רש"ר הירש בראשית כ"ב
אשר אהבת – "אהב" – "הב", תן, עם הא' התחילית המתייחסת לאישיות הפעילה – פירושו: גם להתמסר לזולת, וגם לבקש למשוך את הזולת קרוב מאד אליו; כלומר, לשאוף להגיע עם מישהו לקשר אישי עמוק ביותר. ההיפך של "אהב" הוא "שנא", הקרוב ל"סנה", שמשמעותו בעיקרה: להיות קוץ, להדוף את הזולת ולהרחיקו מעצמך ככל שניתן. ל"אהבה", נדרשת נוכחות הזולת; ול"שנאה", רצויה הסרתו הגמורה.
ויעלהו לעולה תחת בנו. ככל אותו החזון וככל אותו עז האהבה האלהית, אשר התלקחה בלבבו, בהיותו מוכן לפעל הקרבת בנו, באותה המדה עצמה העלה את האיל. לא פעל עליו השינוי הזה, החלוף של יצחק באיל, לקרר בכל דהו את כל אותו אור הגבורה וגובה הנשמה הפנימית, המצטרפת אל פעולת ההקרבה, כ"א העלהו לעולה תחת בנו, כדבר ד' שנגמר יסוד הצווי, וחדלה המשכת הפעולה בבנו, ולעומתה נכנס האיל, באותו כח התם וההתעלות הפנימית ממש, תחת בנו. על כל עבודה שעבד אמר יהי רצון כאילו נעשה בבני (מדרש), שבא מתוך כוון הרצון ותמימות המחשבה, שלא מצאה שום התפעלות של יחוסים טבעיים לשנות את העמדה הפנימית של הנשמה, בקשורה לאדון כל.
"דוקא משום שהיה מוכן לשחוט את בנו ממש נחשב לו האיל אחר כך תחת בנו, וכדברי מי שאמר שאיל אחר פירושו "נאך אן איל א צווייטער איל" [עוד איל איל שני] רק משום שהיה מוכן לעשות את יצחק לקרבן כאיל נחשב לו האיל אחר כך תחת בנו. [מרן רה"י]
I just read about an organization "נשים עושות שלום" - Women wage peace. These are a group of *brave women* who will most certainly bring to a permanent peaceful resolution to the Middle East conflict.
From a recent statement of the organization:
" ... even today, amidst the pain and the feeling that the belief in peace has collapsed, we extend a hand in peace to the mothers of Gaza and the West Bank. We mothers, together with women from all over the world must unite in order to stop this madness."
OK but be careful. These mothers might well either cut off your hand or have their husbands and sons do it instead [and not suffice with the hand].
"Hamas must not be allowed to win!"
Thank you!!! We needed that!!! Otherwise, we all would have thought that Hamas SHOULD be allowed to win.
"For 9 years since the end of “Operation Protective Edge”, we, Jewish and Arab mothers have been telling the leadership in Israel – enough! We must turn every stone in order to reach a political solution. This is our obligation for the future of our children."
The Israeli leadership doesn't need your instruction. They independently want a political solution. The problem is all of our enemies who are only thinking about the "final solution".
"This war proves, more than ever, that the concept of “managing the conflict” failed. The idea that dealing with the resolution of the conflict could be postponed indefinitely has been proved to be fundamentally wrong."
RIGHT! So we need Teshuva and Moshiach. Not a bunch of lefties with nutty ideas.
"We hear words of revenge: “all restraints have been removed”, “we’ll wipe out Gaza”. But one cannot resolve one injustice with another injustice. We grieve the death of innocent Palestinians, among them hundreds of children, who are being killed in this accursed war."
This is not mere revenge. This is protecting ourselves and YOU against an aggressor who openly wants and works for our destruction. If we play with kids gloves and try to "negotiate" they will try to slaughter us all. And the war is not "accursed". It is a mitzva. The people who slaughtered innocent Jews are accursed.
"Despite the rage & pain in the face of the criminal acts committed by Hamas, including incessant shelling of towns all over Israel, we must not lose human dignity. It is our obligation as mothers, women, human beings & as an entire nation not to lose these values."
Indeed. Tzahal is trying to maintain the dignity of the Jewish people.
"We must maintain & strengthen the solidarity between the Jewish & Arab public in Israel & continue to act against racism & hatred. The Arab public, which has lived for years with its internal conflict, rallied in this difficult time for the sake of the entire Israel society."
YES INDEED. The Arab public has most certainly rallied for the sake of the entire Israeli society. 🤣🤣🤣😂
"We demand that Israel prevent a flare-up in the West Bank and not allow extremist elements from both sides to incite the region, as has already happened this past week."
Who are you to demand? Maybe Israel has to worry about her security and not what a bunch of looney women think? And frankly - Israel doesn't want a flare up in the "west bank" but it is not up to them. It is up to the Arabs. If not for the violence of the Arabs, there would be peace here in five minutes.
"Last but not least, we will say that even though this is 2023, there are almost no women in decision-making forums in Israel. This is an intolerable situation that must change. We demand that the negotiation team for the release of the abductees include women."
If there are women who are as or more qualified than men then why not. But if the men are more qualified, then why should we have inferior women negotiating to satisfy your woke stupidity sensibilities?
These woman are a menace to society and an affront to basic intelligence. The Torah mandates war when necessary and now it is absolutely necessary. Their energies would be better spent baking and cooking for the soldiers and sending it to the front to improve morale and fill stomachs and not spreading their toxicity.
"נחפשה דרכינו ונחקורה ונשובה עד השם!!!"
Ahed Tamimi, the “Palestinian peace activist” posted on her Instagram:
“Come on settlers, we will slaughter you. We are waiting for you in all the cities of the West Bank. What Hitler did to you was a nothing. We will drink your blood and eat your skulls. We are waiting for you.”
---
Ahed ימ"ש שר"י, I understand that you want to kill us. But you really think eating our skulls and drinking our blood will be appetizing? I mean there was a REASON that Hitler ימ"ש didn't eat our skulls and drink our blood.
But fear not!!! One day soon you will meet him in the deepest place in Gehenom and you will be able to compare your gastronomical proclivities.
Mike Bloomberg’s commitment to match donations to Magen David Adom (MDA)— announced on Oct. 9— has generated total of $43.6M. The total with Bloomberg's matching is $87.2M.
LOS ANGELES, CA — In a horrific turn of events, when you told Joe at the office that you should get together sometime, he actually took you seriously and now every time Joe sees you, he asks when you're getting together.
While you thought the social situation between you and Joe was clear, you could not have been more wrong. It has now become abundantly clear that Joe thinks the world of you and dearly wants to become close friends. You just had to be polite and throw the invitation out there, didn't you?
It's not even that you don't like Joe. Your life is just completely full right now, and you know you and Joe simply aren't "friends forever" material. Oh, but that's not how Joe sees it.
Now, every chance meeting at the office is a social catastrophe of devastating proportions. You are running out of excuses to avoid hanging out. Yet still, Joe is seemingly lurking around every corner, waiting to ask again. Your anxiety is climbing by the day, and it's becoming hard to envision a way out.
You may just have to quit your job and move, all because of one stray comment as you were exiting a conversation. It's such a bad time to move, what with the housing market - but what choice is there? You can't keep living life this way.
Calamity. Absolute calamity.
INDIANAPOLIS, IN — Former Vice President Mike Pence has ended his Presidential campaign, in what polling shows to have been the most popular move of his entire Presidential Campaign.
"Polling is through the roof on this move," said former campaign manager Dean Ross. "We finally found the one thing Pence can do that literally one-hundred percent of America's support -- quit."
Mr. Pence's campaign failed to gain traction, largely due to everything Mr. Pence said and did being extremely unpopular with voters. "Pence spent the campaign presenting himself as a veteran of the D.C. swamp who would continue sending billions of taxpayer dollars to Ukraine," said political analyst Stephen Dunning. "I'm not sure if Pence hasn't, like, seen a poll in the past decade -- or spoken to a single Republican voter? But that's not really going to work these days."
The announcement today of Pence suspending his campaign has finally seen a huge wave of favorability for the Pence campaign. "This is easily the best day of polling we've had," said Mr. Ross. "People are going crazy for this decision. You can just feel the support."
At publishing time, Mr. Pence had made another unbelievably popular move in announcing that he would not seek to join any ticket as Vice President.
Donald Trump tweeted out on X [formerly twitter] "I TOLD YOU YOU SHOULDN'T RUN MIKE. TOLD YOU SO!!!!!"
CAMBRIDGE, MA — A local university student expressed her own tremendous virtue by proudly announcing she would never have gone along with the rise of the Nazi party in Germany as she walked across campus to attend a "Kill the Jews" rally taking place on the Quad.
"Oh yeah, I would have nipped all that Hitler stuff in the bud," said Harvard junior Dianna Stephens. "I'm telling you, if I was in Germany back then, I would have never participated in the horrific things the Nazis were doing. Now, which way to the rally where we're cheering for the entire nation of Israel to be pushed into the sea?"
Stephens was joined by a number of her fellow students who all agreed that none of them would have allowed the evil Nazi ideology to spread in the years prior to World War II. "What the Nazis did was really awful," said sophomore Allison Davis. "Singling out one ethnic group, blaming them for all the ills of the world, rounding them up, and systematically slaughtering them? How hideous! I could never be a part of that. That's why today I'm standing with those who want to wipe the Jews off the face of the earth if it's the last thing they ever do."
At publishing time, the group of students had promised their generation would never allow the world to be plunged into something like WWII ever again. "It's up to our generation to keep humanity from repeating the same mistakes of the past," Stephens said. "Now where were we? Oh yeah--from the river to the sea! From the river to the sea!"
Ben Carson was dinged by the liberal media for the nth time for observing that the number of Jews murdered in the Holocaust "would have been greatly diminished" had the Nazis not been able to disarm them. He added, “There is a reason that these dictatorial people take the guns first.”
This contradicts the narrative that gun control is benign and historically progressive and that government is inherently good and the governed are apparently not.
