Thursday, December 14, 2017


Image result for central park snow


Image result for central park snow

Image result for central park snow

Image result for central park snow

Image result for central park snow

And in the winter people dress SOOOOOOO bi-tzniyus:-)!!!

What We Can Learn From Yavan - Give Love - Death Threats

The battle between Yavan and the Jewish people was not the clash of two completely different cultures with no common ground. We had to encounter Yavan in order to take out their "holy sparks" and bring them back to a place of kedusha. On of these "sparks" is the respect and reverence they had for philosophies and philosophy. It was Socrates who said that the unexamined life is not worth living [then he went into an alleyway and shot his brains out. I made that up]. 

What is philosophy?

Some definitions
  • The discipline concerned with questions of how one should live (ethics); what sorts of things exist and what are their essential natures (metaphysics); what counts as genuine knowledge (epistemology); and what are the correct principles of reasoning (logic) (Wikipedia)
    investigation of the nature, causes, or principles of reality, knowledge, or values, based on logical reasoning rather than empirical methods (American Heritage Dictionary)
    the study of the ultimate nature of existence, reality, knowledge and goodness, as discoverable by human reasoning (Penguin English Dictionary)
    the rational investigation of questions about existence and knowledge and ethics (WordNet)
    the search for knowledge and truth, especially about the nature of man and his behavior and beliefs (Kernerman English Multilingual Dictionary)
    the rational and critical inquiry into basic principles (Microsoft Encarta Encyclopedia)
    the study of the most general and abstract features of the world and categories with which we think: mind, matter, reason, proof, truth, etc. (Oxford Dictionary of Philosophy)
    careful thought about the fundamental nature of the world, the grounds for human knowledge, and the evaluation of human conduct (The Philosophy Pages)

We all revere philosophers and philosophy. Chazal were philosophers. So were many of the later rabbis. They were brilliant people who combined their brilliance with an ancient time tested tradition and keen spiritual intuition to form a healthy, balanced world view.  

I read that in Stern College there is a feminists club. Feminism is a philosophy. It relates to the nature of femininity, relationships, the family structure, our purpose in this world etc. etc. It also runs counter to our tradition. Not that the Torah is against women. In many cases the halacha favors women over men. Anybody who ever learns Maseches Ksubos sees this very clearly. But these feminists claim that the Torah discriminates against women and they are going to change things. 

So the Greeks made decrees against Bris Milah, Shabbos etc. and the feminists make decrees against the traditional davening in shul. I don't see much of a difference. [Besides the fact that the Greeks enforced it - but then again, because of the feminists, shuls are forced to have almost non-existent mechitzos which make it impossible for many Jews to daven there].

The Greeks made a decree that every kallah must first sleep with the local mayor [תיבעל להגמון תחילה] and the feminists also erode the structure of the Jewish family by encouraging women to develop their careers at the expense of building family. Not an exact comparison but both are insidious. [In the 60's the feminists encouraged women to recklessly sleep around because why should they be different than men. Until the ladies realized that it's makes them depressed and miserable].

Is there anything wrong with our grandmothers and their mothers all the way back in time who dedicated themselves to raising their families?? Is there any job MORE noble than raising Jewissh children?  But that is the poison of feminism, putting in women's minds that having children is just being an accomplice to male domination. 

Stern College. 19-20 year old girls. Do they know enough to rebel against tradition? Do they understand Torah better than Rav Moshe Feinstein who called feminism apikorsus and a rebellion against Hashem?? Or maybe they don't believe in Torah Mi-sinai and its transmitters? How do they know it is not true? The Torah was given 3,300 years ago and they were only born slightly before the turn of this century so they can't say that they were at Har Sinai in Sivan 2448 and the Torah wasn't given. 

When I read these articles by these [angry - so much anger] women, I see a mixture of a little Torah together with all of the movies, TV shows, tweets, face book pages, New York Times articles etc. that they have seen in their lives. That cocktail and much more constitutes the formation of their worldview. But they don't present it that way. They present it as genuinely and authentically Jewish. Master of the Universe - you understand Torah better than all of the great Sages until our day?? How much do you actually know?? What are your credentials??

A churban. 

It is no accident that the Chanukah miracle was finding a PURE vial of oil. Pure. No shmutzy Greek hands involved. ALL OF US are products of our environment and faulty character traits which color our world view. That is why the WISEST thing to do is to listen and learn from the pure people who haven't been tainted, who can see everything from the perspective of Torah and ratzon Hashem.

SWEETEST FRIENDS!!! Let us return to lives of purity. Where a woman is a woman and a man is a man. Where the HIGHEST VALUE is raising a Jewish family [נר איש וביתו]. Where a woman doesn't feel inferior because she takes care of her husband, cooks him dinner, washes his clothing and pleases him you know where. [Since many husbands work 10 plus hour days to support their families and devote much of the rest of their time to being with their wife and children, it is a good for the ladies, too].  Where we understand that being a devoted mother counts more than being a lawyer for a high powered law firm. If a women feels a need to work that is fine - but she can't forget what really matters. A life without anger. Just LOVE!!! Because ultimately - that is what we ALL want. Men and women alike. We desperately desire to love and to be loved. [If you don't feel it then it is because you are like most people who unconsciously suppress this critical need because the world is TOO DARN BUSY to love. BUSY-BUSY-BUSY. Woops - gotta text somebody. See ya].  

I have so much more to say - but I am feeling SO SICK!!! [Not from feminism but from my virus and my a"veiros" which are clearly related!!!]. 

Maybe another time - unless I get death threats for this post.   


Preserving The Spirit

The holiday of Chanukah raises a number of questions:

Why do we celebrate Chanukah for eight days? After all, there was enough oil to burn for one day, so the miracle was really only for seven days. Since the holiday commemorates the miracle of the oil, we should celebrate for only seven days.

The minimum requirement is for each family to light one candle each night. It is customary, however, is to light with two hidurim (embellishments): every member of the family lights, and the number of candles corresponds to the day of Chanukah. Why do we perform these two hidurim ?

