Monday, June 18, 2018

Leaving A Wedding Early

This is from 2009 with added sources. 

There you are at a wedding. What a BIG mitzvah!! Anyone who gladdens the chassan and kallah is as if he built one of the destroyed parts of Yerushalayim. You wait for the Shmorg to end so that the Chuppah will begin. Then finally everybody sits down with their playbill including all of the important information – who is walking down the aisle and two tefillos - one for the coming of Moshiach and [la'havdil many, many havdalos] another one that the Chicago Cubs should finally win a World Series after over a hundred year drought [addendum - the tefillos have since been answered!!:-)].

All cellphones are turned off [except for one that goes off three times and another that goes off once]. Everybody walks SLOOOOOOOWLY down the aisle and FINALLY the Kallah make her grand entrance. Truly a "Kallah na-eh vichasudah." Then the brachos, reading of the kesubah, speech of the mesader kiddushin ["Baruch is the name of the Chassan and Bracha is the name of the Kallah. You probably don't know that because you call them Brian and Lisa. I know that because I had to prepare this speech. Both of their names mean "blessing". This will certainly be a "blessed" union. Especially if Brian listens to his in-laws and goes law school so he can graduate and start billing people for 850 dollars an hour. This will bring much blessing to the house."] and more brachos. The glass is broken [on the fourth try..], hugs and kisses are given and off to the yichud room.

The halacha says that they must be in the room for approximately 9 minutes. People are machmir and stay for about 50 minutes and since it is lonely in there, for much of the time they invite the photographer to join them and together with their families take pictures. And more pictures. They already spent 3 hours before the wedding taking pictures - but that doesn't count. At that time the couple was still single. Now they are a married couple. MAZEL TOV!!

But now it is getting late – and you have to get up tomorrow morning for work. You have already eaten 3 courses [not including the 4 helpings at the Shmorg] and are full. Finally, the excitement builds. The Chassan and Kallah are about to make their grand entrance!

Ahhhhh, fake-out breakout. Nothing doing. They still have to photograph Uncle Marty and Aunt Roza [who haven't spoken in 15 years]. Beautiful! "Aunt Roza" – says the photographer, "could you get a little closer to your brother Marty?" "No!!" she answers.

FINALLY. The band starts playing a Yiddishe Niggun with a catchy beat [such as "The Final Countdown" from the Swedish hard rock band "Europe"] and everybody runs to the door to welcome them. The girls hold the same round sticks they use at football games for the players to run under before the game as they enter the field. The lead singer cries out "Please welcome, for the very first time, Mr. and Mrs. Brian – uhhh, I mean Baruch and Bracha Steinkreizshwartzfeldberg."

The dancing begins. Leibidik!!!! A half hour later your wife says to you, "When are we going home?" You want to go home. She wants to go home. You have to get to work tomorrow. She does, too. Try paying Yeshiva tuitions on one salary!! But you have TWO halachic problems.

Number one: You are obligated to hear the sheva brachos at the end of the meal. Number two: You have to make a zimmun. Ten people that started eating together must make a zimmun. Do you have to stay until the end?

This is a common problem and is discussed by the Poskim. There is a way to avoid the two problems. Solution to Problem One: Many poskim say that one is only obligated to hear the sheva brachos if he BENTCHED with everybody else. So if one leaves earlier he is not obligated.

Problem Two: The Rema [293/3] says that if a group sat down and had in mind from the beginning that they would not make a zimmun together they are not obligated to do so. Rav Moshe Feinstein extends this [Igros Moshe O"H 1/56] to our case and says that even if an individual does not intend to make a zimmun from the very beginning he is not obligated to do so. One can make a distinction between our case and the Rema's case. The Rema was talking about a case when ALL of the people intended not to make a zimmun as opposed to our case where only an individual had such intentions. But Rav Moshe doesn't make this distinction. So that is what one should do. When making hamotzi at the beginning of the meal, he should intend to bentch alone.

If he can get three people together – even better! But one should not do it PUBLICLY in such a way that those who are making the Simcha are offended. It should be done discreetly!

One more point – if one isn't going home because he NEEDS to [either for work or to learn etc.] then it is nice to remain until the end. The longer one stays – the greater the mitzvah! Plus, you get a bonus!


