Sunday, January 15, 2017

The Maharal's Matza Ashira: A MILLION DOLLAR Post - For Free - Part 1

Li-zchus כ"ק מרן אד"ש

Li-zchus Adina Bas Sheva bas Necha Gittel 

The Maharal says a HUUUGE chiddush!!

He says that even though one does not fulfill the mitzva of לחם עוני when he eats מצה עשירה [matza kneaded with oil and the like], nevertheless he still fulfills the mitzva of בערב תאכלו מצות. Meaning, the לחם עוני is not a תנאי in the שם מצה. It is called מצה even if it is not עוני. There is an ADDED mitzva of eating לחם עוני besides the mitzva of eating matza. If one doesn't have לחם עוני he should AT LEAST eat מצה עשירה to fulfill his basic obligation. This yesod has spawned a tremendous amount of literature over the last hundred plus years. 

Let us explore one question:

There is a gemara [Psachim 38a] that says that one may not use the challos of a korban toda or the wafers of a Nazir for the mitzva of matza [even though they are matza]. The reason given is that they are not able to be eaten for all 7 days but just for a day and night [and matza must be able to be eaten all 7 days]. 

Asks the gemara: There is another reason why one may not use חלות תודה and רקיקי נזיר for matza - because they are made with oil and matza must be לחם עוני and מצה עשירה is therefore disqualified!! So why doesn't the gemara say that?? תיפוק ליה משם מצה עשירה!!!

But WAIT!!

According to the Maharal, the gemara's question doesn't start! It is true that there is a special מצוה of לחם עוני but one is still יוצא with מצה עשירה as we explained. So how will the Maharal deal with this gemara!! Use the חלות תודה and רקיקי נזיר to fulfill the BASIC mitzva of matza [without the קיום of בערב תאכלו].


Maran ztz"l [ספר זכרון למרן בעל הפחד יצחק] answers as follows באופן שהוא פלאי פלאות: 

Even the Maharal agrees that in order to fulfill the mitzva of על מצות ומרורים יאכלוהו we need לחם עוני. The reason is that Reish Lakish says that if one kneads with fruit juice and it becomes chametz one is not חייב כרת if he eats it. The gemara explains that his rationale is that fruit juice doesn't become chametz. Since he can't fulfill the mitzva of eating matza with matza made from fruit juice, he is also not חייב כרת for eating chametz made from fruit juice. The היקש is that the pasuk says לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות - only only when he is יוצא מצות מצה can be עובר on the איסור of אכילת חמץ - excluding fruit juice.   

Apparently, this sugya contradicts the Maharal that with מצה עשירה one fulfills the mitzva of matza because according to him מצה עשירה should not be excluded from this היקש and one should be חייב for eating חמץ made from fruit juice. 

However, after you think about it, you will see that the Maharal is correct! For the pasuk from where we learn this היקש says לא תאכל עליו חמץ שבעת ימים תאכל עליו מצות לחם עוני. It emerges that the היקש is only talking about חמץ with which one fulfills the מצוה of לחם עוני. Thus, it makes a lot of sense to exclude מצה עשירה from the איסור כרת because there is no קיום מצוה of לחם עוני with מצה עשירה. The Maharal MUST learn this way.

Now - we will take this a step further. The pasuk emphasizes עליו - on the chametz and on the matza. What is this עליו? The answer is that we are referring to the קרבן פסח. The mitzva of matza and the איסור חמץ are both stated in the context of the mitzva of eating the קרבן פסח. Meaning that there is a לאו of shechting the קרבן while owning chametz and there is a mitzva to eat the קרבן with matza - על מצות ומרורים יאכלוהו. That is what we meant when we said that even according to the Maharal, in order to fulfill the mitzva of על מצות ומרורים יאכלוהו  one must eat לחם עוני specifically.

Now that we have been fortunate enough to arrive at this destination, we will take another leg of this journey and explain the gemara's question. The gemara asked - why don't we say that חלות תודה and רקיקי נזיר are not valid for matza because they are מצה עשירה. Now, the sugya is talking about רקיקי נזיר and חלות תודה before they were sanctified, as Rashi says, that the חסרון of אינה נאכלת לשבעה is because of a חסרון לשמה when producing them. But in the meantime - they have not yet been מוקדש. 

