Soccer

 

 

YU's student newspaper 1927

נדה חלה והדלקת הנר

 (שבת לא:): "על שלש עבירות נשים מתות בשעת לידתן, על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר".

בכלל יסוד העונשים המתיחשים לעוברי דרך ד', הוא בנוי על מטרת ההשגחה העליונה לשכלול המציאות, וכשם שלא חיסר האדון ב"ה בעולמו כלום מהמון סיבות רבות ושונות שמגיעות למטרתן, לשכלל על ידן את המון יצוריו, להוציא כלי למעשהו, בכל מערכת הבריאה - כן קל וחומר שלא יחסר סיבות ומערכות מסבבות לשכלול רוח האדם והטבת מוסרו ועדינות נפשו.

וכאשר כל התורה כולה היא דרך ד' לישראל, שבאחזם בה משפעת היא עליהם שפע אצילות נפש, ברכה ורוח נדיבה, ומרככת את קושי הלב הטבעי וגסות הבהמית שבאדם, הנה בסורם מדרך הטובה והזניחם את עצת קדוש ישראל , אז מוכרחים היגונות בחיים לבא, לבצר זדון הלב ולרכך את קשיו וזוהמת בהמיותו, למען יוכל האדם להתנער אל מעלתו האנושית לקדש קדוש ישראל, ולחוש את מעלת ההוד והאצילות שבחיי קדושה הערוכים בהדרת קודש, הצנע לכת וצדק ומשרים. 

והנה יסוד קדושת החיים הביתיים, עליו נבנה כל האושר הפרטי והכללי בכלל החברה, והנה הם נמזגים מקישורים שונים, שהרגשות יכולים לעלות על פיהם מעלה מעלה, גם לרדת מטה מטה, הכל לפי הציור הפנימי אשר בנפש מהבנת תוכן החיים. כשהדברים הולכים כסדרם, כשאורח החיים מתפנה בתחילה מזוהמתו שיוכל לקלוט במהלכו הטבעי, והוא מתכונן בסדר של טהרה המוכן לקלוט בתוכו נצוצי אורה, של מהלך חיים קבועים ערוכים ע"פ סדר שאיפת צדק עליונה, מסודרה מטעם עומק חכמתה של תורה, הראויה להיות מושפעת ע"פ יחש של גדולי הרוח והצדק אל תוכו של הבית, אז תבא המטרה שתתקבל הכרת הקדושה והוד ברכת ד' שבחיי קודש, ברוח שלום ושמחה, לא ברוח של כפיה והכרח וחשיכה, ואז יציץ נזר החיים על הבית להיות בית נכון "ואוהל ישרים יפריח" . רוח ד', רוח קדושה וטהרה, איננו ראוי לחול על הבית כ"א כשיהי' קשר הנפשות מצורף ברגשות נעלים וקדושים, שאצילות הרוח ורוממות הרעיון להקים בית לשם ד', בחיי יושר וצדקה, יהיה הכח הגובר והמתעלה על יתר תנועות החיים, המעשיים וההרגשיים. 

האשה אינה מוכנת להיות חיי שמחה וקדושה משפיעים עליה ומושפעים על ידה, ביחש לחיי המשפחה והפרחתה בעתיד, כ"א בהיות מצב הנפש, המושפע ממצב הגוף, מוכן לזה. אבל בהעדר ההתאמה הזאת, יוכל רק כח בהמי חמרי להיות לאש הדיוט, האוכל ומכלה, ומטביע ברפש תאוה בהמית את כל חסן וסגולה, ופועל על המשפחה ירידה איומה, שתכונתה השפלה תתפלש ברוב בדורות הבאים, לזרע זרע שפלות, בחיים נשפלים שמרכזם איננו מתרומם מלגימה חומרית גסה, שעם התגברותה אפס כל הוד החיים, מאין יתרון לאדם על כל חיתו ביער.

והנה ההגנה נגד המחלה האיומה הזאת, המורידה את ערך האדם עד עמקי שאול, הוכנה בחבלי לידה, הנותנת את מרירותה כופר כל התמכרות, אשר תוכל לגרר אחריה לב החלש אשר לאדם, באין לו תמיכה עקרית ממשאת נפש של קדושה וצדק עולמים. והנה הזהירות בנדה תרומם את השתילה של המשפחה משפלותה הבהמית, עד שתאחז לה מטרה יותר נעלה במהלך חייה, שלא בנקל ימצא כל איש עקבותיה, כ"א בהיותו מושפע ג"כ בחייו הביתיים מאורה של תורה, ע"י שפעת כהן מורה הנגש אל ד' ודבר קדשו. ע"כ סמוכה אחריה החלה, הכרת ערך חשיבות הכהונה בחיי הבית פנימה, "ראשית עריסותיכם תתנו לכהן להניח ברכה אל ביתך". 

