Ikkar #11) Divine reward and punishment
גּוֹמֵל לְאִישׁ חֶֽסֶד כְּמִפְעָלוֹ, נוֹתֵן לְרָשָׁע רָע כְּרִשְׁעָתוֹ:
He rewards man with kindness according to his deeds. He sends evil to the wicked according to his wickedness. [The word “deed” is not applied to the wicked man. Since Divine reward and punishment are distributed with kindness, reward is granted to man not only for his deed, which may itself be insignificant, but also for the long range effect of that deed. He is punished, however, only for his act of wickedness, not for the consequences of his deed.—Etz Yosef]
The pasuk says ויגמול שקדים - [The staff of Aharon] bore almonds. The word גמול denotes a natural outcome. The staff sprouted almonds naturally b/c the wooden staff had the power to create this growth [of course it was a miracle but came from wood, a natural source of growth, and not another material]. גומל לאיש חסד - since the world is on the path towards chesed [for this was the purpose of creation - עולם חסד יבנה. To paraphrase Martin Luther King "The arc of history bends towards chesed"], it is only natural that a Tzadik will be rewarded for his good deeds and all their results b/c the positive result is a natural course of events. His reward is called גמול - a natural result.
Evil deeds, in contrast, do not naturally produce bad results b/c that is against the thrust of creation. So Hashem has to step in [כביכול] and נותן רע - perform a special act of repaying the evildoer with evil for all of his actions and their results. There is no continuum for evil, for in the end - evil will vanish!!!
גומל לאיש חסד כמפעלו, נותן לרשע רע כרשעתו. המעשים הטובים והרעים הם מניחים את חותמם על גורלו של עושיהם. אמנם הבדל גדול יש בין התוצאות של המעשים הטובים, לבין התוצאות של המעשים הרעים. מפני שהמגמה התכליתית של כל ההויה היא החסד המוחלט, והצלחת הכל ועלויו. על כן התוצאות המחויבות מן המעשה הטוב הנן נגמלות, כדרך שהפרי נגמל ע"י כח הצמיחה באילנו לשם מטרתו הרצויה. אבל המעשה הרע, הרשע, לא יוכל לבא למגמתו האחרונה, לגמול את התוצאות הרעות עד אחרית. כי אין אחרית לרע, וכל הרשעה כעשן תכלה, והקיום הנצחי הוא רק אל הטוב. אמנם איזה רושם מוכרח להיות לעושה הרע מרשעתו, אבל מאחר שבהכרח אין התוצאות הולכות בדרך ההסתעפות של הרשע בקו נמשך בלא מעצור, על כן לא תגמול תקרא תוצאתה של פעולת הרשע, כדרך שתקרא בתאר תגמול התוצאה של מעשה החסד, כי אם נתינה, חק וגזרה מלפני אדון כל, שחלק מהרשע ירשם להנתן לרשע, כדוגמת רשעתו, וכערך הרשעה המיוחדת בקרבו, שלא כערך המפעל מצד עצמותו וסופו האחרון, שסוף הסופות מוכרחות התוצאות מכל הפעולות להגמר בטוב. על כן גומל הוא לאיש חסד, בתור תגמול מסובב מעצם המפעל, כמפעלו, ולרשע נותן הוא, בדרך נתינה מוסרית, רע כרשעתו, מפני שהשפעת המפעל הרע באחרית סבובו, מוכרחת להפסק מפני היסוד הטוב הכללי, הגובר על הכל, מחסד עליון אשר רק בו עולם יבנה.
