Hiatus

Dearest sweeeetest friends!!!

I am taking a break from posting on the blog. I don't know for how long. Maybe a week. Maybe a month. Maybe a year. Maybe for good. I hope Hashem guides me in making the correct decision. 

There are various personal reasons for this break that I would not like to divulge. One primary reason I will share is that I want to learn more. The Torah is vast and life is short. 

I thank everyone for visiting and learning with me. I value your participation very much. May you all be blessed in infinite ways.

I ask forgiveness if I ever offended you in any way or hurt your feelings. 

If anyone wants to keep in touch my number is 972 2 587 0080. My email is alchehrm@gmail.com. I am also available if you would like me to visit your community and share Torah. 

The skype yeshiva continues [although I am more selective these days].  

It would be a zchus for me if you would click on these shiurim from time to time [until a few months ago they were all in English so if you don't understand Hebrew well then you can hark back to older shiurim].  

With much love to all,

Me 

Awaken Love For Yerushalayim

Based on a sicha by Harav Baruch Gigi

Summarized by Chaim Mayer

Translated by David Strauss

Tonight we celebrate the liberation of Jerusalem and other regions of Eretz Yisrael in 5727 (1967). We who have been privileged to rebuild the ruins of Gush Etzion are enveloped at this time by a special feeling. The voices of Torah study are being sounded between Bethlehem, where mother Rachel cried over her sons, and Hebron, city of the Patriarchs, from where father Avraham set off with his son Yitzchak on their way to Mount Moriah.

In 5727 I was a boy of ten living in the Diaspora. I remember well the joy that filled our hearts when we heard that the people of Israel had returned to the gates of Jerusalem, and the exciting feeling that “my beloved is knocking” (“kol dodi dofek”), that a renewed encounter was taking place between the Beloved and His loved one.

What was the special light that God shined upon us at the time of that great victory in 5727? Let us try to clarify the matter by way of a comparison to Yom Ha-Atzma’ut. Concerning the question whether or not to say Hallel on that day, some have pointed out that Hallel is only recited over a miracle performed for the entire people of Israel, but at the time of the establishment of the State of Israel, only a minority of the Jewish people lived within its borders. There is much room to argue with this position, but I wish to focus on a different point: Hallel is recited only when those for whom the miracle was performed recognize the miracle. Let me cite the words of my revered teacher, HaRav Amital, in the name of Rav Unterman zt”l: It was not for naught that the Chief Rabbinate decided that Hallel on Yom Ha-Atzma’ut should be recited without a blessing, whereas on Yom Yerushalayim it should be said with a blessing.

At the time of the founding of the state, there were many who did not recognize the hand of God in the events, who did not see our deliverance as a Divine miracle. There were even those who saw the establishment of the state as a misfortune, rather than an enterprise blessed by God. It seems to me, however, that in 1967, with the liberation of Jerusalem, in the wake of the entire period that preceded the war, there was an all-embracing feeling that “my beloved is knocking.” All sectors of the population sensed that they were witnessing a unique shining of God’s light. Eli Landau, a journalist who accompanied the forces that broke into the Old City, wrote as follows:

We heard the command given to our forces to enter the Old City. Even in the tumult of battle, [Motta Gur, commander of the Paratrooper Division] explained to his men who were about to breach the city walls the extraordinary nature of the moment. He climbed onto the front of the half-track in order to be first, always first, to lead the way to the Lions’ Gate. “Har Ha-Bayit be-yadenu,” [Motta Gur triumphantly announced] – “The Temple Mount is in our hands!”

Motta did not say: “The Temple Mount is in my hands!” There, on the white plaza, Motta chose not to be first, alone, but rather to be there together with everybody else. Motta was not only an officer; he was a friend and a partner, he was an agent. With his three historic words, Motta brought together the shared, unifying experience of those paratroopers who were privileged to participate in the event, of those paratroopers who did not enjoy that privilege, and of all Jews throughout the world. The plaza was then a narrow alleyway east of the Mugrabi neighborhood. It was shadowed by a narrow mosque over which flew a blue and white flag that had just then been raised. This alleyway was a gate that led to the giant wall, built from enormous gray, ashlar blocks, from whose crevices wild flowers grew, a gate hanging from the heights of heaven.

These words, written by someone who was not Torah-observant, accurately express the general feeling in 1967.

What is special about Jerusalem? What makes it so unique? It says in Berakhot (48b):

Whoever omits to mention covenant and Torah in the blessing of the land [in the Grace after Meals] and the kingdom of the house of David in the “Who builds Jerusalem” blessing – has not fulfilled his obligation.

Chazal emphasized that the blessing of the land cannot be detached from the covenant of the Torah: the foundation of our living in the land lies in the recognition that we are here by virtue of the Torah that makes it possible for us to communicate with God. Similarly, the blessing of Jerusalem cannot be severed from the kingdom of the house of David, which serves as an expression of God’s kingdom in this world, so that rebellion against the Davidic monarchy is equivalent to rebellion against the kingdom of God. This is the essence of Jerusalem: a city of spirit and justice, a city that belongs to God, rather than to individual people.

How far are we today from that Jerusalem! We hope for the same revelation that occurred forty years ago, but owing to our lack of understanding of the city’s essence, we missed the opportunity to encounter the Beloved. Accordingly, this day of joy and gratitude toward God must also be a day of searching. After forty years, it is time that we understand the city’s special nature, and how “to awake love, till it please.”

In these insane days, a certain journalist said: “Take Jerusalem, and give us Tel Aviv.” Jerusalem does not belong to one sector of the people, but rather unites the entire nation. This is the essence of the city, and this journalist’s attitude testifies to a total misunderstanding of the heart and soul of Jerusalem.

Rabbi Yose says in tractate Chagiga (22a):

Why are all people trusted throughout the year in regard to the ritual cleanness of the wine and oil [they bring to the Temple]? It is in order that everyone not go and build a private altar for himself, and burn a red heifer for himself.

Rabbi Yose was concerned about the danger inherent in the attitude of “Give us Tel Aviv,” or, as he put it, “everyone building a private altar for himself.” Today, the situation that Rabbi Yose feared is far worse. In that talmudic passage, the Gemara is teaching us a clear lesson: The nation of Israel is one, and during the pilgrimage festivals everyone is equal. The unity of the people is an essential element of the city of Jerusalem, and this includes searching for ways through which all of the people can be brought together.

Some argue that our community’s responsibility today is to integrate ourselves into all areas of life in Eretz Yisrael. I agree, but we have a responsibility that comes before that – to bring the nation to that same feeling that prevailed forty years ago, according to which “God redeemed His people.” We must understand the enormity of the privilege that we have been given to live in Jerusalem and Eretz Yisrael. We are charged with the mission to teach the rest of the nation to reach this level of recognition of God. This we must do not as outside observers, but out of a feeling of partnership.

The Sages of Yavneh instituted the “ha-tov ve-ha-meitiv” (“who is good and bestows good”) blessing in the Grace after Meals as an expression of gratitude over the dead of Beitar having been brought to burial. The idea for which those rebels fought – the restoration of the kingdom and the Shekhina to Jerusalem – did not die, and eventually it will be realized. This is the idea of the “ha-tov ve-ha-meitiv” blessing: The Shekhina will one day rest again in Jerusalem. “He did good, He does good, He will do good” – the joining of the past to the glorious future that awaits us in Jerusalem. The Sages of Yavneh saw this even at a time when this vision of the future was so distant, and instead of despair they instilled the people with hope. It is our job to follow in the path of the Yavneh Sages and impress this awareness deep within us and within all of Israel.

I opened my remarks by mentioning our responsibility as residents of Gush Etzion and as those who have restored Torah to this place. It is incumbent upon us to feel our connectedness, to understand that we are part of a movement that aspires to establish a Torah society. Great things have taken place in our Yeshiva, and our sense of responsibility must bring us to take those things out of the narrow confines of the Yeshiva and into the public domain. We must enhance our sense of responsibility for the entire Jewish people, in all places, and thus also our responsibility to Jerusalem, to the Temple and to God who dwells in our midst. Let us pray that the day on which God will rebuild His house will soon arrive, so that we will be able to wholeheartedly say: “Lo, this is our God, for whom we waited that He may save us; this is the Lord for whom we were waiting – let us rejoice and be happy with His salvation” (Tehillim 145:13).

(This sicha was delivered on Yom Yerushalayim 5767 [2007] in honor of the fortieth anniversary of the reunification of Yerushalayim.)

Coffee Prepared by a Non-Jew

Halacha Yomit

Question: Is it permissible to drink coffee which was prepared by a non-Jew, such as the coffee served during flights aboard non-Jewish airlines, or does this constitute the prohibition of foods cooked by a non-Jew or any other prohibition?

Answer: Clearly, the coffee sold in many places where non-Jews reside outside of Israel contains ingredients which pose several other serious Kashrut concerns; we are therefore not even discussing the Kashrut status of coffee with all sorts of creams or which have different flavors mixed into them. We are only discussing a basic coffee made from coffee granules, sugar, and water.

What we must discuss with is the edict of our Sages forbidding us from consuming foods cooked by a non-Jew, as we have explained in previous Halachot. We have also discussed that anything which can be eaten raw or uncooked, such as apples, is not included in this prohibition. Only things which can only be eaten cooked, such as potatoes, are included in this prohibition. It is therefore permissible to drink water boiled by a non-Jew, for water is drinkable even cold. Thus, the decree regarding foods cooked by a non-Jew does not apply here.

Regarding coffee, although there are different ingredients mixed into the water, such as coffee grains and sugar, its blessing is nevertheless “Shehakol” because it is primarily water and we do not recite the “Boreh Peri Ha’etz” blessing on this beverage because of the coffee beans mixed into it. If so, the coffee granules and sugar mixed into the water are considered merely secondary to the water, which is considered the primary ingredient of this beverage. The coffee granules, therefore, do not pose a concern of the prohibition of foods cooked by a non-Jew to prohibit the entire beverage.

Similarly, the Tosafot in Masechet Avodah Zara (31b) write that beer brewed by non-Jews is not prohibited due to the injunction of foods cooked by a non-Jew, for the blessing on beer is “Shehakol” and not “Mezonot.” Therefore, the barley mixed into the beer is considered secondary to the entire beverage and there is no reason to prohibit the entire beverage because of the edict of foods cooked by a non-Jew. (It is nevertheless forbidden to drink beer brewed by a non-Jew at a non-Jewish party due to a different rabbinic decree, as discussed in the aforementioned Gemara.)

If so, the prohibition of foods cooked by a non-Jew does not apply to coffee. The Radbaz rules likewise in one of his responses and concludes by saying that in any event, one should not drink coffee at non-Jewish parties for this can lead to many other issues.

Maran Rabbeinu Ovadia Yosef zt”l deals with this matter at length in his Responsa Yechave Da’at (Volume 4) and he quotes several other reasons for leniency as well as stringency in this matter. He concludes by saying that, halachically speaking, this is not included in the prohibition of foods cooked by a non-Jew; however, one who acts stringently in accordance with the more stringent opinions is especially praiseworthy.

Nevertheless, he discusses another possible Kashrut problem that may arise by drinking coffee on a non-Jewish airline which is that the coffee is served in non-Jewish utensils which commonly have boiling non-Jewish milk poured into them. Since drinking milk of a non-Jew is forbidden, utensils which have absorbed the taste of the non-Jewish milk thereby prohibit anything poured into them. It will therefore be prohibited to drink coffee on a non-Jewish airline unless one knows that the utensil he is drinking out of does not have this issue, such as if the coffee is served in a disposable cup or in a glass mug (which does not absorb flavor) and the like.

Nonetheless, Maran zt”l writes that when there is a pressing need, one may rely on several leniencies which he quotes and one may even drink the coffee even out of porcelain mugs and the like. This only applies though when no other alternative is available; however, if one can request that he be served coffee in a disposable cup or in a glass mug, one must do so.

