדיניהם כדיננו, אבל כשדיניהם אינו כדיננו הדבר פשוט שהדן לפניהם הרי הוא גזלן ופסול לעדות, ואם קידש אשה באותו ממון שנטל בדיניהם אינה מקודשת, וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו. וכמו שכתב הרמב"ם (הנ"ל). עכת"ד. וראה עוד בשו"ת מכתם לדוד פארדו (סימן ל"ו), ובשו"ת יוסף אומץ (סימן ה'), ובשו"ת יהודה יעלה אסאד (חלק חשן משפט סימן קי"ד), ובשו"ת דברי חיים חלק ב' (חלק חשן משפט סימן ג'), ובשו"ת ברכת יוסף (חלק חשן משפט סימן כ"ב). ע"ש.
גם הלום ראיתי למרן החיד"א בספר טוב עין (סימן י"ז אות ד'), שנשאל אודות מי שרצה לדון בערכאות בדיני ירושה, ובא בטענה של דינא דמלכותא דינא. והשיב, שומו שמים על זאת, שהרי פסק הרשב"א בתשובה, שאין הלכה זו שייכת בדיני ירושות ונחלות, גם בלאו הכי לא שייך לומר דינא דמלכותא דינא אלא כשהמלך גוזר על כל בני מדינתו וכופה עליהם לקיים גזירתו, ואם לא יקיימו ריב לו עמהם, מה שאין כן בנידון דידן שבודאי אין המלכות מקפדת אם נדון כפי חוקי תורתינו. וכן כתב הבית יוסף בחשן משפט (סוף סימן שס"ט) בשם רבינו יעקב ישראל, שכל שאין המלכות מקפדת ומכריחה לדון על פי חוקותיהם, אין דיניהם דין אצלינו, ולא שייך בזה דינא דמלכותא דינא. ע"ש. (ועיין עוד בשו"ת הרשב"ץ חלק ב' סימן ר"צ הנ"ל). עכת"ד. והגאון רבי חיים פלאג'י בשו"ת חקקי לב חלק ב' (חלק חשן משפט סימן א' דף ד' ע"ב) האריך בחומרת האיסור לדון לפני ערכאות, והעלה שאפילו צוה עליו אביו לדון בערכאות, לא ישמע לו, שהרי הוא כאומר לו לעבור על דברי תורה. וראה עוד בספרו חקות החיים (סימן א דף ד' ע"ב והלאה) ע"ש. ובאמת שאפילו במקום שנהגו להתדיין בזה אצל הערכאות, מנהג כזה אותיות גהנם הוא. ואין לסמוך עליו כלל, וכמו שאמרו במסכת ראש השנה (דף טו ע"ב) כי נהגו במקום איסורא מי שבקינן להו. וכן כתב בספר אחר משפט (סימן כ"ו). ע"ש. וראה עוד בשו"ת כפי אהרן עזריאל (חלק חשן משפט סימן י"ד), ובשו"ת רב פעלים חלק ב' (חלק אבן העזר סימן ט"ז). ע"ש. 

