The author of the Avnei Nezer, the famed Sochochover Rebbe, writes in the preface of his sefer Eglei Tal, that it is a mistake to think that if one enjoys his learning it is not considered Torah LiShmah. AU CONTRAIRE!!! [Yiddish expression meaning in English "Punkt farkert!!!]. Ideally, one should enjoy his learning! THAT is the primary mitzva of learning. [We try to facilitate this!!]
ומדי דברי בו, זכור אזכור מה ששמעתי קצת בני אדם טועין מדרך השכל בעניין לימוד תורתנו הקדושה, ואמרו כי הלומד ומחדש חידושים ושמח ומתענג בלימודו, אין זה לימוד התורה כל-כך לשמה כמו אם היה לומד בפשיטות שאין לו מהלימוד שום תענוג והוא רק לשם מצוה, אבל הלומד ומתענג בלימודו הרי מתערב בלימודו גם הנאת עצמו.
ובאמת זה טעות מפורסם. ואדרבא, כי זה היא עיקר מצוות לימוד התורה, להיות שש ושמח ומתענג בלימודו, ואז דברי תורה נבלעין בדמו. ומאחר שנהנה מדברי תורה, הוא נעשה דבוק לתורה [ועיין פירוש רש"י סנהדרין נח. ד"ה ודבק.]
ובזוה"ק, ד"בין יצר הטוב ובין יצר הרע אינן מתגדלין אלא מתוך שמחה: יצר הטוב מתגדל מתוך שמחה של תורה, יצר הרע...". ואם אמרת שע"י השמחה שיש לו מהלימוד נקרא שלא לשמה, או על-כל-פנים לשמה ושלא לשמה, הרי שמחה זו עוד מגרע כוח המצוה ומכהה אורה, ואיך יגדל מזה יצר הטוב? וכיוון שיצר הטוב מתגדל מזה, בוודאי זהו עיקר המצוה.
ומודינא, שהלומד לא לשם מצוות הלימוד, רק מחמת שיש לו תענוג בלימודו, הרי זה נקרא לימוד שלא לשמה, כהא דאוכל מצה שלא לשם מצוה רק לשם תענוג אכילה; ובהא אמרו "לעולם יעסוק... שלא לשמה, שמתוך...". אבל לומד לשם מצוה ומתענג בלימודו, הרי זה לימוד לשמה, וכולו קודש, כי גם התענוג - מצוה.
A proof for his assertion can be found in the bracha we make daily on our learning. We say והערב נא meaning "please make it sweet". We want Torah to be sweet for us!!! Learning shouldn't be a burden but a mechaye!! GESSSHHHMMMAAAAAKKKK!!! Then at the end of the bracha we ask that we should all be לומדי תורתך לשמה. Now, if the enjoyment of learning detracted from לשמה then how can we ask in the same bracha to enjoy our learning and also ask that it should be לשמה? The answer is that it is not a contradiction - and quite the opposite. The ideal fulfillment of the mitzva is accomplished when enjoying the learning.
Chazal note the usage of the term ככלתו when talking about the giving of the Torah:
וַיִּתֵּ֣ן אֶל־מֹשֶׁ֗ה כְּכַלֹּתוֹ֙ לְדַבֵּ֤ר אִתּוֹ֙ בְּהַ֣ר סִינַ֔י שְׁנֵ֖י לֻחֹ֣ת הָעֵדֻ֑ת לֻחֹ֣ת אֶ֔בֶן כְּתֻבִ֖ים בְּאֶצְבַּ֥ע אֱלֹהִֽים׃
When He finished speaking with him on Mount Sinai, He gave Moshe the two tablets of the Pact, stone tablets inscribed with the finger of Hashem.
מהו "ככלתו"? אמר ר' שמעון בן לקיש: כל מי שהוא מוציא דברי תורה ואינן ערבין על שומעיהן ככלה שהיא עריבה לבעלה, נוח לו שלא אמרן. למה? שבשעה שנתן הקב"ה התורה לישראל היתה חביבה עליהם ככלה שהיא חביבה על בן זוגה. מנין? שנאמר: "ויתן אל משה ככלתו".
POWERFULLLLL!!!!
A [shomer negiya of course] Chosson waits for YEARS to get married. It is his wedding night. He is marrying the girl of his dreams. The stage is set. She has gone to mikva. She looks amazing! Everything is kosher with a stamp of approval from not only the Rabbis but Hashem Himself! How can it be so good and yet a mitzva? But it is!! Chazal say - if the Torah you are saying is not sweet to the listeners like a Kallah to her Chosson on their wedding night - don't say it!!!
OH-BOY should Torah be sweet!!!!!
