חלק ניכר מהחטופים שחזרו לביתם, חזרו בשבת קודש. האם מותר לצפות בתמונות ובסרטונים
של החזרת החטופים שהוחזרו, שכן הצילומים צולמו בשבת )גם על ידי הגויים וגם על ידי יהודיים(.
בפתח דבריי אעיר כי כל מי שיש לו לב יהודי שמח שמחה עצומה ומתרגש בחזרת שבויים
יהודים בחיים, ושמח כי התפילות הרבות שאנו מתפללים למען שובם בשלום התקבלו. ומודים אנו
על כך לקוב"ה על כל הטובות שגמל עמנו.
♦
הנאה ממלאכת שבת
בעניין הנאה ממעשה שבת, מצינו מחלוקת )חולין טו, א. כתובות לד, א ועוד( בין ר"מ ור"י )ורבי יוחנן
הסנדלר(. לפי ר"מ - בשוגג יאכל בו ביום בין הוא בין אחרים. במזיד לא יאכל בשבת בין הוא בין
לדעת רבי יהודה - בשוגג מותר במוצ"ש א אחרים. ובמוצ"ש מותר בין לו בין לאחרים בכדי שיעשו.
בין לו בין לאחרים. לרש"י ועוד ראשונים - בכדי שיעשה. אך דעת הרמב"ם )הל' שבת ו, כג( דמותר
מיד. במזיד אסור לו עולמית, ולישראל אחר מותר במוצ"ש )לרמב"ם - מיד. ולרש"י בכדי שיעשה. הרא"ש
כתב כי במזיד הוי מילתא דלא שכיחא ולא גזרו רבנן ולכן מותר גם לרש"י מיד(.
בביאור המחלוקת בין רש"י לרמב"ם אם צריך להמתין בכדי שיעשה במעשה יהודי, כתב הרה"מ
)הל' שבת שם( כי לפי רש"י צריך בכדי שיעשה כדי שלא ייהנה ממעשה שבת. ואילו לפי הרמב"ם
"ולא אסרו בכל מקום עד שימתין בכדי שיעשו אלא מפני דבר זה, שאם תאמר יהא מותר מיד שמא
יאמר לגוי לעשות לו וימצא הדבר מוכן מיד, וכיון שאסרו עד שימתין בכדי שיעשו לא יאמר לגוי
לעשות לו שהרי אינו משתכר כלום מפני שהוא מתעכב לערב בכדי שיעשה דבר זה שנעשה בשבת".
וגזירה זו לא שייכת בישראל.
השו"ע )שיח, א( פסק: "המבשל בשבת )או שעשה אחת משאר מלאכות( במזיד, אסור לו לעולם
ולאחרים מותר למוצאי שבת מיד, ובשוגג, אסור בו ביום גם לאחרים, ולערב מותר גם לו מיד".
מדברים אלו אנו למדים דאף במלאכה מהתורה שנעשתה במזיד "לאחרים מותר ליהנות ממנה
למוצאי שבת". משמע דיש סברא להקל בשאלתנו.
וביאר הט"ז )שיח, סק"א(: "דלא בעינן בכדי שיעשו אלא במלאכה הנעשית ע"י עכו"ם בשביל
ישראל משום דקל בעיניו ויבא לעשות כן פעם אחרת אבל דבר שעושה ישראל בידים ודאי ליכא
למיחש דאתי לבשולי בהדיא". כלומר, אין לחשוש שיאמר לישראל לבשל עבורו בשבת. אך המג"א
)שיח, סק"ב( כתב טעם אחר: "דדוקא בעכו"ם שעושה בעינן בכדי שיעשה דחיישי' שמא יאמר לו".
לעשות אבל ישראל לא ישמע לו". כלומר הישראל שנצטווה לעשות מלאכה בשבת לא ישמע למי
שציווה לו כן. ובמשנ"ב )שיח, סק"ה( הביא ב' הטעמים.
