צמוחונות

"תדקדק יפה יפה אם לא תגרום מניעת אכילת בשר חלילה שום רפיון כל דהו בהתפתחות האומץ הגופני והנפשי, ושלא ללכת שבוי אחרי הדולגים על ההרים של תנועת צער בעלי חיים" אגרות הראיה ג' תתב. 

משפט זה של מרן הרב הוא מתוך אגרת שכתב לבנו הרב צבי יהודה לפני מאה שנה בחודש טבת תרע"ז. הרב שמע שבנו נמנע מאכילת בשר וחשש לבריאותו, הרב מזהיר מפני אלו הדוחקים את הקץ, דוגלים בערכים שטרם הגיע זמנם: "דולגים על ההרים", וביניהם תנועת "צער בעלי חיים". בזמנו של הרב רוב אנשי תנועה זו בעולם נמנו על שונאי ישראל: "שרובם כמדומה יש במעמקי רוחם טינא גנוזה של שנאת הבריות, וכל המידות המסתעפות ומכורכות עמה, ודי לנו ההוכחה של תפיסת המקום אשר לתנועה זו במחנה האפל של שונאי ישראל המעמיקים ברשעתם" (שם). יישום של ערכים נעלים טרם זמנם גורם לעיתים לדילוג על ערכים יסודיים, ובתנועה זו העדיפו בעלי חיים על בני אדם, ההוכחה לכך היא שנאת ישראל שהיו נגועים בה. מרן הרב אינו מסתייג בצורה מוחלטת ממי שמקבל על עצמו צמחונות: "יש מקום לניצוץ אורה זה להיות חודר לפעמים אצל גדולי קדושי רוח השואפים לרוממות קדשי קדשים" (שם) אבל מאידך יש גם צד אחר לעניין, לעיתים אדם גדול האוכל בשר מעלה ומרומם את נפש הבהמה, המושג "העלאת ניצוצות" המצוי הרבה בספרי חסידות, ופעולה זו משמעותית יותר מהחומלים על בעלי החיים, שעולם הרוח שלהם מצומצם: "והרעיון המקודש של העלאת נפש הבהמית וניצוצות הקודש, ההולך בסוד שיח צפונות רזי תורה, הוא נותן לאומץ המוסר האנושי, ולאושר כל חי בכללו, בהצטרפות כל היש, כל מעשה ד' הגדול, הרבה יותר מכל מה שתוכל כל חמלה חנוקת רוח לתן בחולשתה וכעסה גם יחד" (שם). 

החמלה על בעלי חיים לעיתים נובעת מהיעדר גבורה, חולשה וכעס על המציאות בעולם שבו יש הדרגתיות, האדם מעל בעלי חיים, ונוצרת תפיסה של "מותר האדם מן הבהמה אין" בכל מצב האדם אינו מעל בעלי החיים, דבר הנוגד את שורשי הבריאה. ובמצב זה עלולות תפיסות עולם מעוותות לקנות שביתה בחברה. מרן הרב כתב חיבור מיוחד "חזון הצמחונות והשלום" העוסק בערך הגבוה של הצמחונות ובעוד מקומות בכתביו עסק בנושא זה, שהיתר אכילת בשר נבע מהתפשרות עם הירידה במוסריות של המין האנושי אחרי המבול. ולכן התורה צמצמה את מספר בעלי החיים המותרים באכילה, וצוותה על כיסוי הדם המראה את הבושה במעשה של הריגת בעלי החיים: "לא הותרו כי אם הבעלי חיים הסמוכים על פי רוב על שולחן האדם, והיותר נאותים על כל פנים, שלא לקלקל טבעו להידמות לדורסים באכזריות... כיסוי דם העוף והחיה, הוא כעין מחאה על ההיתר, כלומר, בושת יש בדבר. ראוי לכסות הבושת האנושית על שלא הגיע עדיין למדרגתו הראויה לו להשכיל, שאין הדבר נאה לאבד נפש חיה מפני צרכו" (לנבוכי הדור פרק י'). 