The problem with this view is that firearm registration and prohibition facilitated the Nazi dictatorship and was an essential tool in rendering powerless the Jews and all other “enemies of the state.” Denial of this fact is denial of a factor that led to the Holocaust.
In 1931, Germany’s Weimar Republic discovered plans for a Nazi takeover in which Jews would be denied food and all persons refusing to surrender their guns within 24 hours would be executed.
The plans were the handiwork of Hitler lieutenant Werner Best, a future top Gestapo official. In reaction, the government authorized the registration of all firearms and the confiscation thereof, if required for “public safety.” The Interior Minister warned that the records must not fall into the hands of any extremist group.
In 1933, the ultimate extremist group, Hitler’s National Socialist German Workers’ Party, seized power and used the records to identify, disarm and attack both political opponents and Jews. Constitutional rights were suspended, and mass searches and seizures ensued for guns and dissident publications. Police revoked gun licenses of all those who were deemed not “politically reliable” to Nazism.
Over the next five years, German society was “cleansed” by the National Socialist regime. Undesirables were placed in camps where labor made them “free,” and normal rights of citizenship were taken from Jews. The Gestapo banned independent gun clubs and arrested their leaders. Gestapo counsel Werner Best issued a directive to the police forbidding issuance of firearm permits to Jews.
In 1938, Hitler signed a new Gun Control Act. Jews were prohibited from the firearms industry. The time had come to launch a decisive blow to the Jewish community in order to render it defenseless so that its “ill-gotten” property could be redistributed as an entitlement to the German “Volk.” German Jews were ordered to surrender all weapons, and the police had the records on all who had registered them.
This all took place in the weeks before the Night of the Broken Glass, or Kristallnacht, in November 1938. That the Jews were disarmed before Kristallnacht is the strongest evidence that the pogrom was planned in advance and that disarming the Jews was intended to minimize resistance.
An incident was needed to justify the attack. That incident would be the shooting of a German diplomat in Paris by a teenage Polish Jew. Hitler directed Propaganda Minister Josef Goebbels to orchestrate the attack, which entailed the ransacking of Jewish homes and businesses, and the torching of synagogues.
The alleged justification: German authorities were merely searching for illegal firearms.
SS chief Heinrich Himmler, meanwhile, decreed 20 years in a concentration camp for possession of a firearm by a Jew. Revolvers and bayonets from the Great War were confiscated from Jewish veterans who had served with distinction. Twenty thousand Jewish men were thrown into concentration camps and had to pay ransoms to get released.
The U.S. media covered the onslaught. And when France fell to Nazi invasion in 1940, the New York Times reported how the French were now deprived of rights like free speech and firearm possession, just like the Germans. Frenchmen who failed to surrender their firearms within 24 hours were subject to the death penalty.
Ben Carson’s words are historically accurate. It cannot be denied that gun control facilitated the disarming of political opponents and Jews in Nazi Germany and helped Hitler accomplish his horrific goals.
As for those who would register and disarm American citizens today, the history of Nazi Germany teaches a lesson that should never be forgotten.
--------
In 1911, Turkey enacted gun control.
In 1933, Germany enacted gun control.
In 1929, the USSR enacted gun control.
In 1956, Cambodia enacted gun control.
In 1964, Guatemala enacted gun control.
Guess what happened next? Genocide.
For those interested in deepening their understanding of the last 20+ posts which are הפלא ופלא פלאי פלאות - there are shiurim that were delivered on them and are available on line!!!
ויקרא מלאך ד' אל אברהם שנית מן השמים. כאשר בקריאה הראשונה הוכרה ההשפעה, מצד הצרך הגדול של החדלון מן המשכת הפעולה, והשארת התכן הקדוש בעולם העליון הכמוס והחתום, הגלוי ליודע תעלומות, "כי עתה ידעתי כי ירא אלהים אתה", כמו־כן עתה, אחרי אשר הפעולה, בכל פנימיות קדושתה, נתגשמה במפעל בהקרבת האיל בפעל באה קריאת מלאך ד' שנית, להאיר אור על הקשר העתיד של המפעל הקדוש הזה, אשר נתגלם בצורה מעשית, והריק אל התכן המעשי את כל העושר המחשבתי הלבבי, שהיה סתום ונסתר מעין כל. והיתה קריאה זו השלמה לקריאה הראשונה, שהיתה סובבת על הערך הגנוז והנסתר המקודש, של המאורע הנפלא הזה, של הנסיון הנשגב. וקריאה זו באה להודיע, שכל האור והברכה של אוצר הקודש, שהיתה גנוזה ע"פ דבר ד' בהפסקת המשכת המעשה בפעל הולכת היא ומתקשרת לחיים ההולכים ומתגלים בשטף הדורות, ההולכים ונוצרים בתכונה מקודשת, הראויה לקבל את הברכה העליונה, היוצאת משרש הקדושה הנובעת ממקור הדבקות האלהית, החיה והרעננה, שבנשמת צור חוצבנו, ראש אמנה.
ויאמר בי נשבעתי נאם ד'. כאן נתחבר החתום עם הגלוי. כל מה שנרשם, שנהגה ושנשאף, בכל עצמת התשוקה הקדושה בסתר חביונה של הנשמה, שנגמרה בהחדלון, ב"אל תשלח ידך אל הנער", נתגלה אחר כך בהמפעל, ב"ויעלהו לעולה תחת בנו". ועל כן באה כאן ההבעה המקשרת את הנסתר עם הנגלה, בי נשבעתי. בי, במהותי החבויה, הגנוזה ונעלמת מעין כל, לעומת אותה ההופעה הנשמתית המלאה אור קודש, בקשר הקדושה של מלוי דבר ד', המסותרת בכל המהלך כולו, עד הפסקת הפעולה מפני דבר ד' ע"י מלאכו עושה דברו. נשבעתי, השבועה זאת היא כבר תכונה מתגלית, כוללת את כל הופעת המעשים והמשכת החיים בעולמים ובברואים לאין קץ. שבעה במספר, ושבועה, יש להם קשר פנימי, והשבעה שבעת ימי בנין הם, ערכים נעלים מודדים מדות נשאות, להחיות בהן כל חי ולשכלל בהם כל יקום. בי נשבעתי נאם ד', המאחד בכחו את כל סתר ואת כל גלוי, יחד בחוברת, להאיר אור חיים אור חן וחסד, טובה וברכה בעולם.
ויקרא אברהם את שם המקום ההוא ד' יראה, אשר יאמר היום בהר ד' יראה. כאן באה התכונה הפנימית של האור האלהי ברוח הנדיבה, במדה הגנוזה, בחלק הסתום אשר לא יצא אל הפעל, כ"א נשאר בהמית הנפש ובתשוקה הולכת ומתגברת, שנקבעה קדושה זו במקום אשר קרא לו אברהם ד' יראה. רק לד' היודע תעלומות, לו יאתה לקשר את הראיה הזאת של השיגוב המצוי בפעל, ע"י הכח הזה של התגשמות הצווי האלהית, באפן המוסתר אשר לא נתגלה לעין שום נברא, כ"א ד' יראה. אמנם הופעה זו, של השלמת הנשמה ליוצרה, בצורתה היותר עליונה, היא היא הגורמת את הכנת הנפשות של הדורות העתידים, לקראת הופעה רוחנית והכשרת הקבלה של אור השכינה בראית הפנים, המסורה לדורות: יראה כל זכורך את פני האדון ד'. ומתוך הסגולה הגנוזה, של החפץ הטהור, של מסירות הנשמה וכל המהות לשם רצון ד', ודברו האמת וצדק, נובעת היא התחלת הכשרון של קדושת הנבואה, המיוחדת לישראל ברום פארה, ושגרעיני הכח שלה הנם נזרעים באומה ע"י ראית הפנים, בשמחת הרגלים המוכשרים להשראת רוח הקודש על הראויים לה. "יונה בן אמתי מעולי רגלים היה ונכנס לשמחת בית השואבה ושרתה עליו רוה"ק". (ירושלמי סוכה).
וישא אברהם את עיניו. חש בקדושת נשמתו, שצריך הוא לחפש איזה נושא, שיהיה בתור כלי להכיל בתוכו את האור הגדול, אשר הוא חש במלא נפשו הרוממה, הספוגה אושר חיים אלהיים, ומלוי רצון וכוסף עליון, להתעלות את מרומי הדבקות האלהית הטהורה, והעיף עיניו בכל מלא חוג ראותו, לפגוש איזה נושא הראוי לקשר קודש זה. וישא אברהם את עיניו.
וירא והנה איל, אחר, נאחז בסבך בקרניו. ראה והשיג, שהאיל הזה נתאחר בדרך מהלכו הטבעי, והאיחור היה על ידי זה שנאחז בסבך בקרניו. אות ומופת שהוכן בהשגחה עליונה, להמצא בתור נושא ממשי, להכיל על ידו בהקרבתו את כל האור והעדן האלהיי, ברום מעלת הדבקות הסוערת והטהורה, הממלאה כעת את כל בתי נפשו, מלאי תפארת קודש קדשים.
וילך אברהם ויקח את האיל. הלך ולקח את האיל, שיהיה שלו בתור קנין, שיתאחד עמו באותה ההתאחדות הקנינית, הראויה לכל קרבן רגיל וקבוע לדורות, להיות מאוחד עם המקריב אותו.
ויעלהו לעולה תחת בנו. ככל אותו החזון וככל אותו עז האהבה האלהית, אשר התלקחה בלבבו, בהיותו מוכן לפעל הקרבת בנו, באותה המדה עצמה העלה את האיל. לא פעל עליו השינוי הזה, החלוף של יצחק באיל, לקרר בכל דהו את כל אותו אור הגבורה וגובה הנשמה הפנימית, המצטרפת אל פעולת ההקרבה, כ"א העלהו לעולה תחת בנו, כדבר ד' שנגמר יסוד הצווי, וחדלה המשכת הפעולה בבנו, ולעומתה נכנס האיל, באותו כח התם וההתעלות הפנימית ממש, תחת בנו. על כל עבודה שעבד אמר יהי רצון כאילו נעשה בבני (מדרש), שבא מתוך כוון הרצון ותמימות המחשבה, שלא מצאה שום התפעלות של יחוסים טבעיים לשנות את העמדה הפנימית של הנשמה, בקשורה לאדון כל.