[Sources: Tzitz Eliezer 11/84, Igros Moshe O"H 1/ 56, Tshuvos Vi-hanhagos 1/742 and 3/402 and Piskei Tshuvos 2 Page 737]

שו"ת אגרות משה אורח חיים חלק א סימן נו
בדבר אלו שאין יכולין לחכות בסעודת החופה עד אחר שיברכו בהמ"ז ושבע ברכות אם יש עצה שיהיו רשאין ללכת בלא הז' ברכות מע"כ ידידי הרב הגאון הצדיק מהר"ר שלו' יחזקאל שרגא רבין האלבערשטאם שליט"א הגאב"ד והאדמו"ר מציעשינאוו.
הנה ודאי צדק כתר"ה שחיוב השבע ברכות אחר הסעודה הוא על כל האוכלים מסעודת החופה ואף על אלו שאין רואין את החתן והכלה כמפורש /אה"ע/ בסי' ס"ב סעי' י"א, ונמצא שאין רשאין לצאת קודם שמברכין הז' ברכות או שיברכו בפני עצמן בעשרה הז' ברכות כשאין להם פנאי לחכות עד אחר גמר הסעודה, אבל הא הוא דבר שא"א לכמה אנשים לחכות עד אחר גמר הסעודה שנמשך לפעמים עד אחר חצות הלילה כשתים ושלש שעות ועד שיבואו לביתם הוא עוד יותר משעה ומוכרחין לקום בהשכמה לצורך פרנסתם, ולברך בעצמן ז' ברכות לא ימצאו מי שיזדקק להם וגם בעלי החופה והחתן והכלה יקפידו וצריך לבקש עצה עבורם. ומה שכתב כתר"ה שהרוצה לילך קודם הז' ברכות לא יקבע סעודתו על הפת, הוא רק כשלא יאכל ממיני הסעודה אלא יטעום משהו, אבל כשיאכל ממיני הסעודה רק שבמקום הפת יאכל פת הבאה בכיסנין, הוא לע"ד כקבע סעודתו שיש לו לברך המוציא ובהמ"ז אף שיאכל מעט ממנו ועיקר השביעה והקביעות ע"ז הוא רק משום הדגים והבשר והמטעמים שאוכלין הרבה בסעודת חתונה, וכמפורש כן במג"א /או"ח/ סי' קס"ח סע"ק י"ג.
אבל לע"ד יש עצה קלה דאלו הרוצים שלא לחכות עד גמר הסעודה וז' ברכות יאמרו בפירוש קודם שישבו לאכול שאין מתכוונים להצטרף לקביעות עם שאר המסובין, שאז אף שיושבין בשלחן אחד לא מתחייב בזימון. וראיה לזה מרמ"א /או"ח/ סי' קצ"ג סעי' ג' שכתב בטעם המנהג שלא לזמן בבית עכו"ם דאף שקבעו לאכול הוי כאילו אכלו בלא קבע דכיון שיש לחוש ולירא כשישנו בנוסח הברכה ולא יאמרו הרחמן יברך בעה"ב לכן מתחלה לא קבעו עצמן רק לברך כל אחד לבדו, אלמא דלא מהני קביעות אכילה אלא בסתם שהוא גם לברך ביחד אבל כשפירשו שאין קביעותן לענין הברכה לברך יחד אלא כל אחד לבדו לא מחייב קביעות כזה בזימון. ועיין במג"א /או"ח/ סי' תקנ"ב סק"ט שמוכיח מדין זה דרמ"א דאף באכלו שלשה ביחד בקביעות סעודה המפסקת לא יזמנו מטעם דלא חשיב קביעות משום דאין דעתם לקבוע כהא דרמ"א סי' קצ"ג, וכוונתו משום דמוכח מרמ"א שלא סגי בקביעות האכילה יחד לבד אלא שצריך שתהיה קביעותם גם ע"מ לברך יחד אך בסתמא הוא כנקבעו גם לברך יחד כיון שיש מצות זימון וגם מעלת ברוב עם אבל כשיש טעם שלא יהיו רוצים לקבוע לברך יחד כמו בבית העכו"ם שיש יראת העכו"ם אמרינן אדרבה דמסתמא הוא כלא קבעו עצמן לברך יחד אלא לברך כל אחד לעצמו, לכן גם בערב תשעה באב כיון דיותר טוב שלא לזמן לברך יחד הוי אף בנקבעו לאכול יחד שהוא רק לברך כל אחד בעצמו.