Summary: Coffee which contains no other ingredients which may pose Kashrut concerns may be drunk even if it was prepared by a non-Jew as long as it was poured into a disposable cup or a glass mug. If such a cup is unavailable there are leniencies with regards to drinking out of porcelain mugs and one may rely on these opinions when necessary. One who acts stringently and abstains from drinking coffee prepared by a non-Jew is especially worthy.

Mitzva Wine

The gemara [Sotah 3] learns from the pasuk יין ושכר אל תשת that a Nazir may not even drink mitzva wine. The gemara asks for an example of this and answers  - Kiddush and Havdala wine. Then the gemara asks a question on that - see there....

Asks the Imrei Emes: Why isn't the example of mitzva wine - teruma wine, for there is a mitzva to drink such wine??

Shikker

Yerushalayim makes me shikker. Tonight I was chazan for maariv and I announced that there will be NO TACHANUN at Maariv [despite the Charedi orientation of my neghborhood]. There is SOOOO much to say about Yerushalayim. Here are a few words:

אגרות הראי"ה לט' - ..ירושלים כוללת כל ארץ ישראל.. דעיקר הקדושה והמעלה תלוי דוקא בירושלם.. דכי מציון תצא תורה ודבר ד' מירושלים דוקא, אלא שקדושת ירושלים מאירה גם כן בכל ארץ ישראל... ופשוט דמצות בנינה קודם וגדול משארי ערי הקודש.. בדרך כלל ודאי גדולה היא מצות ישיבת ירושלם מכל ארץ ישראל.. ואין צריך להאריך כלל בחשיבות ירושלים.. והיא עצמה נקראת צואר ומקום החיות, כדאיתא בתיקוני זוהר.. 'צוארך כמגדל השן דא ירושלם, עלה אתמר כמגדל דוד צוארך, תכשיטין דילה כהנים לויים ישראל', הרי שהיא עצמה מקום החיות כולה..

Don't Think You Are Evil

Bamidbar is known as the Book of Numbers [Chomesh HaPekudim] because it begins with a census of the Jewish people and then there is another census in Parshas Pinchas, towards the end of the sojourn in the wilderness.

In the census in parshas Pinchas, there is a pattern that repeats itself in the enumeration of all the sub-families of the various tribes. The very first time this pattern is introduced, Rashi cites a Medrash – in connection with the sub-family of Reuvein’s son Chanoch [Bamidbar 26:5]. The Torah refers to the family as “Mishpachas HaChanochI. The name of the head of the family is prefixed with the letter Hay and followed by the letter Yud. These two letters (Yud-Hay) represent the name of G-d which thus surrounds the family name.

According the Medrash cited by Rashi, the nations of the world would mock the Jews’ insistence on tracing their lineage to specific family divisions: “Why do these trace their ancestry by their tribes? Are they under the impression that the Egyptians did not have their way with their mothers? If the Egyptians ruled over the Israelites’ bodies, how much more is it true that they ruled over their wives?”

Therefore, the Medrash continues, “That is why the Holy One, Blessed is He, placed His Name upon them – with the letter Hay on one side of the family name and the letter Yud on the other side, to say ‘I testify about them that they are the children of their fathers.'” This is also stated clearly by Dovid HaMelech [King David] “Tribes of G-d (Yud-Hay), a testimony for Israel” [Tehillim 122:4].

G-d testifies, as it were, that Klal Yisrael remained pure and unadulterated in all their years in Egypt.

But let as ask ourselves a question: Is it realistic to expect that this will convince the Gentiles? The Gentiles are clearly not going to be convinced by the formulations: “HaChanochI”, “HaPaluI”, “HaChetzronI” that the lineage of the Jewish families was untainted. So who is the Torah trying to impress here?

Furthermore, the Chasam Sofer asks – if this formulation is supposed to testify that there were not any extra-marital relationships amongst the Jewish people in Egypt, then why was this type of formulation not used in the first census at the beginning of the Book of Bamidbar?

The Sefer Heimah Yenachamuni from the present Tolner Rebbe Shlita (Rav Yitzchak Menachem Weinberg Shlita) of Jerusalem has an approach which answers both these questions. Rav Weinberg prefaces his discussion by referencing the Talmudic analysis [Sanhedrin 107] of Dovid HaMelech’s prayers for forgiveness after his “sin” with BatSheva. The Talmud expounds on the pasukim [verses] in Tehillim which allude to those prayers [Tehillim 119:13-14]:

Rav Dostai of Biri expounded: To what is Dovid comparable? To a Kusi merchant (who lures customers into buying more than they were expecting to buy, by selling them a little bit at once and then convincing them to buy more and more). Dovid first said “Shgiyos mi yavin” (who can discern mistakes) and G-d told him that unwitting mistakes are forgiven. Then he continued “m’nistaros nakeyni” (from unknown sins cleanse me). G-d told him those too were forgiven. Then Dovid proceeded “Gam m’zeydim chasoch avdecha” (also from intentional sins spare Your sevant). This too G-d forgave him. Dovid then said “Al yimshelu bee” (Let it be Your Will that the Rabbis not talk about me (negatively for my actions)”. G-d granted him this request as well.

Rashi in Tehillim explains why Dovid HaMelech is compared to a Kusi peddler. He gives an example. It is like someone comes to the door and asks for a glass of water. The house owner readily agrees to this request. Once he drinks the glass of water, he asks for a piece of onion, and then when that request too is granted he asks for a little salt to go with the onion. Next he asks for a slice of bread to go with the salt and onion so that he will not be eating such sharp foods by themselves on an empty stomach.

This is the parable. Had he asked for the bread right away, the homeowner would have turned him down for making an unreasonable request. So he began with a very innocent request and worked his way up gradually, making it hard for the homeowner to say no at any point in time. So too, Dovid initially only asked for forgiveness for unintentional sins. Then he worked his way up to the intentional and more rebellious sins. But in climbing up this ladder of requests, the biggest thing that Dovid asked for is that the Rabbis not disassociate themselves from him because they considered him to be a sinner. This was the ultimate request. That request too was granted.

The Tolner Rebbe asks why Dovid was so worried about this. In answering the question, the Tolner Rebbe makes a very important point regarding human behavior. The point is that if a person considers himself in his own eyes a sinner and a spiritual midget, then he is easy pickings for the Evil Inclination. A person should never look at himself as though he is wicked. If he considers himself to be a “rasha” [wicked] then the Evil Inclination can come to him and say “What do you care, you are a “rasha” anyway!?” There is nothing wrong with a “nobody” sinning! Everyone must have a sense of self-worth.

If a person believes in himself, if he looks at himself as an important person and as a ‘Ben Torah’ and as a ‘Talmid Chochom,’ then he will yell at himself “How can I do this!?” If one sees himself in his own eyes like he is the dregs of society, then that is how he will act. He is easy prey to fall even further, because there is nothing to restrain him.

This is how the Tolner Rebbe Shlita explains Dovid’s plea to the Almighty. After he received atonement from the Almighty, he was worried about one other thing. He said, “People will no longer look at me as a righteous person, as a man of integrity. If they are going to view me in that way, it will have an effect on me. I too will look at myself as if I am wicked!” Therefore, after he achieved forgiveness on all levels of iniquity — be they unintentional or intentional or rebellious – he said “Please one more thing: Let the Rabbis treat me with respect, so that I will be able to treat myself with respect!”

With this preface, the Tolner Rebbe Shlita explains the Medrash regarding Klal Yisrael. We asked, “What difference does it make to the nations that the names of the families of Israel are surrounded by the letters of G-d’s Name as testimony to their purity?”

The answer is that in fact it makes no difference to the nations of the world. But it will make a difference to the Jewish people! It is important for us to know and to have Divine Certification that we are not illegitimate. We should know and appreciate the fact that our lineage is pure.

With this approach, the Tolner Rebbe Shlita answers the question of the Chasam Sofer – why did they not need this same thing in the census at the beginning of Bamidbar when they first came out of Egypt? It is because if the Goyim came to that first generation that left Egypt and told them “Your mothers were unfaithful!” those who heard such charges would have dismissed them outright. “I know that is not true. That is baloney!” In that first generation, that which the Goyim might have said would not have had an effect.

But now, 40 years later, that generation is all dead. The new generation that is coming into Eretz Yisrael had no first-hand knowledge of what transpired in Egypt. A little voice might go off in their heads when they hear allegations that their mothers were dominated during the years of slavery by Egyptian masters and plant seeds of doubt: “Maybe they are right. Maybe I am illegitimate. Maybe we do not possess the pure lineage tracing back to the Patriarchs that we think we possess.” That would have a very negative effect on their self-perception and self-image.

Therefore, G-d testified: Perish the thought. Not true! G-d surrounded each family patriarch with the letter of His Divine Name to personally testify, as it were, to the purity of their lineage. For it is very important for each and every person to appreciate the greatness of who he is and who he comes from. The more a person realizes who he is and believes in himself and considers himself to be a Ben Torah, the more he is protected from the wiles of the Yetzer Harah.

The Suffering Of The Shechina

When Rav Amital was in the concentration camp he quoted the Slonimer Rebbe's teitch of a fampus pasuk during a shleshudes without food.

גם כי אלך בגיא צלמות לא אירא - Even when I walk in the valley of the shadow of death I will not be afraid.

רע - Why is it bad for me? 

כי אתה עמדי - Because you are with me. Because the Shechina is in galus. It is not about my suffering. The Shechina Hakdosha is suffering. 

Ha-levai that we should feel the pain of the Shechina because of all of the physical and spiritual hardship that we are undergoing as individuals and as a nation. When someone is not connected to ruchniyus and Torah his soul is suffering and the Shechina suffers along. 

A Neo-Nazi Converted To Islam And Killed His Roommates For "Disrespecting" His Faith

Neo-Nazi and Muslim. 

BAAAAAAADDD mix!

We Want Moshiach Now!

The upshot of the Maharal quoted here regarding our present government is fascinating. Is it not??

Link

Parshas Bamidbar. Deelicious!!!

Thoughts Of A Young Woman Who Doesn't Like To Miss An Episode Of Madam Secretary

Somehow, some way I accidentally [everything is from Hashem but some things SEEM accidental] stumbled upon this article from the Stern College newspaper which I found incredibly insulting and condescending to an entire large community of girls. Here is the article in italics interspersed my comments. This is nothing personal against the author because a - I don't know her personally. And b - If would would know her personally I would almost definitely like her because I like just about everyone I meet - even those whose values [or lack thereof] are counter to everything I would die for... I omitted her name for this reason and if she reads this [I have learned that my writings travel far and wide] - nothing personal, really. I am sure you are better than I am in many ways. But the pen [and keyboard] is very powerful and it is critical that good, frum girls be encouraged and not mocked. There is NO GREATER GROUP of young women in the world than Orthodox Jewish women. They are - as a group - pure, sincere, bright, idealistic, modest and sweet. This article is a terrible misportrayal [I don't think that is a word but now it is:-)].   

It’s a Monday afternoon. I sit in the cafeteria, drinking my second cup of coffee for the day and catching up on the latest episode of Madam Secretary [wasn't ever zoche to see that:(] that I missed the night before. As I take a sip, I look around at my surroundings. Everywhere I look, I see the “same” girls sitting down, eating their salads, talking about the stereotypical young, Jewish girl issues—their GPAs, who is dating whom and which girl from their seminary just got engaged or married. It shouldn’t bother me that they are all dressed alike, but for some reason, it does. There’s nothing that seems strikingly different about each girl I glance at, although I’m sure there’s something there if I took the time to talk to them.

What should they talk about? Young girls talk about young girls issues. And they are NOT all dressed alike. Very religious BOYS and MEN dress all alike, not women. What she means is that they are all dressed modestly. And OF COURSE they are all different.. Just like all religious men are different even though they all dress alike.  

It seems to be a recurring theme that not one girl in the Orthodox Jewish community is different from one another—emphasis on the word seems. It seems like they are all Bio majors, looking to get the grant for Stern College students at the Albert Einstein College of Medicine. They all seem to worry about their best friends getting engaged before they do. They all seem to want to be the picture-perfect “Good Orthodox Jewish girl,” but failing to adhere to all the rules, although they give the impression that they are upholding them. But is it so wrong to not be the perfect person? Is it alright to be a little unorthodox while still maintaining your values?