כאמור, כפי שציינו השו"ע פסק כמו הרמב"ם ועוד דהלכה כר"י. אך בביאור הגר"א העלה
כתוספות שהלכה כר"מ. ובמשנה ברורה )שיח, סק"ז( כתב שבמקום צורך ניתן לסמוך על דעת הגר"א
שהלכה כר"מ. היינו שבשוגג מותר בו ביום. ועיין בשו"ת עשה לך רב )ח"ו תשובה קצרה לד( שבני
עדות המזרח לא נהגו להקל כר"מ אפילו במקום צורך. אולם במזיד גם לדעת ר"מ אסור בו ביום
)ולדעת רש"י בחולין אסור במוצ"ש אף לר"מ בכדי שיעשה(.
♦
מומר המחלל שבת
ואעיר כי נראה של מציאות אנשים שאינם דתיים בימינו תהא נפק"מ בין המג"א והט"ז שציינו
לעיל. דלפי המג"א סביר שישמע לו, שהרי אינו שומר שבת כלל. אך לפי הט"ז נראה שעדיין שייך,
שהרי ישראל הדתי לא יאמר לישראל אחר לעשות איסור דאורייתא בשבת. אלא שהמג"א כתב
טעם נוסף: "אף לרש"י שכתב הטעם שלא יהנה ממלאכת שבת כמ"ש סי' תקט"ו מ"מ הכא שרי
דבמלתא דלא שכיחא לא גזרו )תו' חולין טו(". וטעם זה שייך אף בישראל שאינו דתי, שהרי בזמן
גזירת חז"ל הוי מילתא דלא שכיחא.
הפרי מגדים )שכה אשל-אברהם סקכ"ב( ביאר שאם המומר בישל בשבת במזיד לעצמו, לפי הטעם
שהאיסור הוא כדי שלא ייהנה ממלאכת שבת, יש לאסור בכדי שיעשו )כמו בגוי(. אולם לטעם דשמא
יאמר לו לעשות, אין צריך להמתין בכדי שיעשו, דאין לחוש שיאמר לו. אלא שהוסיף הפמ"ג ד'אם
בישל אותו המומר במזיד לצורך ישראל אחר, אסור למי שנתבשל בשבילו'. וכידוע אנשי התקשורת
)ובהם גם דובר צה"ל ועוד( עושים זאת במזיד לצורך ישראל, ומשמע דיש להחמיר ולאסור את הדבר
לפי הפמ"ג ]שהרי לדבריו אם המבשל הוא מומר המחלל שבת באופן קבוע, ובישל לצורך אחרים,
קיים איסור לאחרים ליהנות מהמאכל לעולם[. אלא שיש החולקים על הפמ"ג, ועיין בתהלה לדוד
)שיח, סק"ז( שאחר שהביא את הפמ"ג, פסק שלא כדבריו. אך ראוי לציין כי רבים החמירו בזה כפמ"ג
)עיין בהלכה ברורה הל' בישול א, יז ובבירור הלכה סקכ"ב(. וע"ע בהר צבי )אורח-חיים קפג( דכתב להחמיר
במומר כבנכרי )וכן החמיר בשו"ת אור לציון ח"ב ל, א(.
וכ"כ במשנ"ב ביצחק יקרא )שכה, ו( בשם הגרשז"א כסברת הפרי מגדים, דיש חשש שיצווה על
המומר לעשות עבורו את המלאכה, כי אין את הסברא שלא ישמע לו, ומשמע שהתמונה נאסרת
עולמית, ע"ש.
♦
חילול שבת של אנשי מקצוע
יש לציין כי חלק מהעיתונאים ואנשי התקשורת זוהי עבודתם ופרנסתם לחשוף ולפרסם לציבור
תמונות וסרטונים. וכבר כתב בשו"ת כתב סופר )אורח-חיים נ( כי בעל פונדק המבשל בשבת בקביעות
בשביל אחרים, וזוהי פרנסתו תמיד )בחול ובשבת(, בוודאי קנסו לאסור התבשיל גם לאחרים שנתבשל
בשבילם, שהרי הוא עושה זאת על מנת למכור. ועיי"ש שציין דגם לאחרים שלא נתבשל בשבילם,
אסור להם לאכול מאותו התבשיל לעולם, כל שנעשה על מנת למוכרו ולהרוויח בו )ובוודאי שאנשי
התקשורת מחפשים רייטינג ועל פי הצפיות הרווחים גדלים(.