כי עתה ידעתי, כי ירא אלהים אתה, ולא חשכת את בנך את יחידך ממני . עתה הואר אור הטהר הברור, והמזוכך מכל סיג של המיה גופנית מוגבלה, על נפשך הברה. עד אשר גם אהבת אלהים שלך, שבתור אהבה, המשתפלת לשכון בתוך הנפש הקשורה בחומר, ובתוך רוח המוגבל באיזו תכונת גבולים, היא צריכה להיות נצרפת באש היראה העליונה, העומדת למעלה מכל ציור אהבה ורגש, רק במרום השכל וההכרה העליונה בעז טהרת גבורתה, ובזה מלאת את כל התכן המעולה, שנשמה אנושית ראויה לשאוף אליה, בערך השלמתה האדירה. כי עתה נחקקה הידיעה, האלהית הגדולה במלא המציאות של מציאותך והויתך. כי עתה ידעתי, כי ירא אלהים אתה, לא רק אוהב, אשר מבלעדי חוש היראה העליונה, מלואת היקר והאמת העליונה בטהרתם, כי־אם גם ירא אלהים, שהאהבה הנפלאה והתמימה שלך נצטרפה ונזדככה ע"י אור היראה הטהורה, ואין באהבתך לבנך שום נקודה חסרת זהר הטוהר, כי לא חשכת את בנך, את יחידך, בכל עז מלא אהבתך, ממני, ובאת עד המדה העליונה, שאהבתך לבנך היא הסתעפות ישרה ומהודקת גם היא באהבת צור עולמים, מחיה החיים, אלהים אמת. ולא חשכת את בנך את יחידך ממני.
ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים. ברוב הפעמים הנבואה שלא באה בהופעה של מלאך היא יותר נאצלת ויותר גבוהה מזו שבאה בהופעת מלאך. אבל יש ג"כ מאורעות כאלה, שהופעתו של המלאך היא משלמת את הנבואה, ומאדירתה. בהחזון הראשון של דבר ד', להעלות את בנו לעולה, לא היה יכול שום מלאך להשתתף. ציור זה בכל עליוניותו הוא רק סוד ד' ליראיו, להביא את אדירת האהבה העליונה למרום עזה ע"י מסה כזו, שאי אפשר כלל שתצויר בשום השגה, בשום שכל, ושום הופעה, אמנם אחרי אשר הנסיון נגמר, הנשמה בכל הוד גבורת קדשה יצאה אדירה וצרופה, הכח מוכן כבר להמסר לאלהי אמת, בכל ישותו היותר פנימית והיותר אדירה, שוב באה, ומוכרחת לבא, הופעה אלהית כזאת, שהיא מתפשטת כבר בהופעת אמתתה ויפיה בכל עולמים, ומלאכי קודש, וכל אראלי טוהר, שומעים ומקשיבים לקול ד' בכח דנא. ומלאך ד' קורא, לא מתוך המית איזה חוש פנימי ארצי, המקשר עוד את האדם לאהבת בשרו, לא כי אם מן השמים, מרום הטוהר של האמת, של הצדק, של המשפט ושל החסד העליון. ויקרא אליו מלאך ד' מן השמים.
ויאמר אל תשלח ידך אל הנער, ואל תעש לו מאומה. קול ד' בכח, ע"י מלאכו עושה דברו אומר, שהצווי המוחלט, בין מצד הצדק להמנע מרשע של שפיכות דמים, בין מצד הטבע להנזר מכל דבר הפוגע ברגשי האב, המלאים אהבה לבנו חמודו, הוא קים בעינו. ההכרות הקדושות האיתנות, החקוקות בטבע הרוחני ובטבע החמרי, לא ירדו ממעלתן, אפילו כחוט השערה, ע"י החזון העליון שנתגלה בדבר ד'. ע"ד ההקרבה והמסירות הנפשית היותר עמוקה לאלהים חיים, שהיא קדושה ואדירת האמת בכח החפץ ותמימות הרצון הנפשי. ע"כ אל תשלח ידך אל הנער, בכל חמר האיסור הפשוט והישר שבדבר, ואל תחשוב שיש כאן איזה נגוד מפעלי, בין אהבת האב הטהורה שלך לבנך יקירך לבין אהבת ד' האצילית, ההולכת ושוטפת בגבורתה בתהומות נשמתך העמוקה, עד שיהיה לפחות איזה צעד נכון לעשות בפעל איזה דבר המורה על המעטת האהבה הזאת. לא כן, ואל תעש לו מאומה, כי רחמי אב ואהבתו בנשמה טהורה היא היא הנה לבת אש קדש, הולכת ישרה מאהבת אלהים הטהורה ורחמיו על כל מעשיו, שהופעתה בעולם מרבה את ההוד והתפארת של הקדושה המגמתית העליונה, המרימה את החיים ואת היקום כולו לרום מעלתם.
וישם אותו על המזבח, ממעל לעצים. לא נאמר "וישם אותו על העצים אשר על המזבח", אלא "על המזבח". אופי מיוחד וקדושה מצוינת למזבח קדוש זה, שנבנה לשם מטרה של הקרבה כ"כ נאצלת, קדושה ונערצה, שכמוה לא היתה וכמוה לא תהיה בעולם. ע"כ היתה, השימה מתיחסת אל המזבח. אמנם היתה ממעל לעצים, שהוא כולל ג"כ ממעל להרעיון והרשם של העצים, שהופעת הנסים, המתעלים מכל חק וטבע מוגבל, נתגלתה ע"י בקועם. וכאן עלתה הקדושה האלהית, שהאירה בנשמות הנאצלות הללו, הטהורות בטוהר קודש קדשים, במעלה כ"כ מופלאה, עד שלא הורגש כלל במפעל הנשגב הזה, שיש כאן איזה דבר נגד טבעו של אדם, שצריך להלחם נגדו, אלא שכל זה הוא מתאים גם אל הטבע החקוק, מפני שכל מדה ומשקל מיוחד ומפורט נתבטלו לגבי אור האבוקה, של לבת אש קודש אשר בנשמת אל חי אשר בקרבו. וישם אותו, על המזבח, ממעל לעצים.
וישלח אברהם את ידו, ויקח את המאכלת לשחוט את בנו. כאן באו קדושת הגבורה האלהית, ועזוז האהבה הקדושה לאלהים עליון, למרום עזם. הנשמה העליונה של האב הקדוש כבר היתה כולה דבוקה באלהים חיים. אברהם בצורתו העליונה לא היה לו כבר קשר חמרי וטבעי עם הגוף וכליו. רק כח מפקד ומושל בעז אלהים, על הגויה וכל אבריה, זה הוא מה שנשאר אז מתארי חייו. ובשביל כך נאמר וישלח אברהם, המלא אור ד' על כל בתי נפשו, את ידו, הנשואה אז, לא בתור יד אדם חי טבעי, מתנועעת תנועה רצונית פשוטה, כ"א היד הלכה בשליחות עליון, בדחיפה אלהית, בשליחותו של אברהם, העומד לפני ד' וקשור ברצונו הקדוש בכל מהות חייו. ואותה היד, שנשלחה בצורה קדושה זו, פעלה את מפעל שולחה, שהוא לקח את המאכלת, ברעיון לשחוט את בנו. לא הוזכר כאן השם הפרטי של יצחק, שכל מהותו, וציור שלמותו וחמדת כל מעלותיו ותכונותיו הנשאות כולן, נדבקו בעצמות הנשמה של האב, מרוב אהבה וחבת קודש נערצה לא נשאר מהציור המהותי כ"א זה היחש, שהוא בנו, אשר האהבה כולה נמשכת אליו מאת האב, ותשוקת חייו וקיומו היא כל תקותו ושאיפתו והמית לבבו. ודבר ד' התגבר ועלה למעלה מכל אלה, ויהיה למפעל גוזר ומקיים. לשחוט את בנו.
ויבן שם אברהם את המזבח. כל כך השקיע האב הקדוש את כל ציורי מחשבתו ותשוקתו האלהית, בהוצאתה של הפעולה הקדושה הזאת, של מלוי דבר ד' אל הפעל, עד שכל פרטי המפעל היו כבר מצוירים, בכל הרגשתם המעשית, עד שהמזבח, שהיה ראוי להבנות, היה אצלו כבר מצויר מאז, בנוי ומשוכלל, עד שלא היה ראוי הדבר להאמר, כבשאר מקומות, "ויבן שם מזבח", בלא הא הידיעה, אלא ויבן שם אברהם את המזבח, הידוע לו מני אז, חשב וחמד וציר, ברעיונו ובכח מחשבתו, את כל תכונותיו, באיזה אפן וציור יבנה.
ויערוך את העצים. לא סתם עצים ערך, אלא את אותם העצים הידועים, עצי עולה, אשר בקע אותם בכח ההארה הגבורית העליונה, שממעל כל כח אנושי, ומעל כל טבע בשר ורוח, אותם העצים אשר בכח בקועם הוכן כבר הרשם של הפלא העליון, של התגלות ההנהגה האלהית בנסים עליונים, ממעל לכל חק וגבול קצוב, אותה הבקיעה שגרמה לבקיעתו של ים סוף לפני גאולי ד', נצרי שרשיו, בקשר עם ההארה העליונה הזאת, אשר הלכה עמו, כל משך הזמן של הדרך המקודשת הנפלאה הזאת, אותם העצים הידועים, ברשם הקדוש שנקלט בהם מהוד החיים וכח הנשמה, שהכניס בבקועם לשם עצי עולה, ערך. ויערוך את העצים.