The Talmud in Menachot 28b relates that the Maccabees were unable to obtain a solid gold Menorah for the Temple as the Torah specifies. Lacking the means for such an expensive Menorah, they constructed a simple one out of iron rods plated with tin. Why was there a miracle for the oil but none for the Menorah itself?

Two Hidurim

The truth is, had the Maccabees not found the small cruse of pure olive oil, they could have used any oil. While it is best to use olive oil, any oil that burns well may be used in the Temple Menorah.

The miracle of Chanukah could have been the Menorah burning all eight days with ‘miracle oil.’ But while ‘miracle oil’ is as good as any other oil, it is not olive oil. Thus the miracle of the first day of Chanukah was not the burning of ‘miracle oil,’ but that the Maccabees found ritually pure olive oil. This discovery was quite unexpected, and it enabled them to light with the optimal type of oil.

In addition, since the majority of the nation at the time was ritually impure, the Maccabees could even have used impure oil. The miracle of finding the cruse of olive oil thus allowed them to fulfill two hidurim: lighting on the first day with olive oil, and lighting with ritually pure oil. We commemorate this miracle by similarly performing two hidurim, with every family member lighting, and lighting multiple candles.

Guarding the Inner Spirit

But why was there no comparable miracle with the Menorah itself ? Why didn’t the Maccabees also find a gold Menorah in the desecrated Temple?

The Menorah corresponds to the material state of the Jewish people. It is a vessel for holding the oil. The olive oil, on the other hand, is a metaphor for the nation’s inner spirit.

While it is fitting that the external vessel should be aesthetically pleasing, there are times when the physical reality is harsh and discouraging. During such times, we make do with what we have, even if it means lighting with a Menorah improvised out of iron rods.

However, the spirit — the oil that nourishes the inner flame — must always remain spiritually rich, with all of the hidurim of purity and holiness. This is an important part of the message of Chanukah: the miracle occurred, not with the Menorah, but with the oil. We may suffer physical hardships and deprivation, but our inner spiritual life should always shine with a clear and pure light.

(Silver from the Land of Israel, pp. 116-117. Adapted from Igrot HaRe’iyah vol. III, p. 797)

Much better in the original. If you take the trouble to read and understand then you will be duly enriched. It is pil-ei pla-os in both halacha and machshava:

The Universal Mission Of The Jewish People

Is there something idealistic and holy in loving the Jewish people? Or is this just another form of nationalism, an emotion far less noble than a universal love for all peoples?

Chanukah Lights

The minimal obligation during Chanukah is to light one candle each night of the holiday. The academies of Hillel and Shamai, however, disagreed as to the optimal way to light:

“The school of Shamai ruled that the most punctilious individuals (Mehadrin min HaMehadrin) light eight lights on the first day, and the number of lights decreases each day. But the school of Hillel ruled that they should light one light on the first day, and the number of lights increases with each passing day.” (Shabbat 21b)

What is the reasoning behind each opinion? The Talmud explains that Beit Shamai compared the Chanukah lights to the bull offerings on Succoth, which decrease in number on each successive day of the holiday. Beit Hillel, on the hand, followed the dictum that “In holy matters, one should increase and not detract.”

Is there a deeper philosophical basis for this disagreement? And what is the connection between Chanukah and the Succoth offerings?

The Jewish Home

The conflict between the Maccabees and the Hellenists was not just a military struggle for political independence. The essence of the conflict was ideological, a clash between widely divergent cultures. Greek culture emphasized the joys of life, physical pleasures, and the uninhibited expression of human imagination in art and literature. As a result, the Hellenists fought against the Torah of Israel, with its focus on purity and sanctity.

One aspect of the mitzvah of lighting Chanukah lights is quite unusual. Unlike most mitzvot, the obligation to light is not on the individual but on the home (ish uveito). Only if one wishes to fulfill the mitzvah more fully does every member of the household light. Why is this?

The average Jew may not exemplify the ideals and beliefs of the Torah in his everyday life. But in his family life, one may sense the special light of Israel. Purity, modesty, and other holy traits are manifest in every Jewish home faithful to a Torah lifestyle. Therefore, the basic obligation of Chanukah lights — which represent Judaism’s victory over the corrupting influences of Greek culture — is not on the individual, but the home: ish uveito.

The Mehadrin

There are, however, righteous individuals whose personal life does in fact exemplify the sanctity of Torah. They are suitable to be Mehadrin, each one lighting his own Chanukah light, since the light of Torah accompanies them in all of their actions. It is about these holy individuals and the spiritual light they project that the Torah writes, “And all the peoples of the world will realize that God’s Name is called upon you and they will be in awe of you” (Deut. 28:10).

Finally, there is a third level, even higher — the Mehadrin min HaMehadrin.These are selfless individuals whose efforts are not for their own personal welfare, not even for their own spiritual elevation. Rather, they aspire to fulfill God’s Will in the world. The miracle of Chanukah inspires these elevated individuals to pursue their lofty goal, and they light accordingly, increasing (or decreasing, according to Beit Shamai) the number of lights each day.

The Universalistic Approach

Yet we may ask: what is God’s Will? What is the ultimate goal of creation? This question is at the heart of the disagreement between the schools of Hillel and Shamai.

The Mehadrin min HaMehadrin may follow one of two paths. The first is to meditate on God’s Will by considering the multitudes of peoples and nations that God created. For what purpose did God create all of these souls stamped in His Divine image? Surely God intended that ultimately they will be elevated, raised from the depths of ignorance and brought to the level of the righteous who delight in God and His goodness.

According to this view, the mission of the Jewish people is to inspire all nations to strive for Divine enlightenment and a life of holiness. The ultimate purpose in keeping the Torah and its mitzvot is not to elevate the Jewish people, but for the more universal goal of benefiting all of humanity. The focus of one’s life should not be love of one’s people but love of God and His Torah, for the Torah encompasses the true goal of elevating all of humanity, and love of Israel is merely a means to this end.