אלא שמצינו שבשו"ת מחזה אברהם )א, מח( דחה את דברי הכתב סופר, וסיים שהמקל בזה אין
למחות בידו, ובעל נפש יחמיר לעצמו. וכ"כ להקל בשו"ת תפילה למשה )ח"א לא, יא( ובספר כי בו
שבת )שיח, עב עמוד קסו(.
♦
צילום שלא ניתן לצלמו אחר השבת
כאשר דנים במעשה שבת, אחת הסברות להקל בהמתנה )בכדי שיעשו( אחר השבת, שכן יכול היה
להשיג את התוצאה אחר שבת בהמתנה מסויימת )כגון: תבשיל שבושל, יכול היה לבשלו במוצאי שבת, וממילא
ממתין את זמן הכנתו(. אלא שבנדו"ד הדבר חמור טפי, שהרי במוצאי שבת לא יוכל היה להשיג תמונה
וצילום זה, שכן האירוע התרחש בשבת. ועפי"ז מובא בספר ארחות שבת )ח"ג כה, סו הערה קלד( בשם
הגריש"א כי מי שצילם מאורע שנעשה בשבת, אסור ליהנות מהתמונות לעולם, מפני שלא היה
שייך לצלם את המאורע הזה אחר השבת, ואילולא המלאכה האסורה, לא היו התמונות והסרטונים
הללו קיימים כלל.
וכן ראיתי במאמר מרדכי לגר"מ אליהו )שבת ח"ה פרק קכב, כ- כד( שכאן שונה, שהמלאכה
שנעשתה בשבת אין אפשרות לעשותה במוצאי שבת, ולכן אסור ליהנות ממנה גם במוצאי שבת
אפילו לאחרים. כלומר, תמונות או סרט שצולמו באירוע שהתקיים בשבת )כגון הפגנה וכדו'. בזה עסק
שם( אסור ליהנות מהם לעולם בין לצָל ם ובין לאחרים, שהרי אין אפשרות לצלם את האירוע שוב
במוצאי שבת. וע"ע בספר אורחות אברהם )לגר"ל גרוסברד, דיני גוי בבית ישראל, עמוד נה אות יז( שכתב:
"מלאכה שאי אפשר לעשותה שוב במוצאי שבת כגון צילום שנעשה בשבת על ידי גוי עבור ישראל,
אסור ליהנות מכך לעולם, כיון שלא שייך לשחזר במדויק את האירוע שצולם )הגרש"ז אוירבך בספר
ביצחק יקרא, והגרי"ש אלישיב בארחות שבת ח"ב פכ"ג הערה עד(".
אולם בספר כי בו שבת )שיח, עז עמוד קסז( חלק ע"כ והעלה להתיר, וזו לשונו: "אף בדבר שאי
אפשר לעשותו אלא רק בשבת ולאחר שבת אינו בעולם, כגון צילום אירוע בשבת שהאירוע כבר
אינו בנמצא לאחר השבת, דינו שוה להנאה ממעשה שבת לאחר השבת אף שנעשה במזיד" )וע"ע
בשו"ת אליבא דהלכתא א, קיד(. וע"ע בשו"ת אשר השיב )ג אורח-חיים פח(.
♦
שורש המחלוקת במה שלא יוכל לעשות אחר השבת
יכולים אנו ללמד מהמשנה בתרומות )ב, ג(: "הנוטע בשבת, שוגג יקיים, מזיד יעקור". וביארה
הגמרא )גיטין נג, ב( דזה אליבא דרבי מאיר )שהמבשל בשבת בשוגג יאכל בו ביום. במזיד יאכל במוצאי שבת( אך
לרבי יהודה )המבשל בשבת אף בשוגג ימתין למוצאי שבת. במזיד אסור לו לעולם( בין שוגג בין מזיד יעקור.
כלומר, המבשל בשבת במזיד לר"י אסור לו לעולם ולר"מ מותר למוצ"ש, אבל הנוטע בשבת במזיד
בין לר"מ ובין לר"י יעקור את הנטיעה ואסור לו ליהנות ממנה לעולם. ויל"ע אם דיננו קרוב יותר
לבישול או לנטיעה.