ולשון מחצית השקל לא מדוקדק שמשמע שמפרש שלא נחשב קביעות אף לאכילה בין בהא דרמ"א בדין בית העכו"ם בין דהא דערב ת"ב ולכן נקט רק תחלת לשון הרמ"א והטעם אולי הוא בגדר בטלה דעתו. אבל לבד שלא מסתבר זה דהא היראה בבית העכו"ם אינה על הקביעות לאכול יחד בשלחן אחד אלא מצד שלא יאמרו הרחמן יברך בעה"ב, וכן בערב ת"ב אין הקפידא על האכילה יחד אלא כדי שלא יתחייבו בזימון ע"י הקביעות, כמפורש בלשון הש"ע שם /או"ח תקנ"ב/ סעי' ח', וא"כ איך נימא שיתבטל דעתם ולא יתחשב קביעות לאכילה. אלא צריך לומר דכוונת הרמ"א כדבארתי שאף שודאי הוא קביעות להאכילה מ"מ לא סגי בזה להתחייב בזימון אלא צריך שיקבעו גם לברך ביחד ותלינן זה אף בסתם קביעות, ובבית עכו"ם יש לתלות בסתמא שהוא קביעות רק לאכול יחד ולא לברך יחד כמפרש הרמ"א דבריו בסוף, והוא באור על דבריו שבתחלה. והוכיח מזה המג"א גם באכלו ביחד בערב ת"ב שאף שג"כ הוא קביעות לאכילה דאין מזמנין משום דבעי גם קביעות לברך יחד וזה ליכא בסתמא בערב ת"ב שליכא מעלה בזימון. וא"כ כ"ש בפירש שאינו רוצה לקבוע עמהן לברך יחד שלא יתחייב בזימון.
אחרי כתבי זאת נזדמן לידי א"ח שנדפס שם ס' חכמת שלמה מהגאון ר' שלמה קלוגער ז"ל שפוסק כן בפירוש ששלשה שישבו ע"ד שיהיו רשאין ליחלק שרשאין ליחלק ולברך כל אחד בעצמו בלא זימון. אבל ראיתו מסי' קצ"ה סעי' א' /או"ח/ שלהמג"א אליבא דהש"ע לא מצטרפין אפילו בבית אחד אם לא נתכנסו מתחלה ע"ד להצטרף, ומחדש דבפירשו אף הב"י והט"ז יודו דאין מצטרפין בע"כ, אינו כלום דרק בב' מקומות בבית אחד אף שרואין אלו את אלו בעינן שיכנסו ע"ד להצטרף להמג"א אליבא דהמחבר אבל בשלחן אחד שהוא הקביעות לאכול יחד א"צ שיכנסו ע"ד להצטרף אף להמג"א וכמפורש שם /או"ח קצ"ה/ במג"א שכתב ואף למש"כ בסי' קצ"ג סעי' ב' דלא בעינן קביעות בתחלת הסעודה מ"מ בעינן שיהיו קבועים בשלחן אחד בסוף הסעודה והכא כל חבורה היא בפ"ע לכן אין מצטרפין אא"כ נכנסו לכך עיין שם, א"כ מפורש דבקבועים על שלחן אחד לא בעינן שיכנסו לכך, וא"כ אפשר אף פירשו לא מהני בקבועים על שלחן. אבל הראיה שכתבתי מהרמ"א /או"ח/ דסי' קצ"ג וממג"א /או"ח/ סי' תקנ"ב היא ראיה גדולה. ונהנתי שעכ"פ לדינא סובר גם הגרש"ק כדכתבתי.
וממילא לא יתחייב גם בז' ברכות מאחר דלא חייבו אלא לעשרה ואף אשר ברא לא חייבו אלא לשלשה ולכן כיון שלא מתחייב בזימון דעשרה ואף לא לשלשה לא מתחייב בהז' ברכות ולא באשר ברא.
איברא דלא ידוע לי בעניותי מקור להרמ"א מהגמ' דאולי סגי בקביעות אכילה לבד ולא יועיל מה שיפרשו שאין רוצים להצטרף לברך יחד. ואולי הוא מסברא דכמו שמועיל כוונה להצטרף אף שהם בעצם ב' חבורות שדין זה הוא בירושלמי דצריך שנכנסו מתחלה ע"ד להצטרף והובא ברא"ש סי' ל' לכן מסתבר לרמ"א דמועיל כוונה גם להיפוך דאף שהם בשלחן אחד אם נתכוונו בפירוש שלא להצטרף לא יצטרפו. ובעצם לפ"ז הא יש לפרש בהא דרבא דאצל ריש גלותא ברכו ג' ג' אינו שהותר להם ליחלק אף שנאסרו משום כבוד הריש גלותא, אלא שבשביל שיקפיד פירשו מתחלה שלא לקבוע לברך יחד אלא כל אחד בפ"ע. וא"כ אפשר שזהו מקור הרמ"א. אבל א"כ יקשה דהא המג"א סובר כהרמ"א ולמה כתב בסק"ו דהטעם משום זילותא דר"ג וגדול כבוד הבריות ולכן משמע שאף שנתחייבו בזימון דעשרה סובר שבשביל כבוד ר"ג מותרין להתחלק, וא"כ ליכא ראיה מזה להרמ"א. עכ"פ הרמ"א והמג"א סברי כן, ויש לסמוך ע"ז למעשה לע"ד כשיש לו צורך והכרח לצאת מחמת שמאחרין טובא והוא צריך להשכים.
ידידו, משה פיינשטיין