Love for the Nation

The second approach agrees that any form of self-love is unsuitable to be one’s highest goal, even if it is love of one’s own people. Rather, we should love that which is good for its own sake. We should strive to advance that which is the highest and loftiest. Since the Jewish people are blessed with a special segulah, an intrinsic quality of holiness, they have the potential to attain the highest state, and they will remain the focus of all spiritual life even after the elevation of the other nations of the world.

Love of Israel is thus a true value of Torah, since the ultimate goal will always be the elevation of Israel. The purpose of creation is not measured in quantity but in quality, and the Jewish people will always retain a unique advantage due to their segulah quality.

The School of Shamai

How do these two approaches relate to the disagreement between Beit Hillel and Beit Shamai?

The universalistic outlook sees Israel’s mission as an agent of change, inspiring all peoples to form a harmonious society living a life of righteousness and sanctity. Over time, the plurality of diverse national characteristics will diminish as they absorb the ever-brighter light of truth. As the nations are drawn to the holiness of Torah, their unique ideologies and traits will become less distinct. This is the approach of Beit Shamai, who taught to progressively reduce the number of Chanukah lights until there remains but a single resplendent light.

This view sees the story of Chanukah as a milestone in a long historical process. The confrontation with Greek culture and the subsequent victory of Israel brought about a greater interaction and influence of Israel upon the nations. The struggle with Hellenism significantly increased the world’s familiarity with the Torah’s teachings. Thus it is fitting that the lights of Chanukah should reflect the historical process of the world’s progressive elevation and unification.

The Opinion of Beit Hillel

Beit Hillel certainly concurred with this universal mission of the Jewish people. But is Israel merely a tool to elevate the rest of the world? The true goal of the Torah is to establish the highest level of sanctified life possible — and that can only be attained through the intrinsic segulah quality of Israel.

While the Jewish people appear to suffer from spiritual decline over time, the inner holiness of Israel can only be properly measured if we take into account all the generations over time. Every generation that affirms Israel’s special covenant with God, despite the pressures of persecution and exile, contributes to the overall segulah of this unique people.

The many nations of the world are certainly numerically superior. Yet Israel is not just a vehicle for their spiritual elevation. On the contrary, their elevation is a means that facilitates the emergence of a loftier sanctity of Israel. The nations will enable the unique segulah that will crown the world in the end of days — an entire people prepared to live life on the highest level of holiness. This is the ultimate goal of the world, as the Sages taught, “The idea of Israel preceded all of creation” (Breishit Rabbah 1:4).

How does this outlook see the lights of Chanukah? Despite the importance of the Hasmonean victory and the resulting increase in Israel’s influence on the world, the quantitative advance is still secondary in importance to the qualitative goal. Therefore on each night we add an additional Chanukah light, to symbolize the increased light of Israel. The focus is not on the gradual unification and elevation of the nations of the world, but on the increasing light emanating from Israel, as it intensifies in brightness and diversity, reaching out to each nation according to its special characteristics and needs.

We may now better understand the Talmud’s explanation for the opinions of Beit Shamai and Beit Hillel. Beit Shamai, who stressed the universalistic aspect of Israel’s influence on the world, compared the Chanukah lights to the bull offerings of Succoth. What is special about these offerings? The Sages (Sukkah 55b) noted that the total number of bull offerings was seventy. These seventy offerings were brought for the spiritual benefit of the seventy nations of the world.

Beit Hillel, on the other hand, taught that “in holy matters, one should increase and not detract.” The reason why love for the Jewish people is an authentic goal of the Torah is due to the special segulah of Israel. Its existence is a goal even higher than the elevation of all of humanity. Love of the Jewish people is rightfully considered a holy matter, as it fully appreciates the unique role of Israel in the universe.

Jewish Nationalism

To question whether Jewish nationalism is a genuine Torah value reveals a superficial knowledge of Torah. The real question is whether the ultimate Divine goal is quantitative — the elevation of all of humanity through Israel and its Torah — or qualitative — the incomparable segulah quality of Israel. To use Rabbi Yehudah HaLevi’s metaphor of Israel as the “heart among the nations,” the disagreement between Beit Hillel and Beit Shamai may be presented as follows: Is the heart subservient to the other organs of the body, as it provides them with life-giving blood? Or is the heart the central organ, protected and sustained by the rest of the body? Both of these positions are legitimate; “Both views are the words of the Living God” (Eiruvin 13b).

This is the basis for a true understanding of nationalism in Israel. It transcends the usual form of nationalism as it is found among other nations. This unique national love is based on the ultimate Divine goal that can only be fulfilled through the Jewish people. While Jewish nationalism contains elements common to regular nationalism, it is of a completely different order.

(Silver from the Land of Israel. pp. 120-125. Adapted from Ein Eyah vol. III on Shabbat 21b (2:7).)

(שבת כא ב): "תנו רבנן: מצות חנוכה - נר איש וביתו, והמהדרין - נר לכל אחד ואחד, והמהדרין מן המהדרין: בית שמאי אומרים: יום ראשון מדליק שמנה מכאן ואילך פוחת והולך, ובית הלל אומרים: יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך מוסיף והולך.

אמר עולא, פליגי בה תרי אמוראי במערבא: רבי יוסי בר אבין ורבי יוסי בר זבידא. חד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד ימים הנכנסים, וטעמא דבית הלל כנגד ימים היוצאים, וחד אמר: טעמא דבית שמאי כנגד פרי החג, וטעמא דבית הלל 'מעלין בקודש ואין מורידין'. אמר רבה בר בר חנה אמר רבי יוחנן: שני זקנים היו בצידן אמד עשה כבית שמאי ואחד עשה כבית הלל, זה נותן טעם לדבריו כנגד פרי החג וזה נותן טעם לדבריו ד'מעלין בקודש ואין מורידין'."