מצד אחד, המקרה שלנו של צילום התמונות יותר דומה לבישול, שהרי במבשל אי אפשר לבטל
את הבישול, שהרי המאכל כבר נתבשל. אך בנטיעה אפשר לבטל את מעשה האיסור על ידי עקירת
הנטיעה. ומובא בביאור הלכה )שיח ד"ה 'אחת'( שנטיעה בלאו הכי אינו יכול ליהנות ממנה בשבת, ואם
נתיר לו במוצאי שבת לא יהיה ניכר הקנס כלל. כלומר הצילום דומיה דבישול, הן מצד זה שבשבת
כבר יכולים ליהנות מהדבר )משא"כ בנטיעה(, והן מצד שא"א לעקור את מה שנעשה )אולם ייתכן למימר
דיכול למחוק לגמרי את מה שצילם(. וממילא יהא מותר במוצ"ש כבישול לאחרים )אלא א"כ מיירי במומר(.
אך מצד שני ניתן למימר דהצילום של התמונות דומיה לנטיעה, שהרי מטרת הנטיעה שיישאר
הדבר לימים רבים וקיים חשש שהרואים ילמדו להתיר )תוספות חדשים(. וה"ה אצלנו ברור לכל כי
אנשים יראו בעתיד תמונות וסרטונים אלו, וקיים חשש שיחשבו שהדבר מותר. כמו כן, במבשל מיירי
בקנס, דדעת האדם בשעת מעשה היתה לאכול בו ביום )ולכן קנסוהו שימתין למוצאי שבת(, אך בנטיעה
דעתו ליהנות ימים רבים, ולכן קנסוהו שלא יהנה כלל. וממילא קיימת סברא נוספת לאסור זאת
לעולם.
♦
מעשה שבת בדרבנן - צילום
אולם יל"ע דברי בישול ונטיעה שניהם מלאכות דאורייתא, ואילו צילום תמונות וסרטונים
לרוה"פ הוי איסור דרבנן. ועיין בחזון עובדיה )ח"ה עמוד קעב( שביאר שדרך הצילום במצלמה, אינה
דומה לאופן הכתיבה שהיה במשכן, ולכן האיסור אינו מדאורייתא, ועיי"ש שדייק זאת מהקרבן
נתנאל )שבת ו, לג אות ד(. וכן ביאר בשו"ת קרן לדוד )קב( והוסיף שם דאינו עושה מעשה בידיים
בצילום אלא ע"י דבר אחר, ולכן אין איסורו אלא מדרבנן. וכן משמע מעוד פוסקים רבים ובהם:
שו"ת בצל החכמה )ו, סה אות ב(, שו"ת נשמת השבת )ז, קמד( ועוד. וע"ע בזה בשו"ת שערי עזרא )ב
אורח-חיים מא( ובשו"ת באר משה )ו קונטרס החשמל, סי' פז(.
אך ראוי לציין כי משו"ת אגרות משה )אורח-חיים ד, מ אות י( משמע שצילום זו מלאכה גמורה
)וע"ע בארחות שבת טו הערה נז(.
ואעיר כי לגבי מעשה שבת באיסור דרבנן, כתב בפמ"ג )שיח משבצות-זהב סק"א( דהוי כמו איסור
דאורייתא. אך הגר"א כתב שבאיסור דרבנן גם ר"י מודה לר"מ שמותר בו ביום. אמנם דברי הגר"א
הם רק בשוגג! "ומזיד אין שום אחד מהפוסקים שיקל בו ביום אפילו באיסורא דרבנן" )לשון הביאור
הלכה סי' שיח ד"ה 'המבשל בשבת'(.
ומובא בספר הלכה ברורה )הל' בישול עמוד פו הערה מ(: "ונראה שאע"פ שיש לומר שהפעלת
מכשיר המשמיע כלי שיר וכן צילום במצלמה אין איסורם בשבת אלא מדרבנן וכו', מכל מקום
כשנעשה הדבר במזיד על ידי יהודי מחלל שבת, בודאי שראוי לגדור גדר ולאסור עולמית, ויש
לחוש בזה גם לחילול השם כשמראה שלא איכפת לו מחילולי שבת בפרהסיא הנעשים על ידי
יהודים".