They are NOT all Bio majors looking to get a grant to go to Einstein. They are NOT all worried about their best friend getting engaged before them. Many of them daven for their friends to get married [it is called עין טובה]. They are all trying to keep the tradition and yes - there is something VERY WRONG with being unorthodox because that means compromising your values. That is what one does when she watches soul and mind polluting television shows.  

I start to think about who I am inherently. I grew up in a Modern Orthodox home, with a TV and access to movies and theater. I went to a Modern Orthodox yeshiva for my formative school years. My father received semicha when I was seventeen, so I am technically a rabbi’s daughter. I am shomer shabbat and shomer kashrut. Although my twin brother studied in Israel for the year, I chose to go straight to college, something that some people in Yeshiva University can’t fathom doing. I have my struggles with trying to figure out what religious level of Judaism I choose to live by, something that ironically didn’t start until I came to Stern. I choose to wear pants, something that a small group of people at this university physically turn the other way for. I don’t worry about getting engaged, because frankly, I’m not ready to start dating. I’m more concerned about getting a job after graduation than about what ring I am going to receive for my non-existent engagement. I choose to be accepting of all types of people, rather than surround myself with the same type of person. I could go on forever about my choices, but either way, I’d probably win the same prize: “Bad Orthodox Jewish Girl.”

You don't seem to be accepting of all types of people because you stereotype and demean those who have chosen to follow the path of goodness, holiness and values. They all chose to go to Israel because they want to live spiritual lives and that is the best place to set one on that path. Wearing pants and pushing off marriage does no good for the Jewish people. Dressing according to tradition and starting a family does. Sorry - you are not helping the Jewish people by getting a job. The Jewish people need girls with strong Jewish values who are excited about starting families. It is - among other things - our revenge against Hitler and our way of bringing more light into the world. This stress on professional success is a hallmark of modern culture which has insidiously seeped into our world. I am sorry you grew up with TV movies and theater. That is probably why you are struggling religiously, deciding which laws you want to keep and which you don't.   

According to the Merriam-Webster Dictionary, one definition of the word orthodox is “conforming to [an] established doctrine, especially in religion.” The Orthodox Jewish community has come to believe that the word refers to how tzniut your outfits are, whether you keep Shabbat, the laws of kashrut, or whether you go to synagogue every week. The Orthodox community has come to accept that, in order to be a practicing Orthodox Jew, you need to live by an arbitrary set of rules that you only follow because you need to keep up with the people surrounding you. It’s a contradiction that we really need to consider. I think about this concept a lot, probably more than I should. I don’t know why this bothers me so much—it shouldn’t. I grew up in it, and I should see no problem in being Orthodox… But I do. Every day, I question what it is to be an Orthodox Jew while still being me.

"The Orthodox community has come to accept that, in order to be a practicing Orthodox Jew, you need to live by an arbitrary set of rules that you only follow because you need to keep up with the people surrounding you."  G-D SAVE US!!! They are NOT an arbitrary set of rules. They are the word of G-D given at Mount Sinai that we have sacrificed everything to keep for 3,300 years. You can still be you while being frum. But you can't do whatever you feel like because you feel like it. That is not "you". That is the animal within you. "YOU" are a pure holy neshama who wants to be close to G-d. All you have to do is connect to that and you will feel it. 

The way to do this is by eschewing [excited to use that word. Rarely get the chance. Was considering "shunning". Would've worked also:-)] the lower parts of secular culture, dressing and acting according to tradition, learning a lot of Torah and chasidus, saying daily tehillim and surrounding yourself with like-minded, growth-oriented girls. 

I learned to view Judaism as something that shouldn’t be “black or white”—you either do this or you do that. I wouldn’t have a great relationship with my dad’s side if I did. Our religion shouldn’t have any labels, although we often thrive on what level of Orthodoxy we’re on, or where our family is from, or who our family knows that could help us find the perfect shidduch. We shouldn’t conform to what we know/grew up with and never question our beliefs. What we really need to do is be unorthodox while still being Orthodox. We need to question what we think we know. We need to be accepting of everyone and their ways of believing in God. We need to be supportive of one another, despite our differences. In a world that often hates others for being different, we should form a community and protect our fellow brothers and sisters, despite clashes on world or religious views. Although I will admit that I’m not a saint, I do try (keyword: try) to be understanding of everyone’s methods of religion, even if I personally don’t agree.

She is RIGHT on one point here. "We need to question what we think we know." Correct. If she did then she would realize that she is almost completely off. Her views might work for an article in the Jewish Week but not our time hallowed tradition. She is just [as so many do] making things up as she goes along. If we are "accepting of everyone and their ways of believing in G-d" in the way she preaches then it spells the end of Torah. 

Back in the cafeteria, I hear my name from a distance and I glance away from my TV episode. I see one of my closest friends approach me for our planned lunch date. From the outside, we couldn’t be any more different—she is dressed like the girl I described previously, and I am in a pair of jeans and a baggy sweatshirt, with no patience to put together a nice outfit for the day. But underneath appearances comes a friendship forged from the first day of our university years. We look past our differences and look at what makes each of us unique, which is exactly the type of person I need to be around. Our views on religion may be different (she is a little more “to the right” on the religious spectrum than I believe I am), but our friendship was never based on that. It’s based on loyalty, trust and acceptance of the other’s beliefs, without questions or expectations to be different.

I hope she has a positive influence on you....

Maybe at some point there will be a way to merge the unorthodox and the Orthodox views. Until then, I will continue to question my values and go through trial and error until I gain my own beliefs.

You don't have to gain your own beliefs. We have a beautiful system in place already. Try it:-) 

I wouldn't go to Notre Dame University and write an article in the student newspaper that people should be less Catholic. If I did they probably wouldn't publish it [although I think it was rreally rude how they walked out on the Vice-President when he spoke at their graduation]. Why does an Orthodox institution publish an article promoting the idea that people should be less Orthodox?

We should all be zoche to do teshuva shleima and discover that we are souls that are housed by a body and not body's that happen to house a soul. That would make life much more clear and simple. For me - Kisvei Hasfas Emes and Rav Kook are especially helpful in this regard but to each his or her own.  

Shirah And Zimra

In a recent post we quoted a passage from the Rav ztz"l where we saw that zimra is higher than shirah. 

This passage was brought to my atttention - וצע"ג!

ההבדל בין דברי קדושה לדברים בטלים הוא רק יחושי, לפי השקפתנו המוגבלה. אפשר לה לההשקפה שתתעלה עד כדי הכרה וציור פנימי של מקומן של כל הדברים, אל תהי מפליג לכל דבר, שאין לך דבר שאין לו מקום. כשיגדל הכח של כבוד הבריות, כשהאל תהי בז לכל אדם ימצא את מקומו האמתי בחיים, אז ימצאו גם כן כל הדברים את מקומם, וכל הדברים הבטלים יתעלו, יצאו מכלל ארור, ויבאו לכלל ברוך. יסוד השי"ח, מדתו של יצחק, העומדת למעלה גם ממדרגת שי"ר, שהוא יסוד התגלות קדושת ישראל, שי"ר אל, שכל, יכולת, רצון, שהוא למעלה מזמ"ר, החובק רק את ההמשכות של השיר, ולא את עוצם מקוריותו, במקום שכל בא זכרון, במקום יכולת באה מחשבה, במקום רצון אדיר, הממולא אור השכל והיכולת המוחלטה, בא רצון קלוש, שהוא מתחיה רק מהשפעת הזכרון, של העבר, והציור לחשוב על דבר אידיאלי היכולת, בתשות כח, באפס כל גבורה להגשימם, להוציאם אל הפועל. אבל גם הרצון הוא רק סעיף קטן מעז החיים כולו, והעתיד הולך לקראת התהוות החיים בשלימותם, בהתעלות כל החול אל הקודש, כל הבטל אל הנשגב והמרומם מאד. עכשיו תורה נתתי לכם, לעתיד לבא חיים אני נותן לכם. זהו יסוד שי"ח, שכל, יכולת, חיים, מכל מלמדי השכלתי כי עדותיך שיחה לי. אבל ההדרכה אל מעלה רוממה זו היא בנצירת הדרך המכשיר, המבדיל בין הטוב ובין הרע, שהוא מרומם ומשגב את האור החי, השבוי במעמקי הרע, ומשלב הכל אל הטוב. מכל ארח רע כלאתי רגלי למען אשמר דברך, ממשפטיך לא סרתי כי אתה הורתני.

[אורות הקודש עמ' ק"ו שמונה קבצים ח' פ"א]

Can A Secular Government Be Part Of The Geula Process - The Sequel

הרב משה צוריאל

הבה ונפנה למאמרי חז"ל אודות תקופה טרום-משיחית. בשני מקומות דנו חז"ל על כך (סנהדרין צז-צח) ובסוטה (דף מט). כמעט כל מי מהם שדיבר על כך, ניבא שחורות. נביא כאן מקצת דבריהם (שנים עשרה אישי התלמוד).

(בדף צז) אמר ר' יוחנן, דור שבן דוד בא בו, תלמידי חכמים מתמעטים, והשאר עיניהם כלות ביגון ואנחה, וצרות רבות וגזרות קשות מתחדשות וכו'. ר' יהודה אומר, דור שבן דוד בא בו, בית הוועד יהיה לזנות, והגליל יחרב, ואנשי הגבול יסובבו מעיר לעיר ולא יחוננו, וחכמת סופרים תסרח, ויראי חטא ימאסו, ופני הדור כפני הכלב, והאמת נעדרת וכו'. ר' נהוראי אומר דור שבן דוד בא בו, נערים ילבינו פני זקנים וכו'. ר' נחמיה אומר דור שבן דוד בא בו, העזות תרבה, והיוקר יעות וכו' ונהפכה כל המלכות למינות, ואין תוכחה. תנו רבנן, אין בן דוד בא עד שירבו המסורות, עד שיתמעטו התלמידים וכו' עד שיתייאשו מן הגאולה (!). כביכול אין סומך ועוזר לישראל.

(ובדף צח) ר' אלעזר אומר וכו' וליוצא ולבא אין שלום. אף תלמידי חכמים, אין (להם) שלום מפני הצר. רב חנינא אומר אין בן דוד בא עד שיתבקש דג לחולה ולא ימצא. (הערת המעתיק: שמא יש בזה רמז לדורנו אשר כמה וכמה זקנים עניים כשהם חולים נבצר מהם לרכוש תרופות נחוצות, שהממשלה לא כללה אותן ב"סל התרופות" של קופת חולים, ומחמת קיצוצים מרושעים בקצבת "בטוח לאומי", סובלים החולים ואין ביכולתם להשיג התרופות. ע"כ). ר' חמא אומר עד שתכלה מלכות הזלה מישראל (פירש רש"י, "אפילו שלטונות קלה ודלה". הערת המעתיק: שמא יש בזה רמז לתלותינו בנשיאי ארצות הברית, הכובלים את ידינו מלפעול נגד הטרור. ע"כ), עם ממושך וממורט. אמר זעירי, עד שיכלו גסי הרוח מישראל. ר' אלעזר בן רשב"י אומר עד שיכלו כל שופטים ושוטרים מישראל (במסכת שבת דף קלט. הגירסא "שופטים ושוטרים רעים"). אמר ר' יוחנן אם ראית דוד שצרות רבות באות עליו כנהר, חכה לו. ואמר ר' יוחנן, אין בן דוד בא אלא בדור שכולו זכאי או כולו חייב (ואמר הגר"א בביאורו לתיקוני זהר, בנדפס דף 2511: "וודאי אופן השני"). וסוף דבר (דף צח ע"ב) התחננו שלשה אמוראים (עולא, רבה, ר' יוחנן) "ייתי ולא אחמיניה" (כלומר, יבוא והלואי לא אהיה נוכח לראות אותו).