שו"ת ציץ אליעזר חלק יא סימן פד
אי מותר בסעודת נשואין לברך ברהמ"ז בשלשה וללכת לפני שמיעת שבע ברכות.
ב"ה. ו' כסלו תש"ל. ירושלים עיה"ק תובב"א. לכבוד ידידי הרב הגאון היו"ש מוהר"ר שריה דבליצקי שליט"א בבני - ברק אחדשכת"ר באהבה וכבוד קבלתי יקרת מכתבו בשאלה - ותשובה על אודות מה שנוהגים העולם שאוכלים ושותים בלחם וכו' בסעודות נשואין ומברכים ברהמ"ז לעצמם והולכים להם, דזה נגד ההלכה היות וכבר נתחייבו בשמיעת שבע ברכות, ונהנתי מהמו"מ שלו בבהירות ההלכה, ונענה למבוקשו הנני ממהר להשיב לו חות דעתי בזה.
והנה הגם דלכאורה נותנת כן ההלכה כפי מסקנתו של כת"ר שאסור לברך בג' ג' ולעזוב את המקום, מחמת שנתחייבו בז' ברכות, אבל לאחר העיון נלענ"ד דיש מקום להמליץ על מנהג העולם להקל בזה.
דהנה בשאלתו דמר ראיתי שדן על כל צדדי ספיקותיו בספר מנחת יצחק ח"ב סי' מ"ג. והמנחת יצחק העלה לפסוק שמי שיש לו ענין נחוץ יוכל ללכת לפני גמר הסעודה בלי שישמע ז"ב =ז' ברכות=. ונימוקיו בזה המה, דהמצוה הוא למי שהוא בגמר סעודה אבל אין חיוב להמתין עד גמר הסעודה, וראי' לזה מדחזינן בש"ס ופוסקים ושו"ע דאסרו בפירוש קודם ברכת זימון ובברכת חתנים סתמו ולא פירשו שיש איסור בזה לילך קודם ברכת חתנים. ועוד הוסיף להסתמך על מה שמבארים דבזה"ז עיקר שמחה רק חד יומא, ורק ממנהג מברכין ז"ב כל ז' וא"כ כיון דהמנהג היום שלא לומר רק בסוף כל הסעודה ומי שיש לו ענין נחוץ וא"א לו להמתין על הגמר בשעה מאוחרת בלילה הולך לדרכו יש לו על מי לסמוך עיין שם.
ומצאתי סייעתא גדולה לדברי הס' מנחת יצחק, בנקודה שתפס לומר שחיוב הז"ב הוא בגמר הסעודה, בדברי הגאון הגרש"ק קלוגר ז"ל, והיינו, דחיוב הז"ב בא עם הברכת המזון בעשרה, ולאחריו, והוא, דבספרו האלף לך שלמה חאה"ע סי' ק"ז כתב להסתפק בחתן שהי' לו סעודה ביום הז' שלו בפ"ח ונמשכה סעודתו עד ערב ליל שמונה אם מברכין ברכת חתנים בלילה או לא. והעלה שהדבר פשוט שאין מברכין דאינו דומה להזכרת שבת ויו"ט בברהמ"ז, משום דברהמ"ז אקרקפתא דפת מונח ותיכף כשאכל פת ביום נתחייב בברהמ"ז וכו' אבל שבע ברכות של חתן לא חל עליו החיוב רק בשעה זו שמברך ברהמ"ז, ולאו הפת גורם שאם הי' סועד כל היום בלי פ"ח אינו חייב לברך ז"ב, וכן אם הי' שם בשעת סעודה פ"ח אם בשעת ברהמ"ז חלף הלך לו ג"כ אינו חייב לברך, ורק כשיש פ"ח שם בשעת ברהמ"ז חייב לברך, וא"כ זה לא חל עליו החיוב רק בשעת ברהמ"ז ולא מקודם, ולכך בתר שעת ברהמ"ז אזלינן וכו' ולא מצינו בזה איסור שלא יהי' רשאי הפ"ח לילך משם טרם שברכו ז' ברכות, ואף אם אכל הפ"ח שם פת אינו רשאי לחלק, מ"מ לאו הז' ברכות גרם לו החיוב שלא להסתלק רק הפת וברהמ"ז אבל הז' ברכות מצדם הי' רשאי להסתלק, א"כ הם לא גרמו לו החיוב, ולא חל עליו עיקר החיוב רק בשעה זו ממש שברך ז' ברכות, ולכן אזלינן בתר ההוא שעתא וכיון דאז כבר נסתלקה השמחה אין לו לברך עוד עיין שם. וחזר והוסיף לבאר ולחזק זאת גם בתשובה שלאחריה בסי' ק"ח, דבברכת נשואין כיון שאין הזכרה זו בתוך ברהמ"ז רק אחר בהמ"ז א"כ אינו בכלל ברהמ"ז רק הברהמ"ז גורם לו להתחייב לברך גם אותן, דאם בירך בהמ"ז מחויב הוא לברך אחריהם גם הברכות הללו וכו' וכל שעה שלא בירך ברהמ"ז לא נתחייב בברכות הללו וכו' לכך לא אזלינן בתר שעת אכילה רק בתר שעת ברהמ"ז וכיון דאז כלתה השמחה אין לברך יעו"ש.
הרי שפתי הגרש"ק ז"ל ברור מללו דחיוב השבע ברכות חל רק בשעת ברהמ"ז ולא מקודם, ולא עוד אלא דהברהמ"ז הוא הגורם להתחייב לברך גם אותן, והיינו, הברהמ"ז בעשרה, וכל עוד שאין מברכין ברהמ"ז [היינו בעשרה כנ"ז] לא מתחייבין בברכות הללו, ומשום כך הוא שהעלה בנידונו דאם שעת ברהמ"ז הוא כבר בשעה שכלתה השמחה אין לברך יותר הברכות הללו, וכמו"כ העלה בדבריו דאם הפ"ח ילך לו לפני כן אף על פי שהי' בשעת סעודה, אין לברך הז"ב, ולא עוד אלא דאי משום כך היה רשאי הפ"ח אפילו לכתחילה להסתלק וללכת אלא דאינו רשאי לחלק משום חיוב הזימון ודון מינה דהא במקום שרשאי לחלק משום חיוב הזימון, לפי הפרטים שנתבארו באו"ח סי' קצ"ג, רשאי הפ"ח ללככת /ללכת/ אפילו לכתחילה ואין לו לחוש משום הז"ב היות ולא הגיע עדנה זמן חיובן, ואף על פי שעי"ז יתבטלו לגמרי אמירתן, וא"כ דון מינה ומינה דה"ה כל אדם המשתתף בסעודת החו"כ =החתן וכלה=, אם דרך הליכתו שרוצה ללכת משום באמצע הוא בגוונא שרשאי ליחלק ולא להמתין על זימון בעשרה משום חיובא דברהמ"ז, אין לו לחוש ג"כ משום חיוב הז"ב, שלא חל עדנה חיובא בכלל לפני הברהמ"ז בעשרה, ורשאי ללכת.
אבל להקדים לברך ברהמ"ז וז"ב בעשרה נראה דלא יאה לעשות כן ויצא שכרן בהפסדן, דודאי איכא בזה קפידת החו"כ והמחותנים ואיכא בזה איפוא כמה חששות חמורות, וד"ל. ידידו מוקירו ומכבדו אליעזר יהודא וולדינברג
בשולי התשובה שוב הגיע לידי ספר שו"ת מהר"י שטייף (שנדפס לא מזמן) וראיתי שבסי' ז' נשאל ג"כ בשאלה האמורה, וזאת הלכה העלה ג"כ דאין קפידא כ"כ על היחידים, אלא שמנמק הטעם בזה מפני דחז"ל הטילו החיוב על המסובין שישתדלו שיהי' כאן מי שיברך אותן השבע ברכות כדי לשמח חתן וכלה, אבל לא מוטל החיוב על כל אחד מהמסובין שנימא שהמברך יצטרך לכוון בברכותיו להוציא את כל המסובין ידי חיובם, אלא סגי כשידעו שיהי' שם מי שיברך אותו השבע ברכות, וע"כ אין קפידא כ"כ על היחידים שיוצאין ומברכין ברהמ"ז בפ"ע ואינם מברכין שבע הברכות כיון שעכ"פ הניחו שם מי שיברך ויודעים שישנם עדיין עשרה מסובין, ואינו דומה לחיוב הזימון שכבר נתחייב כל אחד לברך ברהמ"ז בזימון, אבל ברכת חתן וכלה החיוב רק שיהי' כאן מי שיברך אותן הברכות לתכלית שמחת חתן וכלה. ע"כ, יעו"ש. ועל הנימוק הזה יש לעיין מהנפסק בטור ובשו"ע סי' ס"ב סעי' י"א דבנתחלקו לחבורות אפילו אם אכלו בבתים שאינם פתוחים למקום שהחתן אוכל כולן מברכין ברכת חתנים ויכולין לברך לעצמן, ואם איתא שאין החיוב על כל אחד מהמסובין אלא בעיקר שיברכו שם בעשרה מסובין איך מותרים לברך כל חבורה בפ"ע ולהרבות בברכות כפולות, ויש להאריך.