ובהתנשא האדם בקיום אמונת חכמים מלב נכון, תבא משאת הנפש לשום מטרת החיים את הקדושה והאצילות שבהם, לא בתור חק וכפיה, כ"א באור פנים ושמחה, כטבע עצמיות החיים להיות מלאים אורה וצהלה, שיתגלו ביום הקדושה והמנוחה בשקט חיי המשפחה ושמחתה התמימה, באור שבת קודש, בבאו להניח כל לב מכל עצב ורגז, ולרומם את הרעיון לחיי עונג, שיסוד מוצאו ועטרת תפארתו היא ההתאמה אל הקדושה ואצילות הנפש, ברוממות הרוח של מטרות נשאות ונעלות, שכל עונג וכל נועם מתקדש עמם ומתעלה. זה יהיה פרי לימוד הכהן והשפעתו בחיי הבית, עד אשר יוצא אל הפועל בליל התקדש שבת קודש בהדלקת הנר, לאורה ושמחה ושלום בית. אבל בהחסר הרתוק הקדוש הזה, והחיים במהלכם עושים את נטיותיהם, והכחות הבהמיים, שאינם מתבסמים בבושם משחת קודש, יורדים הלוך וירוד, אז רק משבר של אפיסת כל תקוה, והבאת מפח נפש, מכל התמכרות שאין עמה כ"א פחיתותה הנמוכה, יביא את המרפא הכללי לשארית הפלטה, למשפחה ולאומה בכלל. ע"כ אלה הנה הסיבות, שההכרח של השמירה של שכלול הרוחניות ועטרת החיים מחייב את הזעף, המביא לכונן דעה יותר רוממה, ונשים מתות בשעת לדתן על שאינן זהירות בנדה, בחלה ובהדלקת הנר, שרק בעז מר המות וחשכת אופל השבתת שמחה וגיל, תוכר תרמית (של) הערך השפל של החיים. ועד עומק הנפש יחדור ההכרח להתרומם עוד להכרה יותר עדינה, באופן שיהיה תכן החיים עמה כ"כ נשגב וקדוש עד כדי להתעודד ג"כ מכל משא של מרירות ומעוף צוקה , "עוברי בעמק הבכא מעיין ישיתוהו גם ברכות יעטה מורה. ילכו מחיל אל חיל יראה אל אלהים בציון".

אמת ונכון

המילים אֱמֶת ונָכוֹן, המציינות עניינים התואמים את המציאות ואישור לקיומו של דבר, חולקות גם משמעות בסיסית מוחשית: קיום ועמידה, חוזק ויציבות.

המילה אֱמֶת גזורה מן השורש אמ"ן (לכן בנטיותיה יש דגש בתי"ו תמורת הנו"ן השורשית: אֲמִתִּי, אֲמִתּוּת, לַאֲמִתּוֹ של דבר). המשמעות הבסיסית של השורש השתמרה במילה אֱמוּנָה כפי שהיא משמשת בתיאור המלחמה בעמלק: "וְהָיָה כַּאֲשֶׁר יָרִים מֹשֶׁה יָדוֹ וְגָבַר יִשְׂרָאֵל וְכַאֲשֶׁר יָנִיחַ יָדוֹ וְגָבַר עֲמָלֵק… וְאַהֲרֹן וְחוּר תָּמְכוּ בְיָדָיו מִזֶּה אֶחָד וּמִזֶּה אֶחָד וַיְהִי יָדָיו אֱמוּנָה עַד בֹּא הַשָּׁמֶשׁ" (שמות יז, יא–יב), כלומר: ידיו היו יציבות ואיתנות. במלכים ב יח, טז מסופר על האֹמְנוֹת אשר ציפה חזקיה מלך יהודה בבית המקדש, ומקובל לפרש שהכוונה לעמודי התווך המחזיקים את הבניין. זו גם המשמעות שניתנה למילה אוֹמְנָה בתחום הבניין בעברית החדשה.