So if we learn NOT like the Maharal, the gemara's question is - that since this matza was kneaded with oil, it is not לחם עוני. But according to the Maharal, this is not a problem because he maintains that one can be יוצא with matza that is not לחם עוני. So what is the gemara's question???

However, the Maharal learned the gemara's question differently. He understood that the gemara was asking that since it is מצה עשירה there is a פסול in the לשמה of the לשם מצות מצה. The pasuk says ושמרתם את המצות - that one must do שמירה לשם מצה and this pasuk includes BOTH types of matza, the matza of לחם עוני and the matza of על מצות ומרורים יאכלוהו. Since we established that for the קיום of  על מצות ומרורים, there is a requirement of לחם עוני therefore מצה עשירה would be פסול. So it emerges that if he watches the matza for the sake of חלות תודה and רקיקי נזיר which are מצה עשירה, this שמירה precludes the matza from fulfilling the mitzva of על מצות ומרורים יאכלוהו. 

The sugya is actually a proof from the Maharal. Because the gemara asks that we should exclude חלות תודה because they cannot be eaten באנינות and matza may be eaten באנינות, and that is a פסול מחשבה [that it wasn't נשמר for the sake of matza - see Tosfos ל"ח ד"ה חלות]. It follows that the next question of the gemara  - that it is מצה עשירה - is also a question on the חסרון לשמה. However, according to the simple pshat in the sugya, the first question is about לשמה and the second is about the matza itself. It makes more sense to say that both questions run along the same line. 

So not only is the sugya not a question on the Maharal - it is a ראיה that he is correct. 

To summarize - the question of תיפוק ליה משום מצה עשירה is that if it is חלות תודה ורקיקי נזיר it is pasul because one had kavana when baking the matza for מצה עשירה and thus there would be no קיום of על מצות ומרורים יאכלוהו. But if not for the mitzva of על מצות ומרורים יאכלוהו - we can eat מצה עשירה on Pesach. So today that we unfortunately don't have the קרבן פסח - we can be יוצא with מצה עשירה. 

ושפתיים ישק משיב דברים נכוחים!!!            

Torn - Continued

The point of the previous post was [and I am sure that everyone got it] - How can I pamper myself and enjoy unnecessary luxury and splendor when my OWN BROTHERS AND SISTERS are suffering terribly and the same money spent for my golf and tennis could be used to lessen their suffering. 

Maybe I am wrong. I am a nothing. 

תולעת ולא איש.

חרפת אדם ובזוי עם. 

אסקופה הנדרסת. 

חדל אישים. 

So PLEASE ask a great person and if he gives a different answer then please tell me. In the meantime I sleep better knowing that one person's suffering bothers another person enough that he does something about it.   

Then, once we have the heter not to give - the question is if it is appropriate for spiritually minded people, זרע אברהם יצחק יעקב שרה רבקה רחל ולאה, to be going to these places even for free. 

They say in the name of a great tzadik that the job of a Rov is to make the comfortable people less comfortable and the less comfortable people more comfortable. 




Or this

Caribbean Kosher Cruises

Alaska Kosher Cruises

Or maybe all three??


I just went to Arutz Sheva to put on some nice music to accompany me and lift my spirits as I work at the computer. Then I saw an ad for cruises to the most EXOTIC places. The Baltic Sea, Alaska - where not!! And so many options for Pesach getaways. Wow!!

But then I saw a picture of a sad looking man and his children. It says that his wife got the flu and a month later she was gone - leaving a bereaved husband and ten orphans who are destitute.

So now I don't know what to do with the extra 25K that I [don't] have. Should I use it to save this poor family or to go on a luxurious cruise with my wife and leave my children with a nice Phillipino lady who faithfully goes to church every Sunday. 

Or maybe Pesach for the family in a five star hotel in New Dehli?? Glatt kosher. All you can eat and some more that there is no room for. Shwekey. Lipa. Mentalists. 36 hole golf courses. AND a daf yomi shiur [I don't learn daf yomi and frankly I don't learn much at all but I would think about starting if it means that I can go to this great hotel]. Or maybe another FANTASTIC Chag in the heilige Puerto Rico??!  