ויעקוד את יצחק בנו. התכונה של שלהבת אש הקודש, של אהבת ד' ותשוקת הנשמה, בהמון גליה ובכל שטפי עזה הסואנים, למלא בכל עז את הצווי המוחלט, התגברה בכל תקפה, עד אשר אפילו אם היתה מצטרפת לכח האהבה העמוקה, של האב הזקן לבנו יחידו, המונעת על פי תקף טבעה מלעשות את הפעולה הזאת, גם כל מין התנגדות ומאון וכל עצמת גבורה מצדו של יצחק נגד הפעל הזה, ג"כ מצד קדושת הנשמה של האב הקדוש היה מתגבר על כ"ז והיה עושה בחזקה את דבר ד', בהיותו עז כנמר, קל כנשר, רץ כצבי, וגבור כארי לעשות את רצון אביו שבשמים. ע"כ אע"פ שכאן התאחדו הנשמות הקדושות של שניהם של האב ושל הבן, בתשוקה נפלאה אחת למלאות את דבר ד', אבל רשם הפעולה היה צריך להיות, ע"פ תקף הרצון של המנוסה, שגלוי וידוע הוא לפני יודע תעלומות, שאפילו אם היה הנסיון נעשה יותר כבד, מצד איזה מאון וסרוב, והנעת כל רגשי החמלה והרחמים, מצדו של הבן כלפי האב והמון מעיו ולבבו, היתה הפעולה נעשית בכ"ז, בכל ההידור וכל התשוקה שלה. ע"כ עקד את יצחק בנו, כאילו היה הדבר נגד רצונו, והוא תוקפו ומזקיקו לזה בעל כרחו בתור עקוד, למלא בזה את מדת האמת של עומק הנסיון הפלאי. ויעקד את יצחק בנו.
ויאמר אברהם אלהים יראה לו השה לעולה בני. כאן הופיע החזון הקדוש בהוד גילויו. העבודה העומדת לפנינו לעשותה היא עבודת קודש מחודשת ורוממה כזאת, שעדיין לא היתה בעולם, ושצריכים אנו ע"ז להופעה אלהית מחודשה, שאלהים יראה לו, השה לעולה. ומי יוכל לבא בארשת שפתים בעת אשר חזונות קודש קדשים, המלא תעלומת רזי קודש, מרחפים נגד עיני הרוחות הגדולים הללו, מי יוכל גם לציין הדבר בפרטות או לקרא בשם את הנושא שהוא כ"כ עלוף בצעיפי הסתר ופלא עליון. אמנם הרכוז של עבודה עליונה זו היא האהבה העליונה, שנפשי חשה אליך, בכל מהותה, שזאת היא נקודת האמירה, של הבטוי בני.
וילכו שניהם יחדו. לעומת ההסכמה המאחדת הקדומה, שהיתה מאוחדת ברצון ומסירות הנפש האידיאלית הכללית, וחלוקה בציור בידיעה הפרטית, נתמזגו כאן הנשמות יחדו, באיחוד גמור, אחדות הרצון ואחדות הידיעה, בעינים צופות למלא דבר ד' בפליאות הודו, בלא שום הפרש כלל, בין נפש לנפש, ובין מפעל למפעל. הנשמות שקועות שתיהן, ללכת למלא דבר ד' ורצונו. וילכו שניהם יחדו.
ויבאו אל המקום אשר אמר לו האלהים. כאשר ראה אברהם את המקום מרחוק, היתה הראיה הזאת הנבואית משמשת במקום האמירה, שהועד עליה בהבטחה של "על אחד ההרים אשר אומר אליך". אבל בכל זאת הראיה נשארה במדרגת ראיה, ולא הובלט בה עדיין תכן האמירה, אבל כאשר באו אל המקום הופיעה עליו האורה האלהית בהבלטה כ"כ ברורה, עד אשר כח האמירה שהיה בלוע בה בראיה הזאת ומאוחד עמה, יצא בבירור, והמקום היה יכול בבהירות להיות נקרא המקום אשר אמר לו האלהים.
ויאמר אבי. הבטוי היה מלא המית האהבה, אשר התעלתה והתרוממה, באותה השעת הגדולה, למדרגה עליונה מאד, עד שהיה התכן מלא חדוש של אהבת אב, עליונה ואדירה, בשעה רוממה זו, כאשר באמת נתאדרו ועלו רגשי האהבה, הנלהבת והאצילית, בלבו של האב, דוקא בשעה הזאת.
ויאמר הנני בני. התשובה באה, בהופעת האורה של כל הרז הכמוס, שהוא גלוי בלבו ונשמתו של אברהם, שמוסיף שלהבת עזה על מוקד האהבה הטבעית התדירית, של האב הנשגב לבנו החביב. והיתה ההבטאה לומר הנני, בכל מלא אהבתי, ההולכת ומתגברת בקרבי בשטף עליון מאד, מפני גודל המאורע ועלית הנשמה בכלל. הנני בני.
ויאמר הנה האש והעצים, ואיה השה לעולה. הובעה בזה שאלה עמוקה מתהום הנשמה, מרוב התשוקה לבא למטרת הקדש, למלא דבר ד', ההקרבה, החזון התיצב נגד עיני הבן הקדוש, בתור המראה המגמתי הנחמד, שהאש והעצים פועלים בעלות העולה, אבל המאכלת היא עושה רק פעולה הכרחית, ואינה מיסוד העבודה, כ"א מכשיר אותה. והנפש הקדושה מרגישה עיקר צמאונה בתשוקה אל המלוי התכליתי: הנה האש והעצים ואיה השה לעולה, מתי אבוא ואראה את פני אלהים, לראות בתפארתה של עבודת הקודש לאל הקדוש, מלך הכבוד, במלואה וטובה.
ויקח בידו את האש ואת המאכלת. עצי העולה, שכח ההקרבה והאכול של הקרבן, העולה, הוא אצלם חתום וגנוז, יש להם כבר קישור עם יצחק, שסוד ההקרבה שלו הוא נשוא בקרב נשמתו הטהורה, הגדולה בעילומה. והאש והמאכלת, המכשירים הגלויים, שתכלית מפעלם היא מוחשת ומורגשת בלא שום תעלומה, הם ראויים להיות בידי האב הקדוש, שהסוד הגדול והנורא הוא פתוח לפניו עומד לנגד עינו, בכל הוד מורא קדשו וחמדת תשוקת אהבתו האלהית העליונה.
וילכו שניהם יחדו. כאשר הגלוי והחתום הם תמיד מתאימים במלא כל העולם, וההויה כולה, החמרית והרוחנית, והם מתאימים ומשלימים זה את זה כן הוכרח לבא כאן הצירוף, של הרז העליון, של עלית הגשמה בהדר צמאונה לאלהים חי, אשר ביצחק, אל התכן שכבר היה בצורה גלויה, פתוחה ומובנת כולה, אצל אברהם, עד שהלכו שניהם יחדו, בהתאחדותם החמרית והרוחנית. וילכו שניהם יחדו.
ויאמר יצחק אל אברהם אביו. הנשמה הפנימית, מעומק גניזתה התחילה לחוש, שיש כאן איזה סוד נסתר, איום ונורא, שהוא עומד פתוח גלוי במקום אחר. נשמתו הגדולה של יצחק חשה זיקוק לפתח את מאסר רעיוניה, ע"י הופעת גילוי הרז העליון אשר בנשמתו של אברהם. זאת היא כללות ההבעה הפנימית, שאמר יצחק, באמירת נשמתו הסוערת, המתלהבת, העליונה, אל אברהם אביו.
ונשתחוה, ונשובה אליכם. ההשתחואה היא ההתעלות הנשמתית כלפי מעלה, שבאה בהבעה של השפלתה של תכונת החמר, או גם תכונת המוגבל לגמרי. ובידיעה זו, שהננו עומדים במאסר של הגבלה, נשובה אליכם, להשפיע עליכם ועל בני אדם כיוצא בכם מיסוד אורה של הקדושה והשלמות העליונה, במפעל הקדוש של המסירה הנפשית, הרוחית והנשמתית, לאל חי, הננו בזה שבים אליכם, לרומם ולעלה אתכם. ובעת ההופעה הרוממה, של רגשי הקודש המתלהבים, אשר דבר האב הקדוש לנעריו, לא חש כלל אי זה הבדל בין המצב הנפשי שלו, החושב לכאורה עוד להמשיך חיים קשורים בחמר, ובין המצב הנפשי של הבן, ההולך להפרד מחיי הגויה, להתעלות במרום הקודש העליון. הכל כאחד בא בשביל לכונן את מלוי כבוד ד' והופעת קדושתו בעולם, בכל הברואים ובכל היצורים כולם. ונשתחוה ונשובה אליכם.
ויקח אברהם את עצי העולה, וישם על יצחק בנו. אחרי ההופעה העליונה הזאת, של ראית המקום מרחוק, ראיה נבואית עליונה, התעלתה הנשמה הקדושה של האב הקדוש, בידיעה והכרה, ועמה נשמתו הקדושה של הבן הנקדש, בתכונה קדושה טבעית רוחנית, בהמשכה איתנה בכח הקדוש הגנוז, עד כדי הנטיה העמוקה לאחד את תשמישי הקרבן, עצי העולה, המקודשים, עם העולה המקודשת, הנשמה העולה בלהב אש קודש של האהבה העליונה, בצמאון אין קץ, לאל אלהי הרוחות. התאחדו כאן הפועל והנפעל במפעל המאחד הזה, כל אחד לפי מדתו. ויקח אברהם את עצי העולה, וישם על יצחק בנו.