אך כמו המילה אֱמֶת, רוב המילים מן השורש אמ"ן, ובהן גם המילה אמונה בשאר הופעותיה בתנ"ך, שייכות לתחום המופשט: המילים אֵמוּן ואֱמוּנָה מציינות יושר וביטחון. נֶאֱמָן הוא מי שבוטחים בו, וכך גם המילה הנרדפת מְהֵימָן שנשאלה ללשון חז"ל מן הארמית (היו"ד מייצגת את האל"ף השורשית). אֲמָנָה ביסודה היא הבטחה ומכאן – ברית, הסכם וכתב התחייבות. לשורש זה שייכות גם מילות האישור אָמְנָם ואָמֵן. למשל: בפרשת הברכה והקללה בספר דברים הלוויים מצווים לומר לפני העם סדרת קללות, כגון "אָרוּר מַשְׁגֶּה עִוֵּר בַּדָּרֶךְ" ועל העם לאשר כל אחת מהן: "וְאָמַר כָּל הָעָם אָמֵן".

המילה נָכוֹן נושאת את המשמעות המופשטת 'אמת' וגם את המשמעות המוחשית של יציבות כבר בתנ"ך. על שמשון מסופר: "וַיִּלְפֹּת שִׁמְשׁוֹן אֶת שְׁנֵי עַמּוּדֵי הַתָּוֶךְ אֲשֶׁר הַבַּיִת נָכוֹן עֲלֵיהֶם וַיִּסָּמֵךְ עֲלֵיהֶם…" (שופטים טז, כט); ועל מלכותו של שלמה נאמר: "וְהַמַּמְלָכָה נָכוֹנָה בְּיַד שְׁלֹמֹה" (מלכים א ב, מו), כלומר מלכותו נעשתה יציבה. נָכוֹן במשמעות של 'אמת' אפשר למצוא למשל בצירוף המילים "וְהִנֵּה אֱמֶת נָכוֹן הַדָּבָר" (דברים יג, טו; יז, ד). משמעות נוספת היא 'היה מזומן', 'התקין את עצמו', כגון במתן תורה: "וְהָיוּ נְכֹנִים לַיּוֹם הַשְּׁלִישִׁי" (שמות יט, יא). על פי זה נטבעה ססמת הצופים בנוּסָחהּ העברי "הֱיֵה נָכוֹן". זו גם משמעותה של הצורה הִכּוֹן (צורת הציווי מן 'נכון') כגון בפקודה "למקומות, היכון, רוץ!".

מן השורש כו"ן יש מילים רבות נוספות, ובהן מילים הנושאות את המשמעות הבסיסית של יציבות וקיום: המילה כֵּן או כַּן (הנוטה על דרך הכפולים) פירושה בסיס, כגון בתיאור המשכן: "וַיַּעַשׂ אֵת הַכִּיּוֹר נְחֹשֶׁת וְאֵת כַּנּוֹ נְחֹשֶׁת" (שמות לח, ח), ובעברית החדשה 'כַּן ציור', 'כַּן שיגור'. גם הביטויים "נותר על כַּנּוֹ", "עומד על מְכוֹנוֹ" ודומיהם מביעים את המשמעות הבסיסית של השורש כו"ן. הפועל כּוֹנֵן – במשמעות 'ייסד', 'הקים' וממנו שם התואר מְכוֹנֵן (אירוע מכונן) – גם הם קשורים למשמעות זו. מן המשמעות המופשטת נגזרה המילה כֵּן (במקור 'אמת', 'נכון', ומאוחר יותר מילת הסכמה ואישור), שם התואר כֵּן (ולא "כֵּנֶה") והשם המופשט כֵּנוּת.

נסיים בעדות יפה לקֶשר שבין המילים שנדונו ובין מילים אחרות המציינות כולן איתנוּת ויציבוּת – מתוך הברכה הנאמרת לאחר קריאת שמע: "אמת ויציב ונכון וקיים וישר ונאמן… הדבר הזה עלינו". 

רגשות אשם או רגשי אשמה ?

 האם יש לומר רגשות אשם או רגשי אשמה?

במילון למונחי הפסיכולוגיה של האקדמיה משנת תשנ"ד (1994) נקבע הצירוף הרגשת אשמה, ואולם נראה שאין סיבה לפסול את הצירופים הרווחים האחרים: רגשי אשמה, רגשות אשמה, רגשי אשם, רגשות אשם.

