Wednesday, April 3, 2024

אינני או איני


הצמד אינני ואיני מצטרף לצמדים נוספים של נרדפים שמקורם בהבדלים שבין לשון המקרא ללשון חז"ל, כגון אנחנו ואנו, זאת וזוֹ, אלה ואלו, איך וכיצד, פה וכאן, איפה והיכן (בכל צמד המילה הראשונה מלשון המקרא והשנייה מלשון חז"ל). בכל הצמדים הללו אין הבדל משמעות בין הצורות ואפשר לנקוט את שתיהן בכל ההקשרים.

כאמור הצורה אֵינֶנִּי, וכמוה הצורות אֵינֶנּוּ ואֵינֶנָּה, מקורן בלשון המקרא. לדוגמה: "גַּם כִּי תַרְבּוּ תְפִלָּה אֵינֶנִּי שֹׁמֵעַ, יְדֵיכֶם דָּמִים מָלֵאוּ" (ישעיהו א, טו). הצורה אֵינִי, וכמוה הצורות אֵינוֹ (בכתבי יד של לשון המשנה בעיקר אֵינוּ) ואֵינָהּ, מקורן בלשון חכמים. לדוגמה: "אמרו לו תלמידיו (לרבן גמליאל בליל נישואיו): לא לִמדתנו רבנו שחתן פטור מקריאת שמע בלילה הראשון? אמר להם: איני שומע לכם לבטל ממני מלכות שמים אפילו שעה אחת" (משנה ברכות ב, ה).

בשאר ההצטרפויות של 'אין' וכינוי גוף יש רק צורה אחת: אֵינְךָ, אֵינֵךְ, אֵינֶנּוּ (אין+אנחנו), אֵינְכֶם, אֵינְכֶן, אֵינָם, אֵינָן.

לצד צורות נוטות כמו איני, אינו, משמש בלשון חז"ל המבנה 'אין' + כינוי גוף פרוד: 'אין אנו', 'אין אתה', 'אין אתם': "והוי זהיר במצוה קלה כבחמורה שאין אתה יודע מתן שכרן של מצות" (משנה אבות ב, א).

נעיר כי במבנה שבו המילה באה בסוף משפט לציון היעדרות (ההפך מ'יֶשְׁנוֹ'), מקובל להשתמש בצורה המקראית 'איננו' – כגון "אבא איננו", שכן מבנה זה הוא על דרך לשון המקרא: "הַיֶּלֶד אֵינֶנּוּ" (בראשית לז, ל), "יוֹסֵף אֵינֶנּוּ וְשִׁמְעוֹן אֵינֶנּוּ" (שם מב, לו).