ביום השלישי, וישא אברהם את עיניו, וירא את המקום מרחוק. סתומים וחתומים הם הדברים, המאורעות הנפשיים הנפלאים, אשר עברו על האב הקדוש במשך הזמן של שלשת ימי ההליכה, אי אפשר שיבוארו ויפורשו ויבוטאו מצפוני קודש קדשים הללו. אמנם מה שהופיע ביום השלישי, שבא אור הקודש למרום עזו, ובמקום שהיה צריך לבא דבור, אמירה ליחד את ההר, "על אחד ההרים אשר אומר אליך", באה ההופעה בחזון הראיה. כי כבר עלתה הנשמה למקום העליון אשר שם כל ההשגות מתאחדות, וגם הדבור והראיה, ככל שאר ההופעות הרוחניות, עומדים הם בתפוסה אחת. האמירה היתה בתכונת ראיה, והראיה הקדושה, החזיונית, הנבואית, כ"כ חדרה ונמסכה בנשמה הקדושה, לבושת האור האלהי, של האב האיתן, המלא אור קודש עליון, עד שעיניו גם עיני הבשר הן נעשו לנושאי ההוד הנבואי. ועד אשר עדיין לא בא קרוב אל המקום המפואר, מלא הוד הקודש, כבר חובר הרתוק הקדוש, אשר קשר את הנשמה העליונה האלהית אל יפעת הקודש אשר למקום, אשר כבר עלה במעלתו המתחורת וגלויה לפניו, באפן שאי אפשר כבר לסמנו ע"פ הסמון החצוני הטבעי שלו בתור הר, "אחד ההרים", כי אם המקום, המקום המיוחד שרכוז כל קודש בחיים, בעולם ובהויה, מתקשר עמו. ביום השלישי, וישא אברהם את עיניו, וירא את המקום מרחוק, ראה כבר הוד הכבוד העליון, המעולף בענני ערפל לרדת ללב בני האדם להחיותם חיי עד. "מה ראה, ראה ענן קשור בהר". (מדרש).
ויאמר אברהם אל נעריו, שבו לכם פה עם החמור, ואני והנער נלכה עד כה. אחרי ההופעה העליונה של דבר ד', אשר בא בצורת ההתאחדות של האמירה והראיה, נתעלו האב והבן מכל היחושים של הנמצאים האחרים. העולם החמרי לא תפש אצלם כלל את מקומו. והאמירה היתה אל נעריו, אשר נשארו במעמדם הטבעי, קשורים בחמריותם כשהיו מקודם: שבו לכם פה עם החמור, השווי של נפשם עם הנפש החמרית לא היה כאן ענין של המלצה גרידתא, אלא הוראה על דבר ערך האדם בקשור חמרו לגבי ערך האדם שנתעלה, עד כדי ההארה השלמה של נשמתו העליונה בתוכו, כמו שהיתה מאירה בנשמותיהם הגדולות של האב והבן המקודשים. ואני והנער נלכה, עוד נתעלה, עוד נלך, הלוך ועלה, עד כה, עד המדרגה המגבילה, שעומדת כבר על קץ מעלת הנברא, שבטויה הוא כה, כלומר מכוון עם הציור העליון והמגמה העליונה, אע"פ שפועלת באיזו מדה של שעור ושל הגבלה, אבל רשם שלה בא מלמעל מכל גבול, מנחלת שדי ממרומים.
ויבקע עצי עולה. היה אפשר לסמוך למצא עצים באחד היערים, וק"ו שהיה אפשר לקחת את גזרי העצים בלתי מבוקעים, ולהכשירם להבערה בעת אשר יהיה כבר מוכן הצורך להשתמש בהם. אבל האהבה האלהית העליונה, העוברת כל טבע אנושי, היא שבערה בלב האב הקדוש, כדי לזרזו להכין, גם את ההידור והסדר של תשמישי קרבן אלה, כמו העצים, בהקדמה זריזה ומתונה גם יחד. כאן כבר חדר הרעיון, שהנהו עומד לפני חזון עליון ופעולה קדושה, העולה ממעל לכל התכונות האנושיות הרגילות, כדי להראות שאור ד' אלהי אמת בעולם הוא עומד למעלה מכל מה שיוכל הלב האנושי בטבעיותו לחשב ולהעריך. ומזה בא הקשר של הופעתם של הנסים בעולם, למען דעת כי ד' אלהי עולם הוא רם ונשא מעל כל קשור של טבע, רוחני וחמרי: בשכר ויבקע עצי עולה זכה שיבקע הים לפני ישראל (מדרש).
ויקם וילך אל המקום אשר אמר לו האלהים. לא בכפיפת קומה ולא בכשלון כח הלך הישיש הקדוש הזה, לקראת העובדה המפליאה הזאת, שהיא ההיפוך מכל ארחות טבע נפשו של האדם, כ"א בקימה, במלא הקומה ואזירת החיל. כל המשכת הליכתו היתה, תכונת כח המושך, של מלא האהבה הרוממה העליונה, אשר כלתה לה נפשו להגיע לאותו מחוז החפץ, שכל ציור של מפעל פרטי, ומה יעשה שמה, נמחק כליל מלבבו מפני מלואת האהבה והתשוקה ללכת אל המקום אשר אמר לו האלהים, מלוי דבר ד' ועשות רצונו ומצותו, שהוא יסוד החיים, יסוד האדם ויסוד ההויה כולה, שכל ענינים של פרט, או של כלל, של טבע ושל מציאות, כאין נגדו, ואינם תופסים בערכו מקום כלל, בגודל הנשמה למלא דבר ד' של "ולך לך אל ארץ המוריה". וילך אל המקום, אשר אמר לו האלהים.
ויחבש את חמורו. הפעולה הראשונה, בישוב הדעה הגדולה לצורך ההליכה, למהירותה ולבטחונה גם יחד, היא חבישת החמור, היתה עבודתו של אותו צדיק להקדים אותה על יתר המכשירים, הבאים אחרי שכבר יסודה העקרי של המצוה כבר יעשה בשלמותו.
ויקח את שני נעריו אתו ואת יצחק בנו. הרגיש את חשיבותה של הפעולה הקדושה הזאת, ולבד שלא נפל רוחו בקרבו, למעט עי"ז בשגגה אפילו קצת מהסדרים המכובדים הראויים לאיש המעלה, אלא שלקח את שני נעריו, המיוחדים לכבודו ושמושו, באפן המרחיב את הדעת, עמו, והם היו המצורפים עמו בדרכי החיים הרגילים, ואת יצחק לקח בתור בנו, ממולא באש החיים של אהבתו העמוקה.
וישכם אברהם בבוקר. מנוחת הנפש של הנשמה הקדושה, של האב הקדוש איתן האזרחי, לא נשבתה. שנתו לא נהיתה עליו, מתוך הידיעה הברורה, הבאה לו בדבר ד', ושום רגש של כהות, של רשול ושל דכאות, לא נתערב בהמית נפשו המטוהרה. שנת ישרים במנוחה ועליזת קודש עברה, וזמן ההשכמה באה כסדרה, ועז ד' המשוה רגליו כאילות, לרוץ כצבי ולהיות גבור כארי, לעשות רצונו של מקום ב"ה סמכהו, כי השכים בבוקר. וישכם אברהם בבקר.
והעלהו שם לעולה, על אחד ההרים, אשר אומר אליך. כאן הגיע אור הקודש של הנסיון למדרגתו הגבוהה והנפלאה, שחוץ מההבעה של הצווי, "והעלהו שם לעולה", אחרי כל ההתפארות העמוקה, והאמתית, ביקרת סגולתו הנפלאה של הבן הנחמד, הנה צריך היה הרוח להיות עוד אמיץ, מלא הוד ועז וגבורה ושמחת קודש, עד כדי להיות עוד מוכן לנבואה, שהיא צריכה עוד לבא אליו, לסמן לו את המקום המכוון בדיוק, בין ההרים הרבים אשר בארץ, למען דעת את אותו ההר המיוחד, על אחד ההרים אשר אומר אליך.
ולך לך אל ארץ המוריה. כשבאה הנבואה עד כאן, עד כדי הסמון של המקום אשר ילך שמה אחר שיקח את יצחק בנו יחידו אשר אהב, בכל חדירת סגולותיו הנעלות, היתה השפעתה כאילו שם, בארץ הנבחרה המלאה אורה וחדוה, הספונה כולה בחיי נשמות ואור צחצחות, יתגלו עוד ביתר שאת אוצרות הזהר אשר לנפש הבן היקר. ואז ידע, איזו מתנה טובה ואיזו חמדה גנוזה נתן לו אל אלהי הרוחות בבן חמד זה. אשר על כן הפתעה תהומית היא ההבעה, שבאה מיד, בתקף אור הנבואה האלהית, בדבר ד' הברור אח"כ.
ויאמר קח נא את בנך את יחידך אשר אהבת, את יצחק. כאשר כבר הוכן האב הגדול לכל הרכוז העצמי, הראוי להיות מרגש על ידו כל עז האהבה הגדולה של האב אל הבן האהוב, באה עוד הנבואה האלהית להעמיק את עזוז האהבה בכל מלא תקפה. וצוה אותו, שיקח נא, ברצונו החפשי, שזה מסמן מלת נא, שהיא לשון בקשה, שיקחהו וימשכהו אליו בלבת אש אהבת האב הגנוזה כאש בקרב לבבו, והקיחה תהיה מפלשת בכל תהומי הנפש את חידור האהבה הנלהבה, מצד שהוא בנך, המיוחש לך, ביחש הקשר הנשמתי היותר חזק, את יחידך, שרכוז החיים הפנימיים הנפשיים שלך הוא הדוק בו במדה היותר עליונה, אשר אהבת, באהבה השכלית, מצד יוקר הערך והמעלה של הבן היקר המצוין במהותו בכל מעלות נפשו וחמודותיו הנשגבות, את יצחק, השם החביב הכולל אוצר חיים נשאים ואורות של שמחת עונג, לאב האוהב אותו אהבה נאצלה ועמוקה, עד מעמקי תהומיה של כל חגוי נשמתו.