אשם ואשמה במקורות

שתי המילים אָשָׁם ואַשְׁמָה מקורן במקרא. המילה אָשָׁם נפוצה בעיקר לציון קורבן אשם, והיא משמשת גם לציון מתת כספית לכפרה על חטא. בכמה מקומות המילה משמשת גם במשמעות היסודית 'חטא'. כך למשל בדברי אבימלך ליצחק: "מַה זֹּאת עָשִׂיתָ לָּנוּ, כִּמְעַט שָׁכַב אַחַד הָעָם אֶת אִשְׁתֶּךָ וְהֵבֵאתָ עָלֵינוּ אָשָׁם" (בראשית כו, י).

המילה אַשְׁמָה נדירה יותר בתנ"ך, ונראה ששימושה המקורי הוא בתפקיד מקור בנקבה, על דרך לְיִרְאָה, לְאַהֲבָה (=לירוא, לאהוב). לדוגמה: "וְנִסְלַח לוֹ עַל אַחַת מִכֹּל אֲשֶׁר יַעֲשֶׂה לְאַשְׁמָה בָהּ" (ויקרא ה, כו). בספרי המקרא המאוחרים השימוש במילה נפוץ יותר במשמעות 'חטא', למשל: "בְּמַעֲשֵׂינוּ הָרָעִים וּבְאַשְׁמָתֵנוּ הַגְּדֹלָה" (עזרא ט, יג).

למילה אשמה הייתה עדנה בלשונם של אנשי כת מדבר יהודה. במגילות שנמצאו במדבר יהודה מילה זו נפוצה הרבה יותר מן המילה אָשָׁם. היא נרדפת למילים כמו עוון, חטאת ופשע, ואפשר למצוא אותה גם בצירופים כגון "פשעי אשמה", "עוון אשמה", "אשמת פשע", "זדון אשמה". לעומת זאת בלשון חז"ל המילה אשמה נדירה למדי.

אשם ואשמה בעברית החדשה

בימינו המילים מן השורש אש"ם משמשות במשמעות שונה במקצת מן המשמעות המקורית שלהן: הן מציינות את האחריות למעשה הרע או לתוצאה הרעה. מכאן נובע גם השימוש הנפוץ: "זה לא באשמתי, זה באשמתך". כך גם: "אתה לא אָשֵׁם בזה", כלומר 'לא אתה אחראי לתוצאה הגרועה', וכדומה.

בעברית החדשה נעשתה המילה אשמה למילה הרגילה, ואילו המילה אָשָׁם משמשת בעיקר במטבעות לשון מסוימים: 'לא בי האשם', 'תלה את האשם ב־' (אולי בהשראת המושג ההלכתי "אשם תלוי" – המציין קורבן שיש להביא על חטא שאינו ודאי, לעומת "אשם ודאי"), וכן במונח המשפטי 'אשם תורם' (במקרה שגם הניזוק "תרם" לנזק). כך היא משמשת גם בצירוף 'רגשי אשם' או 'רגשות אשם' לצד 'רגשי אשמה' ו'רגשות אשמה'.

הרגשת אשמה לעומת שאר הצירופים

כאמור, במילון הפסיכולוגיה של האקדמיה נקבע הצירוף הַרְגָּשַׁת אַשְׁמָה כנגד guilt feeling. במילון זה העדיפו להקפיד על ההבחנה בין רֶגֶשׁ (sentiment, affect) – המציין מהות נפשית מסוימת, ובין שם הפעולה הַרְגָּשָׁה (feeling). ואולם דווקא צירוף זה אינו רווח בשימוש.

מחיפוש בעיתונות העברית (באמצעות אתר עיתונות יהודית היסטורית) עולה שלמן אמצע המאה העשרים כל הצירופים 'רגשי אשמה' ו'רגשות אשמה', 'רגשי אשם' ו'רגשות אשם' – משמשים, ואולם לפחות עד סוף שנות השמונים השימוש הרווח יותר היה בצירופים עם המילה 'אשמה'. לעומת זאת החיפוש במרשתת מעלה כי כיום יש העדפה לצירוף 'רגשות אשם' ואחריו בתור 'רגשות אשמה'.

על השדה הסמנטי של אשם ומילים אחרות

גם מילים אחרות המציינות ביסודן מעשה רע – כמילה אָשָׁם – עשויות לציין לא רק את המעשה הרע עצמו אלא גם את הכפרה או את העונש עליו. כך למשל את המילה עָווֹן בדברי קין אל ה' "גָּדוֹל עֲוֺנִי מִנְּשֹׂא" (בראשית ד, יג) הציע הפרשן אבן עזרא להבין כ'עונש', כפירושו: "לא אוכל לסבול זה העונש".