הנצחון שנתן ד' ביד עבדיו הכהנים שנתגברו על היונים, שבקשו לא רק לעקור את עם ישראל ממעמדם החומרי כי אם את תכונת החיים שישראל מודיעים בעולם, שהם צריכים להיות על פי שרשי התורה, שתהיה הטהרה והצניעות המטרה הראשית בחיי המשפחה, ואחריהן ימשכו יתר המדות והדיעות הישראליות - זה שנאו עם היונים, וראו בזה צר ואויב לתרבותם הם, שהעמידו לנס עליצת החיים והנאותיו הגופניות והדמיוניות, על כן היתה שנאת היונים רבה מאד לתורת ישראל.

והנה כפי דרך המיצוע הנוהגת באיש הישראלי, אף על פי שאינו מצויין, מכל מקום בחיי המשפחה מוכר האור העברי, הטוהר והצניעות, וכל המדות המסתעפות מזה לטובה, ניכרים יפה לשם ולתפארת בכל בית בישראל המתנהג על פי דרכי התורה והמצוה, על כן חובת מצות (נר) חנוכה - נר איש וביתו.

אנשי המעלה שבישראל, שחייהם עצמם עומדים ראויים להרגיש בהם הקדושה האלהית שחתמה עליהם התורה השלמה, אותם ראויים להיות מהמהדרים שנר לכל אחד ואחד - גם בחיי היחיד יוכר ההוד והתפארת ואורה של תורה המתלוה עמו בכל דרכיו, אם אך מצויין הוא לשמור יפה דרכיו על פי דת ותורה, אז יקויים בו "וראו כל עמי הארץ כי שם ד' נקרא עליך ויראו ממך". (דברים כח י)

מאותם היחידים המצויינים שכל דרכיהם שקולים בשקל הקודש, עד שלא רק מכלל חיי משפחתם בולטת הקדושה האלהית כי אם גם מחייהם הפרטיים - מהם ימצאו אנשי קודש שכל מגמתם בחייהם איננה טובת עצמם, אפילו הטובה הרוחנית, חיי העולם הבא, כי אם חפץ ד' בעולמו שיתמלא - זהו משאת נפשם.

איך אמנם שיעורר נס חנוכה את לבות אנשי קודש לבא על ידו לחפצם הנעלה, ישנם שני דרכים כלליים שהם מתחלקים כל אחד לשני ארחות פרטיים: יש איש גדול שמסתכל בעין חודרת בחפץ ד' בעולמו, ומתוך שהוא מכיר כי אדון כל הנשמות יתברך יצר את האדם בכללו בצלמו, ואת כל ברואיו בצלם אלקים - הלא ודאי ברא להטיב להם באחריתם, שיתעלו מעמק הרשע והסכלות שמקפתם עד שיהיו ראויים כולם למעלת הצדיקים המתענגים על ד' ועל טובו. אמנם הכין ד' יתברך את ישראל להיות מקבלי אור האלהי בעולם, אבל רק אז תגמר התכלית המשמחת את לבב כל ישרי לב, כשתגמר התכלית על ידי ישראל לזכות את כל באי עולם באור ד' וחיים קדושים.

מצד הדרך הזה תהיה הנטיה הפנימית המכרעת את לב ישרי דרך ללכת בדרך ד' על פי התורה, לא רק מפני שהיא גורמת להביא טובה לישראל ביחוד, כי אם מפני הסיבה היותר אחרונה ונאורה: מפני שטובתן של ישראל עתידה להביא טובה להאנושיות כולה. נטיה כזאת כשהיא חזקה בלב, תוכל להחזיק נטיה שהיא מיחדת את תכלית המעשים התוריים מפני טובתן הכללית של ישראל, לנטיה בלתי עליונה כל צרכה שצריכה להתרומם עוד יותר ולהתעלות על הנטיה של אהבת ישראל המיוחדת.

לאיש כזה לא תוכל להיות האהבה הלאומית מקור חייו, כי אם אהבת שם ד' ותורתו, מפני שבתורה ימצא התכלית האחרונה הזו, שהיא כל כך רמה עד שאת האהבה הלאומית יקח לאמצעי לו למגמתו הרוממה.

ויש אמנם דרך אחר: שיהגה לבב האיש הנעלה לאמר, כי אמת הדבר שאהבה עצמית איננה נאותה לעומק היותר נעלה, גם אם תהיה מתרחבת עד כדי לאהבה של כלל האומה. אבל הלא את הטוב ראוי לאהוב מצד עצמו, על כן ראוי לתן את תכלית החיים הכלליים, את התוכן היותר נעלה שבחיים. ובאשר בישראל צפונה היא הסגולה האלהית, אם כן ודאי המה מוכנים להשתלם עד למדה זו שחייהם ראויים להיות חמדת כל איש משרים, לא מצד האהבה העצמית של אדם קרוב אצל עצמו, כי אם מצד עצם האמת והיושר.

אם כן סגולתן [] ישראל ראויה להיות המרכז של כל החיים הרוחניים, ועל זה ראוי לבנות תכלית התורה כולה. וממילא יש מקום בלב המורגש הפשוט של האהבה הלאומית, לשום אותה לתכונה נאותה בהליכות התורה, כיון שגם על פי עומק הצדק האלהי - תשאר התכלית האחרונה מגמתם של ישראל, מפני שהמטרה האחרונה איננה ראויה להיות לפי כמות החיים, כי אם לפי איכותם, והאיכות הנפלאה תשאר נחלת ישראל לעד מבחירה האלהית וסגולתם.

והנה לעומת התכלית שיש במגמתם של ישראל לחזות בתיקון עולם במלכות שדי, ובהעשות כל הברואים אגודה אחת לחיי צדק באור ד' - מובן הדבר כי ריבוי הצביונות שבלאומים שגורם חלוקתם לעמים רבים, ילכו הלך והתמעט כל מה שיוסיף אור האמת וחיי הצדק להופיע, כי כל שיותר יתקרבו העמים לתכונת חיי התורה האלהית - כן יתמעט פירודם הצביוני.

