I have trouble accepting the notion that a person like Moshe who was strong enough to argue with Hashem Himself can't deal with his wife.
כד-כו) המאורע המסופר כאן נראה לנו מעורפל רק משום שחסרה לנו ידיעת אשר קדם לו. שומה עלינו אפוא לשחזר ידיעה זו. אנו רואים שציפורה חשה תיכף ומיד, כי כריתת ערלת בנה תושיע את בעלה, ומכאן שכבר אמר לה משה קודם לכן, שחובה זו מוטלת עליו, אלא שהיא התנגדה, יחד עם אביה, לדבר זה, ומשה לא היה חזק דיו כדי לעשות את מצוות ה׳ בלי להתחשב בהתנגדות זו; עתה כאלו מוקדש הבן לה׳ על ידי כריתת ערלתו. עובדי אלילים היו לעתים מקריבים בן אחד לאלילים, כדי לפייס אותו, כדי להתגונן ולגונן על בני משפחתם מפני זעמו. אלהי ישראל דורש רק את דם המילה, אבל הוא דורש אותו מכל בן ובן, ובכך יובטח שלא להניח לו לבן ללכת אחר תאוות לבו אלא להנחותו לחיות ולפעול ככהן ה׳, כמי ששייך לו ית׳. והנה משה התעלם מדבר זה, וחובתו האישית מוזכרת לו כאשר הוא בדרך להקדיש עם שלם לעבודת ה׳, להיות ממלכת כהנים.
(כד) ויפגשהו... המיתו – כאשר יש לאדם התגלות אלוהית והוא שרוי במצב של טומאה, הרי הוא ירא, ובדין, שדבר זה יביא למותו; השוה התבטאותו של ישעיהו ״אוי-לי כי-נדמיתי״. והנה הערלה היא טומאה, וערלת הבן משפיעה כמטמאת אף את האב). בקירבת הבן הערל משפיעה אפוא התגלות ה׳ כך, שחיי משה נתונים בסכנה. ואולם ר׳ שמואל בר חפני מבקש להסב את ״המיתו״ על הבן, אליעזר, שכן ״חלילה להיות ה׳ מבקש להמית את משה שהולך בשליחותו להוציא עמו״. אך גם אפשר לפרש ״ויבקש המיתו״ שרק נראה היה כאלו ה׳ מבקש להמית את משה, משום שעקב התגלות ה׳ הוא חלה במחלה מסוכנת.
צר – בזמנים קדומים השתמשו בסכיני-אבן לחיתוך, ועוד אצל יהושע אנו מוצאים ״חרבות צרים״.
ותכרת את-ערלת בנה – הערלה – סמל הטומאה – סיכנה את חייו של משה, ועל כן משתמש הכתוב בקשר להסרת הסכנה בפועל כר״ת.
ותגע וגו׳ – ציפורה הגיעה את הערלה ברגלי משה כדי להראות שכבר הושלכה הטומאה ארצה, שהתגברו עליה, כדי לשחרר את משה מן ההרגשה המעיקה, שהיתה לו התגלות ה׳ כשהוא שרוי בטומאה.
חתן-דמים – אך עם זאת אמרה ציפורה, שמשה הוא לה ״חתן-דמים״ – בעלה בברית-נישואין אשר הטיל עליה קרבן-דמים כבד, וכמו ביקשה לומר, שהיא מוכנה לרכוש את חיי בעלה גם במחיר קרבן-דמים. כמי שנתחנכה באמונת עבודת-אלילים סברה ציפורה, שה׳ מבקש שיפייסו אותו על ידי קרבן רווי דם.
וירף ממנו – ואולם משחלפה הסכנה, הבינה שלא את חיי הבן ה׳ דורש, וכי די לו בהקדשת הילד לעבודתו על ידי ברית המילה.
אז אמרה חתן דמים למולת – כלומר, הוצרכתי לרכוש אותך (משה) בדם המילה בלבד.
למולת – בלשון רבים, משום שעתה כבר צריך היה למול את הבן השני, כלומר שעתה הביאה קרבן-דמים זה בשניה.