תלמיד חכם ותלמידי חכמים

 בימינו אין חולק שמשמעו של הצירוף תלמיד חכם הוא 'למדן, בקי בתורה'. למשמעות זו מתלווים רגשות הערכה ויראת כבוד. אולם בעיון לשוני מתגלה שצירוף זה מעורר שאלה קלה ותמיהה חמורה.

השאלה הקלה היא בעיה דקדוקית: האם בצירוף תלמיד חכם "חכם" שֵׁם תואר הוא (תלמיד שהוא חכם) או סומך: תלמיד של חכם? (ואולי מותר להוסיף ולהקשות גם מדוע נוצר צירוף שהוא דו־משמעי מבחינה תחבירית). התמיהה החמורה היא על סתירה פנימית הקיימת פה: אם אדם גדול וחכם הוא, מה מקומו של המרכיב תלמיד המביע פחיתות כבוד?

השאלה הראשונה שהצגנו ניתנת לפתרון גם במסגרת ידיעת העברית בת־ימינו: צורת הרבים של תלמיד חכם היא תלמידי חכמים ולא תלמידים חכמים, ומכאן שלפנינו צירוף סמיכות: תלמיד של חכם, ולא תלמיד שהוא חכם. כנגד זה נראה שלא נצליח לפתור את הבעיה השנייה ללא עיון במקורות העתיקים ובכתבי היד. אמנם כבר ישבו חכמים גדולים על מדוכה זו והציעו: "כל רב גדול וחכם מופלג לא רצה להקרא חכם אלא תלמיד חכם, דרך ענוה ושפלות" (דברי ר' אליהו בחור בספר התשבי; ראו מילון בן־יהודה, ערך "תלמיד"). אך נראה שפירוש זה אינו פותר את כל הקשיים: נכון שגדולי ישראל מעטרים עצמם בביטויי ענווה (כגון הקטן, סין וטין [=רפש וטיט] וכדומה), אבל הציבור מעניק להם תוארי כבוד בשפע (כגון הרב הגאון, כבוד קדושת) – ומדוע כאן רק תלמיד חכם?

בכל שפה מודרנית נשארו ביטויים ארכאיים שניתן להבינם רק מתוך הכרת תקופת התהוותם. על אחת כמה וכמה בעברית החדשה, שהוחייתה בדיבור מתוך הישענות על המקורות, ואינה פרי התפתחות הדרגתית, המסננת את הביטויים ושומטת את מה שאבד עליו הכלח. עלינו לחזור אפוא לתקופת התהוות הביטויים ולנסות להבין אותם במקום חיותם. אבל מקום חיותו של הצירוף אינו מקום חיותנו. מניין נדע את צורתו המקורית של הצירוף, ואיך נכיר ונחוש את עולמם של חכמי המשנה שמתוכו צמח?

הכרת הצורה המקורית של הצירוף הנידון בתקופת חז"ל, שהיא נקודת המוצא לכל מחקר, אינה פשוטה. אין אנו יכולים לשאול את פיהם של רבי עקיבא ורבי יהודה הנשיא. אין לנו אלא להיזקק לכתבי היד המשובחים של ספרות התנאים, שבהם נוכל למצוא את המסירה הנאמנה ביותר ללשון התנאים עצמם. נתברר שרווחות שתי צורות: בדפוסים של חיבורי התורה שבעל־פה מצאנו בדרך כלל תלמיד חכם. אולם בכתבי היד באה לצד צורה זו גם הצורה תלמיד חכמים (או תלמיד חכמין). אם אנו באים להכריע בין שתי הצורות הללו עלינו להיזקק למדע הפילולוגיה. ענף זה של חקר הטקסטים הטה את הכף לטובת תלמיד חכמים. אחד הנימוקים לכך הוא ההנחה שהצורה תלמיד חכם נגזרה כנראה מצורת הרבים תלמידי חכמים, בתהליך הקרוי "גזירה לאחור". לפנינו אפוא צירוף סמיכות, תלמיד של חכמים, כפי שהִסקנו קודם גם מן העברית החדשה.