♦
חילול שבת בראיה ושמיעה
מצינו מחלוקת גדולה בפוסקים אם קיים איסור ליהנות בשבת בדבר של ראיה או שמיעה. בספר
מאור השבת )ח"א סי' יח הערה קכד( כתב כי אפשר שהסתכלות בתמונה אינה נחשבת הנאה אסורה
ממעשה שבת. אך בשו"ת יביע אומר )ו אורח-חיים לד. י אורח-חיים לד. יא, ל אות ח. וע"ע בחזון-עובדיה שבת
ח"ה עמוד רלח ובהליכות-עולם ח"ד עמוד כד( האריך להוכיח כי קיים בזה איסור )של מעשה שבת(. וכן מצינו
בשו"ת ארץ צבי )סי' סד( שאסר לשמוע בשבת מנגינות של יהודי דרך הרדיו, ע"ש. וכן העלו בשו"ת
מנחת יצחק )א, קז(, בשו"ת הר צבי )אורח-חיים קסג ובהרר"י שדה שם. א, קפד(, בשו"ת מנחת שלמה )א, ה(,
בשו"ת שבט הקהתי )ה, נז( ובספר ארחות שבת )פכ"ה הערה צה(.
בשו"ת אז נדברו )ו, יח( כתב לגבי מעשה שבת דאסור ליהנות ממראה של מעשה שבת, כי
האיסור הוא משום קנס ולא משום הנאה. וכן הורה הגרנ"ק )חוט שני ח"ב עמוד מו( דאין לשמוע
במוצאי שבת תחזית מזג אוויר שהוקלטה בשבת )אולם בספר כי בו שבת שיח, רכג עמוד רכה יקל בזה, ע"ש(.
ובשו"ת אבני ישפה )ו, סה ענף ב( ציין דיש שטענו )לגבי שמיעת תחזית( שאין בזה איסור כיון שהוא רק
שומע את ההעתק, והעלה שם שאין זה נכון, מפני שסו"ס יש כאן הנאה מגוף הדבר )ועיי"ש שאסר
לשמוע את מהדורת החדשות הראשונה שמשדרים אחר השבת מפני החשש שמא נדפסה בשבת, אך מהמהדורה השניה
ואילך התיר(.
ועיין בשו"ת רבבות ויובלות לגר"א גרינבלט )ב, שיז( שהסתפק האם יש איסור בראיה ממעשה
שבת. וע"ע במה שדנו היכא שהסריטו בשבת בשוגג, דבשו"ת משנה הלכות )ז, נה( כתב שאסור
ליהנות מזה בגלל הקול הנשמע, ואילו בשו"ת אז נדברו )ו, יח( התיר. וע"ע במה שהאריכו הפוסקים
בשמיעת הודעות קוליות בטלפון שהושארו בשבת, שמיעתן במוצאי שבת, ועיין בזה בשו"ת שבט
הלוי )ה, כח. ח, לט(, בשו"ת משנה הלכות )י, נא( ועוד. וכן דן בשו"ת משיב משפט )ב, ד( בעניין הנאה
ממעשה שבת במי שהשאירו לו פתק על רכבו בשבת שהוא זה שפגע בו, ע"ש. אולם אציין כי
הגר"ח קנייבסקי )מאור השבת ח"א סי' יח הערה קכד( סבר כי הסתכלות בתמונה אינה נחשבת כמעשה
שבת.
♦
תמונות שצולמו גויים
במציאות בה אנו נמצאים של החזרת חטופים, כלי תקשורת רבים בעולם מפרסמים תמונות
וסרטונים. ונראה כי קיימת מציאות בה יוכל ליהנות מתמונות וסרטונים שצילמו גויים בשביל
מדינתם )ולא ממה שצולם ע"י דובר צה"ל או תקשורת ישראלית(. ובייחוד מהתמונות בהן החטופים מועברים
לצלב האדום, ששם כל הצילומים נעשים ע"י גויים )ומרצחים שפלים(.