תשובות והנהגות כרך א סימן תשמב
שאלה: מי שאכל בסעודת נישואין וממהר לצאת לפני הזימון אם מותר
לענין זימון דעת המג"א להתיר לצורך גדול לזמן בשלשה אף שיש עשרה, ולפ"ז יש לו עצה לצרף עוד שנים מחבריו ולזמן ולברך, והם יכולים אחר כך להצטרף שוב לעשרה, אבל לכאורה ראוי לאסור כיון שהוא נתחייב גם בשבע ברכות, דכל מי שמשתתף נתחייב וכמבואר בש"ע אהע"ז (ס"ב סעיף י"א) שאפילו אכלו הסעודה לנישואין בבית אחר באותו בית, נתחייבו בשבע ברכות כיון שהתחילו לאכול עמהם, ואפילו אוכלים בחדר אחר אם התחילו אותם של בני החופה כולם חשובים כאחד לברך ברכת חתנים כיון שאוכלים מסעודה שהתקינו לחופה. ע"ש, חזינן דהמשתתף נתחייב, וע"כ אם יברך בפני עצמו ביטל ברהמ"ז כהלכתה עם השבע ברכות שהרי אינו שומע השבע ברכות, ובפרט למש"כ במק"א שמדברי הרמב"ם פ"ב בברכות ה"ט, מבואר דברכת חתנים הוא חלק מברהמ"ז ושייך לברהמ"ז וכל מי שנתחייב שם בברהמ"ז נתחייב גם בברכות אלו, (עיין בח"ב סי' תרמ"ז) א"כ ודאי שאין לו לבטל עצמו מחיוב זה.
והעולם נהגו להקל בזה, וצ"ל דאף שנתחייבו בשבע ברכות כשהתחילו לאכול עם שאר בני החופה, שאכלו יחד מסעודה שהתקינו לחופה, כמבואר בשו"ע הנ"ל, מ"מ כ"ז דוקא כשנתחייבו שם בברהמ"ז כאחד (ולא תלוי בזימון) והיינו דוקא באופן שגמרו כל השמחה ביחד עד ברכת המזון, להכי נתחייבו אף שהם במקום אחר, כיון שהשתתפו בהשמחה עד הסוף, אבל כשעוזב לפני הסוף ולא השתתף בשמחת החתן עד ברכת המזון שהוא גמר הסעודה, לא נתחייב בשבע ברכות, ולכן אינו חושש מפני חסרון שבע ברכות, ועדיין צ"ב. (שוב מצאתי ב"מנחת יצחק" ח"ב סימן מ"ג שהתיר מטעם שהבאנו ע"ש היטב) ועיין להלן סימן תשד"ם.
ונראה דלסברת הרמב"ם שהבאנו שזהו הוספה לברהמ"ז וכמו ברכת אבלים, חייבום מעיקרא רק בבהמ"ז בציבור, והכא מאחר שלא מברך עמהם אין עליו חיוב, אבל גם לשאר פוסקים יש לקיים דברינו, דאף שאינו חלק מברהמ"ז גופא, מ"מ קבעום לברך רק אחרי ברהמ"ז ודוקא בציבור ולא בכל יחיד כשגומר.