על כן בא הרמז: יום ראשון מדליק שמנה, מכאן ואילך פוחת והולך. הפגישה היונית והנצחון של ישראל, שניהם גרמו לתעודה הישראלית ביחש עמי הארץ שתתחיל לעשות דרכה ביותר אומץ, עד שראוי לקשר את המגמה היותר אחרונה ויותר רמה בנר חנוכה. בית הלל אומרים, שאמנם יש תעודה כזאת לישראל, אבל החיים היותר גבוהים שהיא עומק כונת התורה בהכנתה את ישראל למעלתן - אינה רק בשביל להיות כלי שימוש לעולם כולו, כי אם מצד עצמם נעלה סגולתם של ישראל על כל.

ולמרות שלפי המראה החיצוני הדורות הולכים ודלים, ואין לך יום שאין קללתו מרובה מחבירו - אבל הסגולה הפנימית שבכלל ישראל היא אינה נמדדת לפי ערך של כל דור ודור בפרטיות, כי אם היא סוקרת בסקירה אחת כל הדורות מראש ועד סוף. וכל דור ודור המחזיק בברית ד', וביותר תחת סבל עול גלות וצרה רבה - הוא מוסיף יתרון על הסגולה הכללית של מציאות אומה נפלאה כזאת, שאין דוגמתה תחת כל השמים.

ובאשר היסוד הוא שאפילו הריבוי העצום של כל העמים ראוי שיהיה בערך אמצעי לאותה הסגולה, שתתעטר בה המציאות באחרית הימים, בהמצא עם שלם מוכן לחיי קודש על הצד היותר רם ונשגב - צריך לקשר ערך זה בנר חנוכה, להורות שגם היסוד הכמותי שאמנם צעד צעדים הגונים על התחלת דרכו על ידי ההתגברות של החשמונאים על היונים, הוא נטפל ליסוד האיכותי, ומחשבתן של ישראל קדמה לכל .

על כן יום ראשון מדליק אחד, מכאן ואילך - מוסיף והולך, כי אור ישראל הוא הולך ואור, ולפי גדלו ועיצומו כן יוסיף לפלג ממנו נתיבים על כל עם ועם לפי ערכו גם כן, אף על פי שכל שתאיר האמת ביותר תלך החלוקה ותתמעט - מכל מקום ישארו הבדלים טבעיים שעל פיהם גם כן יחלק אור ישראל לאורות פרטיים, בהתגבר פעולתם עליהם.

אבל המגמה צריכה להיות לא כפי הענין הניכר אצל העמים, שהם מוסיפים מיעוט והתכללות, כי אם לפי הערך שהפועל הזה נובע מישראל, שהוא מוסיף התחלקות והוספה, גם הוא כולל הדבר העיקרי, שזאת הסגולה היא סגולה מוסיפה תמיד תהילה ותפארת, כפי הקנין שיקנה כל דור וימסרהו לאוצר הכללי. על כל פנים לפי מדה זו של בית הלל: הנטיה הלאומית הישראלית יש לה יסוד נאמן באמת וביושר היותר עמוק ויותר תכליתי.

והנה לפי תכונת הנטיה של בית שמאי, צריך שגם לאיש אשר לא יוכל להתרומם עד מרום התכלית האחרונה, שימסר הלימוד, שאין עם מגמת התורה יסוד לאהבה הלאומית, שהרי היסוד ראוי להמסר על עומק האמת. על כן רק מגמת התורה והיראה הנובעת מאמונה טהורה ראוי להמסר לעם ד' כולו ליסוד תכליתי. ולבית הלל יש אופן לבאר גם כן בקוצר מילין גם לבלתי משיגים עמקה של האמת, שיש בתכלית הלאומית יסוד תורי.

והנה הזמן בהתחלקו לעבר ולעתיד, הנטיה התורית הנובעת רק מצד נטיית האמונה לבדה באין עמה צירוף נטיה מורגשת לעצמו של אדם - היא נובעת בעקרה מיסוד העתיד, "מה רב טובך אשר צפנת ליראיך", (תהלים לא כ) והעבר עצמו איננו כי אם גילוי דעת אל העתיד, וכך הוא תוכן האמונה על העתיד. אמנם הצירוף של הנטיה הלאומית שהיא מורגשת בלב, כשם שיש נטיה לאהבת משפחה ואהבת הורים בלב - היא בנויה על העבר, כי מי גרם לרגש זה שיתכונן בלב עד שיהיה הוא ראוי להיות לסיוע להרבה מעשים המטיבים ומאגדים יפה את היסוד הלאומי - העבר הגדול הוא הפועל זה.

על כן חד אמר טעמא דבית שמאי: שמכוונים אל הצד היותר עליוני, שמעביר את היסוד הלאומי, ולא נשאר לו כי אם היסוד התורי האמוני בלא כל סיוע של דבר מורגש, כנגד ימים הנכנסים, המורה על הזמן העתיד הנושא עליו חותם האמונה, שאנו מאמינים בשמו יתברך שהוא נאמן בבריתו וקיים במאמרו. ש'אמונת' זה סדר זרעים - שמאמין בחי העולמים, שיצמיח זרעו בעתיד וזורע (שבת לא א), "גוי צדיק שומר אמונים" (ישעיהו כו ב), 'עדיין לא חיו המתים והם מברכים ברוך מחיה המתים'.

וטעמא דב"ה כנגד ימים היוצאים: העבר שהוא המטביע את חותמו על האומה לקיים בה את הרגש הטבעי הזה, שנוכל לקחתו לעזר להקים עדות בישראל, מפני שעומקו בנוי על האמת היותר טהורה.