וכבר כתב השו"ע )רעו, ב(: "ישראל ואינו יהודי שהסבו יחד והדליק אינו יהודי נר אם רוב אינם
יהודים מותר להשתמש לאורו". וממילא במה שצולם עבור תקשורת זרה, אין מקום כלל להחמיר.
וע"ע בהיתרו של שו"ת באר משה )ג, פד( היכא שהישראל לא ציווה על הגוי לצלם.
ומובא בשו"ת מהרש"ם )ג, רצז( כי אין התמונה של מעשה שבת נאסרת לעולם, שלא מצינו
שיהיה אסור לעולם מעשה שבת של גוי, רק בפרהסיה, ולכן אחרי שעובר זמן שיהוי המלאכה מותר
ליהנות מהמעשה שבת. וכ"כ בספר מנחת צבי )הלכות אמירה לנכרי, הערה על ספר ארחות שבת סעיף לז(
דכיון שבעצם עובר זמן של בכדי שיעשו, רק חסר בהיכי תמצי לצלם את התמונה, לא נאסר לעולם.
אולם הגר"י זילברשטיין בספר מלכים אמניך )עמוד עד( הסתפק בזה, האם תמונה שצילם נכרי עבור
ישראל נאסרת מדין מעשה שבת, או לא. והוסיף בהערה כב דאולי אפשר להקל על ידי זה שיצלם
את התמונה המקורית של 'מעשה שבת', כי כלפי התמונה השניה המלאכה יצרה אותו רק בגדר
גרמא, והניח בצ"ע. אולם היכא שנהנה מתמונות שצילם הגוי עבור גויים אחרים )כתב עיתונות גוי
שצילם עבור מדינתו הזרה(, פשיטא דיש להקל.
♦
לימוד זכות
מכיוון שראינו כי יראים ושלמים צופים בתמונות ובסרטונים, וניתן למימר דסומכים הם על כמה
סניפים להתיר, כגון דהולכים הם כדעת התהלה לדוד במומר, וכן כדעת מאור השבת שאין
בהסתכלות מעשה שבת. נראה דניתן ללמד עוד זכות, והיא כיצד יש להתייחס לתמונה שמועברת
כיום באמצעים דיגיטליים, והיא למעשה אינה כתמונת המקור.
בשו"ת ויאמר שמואל )א, לא( לגרש"ב גנוט העלה סברא זו של להתיר ראית תמונה משוכפלת,
שהרי צילום תמונה, היא בעצם יצירת קודים דיגיטליים שאין בהם ממשות, שנראים על המסך
כתמונה, וכאשר מעתיק את התמונה, הרי היא רק "כפיל דיגיטלי" של ה'מעשה שבת' המקורי. ואין
כאן חלק ממשי מתוך האיסור בעצמו, שנוכל להצביע עליה שהיא נוצרה באיסור בשבת. בפילם היה
יותר מקום לומר שעצם הפילם נאסר, אבל כיום בצילום דיגיטלי, שאחרי הצילום שולח העתק
במייל וכדומה, אין כאן חפצא של איסור. אך מאידך הוא נוקט כי יותר מסתבר שגדר איסור מעשה
שבת הוא שאדם לא ירוויח ממלאכת האיסור בשבת, וגם באופן של שכפול התמונה הוא נהנה
מהאיסור, שאילולי העבירה על מלאכת שבת לא היה לו את התמונה לעולם, ונאסרת לעולם
התמונה שהוא הפועל יוצא מהצילום.
ועיין בספר ארחות שבת )פכ"ג הערה עד( לגבי סברא זו, אם תמונה המתפרסמת בעיתון ונמצא
שאינו נהנה מהתמונה עצמה שנעשתה בשבת רק מתולדותיה, מכל מקום בנכרי אסור גם תולדות
המלאכה, כמבואר בשו"ת הרשב"א )נדפס מחדש - מכון ירושלים, סימן יח. הובא בבית יוסף סימן רנג( וציין
למה שהאריך בזה בסוף הספר ארחות שבת, בירורי הלכה )סימן יג-יד(, האם דברי הרשב"א נאמרו רק
בגוי, או גם בישראל, עיי"ש )וע"ע בגליון עומק הפשט 188(.