Twenty more dollars in for the day!!!

We thank the generous donor!!!:-)

No we are only a little less that 3 thousand dollars short of our goal. 
If you haven't yet - this is the TIME:-)!

Shocking Stats - Chinese Geography

Li-zchus the holy beloved donors to the new site.

From the Director of research from the Institute for Family Studies ["Wendy Wang" if that means anything to you. Can you IMAGINE? Us Jews - we all either know every other Jew or at least know at least 50 people who knows every other Jew. But the billion Chinese? They can't play "Chinese Geography" because with over a billion, either they won't know the same people or anybody who knows the same people. Or one lady goes "do you know Wendy Wang?" and the other one is like "which Wendy Wang?" There are like a thousand of them]:

Men, adults who didn’t grow up in intact families, and those who rarely or never attend religious services are more likely than others to have cheated on their spouse.

In other words - if G-d isn't part of a person's life, he is more likely to stray. Pashut.

Let us listen to the wise but stupid Professor Joel Marx - Professor Emeritus of Philosophy at the University of New Haven who writes:

“This philosopher has been laboring under an unexamined assumption, namely that there is such a thing as right and wrong. I now believe there isn’t…The long and short of it is that I became convinced that atheism implies amorality; and since I am an atheist, I must therefore embrace amorality…I experienced my shocking epiphany that religious fundamentalists are correct; without God there is no morality. But they are incorrect, I still believe, about there being a God. Hence, I believe, there is no morality." 

Another finding:

In general, men are more likely than women to cheat, but the gender gap in infidelity varies by age.

That is why men need more safeguards than woman. 

This one was a shocker: Women in their 60s report the highest rate of infidelity (16%), but the share goes down sharply among women in their 70s and 80s. By comparison, the infidelity rate among men in their 70s is the highest (26%), and it remains high among men ages 80 and older (24%). Thus, the gender gap in cheating peaks among the oldest age group (ages 80+): a difference of 18 percentage points between men and women.

INSANE. A very large number of men are still cheating into their 80's. And women are at their busiest in their 60's!! Like, bubbys and zeides. Nuts. 