So HARD to decide. 

What do you think??  

Rav Ben-Tzion Freiman ztz"l

One of the major yetzer hara's of people is to not learn. It is hard for people to commit to having a chavrusa or going to a shiur in the first place and once they commit - many don't keep their commitment. Learning requires effort and the nature of the human animal is to want things to be easy. So if it is work and there is money involved - people commit. But if it "only" Torah and there is no money involved - a lot less so.

About twenty years ago there was a Jew who passed away in Yerushalayim named HaRav Ben Tzion Freiman ztz"l. He was really one of a kind. He would travel from Yeshiva to Yeshiva and learn with random boys and the Yeshivos would give him a few shekels to buy a little bread and that is how he would live. Day after day, week after week, year after year. He could have been a ros hYeshiva at a major Yeshiva but in his vast not-of-this-world-humility, he was just a "chavrusa". He was in love with Torah to an unbelievable extent. He once needed a certain sefer and told somebody "believe me - I need it like air". He would learn and learn and learn. He was very quiet and but when it came to Torah he could talk for hours. 

He was very connected to the Charedi world as well as the Dati-Leumi world. Most of his chavrusas were from Hesder yeshivos and I remember well when he would come every week to Yeshivat Hakotel to learn with boys. He once offered me a chavrusa and I, in my childhood stupidity, didn't take him up on it. A loss for eternity. Unfortunately, there are many people who never come to the realization of what they are missing when they don't attend a shiur or get a chavrusa - especially a really good one. 

He used to go to Mercaz HaRav on the night of Yom Ha-atzmaut and dance. The next day he would go to Meah Shearim and sit on the floor and say kinnos. He saw that in Mercaz they were correct and in Meah Shearim they were correct as well. He was asked how he gained an appreciation for both worlds and both hashkafos. He explained that his sandak was Rav Kook and his mohel was Rav Yosef Chaim Zonnenfeld.... That says it all.

He once went to the Chevron Yeshiva in Geulah to daven Shachris because he wanted to use their vast library. After davening he went and opened a sefer and started to learn while still holding his tallis bag. At some point a boy came up to him and asked if he would join them for mincha. He said "Oy - mincha gedola [the early mincha"]! I have been here the whole time and at home they probably don't know where I am." 

"No", said the boy, "it is not minchaa gedola. Shkiya is in ten minutes....."

באהבתו ישגה תמיד.

When he was a young man he asked a shyla. He wanted to be mekayim the shitah of Ben Azai and never marry because he wanted to marry the Torah. [He was told to marry a woman as well and he did].

באהבתו ישגה תמיד. 

We can think about a Jew whose entire existence was Torah and maybe be inspired to increase, if only slightly, our dedication to learning. The rewards are not only in the next world but here as well. Here was a Jew with no money, no gashmiyus, no olam ha-zeh, and he was the happiest most fulfilled person around. He was zocheh to but one son [who was chavrusas with Rav Chaim Shuelevitz  and put out sefarim with Rav Chaim's torah and is a huge Talmid Chochom in his own right] who has children and grandchildren Baruch Hashem. 

See here and here and here

Some more stories about him:

בגמרא (סוכה דף מט ב) מובא "אמר רבי אלעזר: מאי דכתיב 'פיה פתחה בחכמה ותורת חסד על לשונה' - וכי יש תורה של חסד ויש תורה שאינה של חסד? אלא... תורה ללמדה - זו היא תורה של חסד, שלא ללמדה - זו היא תורה שאינה של חסד". חידוש גדול למדנו: יש תורה של חסד ויש תורה שאיננה של חסד. תורת חסד היא תורה שבעליה אינם שומרים אותה לעצמם אלא משתפים בה את כולם, הם מעניקים ממנה בנדיבות רבה לכל אחד ואחד. לא כל מרביץ תורה ברבים ראוי לתואר "תורת חסד על לשונו" אלא רק מי שמרביץ תורה שלא על מנת להאדיר את שמו ולזכות לתהילת עולם. "תורת חסד" ישנה רק במקום שאין רדיפת כבוד אלא ענווה גדולה, ואז המניע להרבצת התורה איננו אנוכיות אלא חסד.
זו היתה דרכו של הרב בן ציון פריימן זצ"ל, שנשמתו עלתה לגנזי מרומים לפני י"ח שנים. הרב פריימן היה תלמיד חכם ירושלמי מובהק, שלא היה בעולמו אלא ארבע אמות של לימוד תורה והרבצת תורה. הוא כיתת את רגליו מישיבה לישיבה (ישיבות הסדר ואפילו ישיבה תיכונית), למד עם אברכים ותלמידים בראשית דרכם בתורה ועורר אצלם אהבת תורה. הרב פריימן לא חיפש כבוד, לא קידום אישי ולא פרסום. כולו ענווה. חזותו החיצונית (ביגוד פשוט ומיושן) הסתירה את גדלותו הפנימית. תורתו היתה תורת חסד. 

הרב בן ציון פריימן לא למד חינוך, כל ימיו היה יושב אוהלים, הוא לא היה פדגוג במובן הקלאסי, ויחד עם זה היה כולו חינוך. 

בספר חדש - "לבקר בהיכלו" - מלוקטים סיפורים ורשמים על דמותו של הרב בן ציון פריימן זצ"ל. להלן, סיפורים חינוכיים (מעובדים ומקוצרים) מתוך הספר.
אחת לשבוע למד הרב בחברותא עם תלמיד שיעור א' באחת מישיבות ההסדר. בוקר אחד הציע הרב לתלמיד ללמוד יחד מסכת זבחים מסדר קודשים. לאחר כמה דקות של לימוד משותף, קם הרב ואמר שהוא צריך לצאת והנחה את התלמיד כיצד להמשיך לבדו את לימוד הסוגיה עם התוספות. כשחזר, ביקש הרב לשמוע מהתלמיד את מה שלמד. התלמיד הרצה לפניו את הסוגיה. כשסיים, אמר לו הרב: "אתה יכול לסגור את מסכת זבחים. תראה, אתה עוד מעט מתגייס לצבא. במהלך שירותך הצבאי, לא יהיה לך זמן רב ללמוד. לפעמים, יעמדו לרשותך רק דקות בודדות. והנה, אתה נכנס לבית כנסת, ניגש לארון הספרים ומחפש מסכת מוכרת כדי ללמוד. מחפש ומחפש, ולא מוצא, וכך חולף זמן יקר. רציתי שתראה שאתה יכול ללמוד אפילו סוגיה מסדר קודשים, למרות שאתה לא ב'ענינים'. כשיהיו לך כמה דקות פנויות ללמוד תורה, קח את הספר הראשון שאתה מוצא ותלמד... חבל על הזמן".
תלמיד ישיבה אחד כתב מאמר תורני קצר, בסך הכל שני עמודים. הוא הראה אותו לרב פריימן, ומאז ולאורך תקופה של כחצי שנה, היה הרב פריימן דן ומפלפל איתו על תוכן המאמר, על כל שורה ושורה. גם שנים רבות לאחר מכן התעניין הרב פריימן בחידושים שהופיעו במאמר.
סיפר ר"מ ותיק, שבראשית דרכו החינוכית היה "משיב" (= עונה לשאלות התלמידים על הגמרא) בישיבה תיכונית אחת יחד עם הרב פריימן: תלמיד אחד שאל אותי שאלה על הסוגיה הנלמדת, וניכר היה שלא התאמץ כלל בהבנת הסוגיה. השבתי לו בנימה של תוכחה: אילו למדת כהוגן, לא היתה מתעוררת השאלה. זמן מה לאחר מכן, ניגש תלמיד אחר אל הרב פריימן, ובפיו שאלה על הסוגיה. השאלה היתה מגוחכת יותר מהשאלה שנשאלתי. אבל הרב פריימן התייחס לשואל בכובד ראש, וישב איתו ללבן את הנושא. הרב למד איתו מחדש את כל הסוגיה, ונפתרה השאלה מאליה. בזכות היחס המכבד, קנה התלמיד בטחון ביכולותיו ואף כיון לקושייה של אחד מגדולי האחרונים.
סיפר אחד מגדולי ראשי הישיבות שהיה מיודד עם הרב פריימן, שלאחר נישואי בתו (של ראש הישיבה), הצטרף חתנו ל"כולל" שלמדו בו מסכת עירובין. כמסיח לפי תומו, אמר אותו ראש הישיבה לרב פריימן שחתנו מתקשה בהבנת הסוגיות המורכבות של מסכת עירובין. נענה הרב פריימן ואמר: למדתי 'עירובין' ואוכל ללמוד איתו. במשך כמה חודשים, נסע הרב פריימן במיוחד מירושלים לבני ברק כדי ללמוד עם החתן הצעיר...
בארוחות, נהג הרב פריימן לשבת בשולחנות של התלמידים ולשוחח איתם על תורה ועבודת ה'. פעם, התיישב הרב ליד קבוצת תלמידים ששוחחו בהתלהבות על הניצחון של אלופת ישראל על אלופת רוסיה (באחד מענפי הספורט). התלמידים השתתקו במבוכה והשתררה דממה. אבל הרב דירבן את התלמידים לשתף אותו בשיחתם, עד שאחד התלמידים אזר עוז ושאל את הרב פריימן, האם יש מקום לשמחה על ניצחון ישראלי בתחום הספורט. הרב חשב והשיב: "כאשר אחיך מצליח, לבך מתמלא שמחה על כך, אפילו אם ההצלחה היא בעניין של שטות... ".
למרות שהרב פריימן לא היה מגיד שיעור קבוע, היתה לו השפעה חינוכית עמוקה על תלמידי ישיבה רבים בזכות רגישותו ואהבתו הכנה אליהם. החיבור בין הרב פריימן לתלמידיו הוא פלא - כיצד הצליח תלמיד חכם שהיה נטוע כולו בהוויות דאביי ורבא, פרוש מענייני העולם הזה וראשו בעליונים, ליצור גשר עם צעירים תוססים הקשורים להוויה הישראלית. התשובה היא שהרב פריימן אהב אותם באמת, כיבד אותם וחיפש דרכים כיצד לפתח ולהגדיל את קורטוב התורה שבהם ולטעת בהם רצון להיות תלמידי חכמים.