דברי מהר"ל

ודאי כי הדבר מפתיע. אם רצונו של הקב"ה להיטיב אתנו, משום מה לו להכביד עול עלינו ולהרבות לפני זה בקושי צרותינו? מגדולי המעמיקים בהגות ישראל היה מהר"ל, ואף הוא הרחיב ביאור בסוגיא זו.

היסוד שעליו מעמיד מהר"ל לכל ענין הגאולה הוא כי "ההעדר קודם אל ההויה". "כי מלכות ישראל הקדושה שיש לה מדריגה אלוהית פנימית היא צומחת מתוך מלכות בלתי קדושה וכו'.וכן תמצא שהפרי כאשר הוא בלתי נשלם הוא בתוך הקליפה" ("גבורות השם", פרק יח). וממשיך מהר"ל:

"הארכנו בזה מאד כי הוא דבר גדול מאד, להבין הסיבה למה נתגדל משה רבנו בבית פרעה".
זאת אומרת צריכים לבער מהעולם את המשטר הישן, להוכיח כל אפסותו. רק אח"כ אפשר לגשת לבנין חדש, לחיובי יותר. וככל שהירידה קיצונית ותלולה יותר, כך השיפור והעלייה בולטים יותר.

"שקודם שיבוא המשיח ראוי שיהיה נמצא הפסד גמור, כיון שיהיה הויה חדשה כמו עולם חדש. שקודם זה הגיעו ישראל עד עפר, ועתה ירום קרנם עד שמי שמים" ("נצח ישראל", פרק ל"ה, עיי"ש שמבאר רוב מאמרי חז"ל שהובאו לעיל).
ועוד אומר:

"כי המשיח יהיה משלים כל העולם וכו'. ואם הדור כולו חייב והם בעלי העדר והפסד, וההעדר הוא קודם ההויה וכו'. כי הדור אשר יבוא בו המשיח הוא דור שפל יותר מכל הדורות" ("נצח ישראל", פרק לט, עמ' קסז).
ובספרו "חידושי אגדות" (ח"ג עמ' רו-רח) מבאר המאמרים, ומתחיל בלשון זו:

"שקודם שיבוא המשיח ראוי שיהיה נמצא הפסד גמור, כיון שתהיה הויה חדשה ויהיה כמו עולם חדש. שקודם זה הגיעו ישראל עד עפר, ועתה ירום קרנם וינשאו עד שמי שמים" עכ"ל.
ובכן לא רק שאין בצרות הנוכחיות שום אכזבה והפתעה לשוקדים בנאמנות על דברי חז"ל, אלא שהצרות עצמן הן משמשות מקור עידוד, כי הנה בקרוב מאד ה' בא לגאול את עמו מכל צורריו. למה הדבר דומה? לאשה המתקרבת ללדת, ככל שהצירים מתחזקים בעוצמתם, וככל שההפסקות שבין צירי לידה הן קצרות יותר, כך מתחזקת רוחה ושמחתה לקראת הישועה הקרובה.

דעת רמח"ל והגר"א 

גם רמח"ל כתב: "כך היא המדה ודאי, שאין לך מעשה קטן או גדול שאין תוכיות כוונתו לתיקון השלם וכענין שאמרו 'גל דעביד רחמנא, לטב עביד' (ברכות ס ע"ב) וכו' כי יודיע דרכיו הקב"ה לעתיד לעיני כל ישראל, איך אפילו התוכחות והיסורין לא היו אלא הזמנות לטובה, והכנה ממש לברכה" ("דעת תבונות", פסקא נד).

ועוד כתב: "אמנם הודיענו, שבזמן תקף עקבות משיחא לא יקשה עלינו אם הצדיקים נשפלים השפלה גדולה, ואם בני אדם צועקים ואינם נענים, וכל שאר הדברים שאמרו רז"ל 'בעקבות משיחא חוצפא יסגא' (סוטה מט:). כי כל זה נולד לפי שאין הצדיקים יכולים אפילו בזכותם לתקן הקלקולים ההם, כי השעה גורמת לכך, וכדי להוליד מזה התיקון השלם שיהיה אח"כ בגילוי יחודו ית'" (שם, פסקא קע, עמ' קצג).

וגם הגר"א כתב על סמל הגמרא (חגיגה יד ע"א): "דכל דוחקין דעבדין לישראל בגלותא מקרב פורקנא וכו' ולכן כל הקללות הן לטובתן לקרב הגאולה. 'ירהבו הנער בזקן', שאז ודאי אתי משיחא דבעקבות משיחא חוצפא יסגא. והענין של החוצפא ההיא כי מעמידין דיין ופרנס שאינו הגון. אבל 'זקנים יעמדו מפני נערים'. מי הכריחן לכך? אלא שגברה החנופה והוא אף בזקנים, ובכולם, גם בגדולי הדור. ואמרו (סוטה מא ע"ב) בשעה שהחניפו לאגריפס המלך נתחייבו וכו' כליה" (ביאור הגר"א למגילת אסתר, ע"ד הרמז, פרק א, פסוק ה)

ושם (אסתר א' פסוק א') כתב: "כי בכל בריה שבעולם הקליפה קדמה לפרי, כמו יעקב ועשו, ועשו יצא הראשון וכו'. וידו (של יעקב) אוחזת בעקב עשו, כי אף בעוה"ז יטול יעקב (שררה רק) בסופו והוא לימות המשיח, ולכן נקרא 'בעקבות משיחא' עכ"ל. וחזר על זה בביאורו לספרא דצניעותא "עקבות דמשיחא שאז קליפה קדמה לפרי והוא סוד ערלה שעל פום אמה, יתגברו הקליפות" (פ"א ד"ה וכאן נשלמו המלכים, דף 12).

דעת מרן הרב אברהם יצחק הכהן קוק

נאמן לתורתם של הראשונים, כתב הראי"ה קוק זצ"ל: "וכל הרעות שלנו, הם מתדמים לרעות, אינם נראים (רעות) כי אם לפי קוצר הקפתינו את הידיעה האמתית. אבל באמת הכל הם טובות גמורות, תתגלינה לעתיד בכל הדרם וכו' לפי הדיעה הנכונה התוריית, שכל אשר חפץ ה' עשה, אנו יודעים שכל הרעות הם מיועדים ממש לטוב" ("עין איה", ברכות, פ"ז פסקא לו, דף 221 והוסיף בזה שם בפסקא ב, דף 201 "וימצא שגם המעשים הטפלים" וכו').

וכתב עוד: "כי הסובר שיש בבריאה חסרון מוחלט, כבר הוא רחוק מהשגת דרכי ה' ית' העליונים, איך שפעלו (ו' מנוקדת חולם) תמים הוא. ואין לך רעה בעולם שהוכנה כי אם שיצא ממנו תכלית טובה. וציור הרעה אינו מושקף כי אם ע"פ השקפה קצרה פרטית, אבל בכללות הזמן והמציאות הכל מצטרף לטובה". ("עין איה" על מסכת פאה, פ"א פסקא ב', כרך על ברכות ח"ב עמ' 400).

בענין תכונת דורו של משיח האריך הרב בספר "אורות". ע"פ "מחשב" מצאנו שם שבעים וארבעה אזכורים על משיח ודורו (ובכלל ספריו, פרט ל"שמונה קבצים", מצאנו כחמש מאות אזכורים). בעז"ה נקוה לבאר קצת מהנושא זה ע"פ מרן הראי"ה במאמר נפרד. ושם ("אורות", עמ' ל"א) מלמדנו הרב: "הכל כלול, הכל פועל, לא יחסרו גם כל כחות השוללים, שגם הם מצטרפים להוציא כלי למעשהו כמו הכחות החיוביים". עכ"ל. נ"ל כי הרב מרמז כאן לדברי "מצודות" על משלי (טז, ד). כלומר מהרעות עצמן יצמחו לנו תועליות גדולות. אבל אין בכך להמנע ממצוות ההשתדלות, להלחם נגד הרע בכל יכולתנו. עולם המעשה איננו עולם המחשבה.

לא פחות מעשר פעמים קורא הרב לתקופתנו "אתחלתא דגאולה". הרי הם ב"אגרות" (ח"א עמ' עד; ח"ב עמ' קעו; ח"ג עמ' קנה, קסט, קצט, רכו; ח"ד עמ' סב, קכט) "גנזי הראי"ה, עמ' 744 "ברכה ועידוד לישוב א"י על טהרת הקודש"; "מאורות הראי"ה" (חנוכה, עמ' רנג). וב"מאמרי הראי"ה" (ח"א עמ' 153).

זיהוי מפורש על תקופתנו כתקופת משיח, כתב הרב בשנת תרנ"ח (1898) במאמר על חידוש הסנהדרין. "ומשיחא נקרא ג"כ מעת שישובו ישראל לבצרון (הערה: ביטוי ע"פ זכריה ט, יב) שהוא שורש ביאת המשיח. אע"פ שלא תהיה עדיין הגאולה בשלימותה, הכל הולך אחר העיקר, שהוא דורו של משיח שהוא חותם מעלתן וגדולתן של ישראל" (מאמר מובא ב"אוצרות הראי"ה", מהד' שנת תשס"ב, ח"ב עמ' 236. והאריך בזה הרב ב"עין איה", פ"ט פסקא רפט, דף 372 בנדפס, ומקורו ב"קול התור" המיוחס לגר"א).

אם נעיין בלשונו בשנת תרע"ח (1918) נשמח לקראת דבריו: "כן, אתחלתא דגאולה ודאי הולכת ומופיעה לפנינו. אמנם לא מהיום התחילה הופעה זו, רק מאז התחיל הקץ המגולה (סנהדרין צח ע"א) להגלות, מעת אשר הרי ישראל החלו לעשות ענפים ולשאת פרי לעם ישראל אשר קרבו לבוא, התחילה אתחלתא זו. ועיני כל חודר ברוח דעת היו תמיד נשואות כי יד ה' הנוהגת כל מסיבות (דורים) (דורות) תפליא פלאותיה להביא את ההתחלה הזאת למעלה יותר רוממה. והפלא הזה קם ויתא (תרגום: ובא) בימינו לעינינו, לא ע"י מעשה אדם ותחבולותיו, כי אם ע"י נפלאות תמים דעים, 'בעל מלחמות ומצמיח ישועות'. ודאי קול דודי דופק (הערת רצי"ה: עיין שיר השירים ה, ב. וספר הכוזרי, ח"ב פסקא כד). ואור ה' אחד, המנהל בחכמתו חסדו וגבורתו את גלגלי התולדה (תרגום: ההיסטוריה), כשם שהוא מנהל את הליכות כל צבאות עולמים וכל סדרי היקום כולו" ("אגרות" ח"ג עמ' קנה).

ואמנם יש מקומות שם הרב מסתייג ומכנה למצבנו (באדר, שנת תרצ"ה): "אתחלתא כל שהיא לאתחלתא דאתחלתא לגאולה" ("מאמרי הראי"ה", ח"א עמ' 153). אבל הבדלי ביטוי אינם משנים את עצם הענין, שאנו כעת בשלב של יציאה מהגלות. ולכן, גם כאשר הרב ראה בדורו ירידות רוחניות קשות, הוא לא נרתע מקביעתו הנ"ל. וכך כתב על המורדים בתורה שבדורו:

"מקובלים אנו שמרידה רוחנית תהיה בארץ ישראל ובישראל, בפרק שבהתחלת תחית האומה תתעורר לבוא. השלוה הגשמית שתבוא לחלק מהאומה, אשר ידמו שכבר באו למטרתם כולה, תקטין את הנשמה. ויבואו ימים אשר תאמר אין בהם חפץ. השאיפה לאידיאלים נשאים וקדושים תחדל, וממילא ירד הרוח וישקע, עד אשר יבוא סער ויהפך מהפכה וכו' וכו'. וזאת הנטיה כשתוולד, תדרך בזעם ותחולל סופות. והם הם חבלי משיח אשר יבסמו את העולם כולו ע"י מכאוביהם" ("אורות", עמ' פד). (והרצי"ה ציין מקור לדברים אלו בספרי, פרשת האזינו, פסוק "שמנת עבית כשית").