All I can do is invoke the pasuk in Mishlei [28/14]:

"אַשְׁרֵי אָדָם מְפַחֵד תָּמִיד"

Fortunate is the  person who is always afraid. 

Now what is the difference between פוחד and מפחד - [scared and scared. Both are used in both Biblical and Modern Hebrew]? The Malbim explains that פוחד is when there is actually something of which to be afraid while מפחד is when things seem smooth and like there is nothing to fear and yet the person is afraid anyway. Thus, the pasuk is saying "fortunate is the person who is afraid of sin [and thus guards his ways] even though he has never sinned before and it seems like he has no reason to sin in the future".

"אבל, אשרי אדם המפחד, שהגם שלבו בריא אולם כי לא חטא, עושה את עצמו מפחד על העתיד שלא יחטא, ועל ידי כך נשמר מחטא ומפלס דרכיו". 

And as the mishna [Avos 2-4] says אל תאמין בעצמך עד יום מותך. Don't trust yourself until your dying day. 

This doesn't mean that one should be nervous. It DOES mean that he/she should not put him/herself in situations where he/she might fall if they can be avoided. We are all human.

So what is the answer for the me too movement? 1] Make safeguards. 2] Torah study!! 

One day I hope they will report that there was a famous politician or television personality or athlete or entertainer etc. who never touched another woman besides his wife for pleasure or even looked at one for pleasure [to the best of his ability]. In the meantime we can assume that they ALL do and then when a scandal breaks we can just point knowingly to the pasuk in Mishlei and the mishna in Avos.  

Why Does Dovid Want His Enemies To Fall?

In the zchus of all of our donors!!! Still almost 3k short of our goal. So far today zero donors. Yesterday - one. It CAN'T be. Thousands come?! Be a partner. Be a HERO. Be a superstar. Be more like Hashem [even though you are already VERY holy!!]. Thanks:-)

בְּשׁוּב אוֹיְבַי אָחוֹר יִכָּשְׁלוּ וְיֹאבְדוּ מִפָּנֶיךָ.

When my enemies draw backward, they stumble and are destroyed from before You. [Tehillim 9, 4] 

Why does Dovid want the evil people to fall? Not for his own personal satisfaction, as we saw in the previous pasuk, that when the evil fall אשמחה אעלצה בך אזמרה שמך עליון - I will rejoice and exult with you I will sing to your name most high. It is not about my victory but Yours. Now Dovid says that all he cares about [in this context] is that the evil people realize that they have strayed from Hashem and are destroyed from before Him. The purpose of evil is when it is destroyed. That is why he says that he is happy when his enemies realize that they have no more chance, they draw backward and stumble and are destroyed from before you

In the words of Rav Yaakov Moshe ztz"l:

כל מגמתי באבידת הרשעים שידעו ויכירו שהם נכשלים ונאבדים מפניך, וממילא זהו שלימותם בהכירם את מילוי תפקידם ע"י הכשלתם. ואמנם גם זה רק כשכבר אפס תקוה שישובו בחייהם מפני שכבר שבו כל כך לאחור עד שאין עוד תקוה למו אז כל רצוני שעכ"פ יכשלו ויאבדו מפניך. בשוב אויבי אחור יכשלו ויאבדו מפניך. 

It is also interesting to note that the these enemies first draw backward during the war - one fall. And after that once again they stumble and are destroyed. This is clearly not a case of pure chance, it MUST BE "before you", a case of Divine intervention.

As the Malbim says: 

"בשוב", אחר "ששב אויבי אחור" ופנה עורף במלחמה, מה שאחר כך "יכשלו ויאבדו" שנית, זה לא היה דבר מקרי רק "מפניך", שידך עשתה זאת: 

See also Alshich. 

Correction From The Wall Street Journal - Iraq, A Rock - What's The Difference?!!-:)

Sunday, June 17, 2018

Shidduchim At Weddings - How Long Couples Stay In The Yichud Room

I heard about this new initiative [in the States] to have shadchanim work at weddings making shidduchim right then and there [i.e. setting up meetings] between the people on the opposite sides of the mechitza. Someone cynically suggested that they also have people selling life insurance at funerals. Hey - this is a time to make sure that your family will be taken care of after you go!! Meaning, that a wedding is a time to be משמח חתן וכלה and not to think about yourself.

But IF the chosson and kalla are in favor AND if this is done when the chosson and kallah are not in the room [such as when they are in the yichud room (and then pictures) which lasts longer than some actual marriages] so the attention is not diverted from them - it seems like a great idea [which has been approved by rabbonim as not breaching tzniyus].

So please - MAKE A SHIDDUCH TODAY!!! There are sooooo many people out there who are alone and "it is not good for man to be alone" - לא טוב היות האדם לבדו!! 

Offended - The Drug Of Life

I just turned on my computer and on the screen it said "User". 