ויאמר הנני. מתוך חרדת קודש של דבר ד', ריכז עצמו אותו צדיק, ע"פ הקריאה האלהית, שיהיה הוא עצמו מה שהוא בעצם הויתו הפרטית ע"פ קריאת שמו אברהם. מתוך אומר סלה זה נכנס הוא, ברום קדושת כל שאיפותיו, אל עצמיותו. והכנסה עצמית כזאת, שבאה מתוך החרדות העליונה לדבר ד', של ירא האלהים העליון, היא חודרת ועמוקה. היא כבר מרכזת את כל החיים אל הפרטיות המהותית, כפי מדת ההכשרה היותר עמוקה, ששום כח המשכה טבעית לא יוכל להיות ככה מעמיק את ההתרכזות האפינית, בתוכיות הנפש פנימה, עד כדי עומק זה, לחוש ולהרגיש יפה יפה את כל הרגשות הנשאים, הגנוזים בטבע האדם, וכל יחושיו החביבים הנוגעים בנפשו. זהו הגודל של המאמר הנני.
ויאמר אליו, אברהם. כשד' קורא אל האדם בשמו, הרי זו קריאה, המטבעת את האדם בעצמיותו. כאשר שרי קודש העליונים הרבה זמנים ישנם בחייהם, שמם אינם כלל מוכרים לעצמם בתור עצמיות מיוחדה, שיש לה הויה וענין, וק"ו תשוקה, שאיפה וחפץ פרטיים, אז אמנם באותה התכונה הכללית אין שום בירור של מהות עצמית ושל רצון עצמי, בחירי, חפשי, כי אם יש כאן הויה כללית, נמשכת בשטפי נגהה אחרי אור אין סוף, רצון צדיק חיי החיים, אור העולמים כולם. וכדי לתמם את חזון הנסיון בכל עמקו וגבורתו, קרא האלהים אליו: אברהם. בקריאה קדושה זו הוטבעה עצמיותו בתוכו. וכל החפצים, הרצונות והשאיפות, הקשורים לפרטיותו, התגלו בכל עז גבורתם וגדלם, עד כדי ההכשרה לגלות את האופי הרצוני החפשי של ענק עולם זה, שזוהי מדת הנסיון הנשגב.
והאלהים נסה את אברהם. גבול יש לחופש הרצון, שהוא מתבלט בתכונתה של הבחירה, בכל מקום שהוא נמצא. גם באותן ההופעות, שאנו חושבים אותן לחפשיות מצד הרצון הבחירי של האדם, יש בהן בעומק הויתן דברים מכריחים שהם נסתרים ונעלמים מן העין. אבל יודע תעלומות ב"ה, אשר לפניו נגלו כל מצפונים, הנה הוא רצה להוציא לאור ההויה את כל אור הקודש, את כל הנצח והשיגוב, הטמוו וגנוז בנשמתו הגדולת של אברהם. לצרך זה הופיע עליו רצון חפשי מחלט, בלתי מקושר בשום הכרח פנימי או חצוני, כדי שעצמיותו הפנימית הבלתי תלויה תופיע פה בהדר גאון עזה. וזהו יסוד הנסיון ברום גבהו. והאלהים נסה את אברהם.
ויהי אחר הדברים האלה. המאורע הגדול, אשר נהיה ליסוד העליה הרוחנית של כל האנושיות כולה, שהוא נסיון העקדה, שפעל להוציא אל אור החיים את תעופת הרוח היותר קדושה, הדבקה באלהים חיים בכל לבבה, בכל נפשה, ובכל מאודה, – כל מה שעבר על אותו צדיק, מיום הבראו, ובאפן יותר כללי כל מה שעבר על המצוי כולו, הוא הכשר לקראת המאורע הנורא הזה, הנותן צורה מפליאה ומאירה לכל היקום, עד שיש יחש לכל אלה אל הענין הנפלא הזה, לקשר אותם אליו, ולומר: אחר הדברים האלה.
As Arabs, we need to understand that Israel and the West are not our oppressors or enemies.
We, Arabs, are our own worst enemies.
We, Arabs, are our greatest oppressors.
We, Arabs, have killed and oppressed a million times more of our people than the West and Israel can ever do.
It is not Israel that married off my mother when she was a child. It is my people who did.
It is not the West or Israel that has been bombing Yemen for the past decade and killed 400,000. It is us, Arabs, who did it.
It is not the Israel that implanted Islamic extremism in the East and the West. It is our mosques, it is the books we worship, it is the Imams we follow, it is what we learn and what we teach.
It is not the West that forces us to treat women like commodities. It is our people.
And most of all, it is not the West or Israel that doesn’t value Arab lives.
It is us, Arabs, who do not value human life.
If we do not admit to ourselves that WE are the problem, that WE are refusing to progress, and that WE need to change – then change will never happen, blood will keep flowing, and we will never know peace.
How do we expect the world and the International Community to respect us, when we don’t respect ourselves?
From a German magazine Bild:
Our world is in chaos, and we are right in the middle of it. Since the terrorist attack by Hamas on Israel, we are experiencing a new dimension of hatred in our country – against our values, democracy, and against Germany.
The recent days reveal what has been simmering and boiling in our society for a long time: In our country, there are many people who oppose our way of life. People who celebrate the murder of innocent civilians. Those who teach their children to hate others, because they are "infidels". Those who want to forbid women from wearing skirts or trousers. Those who despise the Basic Law and instead listen to radical preachers. They exploit tolerance because they want a different society.
We must not accept this! This cannot continue!
Germany must now say NO! To anti-Semitism, to misanthropy, and to all those who say "No" to us.
Because in our so wonderful and embracing country, the dignity of EVERY person is inviolable: No matter what hair color he has, which language she speaks, what one believes in. We must defend this! If we stumble now, we fall.
That's why BILD has formulated a manifesto.
A kind of house rules, a guiding idea for what keeps our free society together. The text is addressed to all people living in Germany.
Because: Never again is now!
Since 2015 alone, our country has taken in more than three million refugees, many of them from the Arab world. We held up "Welcome" signs. "We can do it!" was Chancellor Merkel's mantra.
However, the photos on these pages show that we haven't managed to make clear what we expect from everyone who wants to live in this country with us. That we do not want to change our way of life just because we have guests.
And we forgot that there are two words that are much more important than "We can do it". They are: "Never again"! And "Never again" is now! They mean: Never again anti-Semitism in Germany, never again tyranny and racism. All of this applies to all people who live in this country.
A manifesto in 50 points
1. For everyone living in Germany, Article 1 of the Basic Law applies: "The dignity of man is inviolable."
2. For us, there are no infidels! Everyone can believe in whatever they want – even Santa Claus.
3. Anyone who considers our constitution and our legal system as a collection of non-binding recommendations should leave Germany as soon as possible.
4. Anyone who wants to live here permanently must learn German. Only when we speak the same language will we understand each other.
5. Everyone can demonstrate peacefully in Germany for their convictions. Free speech does not include threatening people, assaulting them, throwing rocks, burning cars, or celebrating murderers.
6. We don't wear masks or veils; we look each other in the face (unless it's Carnival or Corona).
7. Respect and charity sustain our free society.
8. Against the backdrop of the darkest chapter in our history, Israel's security is a matter of German national interest! This means: Standing up for the security of the Jewish people is non-negotiable. Criticism of Israel's politics is, of course, allowed.
9. We say please and thank you.
10. We gladly shake hands as a greeting or farewell.
11. We see the police as "friend and helper," not as a repressive force or an enemy.
12. Many Germans eat pork. Of course, not everyone does. By the way: We have 10 million vegetarians or vegans because freedom also goes through the stomach.
13. The state has a monopoly on violence. Apart from the state-appointed agencies, nobody has the right to use violence against people or things.
14. We accept that our freely elected parliament sets the rules for our coexistence, which can be checked by independent courts.
17. We don't see social services as employers but as institutions that help people in financial need, people who can't work. Not people who don't want to work.
18. We respect the judiciary because it judges without prejudice.
20. Women and men are equal in every respect.
21. Equality also in payment for work (we still have to catch up there)!
22. We discuss controversially and passionately, but we don't insult those with different opinions.
23. We are tolerant with the tolerant.
24. And we have no tolerance for intolerance!
25. We only use fireworks on New Year's Eve, so when it's allowed.
26. We don't burn flags of countries we dislike. That's a crime!
27. We respect every religion, but we clearly separate religion from state.
30. Those seeking protection from political persecution or war in Germany will find it. Even those who have no claim to it can often stay. We don't expect gratitude, even if it would be appropriate. But we do demand strict adherence to our laws and respect for our values and way of life.
31. We don't marry off children. And men can't have more than one wife.
33. Germany is a country of grillers. After a picnic in the park, we take our trash with us.
34. Knives belong in our kitchens, not in our pockets.
35. We pay taxes because we know they are the foundation of the state.
37. We expect everyone who can and is allowed to, to seek employment and provide for themselves – even if social assistance or citizen's income might initially be higher than the salary.
38. There is compulsory schooling in Germany. We believe in the importance of education and learning.
39. We give up our seats in buses and trains for the elderly and disabled.
40. Cheers, Germany! Beer and wine are part of our culture here. Respect it, and if you don't want to drink, don't.
42. Those who cannot tolerate the caricature of politicians, celebrities, gods, or prophets are not in the right place in Germany.
43. The media question politicians, but we generally trust that the elected officials decide truthfully and for the people's welfare.
44. Honor does not mean the right of the strongest.
45. Respect and appreciation are just as natural in social networks as they are in supermarkets or offices.
46. We try to protect the environment and conserve resources. Sustainability is the future.
47. Germany has a heart for children. They are not beaten but promoted.
50. We love life, not death.
You can't make this up: Hamas is asking International Criminal Court to investigate “Zionist crimes” 🤣
Hamas wants to kill Jews. Jews don't want to be killed by Hamas. There is no room for compromise on either side.
“Never give in. Never give in. Never, never, never, never—in nothing, great or small, large or petty—never give in.”
– Winston Churchill
My Net Worth - Family, 2 sets of Shas, a Minchas Chinuch, Mases Moshe Al HaMasechtos, Shaarei Chaim on Gittin, Kiddushin and Bava Basra [things that REALLY matter].