הרב אברהם קוק כתב מאמר מלא חן בשם "להוסיף אומץ" ("מאמרי הראי"ה", עמ' 72-73) בו ממשל משל על כורים באדמה למצוא מעיין מים. ובתחילת מלאכת החפירה מוצאים שפורץ שטף מים דלוחים, מעורבים ברפש וחול. חלק של המתייאשים פורשים ממלאכת החפירה בטענה "כל יגיעתנו לריק, ומה בצע בעמלנו?" ולעומתם, באו המתחזקים במלאכתם, המעוררים את הנרפים ומעודדים אותם: "מדוע אינכם שמים על לב כי רק מפני שעדיין לא באנו עד העומק הרצוי, אשר שם המים הצחים משיבי נפש זורמים, בשביל כך הננו רואים כעת עדיין המים דלוחים? על כן אחי, במרץ אדיר יותר, בכחות כבירים יותר, נחדש את מפעלנו הגדול" וכו' וכו'.

וכאשר בא הרב במאמר ההוא לפרט את הנמשל לענין הליקויים הרוחניים שאנו מוצאים בדרכנו הלאומי, הוא מנמק: "לא נכחיש את החוש, לא נאמר שכל מי הבאר אשר חפרנו מים צלולים הם גם כעת. אבל בשום אופן לא יקשיב ישראל לקול מייאשיו, לקול מהירי לב, הבאים כעת להחליש ידים רפות, במקום שחובת קודש קדשים הוא לחזקן. אם הזרם התחתיתי של העבודה הבנינית אשר לארץ ישראל, עדיין לא כולם מראה טהור להם, מה היא התשובה אשר אנחנו חייבים להשיב על השאלה הזאת? רק אחת היא אמרתנו עליה: התחזקו הכורים, הוסיפו להעמיק. כל החיל אשר נגע ה' בלבו, כל אשר לא קרב עדיין אל מלאכת הקודש של בנין הארץ ותחיית האומה וראשית מצעדי גאולתה, ירוץ כגיבור אורח, ויבוא אלינו לעמוד כל אחד במקצועו וכשרונו בשורת העובדים וכו' וכו'. ובת קול עתידה להיות מפוצצת בראשי ההרים ואומרת "כל מי שפעל עם אל יבוא ויטול שכרו" (מדרש ויק"ר כז, ב). נוסיף להעמיק את באר התחיה ברוח ובחומר" וכו' וכו'.

(והרב מסיים דברים בענין הרחבת ההתנחלויות, והרחבת חיי תורה) "נעסוק במרץ מלא חיים, בגבורת נשמה, בהקמת השוממות, בהרחבת הגבולים, בבנין הערים והכפרים, ויחד עם זה נתאמץ להרבות אור תורה בארץ חיינו להגדילה ולהאדירה וכו'. והתנועה הלאומית כולה תצא על ידינו מידי עבי טיט של המעטפה החילונית שלה" (מאמר זה שנכתב בשנת תרצ"ב, הובא ב"מאמרי הראי"ה", עמ' 72-73).

פשוט הדבר שהרב קוק לא היה נאיבי. הוא היה פקח וידע מה שלפניו. אלא בניגוד לכמה מהחוג החרדי הרוצים תוצאות מבריקות ומהר, הרב היה מתון ומחושב וידע כי כל פעולה גדולה באה אחרי ההכנות הדרושות. ועל התופעות השליליות אשר אח"כ ועל ידיהן באה האורה, הרי כתב הרב בעשרות מקומות (עיין רשימה "אוצרות הראי"ה", מהד' תשס"ב, חלק חמישי, עמ' 70, ערך "כפירה"). דוקא הרב, שהיה תלמיד חכם עצום, הכיר כל מקורות שהובאו בחז"ל בנידון זה, ולכן הוא דוקא התעודד ממה שראה דבריהם מתקיימים. יש בזה מעין תגובת רבי עקיבא כאשר ראה שועל יוצא מבית קודש הקדשים (מכות כד ע"ב). וגם מה שהוגד מראש בזוהר (ח"ג דף קכה ע"ב) בענין נשמות פגומות שהם מסיטרא דערב רב, והם הם שופטים ומנהיגים השליטים על ישראל ומוליכים לישראל שולל, הזכיר הרב מושג זה ב"אורות הקודש" (ח"ג דף לד). וזוהי רוח הקודש של מחבר הזוהר, שמאורעות דורנו מוכיחים שרוח ה' כוננה בו. והא כיצד יבוא מי שאיננו מבין במקורות ויכחיש את תכניתו של הקב"ה?

סיכום

החושך הנורא המכסה לארץ בימים הללו לא צריך לייאש אותנו. כאשר הקב"ה רצה להמתיק את המים המרים, הוא ציוה למשה להטיל שם עץ הרדופני כי ה' ממתיק המר ע"י מר (תנחומא, בשלח, פסקא כד). וכאשר חזקיה היה חולה, אמר ישעיה למרוח שם דבש תאנים, שהוא בדרך כלל מזיק לשחין (שם). אלא כך דרכו של הקב"ה.

דברי הרב דלהלן הם מאירי עיניים שנכתבו בשנת תרצ"ד (גם אחרי רשעות של ריב אחים במשפט סטבסקי): "כל דבר שכח האלוהי העליון מופיע בו יותר, הרי הוא צריך הסתרה יותר גדולה, כדי שהמצב יביא שיוכלו עיני האדם להיות נהנים מזיו האורה ולא יכהו העיניים מרוב ההשפעה האורית. אחת מההופעות שהאורה העליונה השמיימית מופיעה בהן על הארץ קשורה באורו של משיח, שהוא אור הגאולה. מראשית צמיחתה של אורה זו היא היתה לוטה מאפלים עד בלי להכיר איזה אור מתנוצץ ממנה. (ומביא הרב זצ"ל דוגמא ממשיחיותו של המלך כורש, המלך שהחמיץ, עיין ראש השנה ג ע"ב, ד ע"א בענין כלבתא) וכו'. ובימינו אלה אין שום ספק שעוד הפעם אורו של משיח, אור של גאולה בבחינת תעלומה מופיע ומתנוצץ לפנינו, ומרוב הזוהר המעולף בעיקרו בעובי החושך, עד כדי הסתרה נוראה, שהיא הולכת ונמשכת מאז אשר דיבר ה' אל (משה) הרועה הנאמן (בהר סיני, שמות יט, ט) ללמד לדורות, כי העב הענן המסתיר את האור העליון הרי הוא הוא הענן המכין את ההתגלות של אורו. וכל הקשורים בקדושת ישראל, וקדושתה של תורה, שהיא לעד (ע' מנוקדת פתח) ולעולם מקור הגאולה, יבינו וידעו כי מעב הענן המסתיר את האור האלוהי, תצא אורה אשר תופיע על הנשמות כולן, על כל ישראל, ומהם על כל העמים". (ומאריך שם,ומסיים דבריו:) "ומאופל וממסתור, 'עיני עוורים תראינה' (ישעיה כט, יח) באור החדש אשר יופיע על ציון ועל מקראיה" ("מאמרי הראי"ה", עמ' 170-171).

נכון שהיו בעיות רוחניות והסתבכויות שונות שהחמירו יותר ויותר בדורו של הראי"ה, מני אז בואו ארצה בשנת תרס"ד ועד סוף ימיו בשנת תרצ"ה. אבל הרי נשאר נאמן להדרכתו כי אנו בשלבי גאולה. כי הגיע לדעתו זאת לא מפני שיפוט אישי והערכת מצב לפי ראות עיניו. אלא אמר את דברו ע"פ הנחיות חז"ל שהגידו לנו מראש כי כך היא דרך הגאולה, ולא יכול להיות אחרת! ולפני סוף הלילה בא חושך כבד המעיק ביותר. ואח"כ בא תור האורה. והרי הוכחנו זאת על פי כמה מאמרי חז"ל, ודברי מהר"ל, רמח"ל, גר"א והרב קוק, כדלעיל.

Can A Secular Government Be Part Of The Geula Process?

1.הגאולה אינה תלויה בתשובה

אנו רואים שהקמת המדינה ושלטונה הם דווקא ע"י אנשים פורקי עול תורה ומצוות שהולכים נגד התורה, כפי הנאמר בסוף מסכת סוטה שבעיקבתא דמשיחא... מלכות תיהפך למינות. וכן מִקוֹם המדינה חלה הידרדרות רוחנית גדולה בחלק גדול מעם ישראל כתוצאה משלטון זה. ולכאורה, איך הדברים עולים בקנה אחד מה שאמור להיות לפי דרך התורה?

בכדי לענות על שאלה זו, נחזור לדברי הגר"א על תיקוני זוהר שכותב: "והוא יהיה פקידה כמו שהיה בבית שני בימי כורש". בסוף גלות בבל, כשעלה עזרא הסופר עם עם ישראל לא"י ובנו את ביהמ"ק, היו אלה יהודים עובדי עבודה זרה ונשואים לנוכריות, ואלה הם אשר עלו לארץ ובנו את ביהמ"ק, ורק לאחר שנבנה ביהמ"ק התחיל עזרא להוכיח את העם על מעשיהם ולהחזירם בתשובה. והסיבה לעיכוב זה כדי שלא יהיה קטרוג בשמיים על חזרת עמ"י לארץ ועל בניית ביהמ"ק, שכן כאשר רואָה הסיטרא אחרא שהדבר נעשה ע"י עובדי עבודה זרה וכו' אינה מקטרגת בחושבה שזה איננו מצד הקדושה, ואחר ששבו לארץ ובנו את ביהמ"ק, אז כבר אין חשש לקטרוג ולכן התחיל עזרא להוכיח את העם.

כמו אז כן היום, הקב"ה שהוא אל נורא עלילה גרם לכל התהליכים האלו להיעשות ע"י יהודים רחוקים מתורה ומצוות כדי שלא יהיה קטרוג על זה בשמיים. ב"ה זכינו בעשרים שנה האחרונות לחזרה בתשובה גדולה בעמ"י ועוד היד נטויה.

על נקודה זו כתב גם הגאון הרב חיים בן-עטר זצוק"ל זיע"א ב"אור החיים" הקדוש בפרשת בלק בביאור הנבואה של בלעם על אחרית הימים ואלו דבריו: "יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו (סנהדרין צ"ח ע"א) שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר (ח"א קי"ט), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר (זכריה ט', ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור: והוא מה שאמר כאן, כנגד גאולת בעיתה שהיא באמצעות זכות ישראל, שרמז במאמר אראנו ולא עתה, אמר דרך כוכב, שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא, כאמור בספר הזוהר (שם) וכנגד גאולת בעתה, שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב, אמר וקם שבט מישראל, פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ד', י"ד) ושפל אנשים יקים עלה, שיבוא עני ורוכב על חמור, ויקום וימלוך, ויעשה מה שנאמר בסמוך." הרי אנו רואים מדברי "אור החיים", שאנו בתקופת גאולה של בעתה ולכן אלה שיגרמו לגאולה זו יהיו אנשים שפלים שנאמר: "ושפל אנשים יקים עליה".

רואים אנו מדברי חז"ל הקדושים שהקב"ה פועל בצורה מכוונת ונסתרת על מנת שנגיע לגאולה השלימה ועל דברים אלו אמרו חז"ל: "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם". ולכן צריך להבדיל בין שלטון הערב רב הכפרני שהקים את המדינה לבין תהליכי הגאולה והניסים הגדולים שעשה ועושה עמנו הקב"ה, ועל זה צריך לשמוח ולהודות (אבל לא בדרך של הכופרים...) ולקוות לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.

במסכת סנהדרין דף צ"ז ע"ב מובאת מחלוקת תנאים האם גאולה תלויה בתשובה. דעת רבי אליעזר היא שגאולה תלויה בתשובה, ואילו לפי דעת רבי יהושע יתכן ותבוא הגאולה גם אם עם ישראל לא ישוב בתשובה. ומסיימת הגמרא את הסוגייא במילים: "ושתק רבי אליעזר."