אם ברצוננו להבין את משמעות הביטוי תלמיד חכמים במקום חיותו בתקופת חז"ל, עלינו להכיר את הווי בית המדרש ומוסדות החינוך בתקופה זו. ספרות חז"ל ענייה בתיאורים מסוג זה, שהרי עיקר מגמתה הוראה והלכה. אנו שואבים את ידיעותינו כבדרך אגב מסיפורים בעלי מגמה הלכתית, ולכן יש להיזהר בהסקת המסקנות. אחת המלכודות היא שאלת הנוסח: הטקסטים התלמודיים נדדו במשך קרוב לאלפיים שנה על פני ארצות רבות, ואולי גרמו טלטולי הדרך לזעזועים בטקסט ושיבשו אותו. אביא כאן שני מקורות המבהירים את הסוגיה, ובאחד מהם אדגים את התלבטויותיו של חוקר הנוסח, הפילולוג. המקור הראשון הוא מן התוספתא (סנהדרין ז, ט), והוא מתאר את סדרי הישיבה שהיו נהוגים בבית המדרש של תקופת התנאים: "בני חכמים ותלמידי חכמים בזמן שיש להם דעת לשמוע הופכין פניהם כלפי אביהם ]וממילא אחוריהם כלפי העם]; אין בהם דעת לשמוע הופכין פניהם כלפי העם".

העמדת תלמידי חכמים על יד בני חכמים, וכן העלאת האפשרות שאין לתלמידי חכמים דעת לשמוע, מראות שמעמדם של תלמידי חכמים הוא נחוּת, ותלמיד חכמים אינו אלא תלמיד (ואומנם מצאנו בכתבי היד חילופי נוסחאות בין "תלמיד חכמין" ובין "תלמיד").

התוספתא, שהיא אוסף דברי תנאים, לא זכתה להשפיע על השפה העברית כפי שהשפיעה אחותה הבכירה, המשנה. לאמיתו של דבר, ההבדל בין דרגתו הגבוהה של חכם לדרגתו הנמוכה יחסית של תלמיד חכמים הוזכר כבר במשנה, ספר היסוד של התורה שבעל־פה, אלא שחלו שינויים בנוסח משנה זאת, וזקוקים אנו לחוקר הנוסח שיָרִים את החרס כדי לגלות את המרגלית תחתיו. משנה ידועה במסכת יומא (א, ו) מספרת שהכוהן הגדול לא היה ישן בליל יום הכיפורים לפני תחילת עבודתו. ובמה היה עוסק כל הלילה? אומרת המשנה: "אם היה חכם – דורש [=אם הכוהן הגדול הוא חכם, הוא דורש בהלכה כל הלילה כדי שלא יירדם], ואם לאו [=אם אינו חכם] – תלמידי חכמים דורשים לפניו".

מן הנוסח הזה מתקבל הרושם שחכם ותלמידי חכמים היינו הך. אבל מייד מזדקרת השאלה הסגנונית: אם אומנם אין הבדל בין שני הביטויים, מדוע נוקטת המשנה בהקשר אחד שני ביטויים שונים שמשמעותם אחת? תמיהה זו מחזקת את הצורך בבדיקת הנוסח בכתבי היד, ואומנם באחד מכתבי היד החשובים ביותר של המשנה (כ"י קאופמן) מצוי נוסח שונה: "אם היה חכם דורש, ואם תלמיד חכמים דורשין לפניו". באופן דומה גורס גם הרמב"ם בפירושו למשנה: "אם חכם הוא דורש ואם תלמיד חכמים הוא דורשין לפניו". וזו היא כוונת המשנה לפי גרסאות אלו: אם הכוהן הגדול חכם, הוא דורש בעצמו; לעומת זאת, אם הוא רק תלמיד חכמים, ואינו מסוגל לדרוש בעצמו – חכמים אחרים דורשין לפניו. לפי נוסח זה, הרי יש פה ביטוי בולט להבדל שבין חכם ובין תלמיד חכמים ואישור גמור למסקנה שהסקנו מן התוספתא שמעמדו של תלמיד חכמים נופל מזה של חכם.

לסיכום: שני שינויים חלו בביטוי במשך הדורות. האחד הוא שינוי של צורה, מתלמיד חכמים לתלמיד חכם, שחל בתהליך של גזירה לאחור. השני הוא שינוי המשמעות מ'תלמיד' ל'גדול בתורה'. ויש קשר בין שני השינויים: משמעות הביטוי המקורי תלמיד חכמים אינה יכולה להיות אלא תלמיד. לעומת זאת, הביטוי ה"צעיר" יותר, תלמיד חכם, הוא דו־משמעי מבחינה תחבירית והֵקֵל על הזיהוי שנוצר במשך הדורות בין תלמיד חכם ובין גדול בתורה. ובכל זאת אין הצורה החדשה מפרנסת לחלוטין את המשמעות החדשה, ומכאן אי־ההתאמה בין הצורה לתוכן הקיימת בביטוי תלמיד חכם עד היום.