That is OFFENSIVE!! [How may feminists does it take to change a light bulb? Hey, that's INSULTING!!!]

Does that imply that I use drugs?? Or that I use people?? CHASSS VIIIII-SHALOM!!

The gemara says that TORAH is a drug!! Of Life:-)

בקדושין ל' תנו רבנן ושמתם - סם תם, משל לאדם שהכה את בנו וכו' ואמר לו בני, כל זמן שרטיה זו על מכתך אכול מה שהנאתך ואין אתה מתיירא, ואם אתה מעבירה היא מעלה נומי, כן הקב"ה אמר להן לישראל, בני, בראתי יצר הרע, ובראתי לו תורה תבלין. 

The Sages taught: “And you shall place [vesamtem] these words of Mine in your hearts” (Deuteronomy 11:18). Read this as though it stated sam tam, a perfect elixir. The Torah is compared to an elixir of life. There is a parable that illustrates this: A person hit his son with a strong blow and placed a bandage on his wound. And he said to him: My son, as long as this bandage is on your wound and is healing you, eat what you enjoy and drink what you enjoy, and bathe in either hot water or cold water, and you do not need to be afraid, as it will heal your wound. But if you take it off, the wound will become gangrenous.

Explains the Maharal:

ופירוש זה, כי לא יכול יצר הרע לשלוט על התורה שהוא סדר הנמצאים אשר הם נבראים עליו, ולפיכך התורה היא תבלין ליצר הרע שאינו יכול למשול על האדם ולהוציא את האדם עד שיצא האדם חוץ מן הסדר אשר ראוי שזה אינו יכול, ומפני זה מעלת התורה שאין יצר הרע שולט עם התורה, ואם לא הייתה התורה שהיא רטייה ליצר הרע שלא יוכל להוציא את האדם חוץ מן הסדר, לא היה נברא היצר הרע שלא היה יכול האדם לעמוד נגדו. אבל התורה היא שמירה מן יצר הרע, ולכך ביום מתן תורה היו מביאים שני הלחם שהיו של חמץ, כי היצר הרע הוא שאור שבעיסה, ומצד התורה נמצא יצר הרע, ואם לא כן לא היה נמצא מפני שאין יכול לעמוד נגדו.

Torah keeps a person in line. Without it, we are in mortal danger! 

Rav Dessler explains:

כאורה משמע מזה, שהתורה מתבלת ליצר, שגם אם ילך בדרכי היצר התורה מתבלת אותו ונעשה טוב. אבל צא וראה איך הגמרא עצמה מפרשת הענין... מה שבמשל הוא "מעלה נומי", בנמשל הוא "נמסרים ביד היצר", כאדם הבורח משונאו החפץ להרגו, ומוסרים אותו ביד הרוצח, ורק על ידי העסק בתורה יוכל לברח, עוסק פירושו עשיית הדברים שאליהם שאיפתו העיקרית הממלאת את כל נפשו, ואינו מסיח דעתו ממנה... נמצאנו למדים כאן את כל גדר מלחמת היצר על ידי התורה, אם האדם ישים את כל שאיפתו לתורה, אין מקום ליצר ליכנס אליו, וכמובן צריך שלא יהיה שום סדק קטן אשר יוכל היצר ליכנס בו. אך אם יסיח האדם דעתו מן התורה אפילו כרגע, הוא נמסר ביד יצרו, פירוש שניתן רשות ליצר הרע ליכנס לקרבו... מה יעשה האדם אשר מעשיו במשא ומתן, הלא בהכרח יסיח דעתו מן התורה? באמת אינו כן, כי זבולון ויששכר שניהם כאחד עוסקים בתורה, זה בלימודה וזה בהחזקתה, אך שאיפת עסקי שניהם אחת היא, להגדיל תורה ולהאדירה... אבל מעולם לא הותר חס ושלום לישראל לעסוק בגשמיות באופן שתהיה נקודת שאיפתו הפנימית אל הגשמיות, לחיות חיים ערבים וכדומה, כי בזה נמסר ביד יצרו ונופל תחת ידו...

The Torah only saves a person from the yetzer if his entire focus is on Torah. Even people who work for a living have to do so in order to support and build Torah. Otherwise, the yetzer crouches at the door to make people stumble in sin.

Not only that - the yetzer hara is focused on YOU [and the bigger they are the harder they fall - כל הגדול מחברו יצרו גדול הימנו]
ואם יאמר אדם שהיצר אינו מתענין אלא עם בני אדם חוטאים הרבה ובחטאים גדולים, יסתכל במה שמוסיפה הגמרא: ולא עוד, אלא שכל משאו ומתנו בך וכו', שכלפי כל יחיד הוא כאילו אין לו התענינות אחרת אלא בו... (שם עמוד פט, העסק בתורה)