ודע כי אף על פי שהסמכות החוקית כיום מטעם הממשלה לדון בדיני ממונות ונחלות היא לבתי המשפט החילוניים, והשופטים שם יהודים הם, עם כל זה ברור כי לפי דין תורתינו הקדושה התובע את חבירו בבתי המשפט שלהם גדול עונו מנשוא, והוא בכלל מה שפסקו הרמב"ם (בפרק כ"ו מהלכות סנהדרין הלכה ז'), והטור והשלחן ערוך חשן משפט (סימן כ"ו סעיף א'): שכל הדן בערכאות שלהם הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה רבינו. כי מלבד שהשופטים אינם יודעים כלל בדיני התורה לשפוט בין איש לרעהו על פי החשן משפט והפוסקים, וכבר אמרו חז"ל (גיטין פ"ח ע"ב): לפניהם, ולא לפני עכו"ם, ולא לפני הדיוטות, ועוד שהדבר ידוע ומפורסם שהם דנים על פי חוקות העכו"ם, וגם מכשירים לעדות עד אחד וקרוב ואשה ופסול, ורבים מהם בעצמם פסולים לדון לפי ההלכה. ולא אכחד כי שמעתי דיבת רבים התועים מדרך השכל המתחכמים לומר שמכיון שכעת השופטים יהודים, והממשלה העניקה להם סמכות לדון ולשפוט בדיני ממונות וירושות, דינא דמלכותא דינא, וחושבים שהותרה הרצועה להתדיין בפניהם. אולם הבל יפצה פיהם. ולו חכמו ישכילו זאת, שאדרבה היא הנותנת לחומרת הדבר, שהואיל והשופטים יהודים הם ומושבעים מהר סיני לשפוט על פי התורה (אם בכלל ראויים הם לדון ולשפוט), ואילו הם עזבו מקור מים חיים, התלמוד והפוסקים, לחצוב להם בורות נשברים אשר לא יכילו המים, ודנים על פי חוקות הגוים ושופטיהם וספרי החוקים שלהם, הרי המכשלה גדולה שבעתיים מאשר להתדיין בפני שופטים גוים אשר לא נצטוו מעולם לדון על פי התורה שלנו, שאף על פי שבני נח נצטוו על הדינים, (וראה בדברי הרמב"ם סוף פרק ט' מהלכות מלכים, ובדברי הרמב"ן פרשת וישלח בענין שכם), מכל מקום יכולים לדון לפי שכל אנושי ולפי ראות עיניהם, ואינם חייבים לדון בדיני התורה לפרטיהם, וכמו שמוכח מדברי הרמב"ם (הלכות נחלות פרק ו' הלכה ט'). וכן העלה הגאון הנצי"ב בספר העמק שאלה (סימן ב' אות ג'). ע"ש. וראה עוד בשו"ת חלקת יואב (מהדורא תנינא סוף סימן י"ד). ואף על פי כן איסור חמור ביותר לישראל לדון אצלם, קל וחומר לשופטים יהודים כאלה, שהם מוזהרים ומושבעים מהר סיני לדון רק על פי התורה, והם פנו עורף אליה, ותחת לשפוט על פי חוקי התורה, אשר יעשה אותם האדם וחי בהם, דנים הם על פי חוקי העותומני והמנדטורי, בבחינת ושפחה כי תירש גבירתה, וילכו אחרי ההבל ויהבלו, ועל ידי כך מייקרים ומחשיבים את משפטי הגוים עובדי אלילים, ונותנים כבוד ועילוי לאליליהם, וכמו שפירש רש"י (ריש פרשת משפטים), על אחת כמה וכמה שהדבר אסור בהחלט, והמתדיינים בפניהם עוברים גם על לפני עור לא תתן מכשול. ולכן עורך דין ירא שמים שנדרש לייצג בבית המשפט אדם שתובע ממון מחבירו, לפי ההלכה חייב להימנע מכך, שהרי הוא מסייע בידי עוברי עבירה, ואינו יכול לבוא בטענה שהוא רק עושה בשליחות התובע, והקולר תלוי בצוארו, זה אינו, כי דברי הרב ודברי התלמיד דברי מי שומעין, ואין שליח לדבר עבירה. (ועיין בחשן משפט סימן ל"ב סעיף ב' ובשפתי כהן ובאחרונים שם). אבל לייצג נתבע שנאנס לבוא לבית המשפט מצד שהתובע סרב להתדיין בדין תורה, וכופה את הנתבע להתדיין בבית המשפט, מותר לעורך דין לייצגו להציל עשוק מיד עושקו. ואם נדרש להופיע בערכאות לקבלת צו ירושה, חייב להימנע, ויפנה אותם לבית הדין הרבני לקבלת הצו.
וכן בקודש חזיתיה להגאון אביר הרועים מהרצ"פ פראנק זצ"ל, בתשובה שהשיב לעורך דין דתי אחד, אשר השתומם לשמוע שרבה של ירושלים דן את בתי המשפט החילוניים במדינת ישראל לערכאות, וכתב בין השאר: שכאשר נתבונן בטעם האיסור לדון בערכאות של גוים, שהוא מפני שהדן בפניהם הוא מייקר שם אליליהם להחשיבם, שנאמר ואויבינו פלילים, שכשאויבינו פלילים זהו עדות לעילוי יראתם, כמו שפירש רש"י בפרשת משפטים. ולפיכך הדן בפניהם הרי זה רשע וכאילו חירף וגידף והרים יד בתורת משה, כדברי הרמב"ם והשלחן ערוך, ואם כן מטעם זה עצמו גם יהודי ששופט על פי חוקותיהם, בודאי שהוא גרוע יותר מגוי, שהגוי לא נצטווה לשפוט דוקא על פי דת ישראל, אבל יהודי זה שמצווה לדון על פי התורה, והוא מתנכר אליה ודן על פי המג'לה של העותומנים ושאר חוקי אומות העולם, שעליהם נאמר יוצר עמל עלי חוק, יגודו על נפש צדיק ודם נקי ירשיעו, הרי הוא רשע ומרים יד בתורת משה, וכדברי הרשב"א הרי הוא הורס חומות הדת ועוקר ממנה שורש וענף והתורה מידו תבקש, והוא הדין למי שהולך להתדיין בפניו. וצר לנו מאוד שחוקים אלה אימצה הממשלה וכן הכנסת, לדון בהם במדינת ישראל, ואין לך עלבון לתורה ולנושאי דגלה יותר מזה, אוי להם לבריות מעלבונה של תורה, מהרה יבוא האדון אל ביתו וישיב שופטינו כבראשונה ויועצינו כבתחלה. (התשובה הנ"ל נדפסה במילואה בחוברת בשעריך ירושלים, חודש שבט תש"ל. וכן בשו"ת ציץ אליעזר חלק י"ב סימן פ"ב, ובקובץ משואה לדור עמוד קי"ד). גם הגאון מופת הדור החזון איש זצ"ל (סנהדרין סימן ט"ו אות ד') כתב: שהדבר ברור שאין שום נפקא מינה בין הדן בפני עכו"ם, לבין הבא לדון אצל שופט יהודי הדן על פי חוקים זרים שבדו אומות העולם, ואדרבה הדבר יותר מגונה ששופטים יהודים המירו את משפטי ה' ותורתו הקדושה למשפטי ההבל של הגוים, ואפילו אם יסכימו כל בני העיר על זה, אין שום ממש בהסכמתם, (עיין רמב"ן ריש פרשת משפטים), ומשפטם חמס עושק וגזל, ומרימים יד בתורת משה. (וכן הובא בספר אז נדברו חלק ג' עמוד ק"ס. וע"ש). והגאון רבי יצחק אייזיק הלוי הרצוג זצ"ל, מרא דארעא דישראל, כתב (במאמר שהובא בספר התורה והמדינה כרך ז' עמודים ט' - י'), שכעת כאשר עם ישראל שוכן בארצו, ולדאבון לבנו הוא דן על פי חוקים זרים, הדבר חמור אלף פעמים יותר מיחיד או קהלה בישראל שהולכים לדון בערכאות של גוים, כי המבלי אין אלקים בישראל וכו' ח"ו. ומוכח מדברי הרשב"ץ (חלק ב' סימן ר"צ), שגם הדנים בערכאות של מוסלמים שאינם עובדי עבודה זרה, הרי הם בכלל מה שאמרו לפניהם ולא לפני עכו"ם, שכיון שאינם מכירים בחוקי התורה, וטוענים שכבר פקע תוקף דת משה, ולכן דנים הם על פי משפטי נביאי השקר שלהם, ההולך לדון בפניהם הרי הוא כבועט בתורת אלקים חיים כפי שקבלנו מדורי דורות עד משה רבינו, ותוצאות מצב מחפיר ומביש זה מי ישורן וכו'. עכת"ד. וכן האריך בזה הגאון רבי יחזקאל סרנא באגרת שנדפסה בקובץ אחר תאסף (עמוד תש"ה). ע"ש. וכבר אמרו חז"ל (שבת קל"ט ע"א) כל פורענות הבאה על ישראל צא ובדוק בשופטי ישראל וכו'. ע"ש. ואנו רואים לצערינו כמה קשה המצב הבטחוני והכלכלי כיום, שאין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו. עד יערה עלינו רוח ממרום, ומלאה הארץ דעה את ה'. 