הראשונים והאחרונים, וביניהם: הרס"ג, רש"י, רמב"ן, רד"ק, מהרש"א, מהר"ל, רמח"ל, "אור החיים" וה"חפץ חיים", זצוק"ל זיע"א, הבינו מלשון זו של הגמרא שנפסקה ההלכה כרבי יהושע והגאולה לא תלויה בתשובה, וראו בהמשך עמוד זה דברי הגר"נ פרידלנדר זצ"ל. כלומר, יכולה הגאולה להתרחש גם כאשר המצב הרוחני של עם ישראל אינו מושלם.

וכך כותב הגר"א: "בכל דור יש קיצים לפי עניין התשובה והזכויות המיוחדים לאותו דור, אבל קץ אחרון לא תלוי בתשובה אלא בחסד, כמו שכתוב "למעני למעני אעשה" (ישעיה מ"ח, א') וגם בזכות אבות, וזה שאומרים וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" ("אבן שלמה' קמ"ז, וכן ב"תיקוני זוהר" תיקון כ"ב, ועיין "מעייני הישועה" לר"מ קצנלבויגן עמ' 15). במקום אחר אומר הגר"א, כי הגאולה תבוא "בדור שכולו חייב" ('ביאור הגר"א לתקוני זוהר' קכ"ז).

גם תלמידי הגר"א ותלמידי תלמידיו, וכן מקובלים נוספים מבית מדרשו של הגר"א, כותבים מפורשות שגאולה לא תלויה בתשובה, ורבים המקורות לכך (ועיינו בספר 'אחרית כראשית' - מאמרי גאולה מהרמח"ל והגר"א). נביא לדוגמא את דבריו של הגאון הרב יוסף זונדל מסלנט זצוק"ל, שהיה מתלמידיו המובהקים של הגר"ח מוולוז'ין, ואף עלה ארצה ע"פ ציוויו. ר' יוסף זונדל היה מחובבי ציון הגדולים, וראה בבניין הארץ את תחילת הגאולה. את דבריו על סוגיה זו של גאולה ותשובה, מביא תלמידו, הרב נתן פרידלנד (בספרו 'יוסף חן' דף כ"ז), וזה לשונו: "אחרי המחלוקת הנ"ל (האם גאולה תלויה בתשובה) חתמה הגמרא שם 'ושתק רבי אליעזר'. ואמר לי מו"ר (ר' יוסף זונדל) תנצב"ה כי שתיקה כהודאה דמיא, דאל"כ למה צריכה הגמרא דווקא פה לסיים 'שתק ר"א' דלא כהרגיל, אלא רק להודיע שהודה לר"י (שגאולה לא תלויה בתשובה) והראה לי ב'פרקי דר"א' שהודה ר' אליעזר בפירוש, נמצא רב יחידאי שהדבר תלוי בתשובה (עיינו סנהדרין צ"ז ע"ב), ואחרי תיבות "ושתק רבי אליעזר" הביאה הגמרא תכף ומיד על זה: "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא", היינו על כל הנ"ל, כאומר: אין תשובה מעכבת ואין קץ מעכב, כי אין קץ בדבר רק זה הקץ המגולה, כאשר בכל זמני הכושר יתקרבו ישראל לבוא אל ארץ הקדושה של נחלת שדה וכרם והארץ תתן להם יבולה בשפע רב זה הוא הקץ המגולה, וזה הוא דור שבן דוד בא (כי סתמא דגמרא כתבה שם 'ואמר רבי אבא' בוא"ו אף שלא נזכר שם ר' אבא מקודם, לומר שר' אבא סובב הולך על כל דברי התנאים והאמוראים שם").
וז"ל מרן הגאון הרב שלמה אליישיב זצוק"ל: "גאולה העתידה אינה תלויה בזכות ומעשים כלל... וכן מורה כמה פסוקים ביחזקאל ל"ו ל"ז. מבואר שם כמעט בפירוש שהגאולה האחרונה אינה תלויה בתשובה ומעשים טובים כלל" ("הקדמות ושערים" ל"לשם שבו ואחלמה" שער ו' פרק ט'). למפרע, כולנו רואים כיום את התקיימות דעת רבי יהושע; אנו נמצאים בתהליך גאולה למרות המצב הרוחני הקשה שאנו רואים בעינינו.
חשוב להדגיש נקודה זו, משום שרוב אלו הטוענים שאיננו ב"אתחלתא דגאולה", הוכחתם היא מהמצב הרוחני של העם, וסבורים הם כי גאולה תלויה בתשובה (עיין למשל ב"ויואל משה" עמ' נ"ו, צ"ב, ק', ק"ב, ועין 'פרדס חב"ד' גיליון12 , עמ' 240). אך כאמור, מסקנת הגמרא, כפי שהבינו רוב גדולי ישראל, היא שאין הגאולה תלויה בתשובה. וממילא גם כאשר המצב הרוחני קשה מאוד תוכל להתרחש הגאולה.

הדברים עולים בקנה אחד עם דברי גדולי עולם להלן בהקשר לשיתוף פעולה עם רשעים בבניין הארץ כי בגלל שהגאולה אינה תלויה בתשובה, מדינת חילונית שמובלת בידי רשעים יכולה להיות חלק מתהליך הגאולה ואז חובה להיות שותפים במהלך הגאולה וכך היא מדינת ישראל, ומה גם שהחילונים הם לרוב תינוקות שנשבו:

מרן הגאון ר' אליהו גוטמאכר מגריידיץ זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה) שהיה מתלמידי מרן הגאון הרב עקיבה אייגר זצוק"ל ונודע כאחד מגדולי הדור וכן כבעל מופת. אמנם הוא נפטר 7 שנים לפני תחילת העלייה הציונית הראשונה, אך דעותיו והשקפתו ביחס ליישוב א"י מתאימים לדעה הדתית-לאומית כפי שנראה בדבריו להלן. מדבריו: 'אצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות שתהיה התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך... ויש לראות גודל התכלית בזה שהקליפה גוברת גם בצדיקים היותר גדולים לבטל הטוב הזה.' (במכתבו לגאון הרב חיים אלעזר ווקס זצ"ל מפיוטרקוב שנדפס בשו"ת "נפש חיה", סוף סימן א')



מרן הגאון הרב צבי הירש קלישר מטהורן זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה) שהיה מחשובי תלמידי ר' עקיבא אייגר והגאון הרב יעקב ליברבוים מליסא זצוק"ל. משנתו לגבי יישוב הארץ ב"דרישת ציון" ו"אמונה ישרה". הוא כתב כתב: 'נמצאים שם בא"י רבים אשר אור התורה לא זרח למו, ורוצים בכל לב לבקש עבודת האדמה, ואדרבה המה יחזיקו את לומדי התורה תשושי הכוח אשר תורתם אומנותם'.

מרן הגאון ר' חיים ישראל מורגנשטרן מקוצק-פילוב זצוק"ל (ת"ר-תרס"ה) - נכד הגאון ר' מנחם מנדל מקוצק זצוק"ל, שמתרל"ג החל לכהן כאדמו"ר בקוצק ואחרי כן בפילוב. משנתו הציונית בספרו "שלום ירושלים". כתב ב"שלום ירושלים", סימן א': '...שאף כי העוסקים אינם צדיקים כ"כ, כבר למדנו אשר מהאנשים הפשוטים מבני ישראל, ימצא בהם הקב"ה קורח רוח ולפעמים יותר מן הצדיקים הגמורים, ואין אתנו יודע במי חפץ ה' יתברך לקדש שמו על ידו במהרה וזכות מי תגדל יותר בזה...'

מרן הגאון הרב עקיבא יוסף שלזינגר זצוק"ל (תקצ"ז-תרפ"ב) - תלמיד הגאון ה"כתב סופר" זצוק"ל וחתן הגאון הרב הלל ליכטנשטיין זצוק"ל, תלמיד הגאון ה'חת"ם סופר' זצוק"ל וחברו של הגאון הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר, ראב"ד ממרגרטן בטרנסילבניה, (המהריא"ץ) זצוק"ל שהיה גם הוא תלמיד החת"ם סופר. מדבריו: "מי הם החייבים, המתחדשים או המתקדשים, יגיד לנו המשיח, כי אין אנו יכולים לדעת אם אלה שקוראים אותם פושעים, אבל בכל נפשם ובכל מאודם עובדים בעד ציון. מה היו צריכים כבר לעשות אלה מסדרי חצות בעד ציון? לכל הפחות לקיים 'ציון במשפט תפדה'. מפני זה יכול להיות שאלה יש להם זכות יותר גדולה, כי הם רק תינוק שנשבה לבין הגויים."

מרן הגאון ישראל אליהו יהושע טרונק מקוטנה זצוק"ל (תקפ"א-תרנ"ג) מגדולי הפוסקים שהתפרסם בשו"ת "ישועות מלכו". תמך בהיתר המכירה בשמיטה ובאתרוגי א"י כנגד אתרוגי יוון ואיטליה. כך כתב על העלייה הציונית הראשונה: "העלייה לארץ ישראל מצווה גדולה היא... אין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה ונאמר 'עוד אקבץ עליו לנקבציו', ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה, הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים." (בשו"ת, חלק יו"ד, סימן ס"ו)

מרן הגאון הרב נצי"ב זצוק"ל (תקע"ז-תרנ"ג) - דבריו על העלייה הראשונה: "ראה ראינו כי היה ה' את רוח עמו ישראל... להתיישב נחלות שוממות בארץ הקדושה ולכונן שם מושבות לנדחי ישראל, וקול ה' דופק על פתחי לבבנו לאמר: 'פתחו לי פתח בפעולתכם, כי הגיעה השעה אשר לא ייאמר עוד על ארץ ישראל עזובה ואין דורש אותה ועתה סרה מעליכם קללת ה' שתהיה הארץ שוממה' ובא דבר ה' בכריתת ברית לאמור: 'והארץ אזכור'."

"וכמו שהיה בימי עזרא הסופר נושאי נשים נוכריות... מורגלים בחילול שבת ולא ידעו את התורה כלל, כל אלה נתקבצו והכינו את יישוב הארץ בערים עד שאחרי כן נתמלאה הארץ בבניה, כך עלינו להתעורר לקול רצון ה'... בכל מקום אשר אחינו מפוזרים שם... ובכל סוגי ישראל." (שני הקטעים האחרונים מ"שיבת ציון" ח"ב, עמ' 6-5)

מרן הגאון הרב יוסף זכריה שטרן משאוול זצוק"ל (תקצ"א-תרס"ד) - חתנו של הגר"מ גימפל-יפה מגדולי הדור שהתפרסם כרבה של שאוול וכמחבר "זכרון יהוסף". בשיחה עם הרב שמואל הכהן קוק זצ"ל, אחיו של מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל, אמר הרב שטרן: "חופשים, כופרים, מה יהיה עם השמיטה, הכול אלו פרטים שלא משנים את עצם הדבר. כולם חייבים להיות ציונים, לעסוק ביישוב ארץ ישראל!"