Saturday, January 14, 2017

Must We Believe Certain Things?

There is certain Rabbi here in Israel, who is a brilliant man with a doctorate in the sciences [I believe physics] and also a talmid chochom who while not "Charedi", learned in one of the top kollelim in the world - Kollel Chazon Ish in Bnei Brak. He writes sefarim about philosophy and gives shiurim in a Yeshiva [and may also work in his field]. He has a website with his thought provoking articles and also answers questions.

I chanced upon the following:

מה מידת המחוייבות לדעות קודמים וקדמונים בענייני אמונה ודעות, אני מניח שכתבת על כך ואשמח למ”מ, ובפירוט, האם אני מחוייב לחשוב (בכלל) כקדמון כלשהוא (מהר”ל/רמח”ל/ריה”ל/מו”נ וכו’) או שמא מחוייבות זאת היא “ענוותנית” בלבד, היות והיו הם ראשונים וצדיקים ות”ח, מן הראוי שאתחשב בדעתם, אשמח לפירוט בעניין?

In a nutshell: Do we have to believe what our rabbis of earlier generations taught us about Emunos vi-deyos?

His answer was shocking to me:

אין. אם תרצה התחשב בדעתם ואם לא – אז לא. ספרות המחשבה עיקרה בהגיגי ההוגה ולא במסורת. יתר על כן, במחשבה אין סמכות ואין פסיקת הלכה (כך כתב הרמב”ם בפיהמ”ש בשלושה מקומות). לא יכולה להיות סמכות שהרי סמכות שייכת ביחס לנורמות (הלכה או חוק) ולא ביחס לעובדות, והמחשבה עוסקת בעובדות (הקב”ה משגיח או לא. היו ניסים או לא. עם ישראל הוא מיוחד או לא). אם אני חושב שעובדה כלשהי נכונה אז מה יעזור שיאמרו לי שבספר מוסמך כלשהו כתוב שלא? אם ישכנעו אותי – ניחא. אבל אז איני משנה דעה בכלל סמכות אלא כי שכנעו אותי. אבל אם אשתכנע – מה מצופה ממני? שאדקלם כצפצוף הזרזיר שאני חושב X כשבעצם אני חושב Y? בזה אפרט בספר השני בטרילוגיית התיאולוגיה שלי.