♦
מוטב שלא לומר דבר שאינו נשמע
אולם ראוי לרב שנשאל שאלה זו לדעת מיהו האדם העומד לפניו, דכבר אמרו חכמים )יבמות סה,
ב(: "אמר רבי אילעא משום ר' אלעזר בר' שמעון: כשם שמצוה על אדם לומר דבר הנשמע ]דכתיב
)ויקרא יט( 'הוכח תוכיח' להוכיח מי שמקבל הימנו - רש"י[ כך מצוה על אדם שלא לומר דבר שאינו
נשמע". ועומדים בפנינו דברי המהרש"א )שם יבמות(: "ה"נ מדכתיב פן ישנאך היינו סכנה למוכיח
שינטור עליו שנאה וכן בהיפך יאהבך ויגיע לו טובה ממנו וק"ל". וממילא לעיתים הרב צריך לשקול
ולצרף סניפים להתיר.
♦
הרחקת בני תורה
אולם היכא דמיירי בבני תורה דישמעו וודאי דיש להרחיקם. וכבר כתב הגר"א קוטלר )בספר
משנת רבי אהרן ח"א סי' ג( בעניין אחר, אך מילותיו מדוייקות לדברינו, וזו לשונו: "אך כ"ז מצד ההלכה,
אבל בודאי ראוי לכל מי שיש לו יראת שמים לחוש לכבוד השי"ת ולכבוד השבת ולא להיות ח"ו
מסייע כל דהוא בחילול שבת... וכל מה שהדבר פרוץ יותר ר"ל יגדל החיוב לגדור ולהתרחק, וראוי
להזהר בזה לכל מי שישמע".
♦
ערוצי תקשורת דתיים
אולם ראיתי מקום לעורר את ערוצי התקשורת הדתיים החפצים לנהוג ע"פ ההלכה בלי פשרות
ועיקולים, דנראה שהם יוכלו לקנות את התמונות והסרטונים מגויים שצילמו, והוא שלא צילמו
בשבילם )ובכך לא יצטרכו את הכתוביות בשפות זרות שפורסמו בעולם(. וכבר כתב בספר ארחות שבת )כג, לז(
לגבי צלם גוי, דאם עיקר העבודה נעשית לצורך גויים, מותר ליהודי לקנות ממנו את התמונה אחרי
שבת )אך עיין בהערה עו(, ואם יש הוכחה שהצלם עשה את הפעולה גם לצורך יהודי, אסור.
ובספר הליכות שבת הגר"א מלכא )ח"ב עמוד קלד( איתא בזה בהאי לישנא: "אם הגוי צילם כדי
להעביר לרשתות תקשורת זרות בעולם, מותר ליהנות מזה היות ונעשה עבור גויים, אך אם צילם
כדי למכור ליהודים יש לאסור ולא ליהנות מאותם תמונות לעולם היות ונעשה בפרהסיא".
בעודי בזה ראיתי דכתב בספר פסקי תשובות על המשנה ברורה )רעו הערה 34( בהאי לישנא:
"ומכאן נלמד לענין גוי העושה תמונות או הקלטת דיבורים של מאורע יהודי המתרחש בשבת, שאם
עושה זאת עבור למכור אח"כ ליהודים תליא במחלוקת המחבר והרמ"א, ולרמ"א אסור ליהנות
ממעשיו אלו, ולעולם, כי שיעור 'בכדי שיעשה' אין שייך כאן, כי בימות החול אין אפשרות לצלם
מאורע זה שהיה בשבת, ורק בשעת הדחק )כגון לצורך עדות לרשויות המשפט, להציל עשוק או ממון וכדו'(
רשאי בכך גם לדברי הרמ"א )ואם עושים עותק מהקלטה זו, נמצא שאינו נהנה ממש מגוף הדבר שבו נעשה
המלאכה, עיין שיח אות יז(. ואם עשה הגוי לצורך נכרים )כגון שעובד בעיתון של נכרים(, מותר ליהנות
ממלאכתו לדברי הכל".
♦
הרב פרינץ