Taylor Swift net worth: $1.1 billion
Oprah Winfrey net worth: $2.7 billion
Donald Trump net worth: $2-3 billion [Well - it depends who you ask]
Mousa Marzook net worth: $3+ billion
Khaled Mashal net worth: $3-5 billion
Ismail Haniyeh net worth: $4-5 billion
Those last 3 are the leaders of Hamas.
Remember this when you read about the "poor Palestinians in Gaza".
This is Michael Tuohey, a ticketing agent who checked in Mohammad Atta at the airport in 2001.
He thought Mohammad was acting like an Arab terrorist but checked him in anyway because was afraid to appear racist.
Mohammad Atta hijacked a plane that day and flew it into the World Trade Center.
Elie Wiesel, world famous author and speaker, winner of Nobel prize and many other honors, told his son how he wants to be remembered.
He said that he wants to be remembered as a "good Jew".
WOW!!
The blessings we can think about:
1] We are Jews. Worth more than all the money in the world.
2] We are Torah Jews. Worth more than all the everything in the world.
3] We know who our enemies are. It is all documented on social media. This is important information.
4] We know who our friends are. It is also documented on social media. It is so heartwarming to see how many non-Jews are more strongly and outspokenly pro Jewish and pro Israel than even many Jews. Shlomo Carlebach would call them his holy goyalech.
5] We now know the truth of academia. Even before this whole fiasco it was well known that close to 100 percent of academics are leftist progressives. These are the people educating the next generation. But now they have been revealed as pro terrorist - as long as the terrorism is against Jews. Hopefully this will start a movement back to the most important education. Jewish education.
6] Just an incredible amount of Tzdaka and chesed has been done in the last three weeks.
7] Achdus in Klal Yisrael. Under a month ago people were talking about a civil war. Soldiers were threatening not to report for duty. Now this is all forgotten. Everybody just wants everybody else to be well. No "Charedi" Rav who is given drashos of chizzuk is saying an unkind word about the chilonim. It is always - they are our brothers, WE have to improve our deeds, not pointing any fingers. This hasn't always been the case historically.
8] There is Moshiach fever in the air. במהרה בימינו!!!
Hamas uses hospitals as headquarters for their terror.
I see the logic. This way when they get bombed and injured, they won't have to go to the hospital. They will already be there.
New York City’s omnipresent halal and other street vendors expressed near universal support for Hamas with many telling The Post the terror group’s Oct. 7 attack in Israel which killed roughly 1,400 people was justified.
“I am Muslim. I am Egyptian. We support Gaza,” declared a Columbus Circle vendor who would only provide his first name, Ahmed.
“Hamas no attacks Israel. Hamas defends herself. Hamas is self-defense, to protect Islam,” he continued.
“Leave our land. No place to Jewish. Israel must leave.”
When asked if Hamas’ attacks in Israel were a “good thing” — Ahmed responded yes.
“I support Palestine and Hamas army is Palestine and she defend her land. Our land.”
Times Square vendor Mahmahoud El-Ser, 25, said: “I am so so sorry for Gaza and the people of Gaza. Inshallah one day Gaza is free.”
Simply put, “Israel is bad,” another Egyptian vendor, who refused to give his name, declared from his Midtown East kiosk.
Many of the more than two dozen vendors The Post spoke with in Columbus Circle, Bryant Park, Times Square, and Midtown East met questions about the conflict with angry scowls and refused to speak publicly.
About 57% of American Muslims said they believed Hamas “was justified in attacking Israel as part of their struggle for a Palestinian state,” according to a survey from Cygnal last week.
One vendor told The Post he wouldn’t speak because “The Post writes all that Jew stuff.”
In Columbus Circle, Egypt native Mohamad Youssef, 45, said Israel brought the violence on itself.
“Palestinians are defending themselves. Defending their territory, their land. Israelis are attacking them,” he said, calling Israel “not a real state.”
Many of the more than two dozen vendors The Post spoke with in Columbus Circle, Bryant Park, Times Square, and Midtown East met questions about the conflict with angry scowls and refused to speak publicly.
“If I come into your apartment, how you feel? What’re you going to do?” echoed Hamden Elnashar, 49, from his Midtown East stand.
“You’re going to do whatever you have to do . . . to protect yourself.”
Youssef compared Hamas terrorists to the Japanese Kamikaze pilots of World War II.
“In their land, and in their home, they are heroes,” he said.
Many vendors The Post spoke to falsely insisted that Israel was responsible for bombing a hospital in Gaza — repeating propaganda from Hamas, The New York Times, and other publications.
The Times later admitted that they “relied too heavily on claims by Hamas” for their initial reporting, which has since been discredited.
The majority of the vendors interviewed by The Post believe that Israel bombed a hospital in Gaza, but don’t believe that Hamas beheaded infants.
Several also dismissed reports that Hamas beheaded babies during their attack on Israel — a fact that has since been repeatedly confirmed.
The anti-Israel comments came as the city has been beset by waves of rallies on behalf of Hamas terrorists and calling for the destruction of Israel.
“It is sickening, but not surprising, to learn that Hamas sympathizers and supporters of the most brutal terror regime live amongst us,” said GOP City Councilwoman Inna Vernikov (R-Brooklyn).
“Whether you run a falafel stand, or are brainwashed at Harvard University, if you can’t condemn Hamas, you have no business living in our freedom-loving country. And if you’re a non-citizen terrorist supporter, you should really be deported, preferably to Gaza.”
Elie Wiesel was rushing up a Jerusalem street when a stranger grabbed him by the arm. “Do you remember me?” whispered the man.
“You must be mistaken, I’m sorry.” said Wiesel.
The man held on: “Do you remember me?”
“Your mixing me up with someone else. I’m running late, please.”
The man looked him in the eye and said only one word “Saragossa”.
Instantly Wiesel was brought back years in his memory to the city of Saragossa, in Spain. Wiesel the Holocaust survivor was not yet the conscience of the world, long before his Nobel Prize for Peace. On that day in Saragossa, Wiesel was touring its famous Cathedral.
A man approached him and asked “Would you like a guide?”
“No charge” – the man enjoyed showing off his beloved town.
He proved to be a knowledgeable and eloquent guide. Afterward, Wiesel treated him to lunch, to say thank you. The man asked Wiesel: “Where are you from? Do you have a family? What is it you do with your life?” How could someone with a past – or a future - like Wiesel’s even begin to answer?
“Surely you must know many languages?” the man observed. “Yes, too many.”
“Which?”
“Yiddish, German, Hungarian, French, English, Hebrew.”
The man dropped his fork in surprise: “Hebrew? Hebreo? It’s a real language?”
“Yes, it is real.”
“It really exists?” “Yes it really exists,” said Wiesel.
The man blanched. “Can you read it, it must be difficult?”
“Yes, I can read it. Not so difficult really, if you learn it.”
“Can I ask you a favor?” said the man. “It could be very important to me. Please come with me, I have to show you something. Please!”
Intrigued by the man’s insistence, Wiesel goes with him. He’s led to a small apartment not far away. The man asks Wiesel to sit. He returns a few moments later. In his hands is a fragment of yellow parchment. Wiesel gently opens it. He’s overwhelmed with emotion, his eyes cloud…”Is it in Hebrew?” asks the man.
“Yes, it is Hebrew.”
“Read it.”
Wiesel cannot bring himself to speak. He knows what he is holding. The man insists: “Read it!” Wiesel offers to buy it: This is a valuable religious and historical artifact. A five hundred year-old Hebrew letter. The man grows angry.
“It is not for sale! Guarding this parchment is a family tradition, the man says, an amulet passed from parent to child. Its loss would bring a curse upon the family.” He wants to understand it…
So Wiesel reads the parchment: “I - Moshe ben Avraham - forced to break all ties with my People and my faith, leave these lines to the children of my children and to theirs, in order that on the day when Israel will be able to walk again its head high under the sun, without fear and without remorse, they will know where their roots lie. Written at Saragossa, in this year of punishment and exile.”
The man who gave tours of the Cathedral in Saragossa still did not understand, and Wiesel had to explain to him: You are the child of the children’s children’s children of Moshe ben Avraham in the letter, victim of the Inquisition 500 years before. The man asked more questions, still trying to understand. He demanded the whole story, from Spain and beyond - to someone like Wiesel, to Auschwitz, and modern Israel; and from Spain and before - and before that back to Masada, the Temple, Judea, the Kings and prophets, Sinai, Egypt, the ancestors…
So there on a Jerusalem street, years later, Wiesel says: “Yes, I remember you.” The man spoke the halting and accented Hebrew of a new immigrant to Israel. I never told you my name said the man: “My name is Moshe ben Avraham.”
"It is striking how quiet the world was when Trump was president and how quickly chaos broke out once the “adults” returned to power. "
Satmar Headquarters
@HQSatmar
📢 Important clarification: The Satmar Community strongly distances itself from the extreme fringe group "Neturei Karta" and their attention-seeking antics they do NOT represent Judaism, but rather their own misguided agenda. In 1967 our founder Joel Teitelbaum OBM expelled them.
"Columbia donation ask came in the mail today. I can report that my mother's response is unprintable here."
October 30th, 2023
Another Open Letter from Columbia University and Barnard College Faculty in Defense of Robust Debate About the History and Meaning of the World War 2 and the Nazi party:
Firstly, we would like to express our understanding of the pain and grief felt by the families of all of the millions of homosexuals, lesbians, blacks, browns, socialists, communists, Gypsies, Poles, Russians, Americans, Muslims, women, children and Jews who were killed by the Nazis during World War 2.
However, we feel that the entire episode must be seen in a broader context in order to fully understand the motives of the Nazis. One of the basic skills we teach is the ability to recontextualize. That is what must be done here in order to avoid shallow thinking and superficial understanding.
Europe was in disarray after the brutal First World War. The economy in Germany was not in good shape, in great part because of the Jews who characteristically dominated the world banks and kept most of the money for themselves as other innocent people suffered in poverty. Hitler NEEDED to invade Poland in order to expand Germany's territorial and economic possibilities. He did what he was democratically elected to do.