*המאמר פורסם לראשונה בלשוננו לעם מב, ה (תשנ"א), עמ' 191 – 193. יש להעיר שאף המקבילה היוונית (μαθητής σοφῶν) מלמדת על צורת הסמיכות "תלמיד חכמים". לאור האמור, האקדמיה משיבה לפונים אליה שראוי לכנות אישה מלומדת ובקיאה בתואר "תלמידת חכמים" ולא "תלמידה חכמה".

Negativity Bias

The negativity bias is our tendency not only to register negative stimuli more readily but also to dwell on these events. Also known as positive-negative asymmetry, this negativity bias means that we feel the sting of a rebuke more powerfully than we feel the joy of praise.

This psychological phenomenon explains why bad first impressions can be so difficult to overcome and why past traumas can have such long lingering effects. In almost any interaction, we are more likely to notice negative things and later remember them more vividly.

As humans, we tend to:

Remember traumatic experiences better than positive ones.

Recall insults better than praise.

React more strongly to negative stimuli.

Think about negative things more frequently than positive ones.

Respond more strongly to negative events than to equally positive ones.

For example, you might be having a great day at work when a coworker makes an offhand comment that you find irritating. You then find yourself stewing over his words for the rest of the workday.

When you get home from work and someone asks you how your day was, you reply that it was terrible—even though it was overall quite good despite that one negative incident.

This bias toward the negative leads you to pay much more attention to the bad things that happen, making them seem much more important than they really are.

What the Research Says

Research has shown that across a wide array of psychological events, people tend to focus more on the negative as they try to make sense of the world.

We tend to...

Pay more attention to negative events than positive ones.

Learn more from negative outcomes and experiences.

Make decisions based on negative information more than positive data.1

It is the “bad things” that grab our attention, stick to our memories, and, in many cases, influence the decisions that we make.

Motivation

Psychological research suggests that the negative bias influences motivation to complete a task. People have less motivation when an incentive is framed as a means to gain something than when the same incentive will help them avoid the loss of something.2

This can play a role in your motivation to pursue a goal. Rather than focusing on what you will gain if you keep working toward something, you're more likely to dwell on what you might have to give up in order to achieve that goal.1

Bad News

Additionally, studies have shown that negative news is more likely to be perceived as truthful. Since negative information draws greater attention, it also may be seen as having greater validity. This might be why bad news seems to garner more attention.3

Politics

Differences in negativity bias have also been linked to political ideology. Some research suggests that conservatives may have stronger psychological responses to negative information than liberals. Such differences in the negativity bias might explain why some people are more likely to value things such as tradition and security while others are more open to embracing ambiguity and change.

Examples of Negative Bias

The negative bias can have a variety of real-world effects on how people think and act. Do any of these situations and events seem familiar?

You received a performance review at work that was quite positive overall and noted your strong performance and achievements. A few constructive comments pointed out areas where you could improve, and you find yourself fixating on those remarks. Rather than feeling good about the positive aspects of your review, you feel upset and angry about the few critical comments.

You had an argument with your significant other, and afterward, you find yourself focusing on all of your partner’s flaws. Instead of acknowledging their good points, you ruminate over all of their imperfections. Even the most trivial of faults are amplified, while positive characteristics are overlooked. 

You humiliated yourself in front of your friends years ago and can still vividly recall the event. You find yourself cringing with embarrassment over it, even though your friends have probably forgotten about it entirely.

Development

Research suggests that this negativity bias starts to emerge in infancy. Very young infants tend to pay greater attention to positive facial expression and tone of voice, but this begins to shift as they near one year of age.5

Brain studies indicate that around this time, babies begin to experience greater brain responses to negative stimuli. This suggests that the brain's negative bias emerges during the latter half of a child’s first year of life. There is some evidence that the bias may actually start even earlier in development.

One study found that infants as young as three months old show signs of the negativity bias when making social evaluations of others.5

The Brain's Response

Neuroscientific evidence has shown that there is greater neural processing in the brain in response to negative stimuli. Studies that involve measuring event-related brain potentials (ERPs), which show the brain's response to specific sensory, cognitive, or motor stimuli, have shown that negative stimuli elicit a larger brain response than positive ones.