מרן הגאון הרב יצחק צבי ריבלין זצוק"ל (תרי"ז-תרצ"ד) - הוריו, הגאון הרב בנימין זצוק"ל, ראב"ד טאלאצין ורייזל היו נכדי הגאון הרב משה ריבלין זצוק"ל, "המגיד משקלוב", שהיה ממנהיגי האשכנזים בירושלים, בן הגאון הרב הלל משקלוב זצוק"ל, מחבר "קול התור" ותלמיד מרן הגר"א מוילנה זצוק"ל זיע"א. למד אצל אביו ובישיבת וולוז'ין כאביו. כונה בישיבה 'העילוי מטולצ'ין' או 'הש"ס החי'. אשתו, אם חמשת ילדיו, התנגדה לרצונו לעלות לארץ, והוא נתן לה גט ועלה יחידי בתרמ"ד. גם בין גדולי ירושלים התבלטה גאונותו המופלגת, בייחוד בבקיאותו הנפלאה בש"ס ופוסקים ובשקידתו העצומה. הוא ידע היכן נמצא כל דבר שבש"ס במידה מדויקת יותר מב'מסורת הש"ס'. כוח תפיסתו היה עצום, עד שהיה יכול להגיד במהירות את מספר המרצפות שבחדר או מספר האבנים שבבנין. היה מגדולי ירושלים וממנהיגי ה"מזרחי" ובתרס"ג ראש מייסדי סניף ה"מזרחי" בירושלים שהיה הראשון בארץ. באחת מדרשותיו שנערכה ע"י חברת "ישוב ארץ ישראל", הדגיש הגרי"צ שחובה עלינו ליתן כבוד לכל חברות המשתדלים ברעיון הזה ולקרב את החופשים. והתריע נגד המסרבים לעלות, בהזכירו את היראים שלא רצו לעלות מבבל לא"י בימי נחמיה בעטיים של אלה שהיו דורכים גתות בשבת, וע"י שיטה זו גרמו לנו את הגלות המרה הזאת: "גם המרגלים היו גדולי הדור אז וטעו ועי"ז מתו יותר מחצי מליון יהודים. עיקר מצוות ישוב א"י היא בנין ונטיעת אדמתה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה - עלינו להתעורר מלמטה, ואז תהיה התעוררות מלמעלה, ועלינו לתקן את עוון המרגלים ואח"כ ירחם ה' את יעקב." ('מוסד היסוד' עמ' 61 ועמ' 292).

מרן הגאון הרב אברהם אזולאי זצוק"ל (ש"ל-ת"ד), סבו של הגאון החיד"א זצוק"ל ובעל "חסד לאברהם", לגבי ארץ ישראל והיחס לאנשים שאינם שומרי מצוות החיים בארץ מתאימה להשקפה הדתית-לאומית וכך כתב בספרו המפורסם: 'כל הדר בא"י נקרא צדיק הגם שאינו צדיק כפי הנראה לעיניים, כי אם לא היה צדיק הייתה הארץ מקיאו... וכיוון שאין הארץ מקיאו, בהכרח הוא נקרא צדיק, ואף אם הוא בחזקת רשע.' (מעיין ג', נהר י"ב)

וכן כתב בסגנון אחר מרן הגאון הרב משה חגיז זצוק"ל (תל"ב-תק"י): ''כי יצאה הגזרה מלפניו יתברך כי כשם ש"כל האנשים הרואים את כבודי'... אני גוזר עליהם שלא יראו את הארץ, כך לדורות הבאים, כל מי שמוציא לעז על הארץ ילקה בגופו וייכנס בעונש זה, היינו 'וכל מנאצי לא יראוה' דקאי על העתיד ג"כ.' ("שפת אמת" דף ל"ב, ב' במהדורת וילנה תרל"ו)

וכן הגאון הרב החפץ בעילום שמו מאוהל זצוק"ל שנפטר בתרכ"א, וחיבר בעילום שמו את הספר "נחלה לישראל", ולאחר כ-40 שנים שבהן כיהן כרבה של אוהל ועלה לארץ, דעתו ביחס ליושבי הארץ מתאימה לדעה הדתית-לאומית: הוא מביא דברי החסד לאברהם ומוסיף עליהם שאין אנו יכולים להבין בעינינו הגשמיות את יושבי א"י ולכן "אין אנו יכולים לדונם ולבזות אישים פרטיים וכל שכן הכלל, אפילו אנו רואים מהם אשר לא הוטב בעינינו ולא טוב עשה בקרב עמיו" (דבריו מובאים ב"אם הבנים שמחה", עמ' כ"ג במהדורת "קול מבשר" לאחר דברי ר' משה חגיז וה"חסד לאברהם" הנ"ל).

2. גאולה בדרך הטבע

אנו רואים בבירור ממקורות חז"ל שהגאולה תבוא או לפחות יכולה לבוא בדרך טבעית במצב של העם לא יכול לזכות לדרך ניסית, וממילא מדינת ישראל הציונית החילונית יכולה להיות נקודת ההתחלה של תהליך גאולה טבעי עד זמן הגאולה השלמה, ובפרט שראינו שהגאולה אינה תלויה בתשובה, וכאמור לעיל.

"אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעיהו ס') 'בעתה', וכתיב, 'אחישנה'! זכו - 'אחישנה', לא זכו - 'בעתה'."
"אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז') 'וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה', וכתיב (זכריה ט') 'עני רוכב על חמור'! - זכו - 'עם ענני שמיא', לא זכו - 'עני רוכב על חמור'." (מסכת סנהדרין צ"ח, ע"א)

"רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעה קימעה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? (מיכה ז) 'כי אשב בחושך ה' אור לי' (מיכה ז', ח'). כך בתחילה 'ומרדכי יושב בשער המלך' (אסתר ב', כ"א) ואחר 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס' (שם ו', י"א) ואחר כך 'וישב מרדכי אל שער המלך' (שם ו', י"ב) ואחר כך (אסתר ח) 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות' (שם ח', ב') ואחר כך 'ליהודים היתה אורה ושמחה' (שם פסוק ט"ו)." (ירושלמי ברכות פרק א', הלכה א' [דף ד' ע"ב]; שם יומא פרק ג', י"ב; תהילים רבה [בובר], מזמור כ"ב; שיר השירים רבה [וילנה] פרשה ו', פסיקתא י' על הפסוק "מי זאת הנשקפה כמו שחר" [שיה"ש ו', י']; ילקוט שמעוני תהילים, פרק כ"ב, רמז תרפ"ה - בהבדלי נוסח מסוימים)

"כתוב אחד אומר 'מגדול' ('מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו', שמואל ב', כ"ב, נ"א), וכתוב אחד אומר 'מגדיל' ('מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו', תהילים י"ח, נ"א). רבי יודן אומר: לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת, אלא קמעא, קמעא. ומהי 'מגדול'? לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל. עכשיו הם שרויים בצרות גדולות, וכשתבוא הגאולה בבת אחת, אינם יכולים לסבול ישועה גדולה... לפיכך היא באה קמעא, קמעא, ומתגדלת והולכת לפניו." (מדרש "שוחר טוב" י"ח, ל"ו)

" 'רבי יהודה פתח ואמר: "מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות"… מי זאת הנשקפה? אלו הם ישראל, בזמן שהקב"ה יקים אותם ויוציאם מן הגלות, אז יפתח להם פתח אור דק מדק וקטן מאד. ואחר כך פתח אחר מעט גדול ממנו עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים, הפתוחים לארבע רוחות העולם. וכן כל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, הכל כן הוא, ולא בפעם אחת. [בדומה] לאדם הנתון בחשך, ותמיד בחשך היה משכנו, שבעת שרוצים להאיר לו צריכים לפתוח לו תחילה, אור קטן כפתחו של מחט ואחר כך מעט גדול ממנו, וכן בכל פעם, עד שמאירים לו כל האור כראוי. כך הם ישראל… האור שלהם הולך ואור מעט מעט עד שיתחזק ויאיר להם הקב"ה… והכול שואלים עליהם ואומרים: "מי זאת הנשקפה כמו שחר" - "שחר" הוא שחרית הבוקר, דהיינו החשיכה התחזקת שטרם אור הבוקר, וזהו אור הדק מדק, ואח"כ "יפה כלבנה" כי הלבנה אורה מרובה יותר משחר, ואח"כ "ברה כחמה" אשר אורה חזק המאיר יותר מלבנה, ואח"כ "איומה כנדגלות". (תרגום לעברית מהזוהר וישלח ח"א דף ק"ע, א' על הפסוק "שלחני כי עלה השחר" [בראשית ל"ב, כ"ו]).

Help With Pidyon Shvuyim

There is a Jew who is a chashuv Talmid Chochom and Marbitz Torah who is languishing in jail for a significant period of time already. His crime was that he helped people in distress - but in an illeagal way. I am not judging him or his actions but I do have compassion for a suffering person. For the last couple of years he has donated large sums of money so that people in my neighborhood could afford matzos and grape juice for the seder. 

Today he is having a hearing to determine whether his sentence will be reduced. PLEASE DAVEN AND SAY TEHILLIM FOR RAV MORDECHAI GIMPEL BEN CHAYA AVIGAIL. 

Thank you.

Is Torah A Song?

לע"נ התינוק חיים גבריאל בן ידי"נ הרב אהרן חנינא הכהן 

The gemara [Sotah 35] says that Dovid was punished because he called the Torah "zmiros" as the pasuk says in Tehillim "זמירות היו לי חקיך בבית מגורי". What was the problem?? The Torah itself calls the Torah a song כתבו לכם את השירה הזאת??!!! Here are various possibilities:

Rebbe Tzadok answers that the word shirah doesn't mean "song". 

...דהתורה ציור ודפוס כל מעשה בראשית, כמו שאמרו בבראשית רבה (א, א), כי הוא מקור החיות של כל חלקי הנבראים כלליהם ופרטיהם וכל שינוייהם אחד לא נעדר שלא יהיה חלק עצמות חיותו בתוך דברי התורה... וזה ענין "כתבו וגו' השירה" (דברים לא, יט), ורצה לומר כל התורה כולה, ואינו לשון זמר ושיר, דעל זה נענש דוד המלך ע"ה כמו שאמרו בסוטה, רק הוראת שיר דבר המקיף סדר והיקף איזה ענין, כמו: כל בעלי השיר יוצאין בשיר (שבת נא ע"ב). וכן זמר וניגון מקיף כל חלקי התנועות וסדורם. ושירת האזינו מקפת כל הקומות לבני ישראל בכל הדורות וסדר ההיקף הזה נקרא שירה. וכל התורה כולה כוללות סדר היקף כל החיים אשר על פני האדמה סדר חיותם של כל פרטי הנבראים על כן נקרא שירה.


(רבי צדוק מלובלין, דובר צדק, אות ה דף ג ע"ג-ע"ד)

Rav Tzvi Yehuda Kook distinguishes between shirah and zimra:

דוד המלך היה משורר בחסד עליון, אך יש כלפיו ביקורת של חז"ל מפני שאמר: 'זמירות היו לי חוקיך'. 'מפני מה נענש דוד? מפני שקרא לדברי תורה זמירות'. אלא שיש הבחנה בין שירה לזמרה. השירה היא כלליות עליונה. זמרה היא הצד התחתוני של השירה, כדוגמת זמירות שבת. לקרוא לתורה זמירות - על זה יש לתת דין וחשבון. התורה אינה זמירות אלא שירה אלוקית עליונה. יש כאן דקות של הבחנת מדרגות כחוט השערה. זמרה היא כמו ניגון בכינור, אך שירה אינה רגש, שירה היא נשמה, גילוי של רוח הקודש. קיבלנו שירה, קיבלנו השראת שכינה אלוקית. כולנו משוררים. אנו עם של משוררים.


(שיחות הרב צבי יהודה, מס' 30, תורה היא שירה, סע' 1-2 = שיחות הרב צבי יהודה דברים עמ' 515-516 ועמ' 542-543)

And elsewhere he makes the same distinction:

'זמירות היו לי חוקיך בבית מגורי'. על הגדרה זו יש בדברי חז"ל התמרמרות וביקורת חריפה מאוד. בתחילת פסוקי דזמרה אנו אומרים: 'שירו לו זמרו לו'. יש הבחנה במובן הרוחני בין שירה לבין זמרה. וכן אנו מזכירים בתפילה: 'והשב כהנים לעבודתם ולויים לשירם ולזמרם'. התורה נקראת שירה: 'כתבו לכם את השירה הזאת'. שירה היא מצב רוחני עליון, ולא זמרה של דברים קטנים בחרוזים. יש משוררים גדולים עם מחשבה גדולה ורוממות רוחנית גדולה, יותר מסתם מחשבה רוחנית רגילה. וכן כלפי שמים, יש שירה עליונה. אנו משוררים במובן העליוני, בספירה עליונה, 'כשם שמקדישים אותו בשמי מרום'. זהו ההבדל בין שירה לזמרה. תורה היא שירה, ולא זמרה בצורה קטנה, כמו שיש מזמרים 'אני מאמין'. לכן יש אצל חז"ל ביקורת על דוד המלך.