The Nazis also felt it absolutely necessary to invade Poland as a defense against the Polish who were persecuting and oppressing ethnic Germans living in Poland. In addition, as faithfully reported in the Der Stürmer, Poland was planning, with its allies Great Britain and France, to encircle and dismember Germany. What else could Germany do under the circumstances other than invade Poland??!
The Germans and Russians signed the Molotov-Ribbentrop Pact (August 23, 1939), nonaggression pact a few days before the beginning of World War II and which divided eastern Europe into German and Soviet spheres of influence.
On December 18, 1940, Hitler signed Directive 21 (code-named “Operation Barbarossa”). This directive was the first operational order for the invasion of the Soviet Union. From the time they began planning the invasion, German military and police authorities intended to wage a war to enhance the lives of German's citizens. On June 22, 1941, German forces invaded the Soviet Union. This marked the end of the German-Soviet Pact. They considered their enemies to be the Soviet Union’s “Judeo-Bolshevik” Communist government as well as Soviet citizens, particularly the Jews. We know today the cruelty of the Communists so we can understand why Hitler and the Nazis fought against them so furiously. The brutality of the Soviet occupation of eastern Poland, including massacres and widespread rapes, is well documented. It is also well known how many Jews were high ranking Communists, many former yeshiva students. Fighting them meant fighting darkness and bringing light to the world.
We strongly object to the vilification of students and faculty who identify with the Nazi party and their objectives. We write now to express grave concerns about how some of our students are being viciously targeted with doxing, public shaming, surveillance by members of our community, including other students, and reprisals from employers. These egregious forms of harassment and efforts to chill otherwise protected speech on campus are unacceptable, and we implore every person in the Columbia University community - faculty, administrators, students, alums, public safety - to do more to protect all of our students while preserving Columbia University as a beacon for “fostering critical thinking and opening minds to different points of view,” as President Shafik wrote to the community in her October 18th message about upholding our collective values.
As scholars who are committed to robust inquiry about the most challenging matters of our time, we feel compelled to respond to those who label our students anti-Semitic if they express empathy for the lives, dignity and pure intentions of Nazis and their allies.
It is worth noting that not all of us agree with every one of the claims made in the students’ statement, but we do agree that making such claims cannot and should not be considered anti-Semitic. Their merits are being debated by governmental and non-governmental agencies at the highest level, and constitute a terrain of completely legitimate political and legal debate.
We are appalled that trucks broadcasting students’ names and images are circling the campus, identifying them individually as “Columbia’s Leading Anti-Semites”, and that some students have had offers of employment withdrawn by employers that sought to punish them for signing the student statement, or for being merely affiliated with student groups associated with the statement. In the absence of university action, students and faculty have undertaken the burden of blocking the images and identifying information broadcast on the doxxing trucks. It is worth noting that most of the students targeted by this doxing campaign are Arab, Muslim, Palestinian, South Asian and LGBTQ.
One of the core responsibilities of a world-class university is to interrogate the underlying facts of both settled propositions and those that are ardently disputed. As faculty we are committed to the project of holding discomfort and working across difference with our students. These core academic values and purposes are profoundly undermined when our students are vilified for voicing perspectives that, while legitimately debated in other institutional settings, expose them to severe forms of harassment and intimidation at Columbia.
We ask Columbia University's leadership, our faculty colleagues, Columbia alumni, potential employers of Columbia students, and all who share a commitment to the notion of a just society to join us in condemning, in the strongest of terms, the vicious targeting of our students with doxing, public shaming, surveillance by members of our community, including other students, and reprisals from employers.
Sincerely,
Katherine Franke
James L. Dohr Professor of Law
Rashid Khalidi
Edward Said Professor of Modern Arab Studies
Gray Tuttle
Luce Professor of Modern Tibet, EALAC, Columbia
Jack Halberstam,
The David Feinson Professor of the Humanities, Columbia
James Schamus
Professor of Professional Practice, School of the Arts, Columbia
Alexander Alberro
Professor, Department of Art History, Barnard College
Premilla Nadasen
Ann Whitney Olin Professor of History, Barnard College
Ralph Ghoche
Assistant Professor, Architecture, Barnard College
Karen Seeley, Lecturer
Anthropology, Columbia
Gayatri Chakravorty Spivak
University Professor, Columbia
Mae Ngai
Lung Family Professor of Asian American Studies, Professor of History, Columbia
Michael Harris
Professor of Mathematics, Columbia
Marianne Hirsch
William Peterfield Tretn Professor Emerita, English and Comparative Literature, Institute for the Study of Sexuality and Gender, Columbia
Mahmood Mamdani
Herbert Lehman Professor of Government, Columbia
Neferti Tadiar
Professor, Women’s, Gender, and Sexuality Studies, Barnard College
Bruno Bosteels
Professor, Latin American and Iberian Cultures, Columbia
Nico Baumbach
Associate Professor of Film and Media Studies, School of the Arts, Columbia
Susan Bernofsky
Professor of Writing, Columbia School of the Arts, Columbia
Victoria de Grazia
Moore Collegiate Professor Emerita, Department of History, Columbia
Shelly Silver
Professor, Visual Arts, School of the Arts, Columbia
Frank Guridy
Dr. Kenneth and Kareitha Forde Professor of African American and African Diaspora Studies, Columbia
Zainab Bahrani
Edith Porada Professor Art History and Archaeology, Columbia
Susan S. Witte
Professor, School of Social Work, Columbia
Karen Van Dyck
Kimon A. Doukas Professor of Modern Greek Literature, Columbia
Najam Haider
Professor of Religion, Barnard College
Avinoam Shalem
Riggio Professor, Arts of Islam, Art History and Archaeology, Columbia
Christia Mercer
Gustave M. Berne Professor of Philosophy, Columbia
Catherine Fennell
Associate Professor, Anthropology, Columbia
Kadambari Baxi
Professor of Professional Practice, Barnard + Columbia Architecture
Reinhold Martin
Professor of Architecture, GSAPP, Columbia
Sheldon Pollock
Raghunathan Professor Emeritus, Arts and Sciences, Columbia
Robert Gooding-Williams
M. Moran Weston/Black Alumni Council Professor of African American Studies and Professor of Philosophy and of African American and African Diaspora Studies, Columbia
Partha Chatterjee
Professor Emeritus of Anthropology and MESAAS, Columbia
Mana Kia
Associate Professor, MESAAS, Columbia
Katharina Pistor
Edwin B. Parker Professor of Comparative Law, Columbia Law School
Martha Howell
Miriam Champion Professor of History, Emerita, Columbia University Arts and Sciences
Elizabeth Hutchinson
Associate Professor of Art History, Barnard College
Madeleine Dobie
Professor of French & Comparative Literature, Columbia
Natasha Lightfoot
Associate Professor, History, Columbia
Brian Boyd
Senior Lecturer in Anthropology & Co-Director of the Center for Palestine Studies, Columbia
David Scott
Department of Anthropology, Columbia
Bette Gordon
Professor, School of the Arts/Film
Lila Abu-Lughod
Anthropology, Columbia
Yannik Thiem
Department of Religion, Columbia
Debbie Becher
Associate Professor, Department of Sociology, Barnard College
Nadia Abu El-Haj
Anthropology, Barnard College
Barbara J. Fields
William R. Shepherd Professor of History, Columbia
Shayoni Mitr
Senior Lecturer, Department of Theatre, Barnard College
Josh Whitford
Associate Professor, Department of Sociology, Columbia
Celia Naylor
Professor, Africana Studies and History Departments, Barnard College
Teresa Sharpe
Senior Lecturer, Sociology, Columbia
Gauri Viswanathan
Class of 1933 Professor of English and Comparative Literature, Columbia
Pablo Piccato
Professor of History, Columbia
Hannah Chazin
Assistant Professor, Anthropology, Columbia
Nara Milanich
Professor, History, Barnard College
Manijeh Moradian
Assistant Professor, WGSS, Barnard College
Adam Reich
Associate Professor, Columbia Sociology
Gregory Mann
Professor, History, Columbia
Mary McLeod
Professor of Architecture, Columbia
Joseph Slaughter
Associate Professor, English and Comparative Literature, Columbia
Jennifer Wenzel
Professor, English & Comparative Literature and MESAAS, Columbia
Lydia H. Liu
Wun Tsun Tam Professor in the Humanities, Columbia
Hiba Bou Akar
Associate Professor, Graduate School of Architecture, Planning and Preservation, Columbia
Jean Howard
George Delacorte Professor in the Humanities, Emerita, Columbia
Sarah Haley
Associate Professor of Gender Studies and History, Columbia
Richard Peña
Professor of Film and Media Studies, Columbia
D. Max Moerman
Professor, Asian and Middle Eastern Cultures, Barnard College
Stathis Gourgouris
Professor of Classics, English, Comparative Literature & Society, Columbia
Bruce Robbins
English and Comparative Literature, Columbia
Anupama Rao
History, Barnard College
Anooradha Iyer Siddiqi
Assistant Professor, Architecture, Barnard College
Jonathan Crary
Meyer Schapiro Professor of Modern Art and Theory, Art History, Columbia
Rebecca Jordan-Young, Ann Whitney Olin Professor of Women’s, Gender, and Sexuality Studies, Barnard College
Gregory M. Pflugfelder
Associate Professor of Japanese History, Columbia
Tey Meadow
Associate Professor of Sociology, Columbia
Ashraf Ahmed
Associate Professor, Columbia Law School
Seth J. Prins
Assistant Professor of Epidemiology and Sociomedical Sciences
Elizabeth Bernstein
Professor and Chair, WGSS and Professor of Sociology, Barnard College
Wael Hallaq
Avalon Foundation Professor in the Humanities, Columbia
Jo Ann Cavallo
Professor and Chair, Italian, Columbia
Zoë Crossland
Professor of Anthropology, Columbia
Paige West
Claire Tow Professor of Anthropology, Barnard College and Columbia University
Gregory Mann
Professor, History, Columbia
Paul Chamberlin
Associate Professor, History, Columbia