וכך גם לגבי איסור אכילת דם: "המעורר על כל פנים, שאין שפיכת דמים מדה מוסרית הגונה לאדם על כל פנים" (שם). מצוות אלו ועוד אחרות שהרב סוקר, תפקידם להכשיר את עם ישראל ואת העולם כולו לזמן שבו נמנע מאכילת בשר. ולמרות זאת הרב מזהיר במקומות רבים מפני קפיצה לאידיאלים נשגבים העלולות להרוס את העולם הקיים: "הרוצה לדחוק את הקץ... הוא מחליף עולם קיים בעולם עובר בכלל האומה, ומביא אנדרלומוסיא לעולם. וכלל עמינו... בורח ממיטיבים כאלה כפני נחש" (שם פרק י"ג). הרב כיוון להכרה בהתפתחות ובתהליכים איטיים המכוונים לשלמות: "האיטיות שבסדר המציאות, ההגבלה שבטבע... הצמצום שבעליות רוחניות, הארעיות שבנסים, כל אלה מחזיקי היסוד של ההתעלות הבלתי פוסקת, שהוא היסוד הפנימי של המציאות... ולעד לא תכלה הופעת ההתעלות, ותוספות האור העדן והחיים ההולכים ומתבסמים, ומתמלאים תמיד ערך יותר גדול ונשגב, עד שישתוו יחד צורת ההשלמה הגמורה, וצורת ההשתלמות הבלתי פוסקת" (אורות הקודש ח"ב עמ' תקכט). אבל מאידך הרב הכיר בכך שיש בעולם ובמיוחד בישראל נשמות הנוטות לדילוגים והרב לא שלל תופעה זו: "בעולם פועלים ההתפתחות האיטית והדילוגים הפתאומיים. ישנם בעלי נשמות כאלה שהצד של הדליגה מתגבר בהם על צד ההתפתחות ההדרגית. וזהו האופי הישראלי, הם מושפעים מרעיון התשובה הרבה, ושואפים לדברים רמי ערך, שאין הסביבה ותנאי החיים מסכימים על זה, ומכל מקום חפצם העז הוא הכח הגלגלי, הנושא עליו את כל הרכוש היותר טוב שבחיים" )אורות הקדש ח"ב עמ' תקסז(. בעם ישראל יש נטייה למהפכנות לכיוון של מימוש ערכים גבוהים, שלעיתים לעולם אין יכולת הקיבול לעכלם. מהפכות הן בדרך כלל מסוכנות מאד למרות שבראייה הכוללת הן בדרך כלל חלק מהתקדמות העולם. נראה שדרך המלך היא ההתקדמות ההדרגתית והקבועה, ולעיתים כשמתעוררת מהפכה יש לברר כיצד להתייחס אליה, האם להתנגד אליה בצורה גורפת אם יש סיכוי לבלמה או לקבלה כשאין סיכוי לבלמה או כשנוכחים לדעת שהיא חיובית ולראות כיצד היא מובילה לתיקון עולם. חודש טבת באמצע החורף הוא הזמן המתאים לעבודה השורשית והאיטית של ההשתלמות וההתקדמות, הצבת אידיאלים גבוהים וההכרה וההפנמה שהם יגיעו בעקבות תהליכים מדודים, ואם ניתקל בהתפרצות של כוחות השואפים לדברים גדולים נשקול היטב כיצד להתייחס אליהם כשלנגד מרעיון התשובה הרבה, ושואפים לדברים רמי ערך, שאין הסביבה ותנאי החיים מסכימים על זה, ומכל מקום חפצם העז הוא הכח הגלגלי, הנושא עליו את כל הרכוש היותר טוב שבחיים" (אורות הקדש ח"ב עמ' תקסז). 

בעם ישראל יש נטייה למהפכנות לכיוון של מימוש ערכים גבוהים, שלעיתים לעולם אין יכולת הקיבול לעכלם. מהפכות הן בדרך כלל מסוכנות מאד למרות שבראייה הכוללת הן בדרך כלל חלק מהתקדמות העולם. נראה שדרך המלך היא ההתקדמות ההדרגתית והקבועה, ולעיתים כשמתעוררת מהפכה יש לברר כיצד להתייחס אליה, האם להתנגד אליה בצורה גורפת אם יש סיכוי לבלמה או לקבלה כשאין סיכוי לבלמה או כשנוכחים לדעת שהיא חיובית ולראות כיצד היא מובילה לתיקון עולם. חודש טבת באמצע החורף הוא הזמן המתאים לעבודה השורשית והאיטית של ההשתלמות וההתקדמות, הצבת אידיאלים גבוהים וההכרה וההפנמה שהם יגיעו בעקבות תהליכים מדודים, ואם ניתקל בהתפרצות של כוחות השואפים לדברים גדולים נשקול היטב כיצד להתייחס אליהם כשלנגד עינינו קידום האידיאל של תיקון עולם במלכות שדי.

הרב בניהו ברונר