אמנם המבט היותר אמיתי ויותר עמוק הוא בזה, שטעמא דבית שמאי הוא כנגד פרי החג, שגם הם נושאים עליהם יחושם של ישראל בהשפעתם על העמים כולם. אמנם הם מתמעטים והולכים, להורות כי כל מה שיופיע יותר מאורן של ישראל בעולם - יקטן כח ההבדל הלאומי, עד שרק ההבדלים היותר טבעיים ומביאים לעולם טובה בהבדלם ישארו. אבל המון ההבדלות, שמקורן הוא יצר לב האדם בזדון ורשע ואהבת עצמו היתירה - כל אלה יעברו ויבטלו. אבל קשר הציור התכליתי - הוא הפעולה היוצאת מישראל אל הכלל, וחק האהבה הלאומית יפסח עליו, כי קטן הוא מערכו.

וטעמא דבית הלל 'מעלין כקודש ואין מורידין': כלומר, הטעם היסודי מפני מה יש צורך ויש אמת בהחיבה הלאומית עד שהיא ראויה לשום אותה בכלי טהור בשימוש התורה בישראל - מפני שהסגולה הישראלית היא העיקרית, ומציאותה היא המטרה היותר עליונה, אפילו מעליונותה של המטרה הכללית של ההארה על כל המין האנושי. והיא מתעלה ומתגדלת באוצר הכלל תמיד בכל דור ודור, ואותה ראוי לשום לתעודה תכליתית של חפץ ד' בעולמו, "ישראל אשר בך אתפאר" ([[ישעיהו מט ג]). אם כן המגמה הלאומית שהיא ענף ממנה - כשרה היא להיות נסמכת לדברים שבקדושה, כששומרת תפקידה ודרכי קניניה, שהם גם כן תורה ומצות ואמונה טהורה ביראת ד' החתומה בחותמה.

אמנם להודיע שהשאלה של מציאות הלאומית או לא בישראל, היא באה רק מצד חיצוניות ההבנה בשורשן של דברים, מפני שלא רבים יחכמו להגיע עד יסודן של הענינים המחייבים את אלה הנטיות, אבל חכמי לב המה ישקיפו על הדברים העיקריים - על כן הזקנים החכמים שהיו כצידן, ואחד עשה כבית שמאי ואחד עשה כבית הלל: נתן זה טעם לדבריו כנגד פרי החג, כלומר הנטיה האחרונה של חפץ ד' מצד הכמות הבאה על ידי ישראל ותורתו. וחד אמר: 'מעלין בקודש ולא מורידין', כלומר החפץ היותר נעלה היא הסגולה האיכותית, ועל זה נאמר: "אלו ואלו דברי אלהים חיים".

וראוי לדעת שיסוד 'מוסיף והולך' הוא מכוון יפה לעומת הדעת שמחשבתן של ישראל היא קודמת לכל והיא העיקרית, מצד חשיבת המציאות של גוי קדוש כזה. ואף על פי שיש פנים במוסיף והולך לציין בו את ערך ההשפעה שישראל משפיעים על העולם כולו, שכל שמצד עצמם של האומות האור פוחת והולך, והלאומיות שלהם שלא נקבעה לתכלית נשגבה ונצחית, הולכת היא ומתמסמסת עד שחילוקי האורות יבטלו - בזו המדה עצמה נעשים הם קרובים ועלולים ביותר לקבל אורן של ישראל. נמצא שלגבי ישראל - הוי מוסיף והולך, שמקבלי השפעתם נוספים.

וכאשר אנו מבחינים את יקרת הערך של אומה כזאת, שכל תעודתה ותכליתה חשקה ומאוייה הוא להיטיב אל הכלל כולו כחפץ ד', אנו משתוממים על הוד ערך הסגולה היקרה הזאת. על כן העיקר היותר גבוה אינו נשאר אצל התכלית של ריבוי המקבלים את האורה, אפילו מצד זאת התעודה עצמה של השפעתה - כי אם אצל המשפעת בעצמה, מצד סגולתה להיות לאור עולם. על כן יש לציין במצוה זו, את הערך הנרשם בישראל שהוא מוסיף והולך. וממילא הדבר מקביל עם הציור השני שיש במוסיף והולך: מצד הסגולה העצמית, אף בלא עיקר יסוד ההשפעה.

והדברים הללו מתאימים להיות יסוד הלאומי בישראל בנוי על עומק האמת, אף על פי שגבהו מאד דרכיה מרעיון לאומיות פשוטה הנכנס בלב לפי המלה המורגלת מהמון רב, ונלקחת בלוית ציורים מורגלים מעמים זרים, מכל מקום כיון שהיסוד הפנימי הוא מתכוין להתכלית שהרושם נשאר בעצמת מעלתו רק בישראל - הרי הלאומיות בצורתה היא מכוונת ליסוד המעלה ההוא, כענין בית המקדש שלמטה מכוון כנגד בית המקדש שלמעלה. "אין זה כי אם בית אלהים וזה שער השמים" (בראשית כח יז).

The Beauty Of Yefet In The Tents Of Shem

After the Flood, Noah blessed his son Yefeth:

“May God expand Yefeth, and may he dwell in the tents of Shem.” (Gen. 9:27)

What does this blessing mean? Why should Yefeth live in Shem’s tents?

The Sages noted that Yefeth was the ancestor of ancient Greece. As such, Yefeth’s blessing relates to the special accomplishments of the Greeks, especially in the realm of the arts and aesthetics (the name 'Yefeth' is related to the Hebrew word yofi, meaning ‘beauty'). As the Talmud states in Megillah 9b: “May the beauty of Yefeth reside in the tents of Shem.”

The blessing links Yefeth and Shem together through the cultures of their descendants, Greece and Israel. Yet the relationship between these two nations was never simple. We know from the story of Chanukah that these two civilizations clashed violently during the Second Temple period. How then can the beauty of Greek culture reside harmoniously in the tents of Israel?

Studying Greek Wisdom

On the one hand, the Sages placed no explicit prohibition against studying Greek philosophy. They were content to give general guidance, such as Rabbi Yishmael’s instruction to his nephew: “Find an hour that is neither day nor night, and study Greek wisdom at that time” (Menachot 99b).

Regarding the education of youth, however, the Sages were more circumspect. They feared that the outward appeal and beauty of Greek wisdom would lure the next generation away from their fathers’ faith. Thus they forcefully declared: “Cursed be the one who teaches his son Greek wisdom” (Baba Kama 82b).