(שיחות הרב צבי יהודה, מסילת ישרים, פרק ד, סע' 13 [בחוברת עמ' 113114] = שיחות הרב צבי יהודה דברים עמ' 542-543) 

So Shira is higher than zimra. It is interesting to contrast the explanation of the Rav ztz"l on שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו where he seems to say that zimra is higher.  

השיחה היא ההבעה השכלית העליונה היוצאת מתוך ההסתכלות הרחבה והעמוקה באור אל עליון ופליאות מפעליו. 

הזמר בא בתור הבטוי של הרגש הנפשי ההולך ומתעמק במעמקי החיים הרוחניים בתור תוצאה רבת הכוח הבאה מתוך ההסתכלות הבהירה המצמחת את השירה בתחלה. מתוך המפעל האצילי הטהור היוצר בתוכה של הנשמה את השירה המחשבתית ואת הזמרה ההרגשית, בא אחר כך המהלך של השיחה הרחבה הפרוזית המתרחבת והולכת במהלך של חיים רחבים ומסתעפים על כל המון הפליאות ההולכות ומתגלות לעיני כל מעיין ובוחן במפלאות תמים דעים. ע"פ   הסדר הנפשי הזה בחוקיו הנפלאים הננו אומרים שירו לו זמרו לו שיחו בכל נפלאותיו

[Was this man human or an angel?? Who writes like that?? Who thinks like that???? ZCHUSO YAGEIN ALEINU!!!]

Zemer means to "cut down" [as in the meleches Shabbos of Zomer]. When one says פסוקי דזמרה he "cuts down" those who want to bring evil on the Jewish people. But Torah is much more than just a defense. Torah is shleimus!!

בעל גליוני הש"ס מעורר, הלא כפי שכתב מהרי"ו סי' קצא, שלכן תיקנו לומר בכל יום זמירות קודם התפלה, מפני שהן מכריתין את המקטריגים, כאמור "זמירות היו לי חוקיך" מלשון "לא תזמור", מדוע איפוא נחשב לדוד לחטא שקרא דברי תורה זמירות? וכתב הוא שאולי גם ע"ז נענש, דמשמע שדברי תורה יש בהם רק הכוח של ביעור הרע היינו המקטריגים, ובאמת התורה היא השתלמות והתעלות, וכן כתבו התוס' (מגילה ג ד"ה אמש).

The Transformative Power Of Tanya

By Rishe Groner

Recently I fell into the same old discussion with a close girlfriend. As we talked about work, dating, and all the day-to-day trials of New York City women in 2017, she told me that if I stopped assuming that everything would just repeat as it always had, I might actually be able to break the cycle. Then, when she expressed anxiety over people’s criticism of her, I reminded her that her critics might just have problems with how they see themselves. Sounds New Agey, right? For her, it was, sort of: She was speaking the language of mindfulness, meditation, and Buddhist retreats. But me? I was parroting the text I’ve spent most of my life studying: the Tanya. And once again, our conversation reached that point of discussion: Can we please start studying the Tanya together?

The original Hasidic self-help book, known as the Tanya, is a compendium of talks and teachings. Its first section, Likkutei Amarim, was apparently written in the late 1790s in Lithuania by Rabbi Schneur Zalman of Liadi, one of the first leaders of the Hasidic movement of ultra-Orthodox Judaism. (The original edition was said to be lost, and we now work from an 1814 edition.) At a time when practice was defined by intellectualism, not mysticism, Hasidic Judaism was about ecstasy, prayer, divine service, and connection to a “rebbe,” or master and teacher. Schneur Zalman originated the Chabad branch, which capitalized on the intellectualism of the Jewish scholarly world, bringing its intellectualism to the Hasidic emphasis on experience. Filled with references to Torah, Talmud, and of course, Kabbalah, the Tanya offered an approach to spiritual transformation that was designed to arouse even the headiest, heart-numbed scholar into a genuine love and awe of the divine.

Chabad-Lubavitch is now known more for its ubiquitous “Chabad House” outreach centers; meanwhile, the movement’s central text, the Tanya, remains obscure even to many who are touched by the Lubavitchers’ outreach. And to be fair, it’s not an immediately accessible read. Tefillin and Shabbat candles are, indeed, easier on-ramps to Jewish practice. So, mere days after my conversation with my friend, I was elated to find, in a Brooklyn bookstore laden with Jewish ritual items and leather-bound tomes, a Tanya for the uninitiated. With a distinct dark green cover and typeface that looked more appropriate for a Williamsburg café’s chalkboard, I pulled off the counter display The Practical Tanya, a new edition adapted by London-born, Brooklyn-based Rabbi Chaim Miller.

With a new translation and explanation of the text, Miller’s pathbreaking Tanya aims to funnel the teachings into practical steps that embody mystical principles for living one’s best life. Schneur Zalman, known in Chabad circles as the “Alter Rebbe,” meant to write a self-help volume for his Hasidic seekers, to replace interpersonal advisory sessions. “It was real advice to real people,” Miller told me. “He penetrated something about the psyche that was universal, and that’s why it hit home.” Written in a cerebral, structured way that was unique to Hasidic publications at the time, the Tanya sought to explain the mystical dimensions to an audience of traditional yeshiva students and scholars who otherwise viewed the Hasidic tendency toward Kabbalistic mystical themes as heresy. Through deep grounding in scholarly work, coupled with mystical teachings received from his teachers, the Baal Shem Tov (founder of the Hasidic movement) and Mezericher Maggid (his successor), the Tanya’s author created a framework for divine service that reconciled the underlying existential concerns of the average human, no matter his level of scholarship—by normalizing the experience of body and soul through Kabbalistic cosmology and practical self-help.

The Tanya comprises five sections, and so far Miller has adapted only the first, Likkutei Amarim, “A Collection of Talks.” Also called “The Book for In-Betweeners,” this section reintroduces a concept, briefly mentioned in the Talmud, of a person who is neither righteous nor wicked yet undergoes the daily struggle, the essential duality inherent within the human psyche. Miller’s goal is not simply to translate this text but to create the kind of text I can share with people like my friends—lovers of self-help books, meditation podcasts, and Facebook posts that remind us to take a deep breath.

“I called it The Practical Tanya because I wanted it to hit you,” Miller said. “‘How is it relatable?’ I ask that question on every line. The author of the Tanya provides a system for understanding that you are constantly operating on two levels of consciousness, divine and animal, likened to two souls within one body. What you choose to highlight, to embody, is what manifests, and helps you live a higher life … Each daily struggle depends on the two levels, the balance of good and evil, and how a person identifies with their actions on each level. It provides day-to-day reference points, reminding readers that you are not your thoughts or your actions, and change is possible in every minute. Truly, it is the essence of being in the moment.”

Validating the struggle helps readers of the Tanya to understand core concerns like laziness, apathy, guilt, depression, and sexual thoughts—major concerns, at the time, for traditional Jews and great scholars who couldn’t imagine how their commitment to Torah study wouldn’t change them from being essentially human. The Tanya describes all of this as essential humanity. Miller, who appreciates contemporary self-help writers like Eckhart Tolle, understands Tanya to be attractive to seekers by allowing them to “be irredeemably imperfect at the core.” In other sections, the Tanya details more of the cosmology of Kabbalah and how that relates to creation, including the manifestation of the universe based on God’s divine word. This concept helps one see the ultimate importance and significance of their existence and every action because they are all emanations of the divine.

***

At the time Hasidism began, it was considered heretical to believe that God, or the Divine Presence, is manifest everywhere, not just in the synagogue. In Hasidism, the Masters teach there is little that is wholly sacred or profane; most is simply that which is yet to be revealed, elevated, and transformed. Today, these ideas are not unfamiliar to those who explore other spiritual frameworks such as yoga, meditation, Buddhism, or Sufism—this kind of pantheism is, of course, New Age, or Eastern Wisdom Traditions 101.

Miller expressed regret that, while referring to the importance of a contemplative meditation practice, today’s rabbis often skimp on the explanation. The history and richness of Chabad contemplative practices, passed from teacher to student, were lost as the community was decimated by Stalin and Hitler. In a Jewish world where many consider themselves a “bad Jew” for not connecting with traditional Judaism taught by institutions, it is it an ideal time to reclaim the Tanya, in a more user-friendly format. It is the optimum time to bring the pathways of the Tanya into the United States urban jungle, as mindfulness, meditation, and spiritual traditions popularize and arrive at the forefront of Western consciousness.

Miller, who is in his early 40s, is the founder of the Brooklyn Holistic Synagogue. But he is best known for his adaptions of Hasidic teachings in translated editions of Torah, Megillat Esther, Tehillim (Psalms), Haftarot, a Friday night prayer book, and a Passover Haggadah, as well as Turning Judaism Outward, a biography of the seventh Lubavitcher rebbe. But he has an unusual history in observant Judaism, which gives him an edge in adapting ancient wisdom to a new audience. He had a typical British Jewish upbringing, in which “Judaism was a club where you drank Kiddush wine and judged each other for not being religious enough.” The synagogue experience involved reading texts that were incomprehensible, in English, while wearing top hats, and saying a prayer for the queen. “I thought I was smart, but I couldn’t understand the prayers,” he said. “Judaism was secretly shameful, something you felt connected to but couldn’t understand why, since experientially it was so horrible.”

While studying medicine at Leeds College, Miller encountered his first experience with Jewish wisdom. His search for meaning took him to a philosophy bookstore, where he encountered Maimonides. “That was an a-ha moment for me,” he said. “It never dawned on me that there was any intellectual content in Judaism. I never imagined there was any nourishment of the soul or the mind.” The search took him to a yeshiva in upstate New York, where the Tanya came his way. “I was obsessed,” he said. Using an older translation, he became a Tanya junkie, filling it with notes and diagrams. “Tanya was about validating struggle. It was relatable. It also introduced this whole Kabbalistic system of symbolism that appealed to me very much. It changed my whole worldview.”

Coming from a secular background, with little exposure to Jewish thought, Miller felt frustrated that others might be exposed to Tanya but not given the tools to fully understand it. “I wanted to get it out of the book and nourish ourselves with it,” he said. “I have to revisit the Tanya to bring out its nourishing qualities. As an outsider, I see that as a blessing. It gives the opportunity to reinvigorate our engagement by learning from someone with that energetic enthusiasm.”

Charles Roth studied at the Lubavitcher Yeshiva in Crown Heights in the 1940s, when he was a child. After leaving Orthodoxy, he moved into humanistic psychology, and became a veteran of many “encounter groups.” But he still thinks of himself as a student of the Tanya. “I have several volumes of Tanya in Hebrew and English translation, and I often encounter many references to Tanya in other things that I study, I often pick it up to check it in the source,” Roth said. “The purpose of life is to lead a life free of the dominance of ego … And, that’s a lifetime struggle. I’m 91, and I am still in that struggle, but I feel it’s less of a struggle now than it was 10 years ago. And I attribute that to my studies of Hasidism in general, and the Tanya in particular.”

10 Shekel From Above

Tonight I was sitting in shul learning and a sweet boy approaches me and asks me for 10 shekel. Now, normally I would hesitate before giving away 10 shekel but I figured that in the end [after my unfortunate demise:-)] he is getting my money anyway - why not!! So I searched in my pocket to give my son 10 shekel which I understood he wanted in order to buy a booklet that was for sale about the dangers of the Internet. This was anyway something I want him to read. But I didn't have change for the 100 shekel bill in my pocket. I looked around for someone to give me change, went to the pushka [if you add value then you make take change from a pushka] but to no avail. My son said that it is fine and went home. 

A few minutes later - I am not making this up - a man walks up to me and hands me 10 shekel. "I owe you". "No you don't". "Yes I do". He insisted. 

So I took the ten shekel, purchased to booklet and brought it home to my surprised son. 

Hashgacha or WHAT???!!!! 

How To Open Your Brain - How To Avoid Despair