בסיכום: לפי ההלכה על פי תורתינו הקדושה אשר היא חיינו ואורך ימינו, ודבריה נר לרגלינו ואור לנתיבותינו, אסור בהחלט לדון בדיני ירושות ונחלות וכן בדיני ממונות אלא על פי התורה שהיא נצחית ולא תשתנה בשום זמן ח"ו, שנאמר והנגלות לנו ולבנינו עד עולם לעשות את כל דברי התורה הזאת. (וכמו שכתב הרמב"ם בהלכות יסודי התורה פרק ז' הלכה ז'). ולכן איסור חמור הוא להתדיין בכל הדינים האלה בפני ערכאות ששופטים לפי חוקות הגוים, אשר עליהם נאמר ומשפטים בל ידעום. ואין כל הבדל בזה בין כשהשופטים גוים, לבין כשהשופטים יהודים הדנים על פי חוקות הגוים, שלא כדין התורה. ואם הבנים רוצים לוותר מחלקם לטובת הבנות כדי שיטלו עמהם בירושה, יגשו אל בית הדין הרבני אשר בשער מקומם, ויקנו מידם בקנין גמור ושלם, או באגב, (כגון מטבע שאינו נקנה בחליפין), באופן המועיל על פי דין תורה. וגם כל העם הזה על מקומו יבוא בשלום.