The language of this decree specifically forbids teaching Greek wisdom. In other words, it is permitted to study it, but not to teach it. Young students must first acquire a solid basis in Torah, and only then will they be able to discern the difference between the Torah of Israel and the philosophy of Greece.

Style versus Content

We find that the Talmud makes a second distinction regarding Greek culture. “Greek language is one thing, but Greek wisdom is another” (Baba Kama 83a). The intent of this statement is to differentiate between style and content.

Greek wisdom, as a philosophy and an outlook on life, profoundly detracts from the sacred and defiles the holy. The Greek language, on the other hand, poses no challenge of ideas and beliefs. Greek is a rich and sophisticated language, and is an appropriate vehicle through which to express our thoughts and ideas. The external language does not influence or harm the inner content.

We have no need to borrow from the content of foreign cultures when our own traditions are so rich and stimulating, ennobling both the individual and society as a whole. But we may adopt from other peoples that which adds external beauty and elegance. Even after the culture clash with Hellenism, the Sages still taught that it is fitting to adopt stylistic enhancements — “May the beauty of Yefeth reside in the tents of Shem.”

This approach is not limited to ancient Greece, but is true for all foreign cultures. It is not inappropriate for us to utilize the innovations and talents of other nations. After all, the focus of the Jewish people is primarily on inner matters, on ethical and spiritual advancement.

Even for the construction of the holy Temple, we find that King Solomon turned to Hiram, the king of Tyre, for his workers’ expertise in cutting down and preparing the wood, “for we have none among us who knows how to hew timber like the Zidonians” (I Kings 5:20). Solomon used artisans from other nations to chop the wood and quarry the large stones for the Temple. But after these external preparations, it was the Jewish people who secured the Sanctuary’s inner holiness.

(Sapphire from the Land of Israel. Adapted from Mo'adei HaRe’iyah, pp. 182-184.)

Wednesday, December 13, 2017

The Contribution of Hellenism

“When the Greeks entered the Temple, they defiled all of the oils. After the Hasmoneans defeated them, they searched and found but one cruse of oil, untouched and sealed with the seal of the High Priest. The cruse had only enough oil for one day, but a miracle occurred and they were able to light from it for eight days. The following year they established these days as a holiday for praise and thanksgiving.” (Shabbat 21b)

We may ask a number of questions on the Talmudic account of Chanukah:

The Jewish people have fought many battles in their long history. Some of these battles were accompanied by miracles, such as the walls of Jericho that fell and the sun that stood still during the battle at Givon. Why was only the Hasmonean victory chosen to be commemorated as a holiday for future generations?

Why celebrate a military conflict in which the Temple was defiled and many Jews were lost to a foreign culture?

Why is there no mitzvah to celebrate Chanukah with a festive meal, unlike other holidays? Why only ‘a holiday of praise and thanksgiving'?

What is the significance of the miracle of the undefiled cruse of oil?

Culture Clash

The military victories of the Greek empire brought about the spread of Greek culture and philosophy, and the superficial charm of Hellenism captured the hearts of many Jews. These new ideas undermined fundamental teachings of the Torah and central mitzvot. The danger was so great that this clash of cultures could have caused permanent damage to the spiritual state of the Jewish people.

The Talmud emphasizes the significance of the small cruse of oil in the rescue of the Jewish people. The sealed jar of pure oil is a metaphor for the kernel of pure faith that resides in the depths of the Jewish soul. It was this inner resource of pure holiness that guarded the Jewish people in their struggle against Hellenism.

The Sages understood that Chanukah needed to be established as a permanent holiday. They realized that the battle against an overwhelming foreign culture was not just the one-time struggle of the Hasmoneans. All generations require the strength and purity of inner faith to protect the Torah from the corrupting influences of foreign beliefs and values.

The Contribution of Hellenism

The Sages also realized that this conflict with Hellenism, despite its disastrous short-term effects, would ultimately bestow great benefits. This is a basic rule of life: those challenges that confront us and threaten our beliefs and way of life will in the end invigorate the sources of truth. Greek wisdom, after it has acknowledged the Divine nature of Torah, will serve to further honor and strengthen the Torah and its ideals. Therefore it is fitting to celebrate these days, despite the trauma of the Hasmonean period.

Significantly, the festival of Chanukah is celebrated without feasting and wine. There were two sides to Hellenism: its intellectual aspects – Greek philosophy, literature, and so on — and its popular culture of physical pleasures and crass entertainment. One might mistakenly think that Hellenism’s positive contribution also includes its hedonistic delight in wine, parties, and naked wrestling matches. Therefore we specifically celebrate Chanukah with spiritual rituals — lights and Hallel, praise and thanksgiving. For the true contribution of Hellenism is its intellectual side, that which posed such a grave challenge to the Torah in the times of the Hasmoneans. It is this aspect of Greek culture that will defend and enhance the Torah in the future.

(Silver from the Land of Israel, pp. 109-111. Adapted from Ein Eyah vol. III on Shabbat 21b (2:13).)

"לשנה האחרת קבעום ועשאום לימים טובים בהלל והודאה"

זאת ההתפשטות הרוחנית שנמשכה מתוך ההתפשטות המדינית של יון, שהטילה ארס בדיעותיהם של הרבה נכשלים מישראל, היה מקום לדון אותה כמאורע של תקופה רחוקה ומקרית. אמנם באמת אותה הפעולה הרעה חדרה ללבבות רבים, ובחן החיצוני שלה משכה לבבות רבים, עד שהמצב הרוחני של ישראל הי' עלול ג"כ בתמידות להיות נפגע מכח היונות, שהתפשט על דיעות רבות שהן שרשים גדולים בתורה, ומסתעפות למעשים רבים בדרכי הדת והחיים. אלא שאותו פך השמן החתום, שבמאורע הנס, שהוא רומז ג"כ על השורש היותר פנימי שבאמונה, החזק ואמוץ בעומק נפשותיהן של ישראל, שמים רבים לא יוכלו לכבות את האהבה, והוא עתיד לשלח אורו על כל הכחות המתפשטים להחיותם, להחיות את המעשים בפועל ואת הדיעות התוריות המתיחסות להם, ע"כ בעבור שנה, ראו שהשמירה הזאת שמיד ד' היא על ישראל, מכח האוצר הפנימי של שמן משחת קדש של יסוד האמונה, דבר זה ראוי לקבע לדורות, כי עוד לא אפסה המלחמה של התנשאות התגברות הרוח היוני, ושלעולם צריך כח השמן הפנימי, שבו אין מגע זרים שולט, להיות מגין, ע"כ קבעום. 