In studies conducted by psychologist John Cacioppo, participants were shown pictures of either positive, negative, or neutral images. The researchers then observed electrical activity in the brain. Negative images produced a much stronger response in the cerebral cortex than did positive or neutral images.6

Because negative information causes a surge in activity in a critical information processing area of the brain, our behaviors and attitudes tend to be shaped more powerfully by bad news, experiences, and information.

Effects

While we may no longer need to be on constant high alert as our early ancestors needed to be in order to survive, the negativity bias still has a starring role in how our brains operate. Research has shown that negative bias can have a wide variety of effects on how people think, respond, and feel.

Some of the everyday areas where you might feel the results of this bias include in your relationships, decision-making, and the way you perceive people.

Relationships

The negativity bias can have a profound effect on your relationships. The bias might lead people to expect the worst in others, particularly in close relationships in which people have known each other for a long time.

For example, you might negatively anticipate how your partner will react to something and go into the interaction with your defenses already on high alert. Arguments and resentment are often the results.

When it comes to relationships, it is valuable to remember that negative comments usually carry much more weight than positive ones. Being aware of our own tendency to fixate on the negative is also important. By understanding this natural human tendency, you can focus on finding ways to cut other people a break and to stop expecting the worst.

Decision-Making

The negative bias can have an influence on the decision-making process. In their famous work, Nobel Prize-winning researchers Kahneman and Tversky found that when making decisions, people consistently place greater weight on negative aspects of an event than they do on positive ones.7

This tendency to overemphasize the negative can have an impact on the choices that people make and the risks that they are willing to take.

When imagining scenarios involving either gaining a certain amount of money or losing the same amount of money, the risk of loss tends to loom larger in people's minds. People often fear the consequences of the negative outcome more than they desire the potential positive gains, even when the two possibilities are equivalent.

People have a stronger negative reaction to losing $20 than the positive feelings they have from gaining $20.7

People Perception

When forming impressions of others, people also tend to focus more on negative information. For example, studies have shown that when given both “good” and “bad” adjectives to describe another person’s character, participants give greater weight to the bad descriptors when forming a first impression.3

How to Overcome Negative Bias

The negativity bias can take a toll on your mental health, causing you to:

Dwell on dark thoughts.

Hurt your relationships with loved ones.

Make it difficult to maintain an optimistic outlook on life.

Fortunately, there are steps you can take to change your thinking and fight the tendency toward negative thinking, including:

Stop Negative Self-Talk

Start paying attention to the type of thoughts that run through your mind. After an event takes place, you might find yourself thinking things like “I shouldn’t have done that.” This negative self-talk shapes how you think about yourself and others.8

A better tactic is to stop those thoughts whenever they begin. Instead of fixating on past mistakes that cannot be changed, consider what you have learned and how you might apply that in the future.

What Is Positive Self-Talk?

Reframe the Situation

How you talk to yourself about events, experiences, and people plays a large role in shaping how you interpret events. When you find yourself interpreting something in a negative way, or only focusing on the bad aspect of the situation, look for ways to reframe the events in a more positive light.

This doesn’t mean ignoring potential dangers or wearing rose-colored glasses—it simply means refocusing so that you give fair and equal weight to good events.

Establish New Patterns

When you find yourself ruminating on things, look for an uplifting activity to pull yourself out of this negative mindset. For example, if you find yourself mentally reviewing some unpleasant event or outcome, consciously try to redirect your attention elsewhere and engage in an activity that brings you joy.

A few more ideas to get your mind off negative thoughts:

Go for a walk.

Listen to upbeat music.

Read a good book.

Savor Positive Moments

Because it takes more for positive experiences to be remembered, it is important to give extra attention to good things that happen. Where negative things might be quickly transferred and stored in your long-term memory,9 you need to make more of an effort to get the same effect from happy moments.

So when something great happens, take a moment to really focus on it. Replay the moment several times in your memory and focus on the wonderful feelings the memory evokes.

The negativity bias can have a powerful impact on your behavior, but being aware of it means that you can take steps to adopt a more positive outlook on life. Taking a more mindful approach that involves being aware of your own tendency toward negativity and consciously elevating happier thoughts to the forefront of awareness—this is one of the best ways to combat negative bias.10

Ruminating on the negative can take a serious toll, so taking steps to combat this bias can play a role in boosting your mental well-being.

Mussar Haskel From The Massacre Of Simchas Torah

 

 

וד"ל