Toys - Link

לע"נ ר' נחום בן עמי בן ר' יהודה אריה הלוי

Everyone has toys. A child has her doll or his toy truck. Adults have their own toys - cars, phones [which can do almost everything but deliver a baby], computers and the funtillion different gadgets we see around us.

I think many parents struggle raising children because there is this deeply held hope people harbor in their hearts that the child will also be a fun toy. Kids are cute, cuddly and fun. That might be why we got so annoyed when kids don't act as they are expected to. It is like "I bought this computer and invested a lot of money in it so why isn't it working like it should??!!" So too, I invest so much in this kid and he is disappointing. How FRUSTRATING! 

That is a possible theory I am throwing out there. Maybe I am wrong about it. But I am sure that people love toys and never really give them up. Kids toys, adolescent toys and then adult toys.  

Truly maturing emotionally and spiritually means not to be subjugated to our toys and to recognize them as such. It means making a cheshbon ha-nefesh as to what is really important and what is a mere entertaining diversion. When a father or husband is too busy with his toys to give his wife or children the attention they need and deserve the problems begin.

Balls are also a toys. So an emotionally and spiritually mature person doesn't get too hyped up about whether a ball went into a net or not. Maybe he will enjoy the contest but will realize that it is a game whose outcome really doesn't matter [except for those who make a living off the games. Making a living is important].

Rav Simcha Zissel was a KEEN student of human nature. Let us hear what he had to say:   

"על כן יאמרו המושלים בואו חשבון"

הסבא מקלם זצ"ל אמר פעם לבנו בא ואראך דרכו של יצר הרע, שעת קבלת שבת היה הדבר וחצר בית הכנסת המתה ילדים משחקים. ניגש הסבא זצ"ל עם בנו אל החלון והראהו אמר לו רואה אתה בני את הילדים משחקים כך משחקים גם כל אנשי העולם אלא ההבדל הוא רק במשחק כשאדם מתבגר חוא מחליף את חצעצוע בדבר אחר. אותו יצר הרע שיש לקטנים יש לכל באי עולם וכל זמן שאדם לא עוקר את התאוות והרצונות שלו הוא נשאר ילד קטן. על כן העצה האחת להנצל מפניו הוא אשר יעצונו חז"ל בואו ונחשוב חשבונו של עולם. הבה נתבונן בחישוב של אמת הפסד מצוה כנגד שכרה ושכר עבירה כנגד הפסדה ואז מובטח לנו אם אתה עושה כן תבנה בעולם הזה ותכנון לעולם הבא עכ"ל.

Tuesday, June 19, 2018

Last Picture

Tonight I attended the wedding of the Chaim Eisenberg, the son of my beloved friend [of over 40 years!] R' Michael Eisenberg. At the wedding, my beloved friend R' JJ Sussman shared with me this recent, touching picture of two Rav Dovid's - Rav Dovid Kaminetsky and my brother Rav Dovid Ehrman [who was a student at MDS when Rabbi Kaminetsky was principal] at a wedding [made by my beloved friend R' Tzvi Yosef Hellerstein]. It is the last picture he has of Rabbi K.

יהי זכרו ברוך!!! 

This is an advertisement for MDS. If you live on the West Side and are debating where to send your children - just think that if you send them to MDS, one day they might look like my brother.