Again in a nutshell - no. There is no pask halacha in matters of faith. How can I be expected to believe in "x" when I believe in "y".

To respond to the first claim: The Mishna [at the end of Sanhedrin] already paskens that there are certain things in which we must believe. The Rambam paskens in his Yad Hachazakah [Hilchos Teshuva] that there are certain required beliefs. What those required beliefs are is often disputed but of course there are certain things we must believe. 

As to the second claim: If someone is convinced in "x" how can we obligate him to believe in "y"? The answer is that if he doesn't just accept the tradition simply and humbly and needs to understand in order to be convinced - then he is obligated to keep learning until he is convinced. It is a religious obligation to seek the Torah truth just as it is a religious obligation to seek out mezuzos when one buys a house and to seek out matza so that he can fulfill the mitzva of eating matza on pesach.

Having strong Emunah is an Avodah.  

Being Real

Since I spent countless hours listening to shiurim from Rav Moshe, there is a lot I want to say. 

One point that we can learn from: Many people, even some Rabbonim at times, are putting on a show when they are in public. They want to impress the crowd but it is not the real them.

Rav Moshe was ZERO showmanship, ZERO theatrics. He was 100 percent being mekadesh shem shomayim and spreading His Torah. I didn't see the trace of an ego. He did believe that what he was saying was true and wasn't too shy to take strong positions on various issues, but it wasn't about self-aggrandizement. It came from a pure desire to seek and spread truth. 

When I think of how much "fakeness" I see out there it makes me even more sad that he is gone.

An irony: He LOATHED the media, even the "Charedi" media because he saw a lot of fake, falsehood, and many other faults. The week he was niftar, just about every Charedi newspaper and magazine had him on the cover with pictures and stories. He is watching from up there and NOT happy about it. The only time I every heard him speak directly to an individual at a shiur was when someone photographed him. He stopped what he was saying and [if I remember correctly] asked him to leave. Once someone photographed him and he said "What am I, a view? A tree?"

A Charedi magazine wanted to feature him as their main story for their Pesach edition. He completely forbade them. 

Contrast him with how many public figures LIVE to get their picture in the paper. Whenever they do anything of note, they call the media in to interview them and take their picture. He completely shunned any publicity. 

זכותו יגן עלינו.  

The Secret Of Originality

There are some people who pride themselves on being "original" thinkers. This can be GREAT! Part and parcel of learning Torah is being MECHADESH in Torah. The PROBLEM is when one's originality veers outside of what is acceptable - the 71st face of Torah, beyond the pale. One must remain with his faith in the Chachomim and their wisdom and their traditions and not invent radical ideas that have no basis in fact, reason or tradition. [There are numerous well known examples of this in our time].

In addition, one must also review things he already knows because there he will find new gems, as the gemara says on the pasuk אם שמוע תשמע - אם שמע בישן תשמע בחדש - If you hear the old, then you will hear the new. Paradoxically, chiddush flows often from what one already knows, when he revisits the topic.  

Bi-lashon Ha-Rav:

מי שיש לו נטיה מקורית, ורוצה לחדש תמיד בשאיבה מרוחו, צריך שלא לשכח, שעם זה, הככר של העבודה על יסודות המונחים כבר ביסוד אמונת חכמים גדול הוא, ועם אותה נטיית החידוש העצמית, צריך הוא להזהר שלא להפליג בנטיה על דעת עצמו וכשרונו הבודד. והשנית, שלא לצמצם את רוחו במקום שלפי השטף המפרה יגיע בהתכנים המחודשים מכבר, ועל פיהם יוציא ציצים ופרחים. כי אם שמע בישן תשמע בחדש.