אף גם זאת השקיפו, כי לא רק את הרע נקבל, מפגישה זו של רוח יון החודר במשכנות יעקב, עד שאין לנו כלל במה לשמח על מציאותו, כ"א כך היא מדתו של מקום ב"ה בהנהגת עולמו בכלל, והנהגתו עם ישראל בפרט, כי כל אותם הדברים המתנגדים ונראים רעים במציאותם, הם עצמם גורמים לפאר יותר את כח הטוב והאמת. ע"כ הפגישה היונית כשתגמור מהלכה להכנע כולה מפני הדר גאון ד' שהוא מעוזם של ישראל, עוד תשמש עם כל כחותיה להוסיף פאר ועצמה לתורת אמת ולגדל שם ד' אלהי ישראל בעולם, יפיפותו של יפת תיקבע באהלי שם , להרחיב ולשכלל לפאר ולרומם עוזה של תורה ויראת ד' טהורה, השתולה על הרי ישראל. 

ע"כ ראויים הם הימים הללו לקבעם ימים טובים. כהלל והודאה. יש כאן שני חלקים שהם מתיחסים אל אלו הימים הטובים. הצד הטוב שישאר לעד לישראל דוקא ע"י פגישת זה המכשול העצום, החוזק הגדול של אמתת האמונה כשיוצאת אל הפועל דוקא במה שכל הדיעות הרעות יוצאות לאור והן מתפשטות מאד, עד שרבים יבהלו משאתן וידמו שהן בולעות את אמונת ישראל. וכאשר למרות כל אלה קמנו ונתעודד, ודבר אלהינו יקום לעולם, הרי דגלם של ישראל וקרנם מתרומם, גם אותם הקנינים שהם טובים לשמש את האור האמיתי של התורה, שנלקחו מאוצר הפגישה היונית, מאותן הדיעות דקריבין לארחא דמהימנותא , שנצרפו ונטהרו באש דת של תורת אמת, להסיר מהן כל סיגיהן ובדיליהן, זאת היא טובה עליונה שמאת ד' היתה זאת להכין הכל להטיב באחרית, ע"ז ראו לקבע הלל. 

והודאה היא על ההצלה הזמנית מהחורבן שהיה צפוי על ישראל מידי רשע של היונים, לולא ד' שהיה לנו. 

אמנם ראויה היתה המטרה של קביעות אלו הימים-טובים לקובעם ג"כ במשתה ושמחה, אבל כדי שלא יטעה הטועה, כי חמדת החיים ותענוגי בשרים שהצטיינו בהם היונים, זהו הרכוש שהוא ראוי להכנס בגבול ישראל מפגישה זאת, ובל יאמרו הנפתים אחר חומריותם, כי לזה ישמש המשתה והשמחה באלו הימים, ע"כ מפאת  ההלל שמורה על ההכרה בחסד ד' וטובו על המחשבות הטובות אשר חושב על עמו ונחלתו, כי אותם הכחות עצמם הרוחניים של יון, שהתנשאו לקעקע ביצתן של ישראל, הם עצמם יהפכו לסניגורים ולאמצעיים המראים יותר בגלוי לכל העמים הודה והדרה של תורת ישראל, וכבוד שם ד' אלהי ישראל, אין נאה לערב עמו משתה גשמי וחומרי. כי הסניגוריא וההיפוך לטובה של פגישה זו, אין מוצאה בארחות החיים ההוללים של היונים, שמהם הרחיקונו חכמינו ז"ל רועי האמת בכל מיני הרחקה, כ"א יש יחש לדברים רוחניים של הרגשות שבלב, שיש בהם כבוד ותועלת. אמנם מצד חלק ההודאה, על טובתן של ישראל ההוית, ראוי הוא לשתף ג"כ שמחה חומרית, לשא כוס ישועות ולקרא בשם ד' על חסדו ואמתו אשר הגדיל לעשות. ובאמת נקבעה השמחה בימי חנוכה בצורה סעיפית, להורות שאינה ראויה להתפשט על כל היסוד של שמחת אלו הימים, להגן מפני הטועים להשריש רוחה של יון החומרי בכרם ישראל, שהם עודם שרשים פורים לענה, שלא הושרשו לגמרי עד עת קץ. אמנם יסוד התכליתי של ימי קודש אלו, להכיר את הערך הנשגב של הנהגת אדון כל ית', איך מהמון הדברים המתנשאים להשחית ולבלע כל קודש הכין רטיה למכה, עד שמלאך רע בע"כ יענה אמן. וכאשר אירע ליעקב עם שרו של עשו, שלא נפטר ממנו בעצם התאבקותו עמו עד אשר ברך אותו שם. ומזאת התכונה נצמחת ג"כ התשועה ההוית, שהיא פרטית לערך התשועה הרוחנית הגדולה ההולכת ומתפשטת להפוך את החשך לאור, ועל שניהם יחד נקבעו הימים טובים הללו, בהלל גם בהודאה ע"כ דברי הרב זצ"ל.

נפלא מאד!!! דוקא מהמפגש עם יון נתעשרנו. כדרך ניסי הקב"ה, אחרי הישועה מצאנו את עצמנו במצב הרבה יותר טוב מאשר לפני הישועה. שהרי מטרת כל צרה היא היא הישועה.