1.הגאולה אינה תלויה בתשובה
אנו רואים שהקמת המדינה ושלטונה הם דווקא ע"י אנשים פורקי עול תורה ומצוות שהולכים נגד התורה, כפי הנאמר בסוף מסכת סוטה שבעיקבתא דמשיחא... מלכות תיהפך למינות. וכן מִקוֹם המדינה חלה הידרדרות רוחנית גדולה בחלק גדול מעם ישראל כתוצאה משלטון זה. ולכאורה, איך הדברים עולים בקנה אחד מה שאמור להיות לפי דרך התורה?
בכדי לענות על שאלה זו, נחזור לדברי הגר"א על תיקוני זוהר שכותב: "והוא יהיה פקידה כמו שהיה בבית שני בימי כורש". בסוף גלות בבל, כשעלה עזרא הסופר עם עם ישראל לא"י ובנו את ביהמ"ק, היו אלה יהודים עובדי עבודה זרה ונשואים לנוכריות, ואלה הם אשר עלו לארץ ובנו את ביהמ"ק, ורק לאחר שנבנה ביהמ"ק התחיל עזרא להוכיח את העם על מעשיהם ולהחזירם בתשובה. והסיבה לעיכוב זה כדי שלא יהיה קטרוג בשמיים על חזרת עמ"י לארץ ועל בניית ביהמ"ק, שכן כאשר רואָה הסיטרא אחרא שהדבר נעשה ע"י עובדי עבודה זרה וכו' אינה מקטרגת בחושבה שזה איננו מצד הקדושה, ואחר ששבו לארץ ובנו את ביהמ"ק, אז כבר אין חשש לקטרוג ולכן התחיל עזרא להוכיח את העם.
כמו אז כן היום, הקב"ה שהוא אל נורא עלילה גרם לכל התהליכים האלו להיעשות ע"י יהודים רחוקים מתורה ומצוות כדי שלא יהיה קטרוג על זה בשמיים. ב"ה זכינו בעשרים שנה האחרונות לחזרה בתשובה גדולה בעמ"י ועוד היד נטויה.
על נקודה זו כתב גם הגאון הרב חיים בן-עטר זצוק"ל זיע"א ב"אור החיים" הקדוש בפרשת בלק בביאור הנבואה של בלעם על אחרית הימים ואלו דבריו: "יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו (סנהדרין צ"ח ע"א) שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר (ח"א קי"ט), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר (זכריה ט', ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור: והוא מה שאמר כאן, כנגד גאולת בעיתה שהיא באמצעות זכות ישראל, שרמז במאמר אראנו ולא עתה, אמר דרך כוכב, שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא, כאמור בספר הזוהר (שם) וכנגד גאולת בעתה, שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב, אמר וקם שבט מישראל, פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ד', י"ד) ושפל אנשים יקים עלה, שיבוא עני ורוכב על חמור, ויקום וימלוך, ויעשה מה שנאמר בסמוך." הרי אנו רואים מדברי "אור החיים", שאנו בתקופת גאולה של בעתה ולכן אלה שיגרמו לגאולה זו יהיו אנשים שפלים שנאמר: "ושפל אנשים יקים עליה".
רואים אנו מדברי חז"ל הקדושים שהקב"ה פועל בצורה מכוונת ונסתרת על מנת שנגיע לגאולה השלימה ועל דברים אלו אמרו חז"ל: "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם". ולכן צריך להבדיל בין שלטון הערב רב הכפרני שהקים את המדינה לבין תהליכי הגאולה והניסים הגדולים שעשה ועושה עמנו הקב"ה, ועל זה צריך לשמוח ולהודות (אבל לא בדרך של הכופרים...) ולקוות לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
במסכת סנהדרין דף צ"ז ע"ב מובאת מחלוקת תנאים האם גאולה תלויה בתשובה. דעת רבי אליעזר היא שגאולה תלויה בתשובה, ואילו לפי דעת רבי יהושע יתכן ותבוא הגאולה גם אם עם ישראל לא ישוב בתשובה. ומסיימת הגמרא את הסוגייא במילים: "ושתק רבי אליעזר."
הראשונים והאחרונים, וביניהם: הרס"ג, רש"י, רמב"ן, רד"ק, מהרש"א, מהר"ל, רמח"ל, "אור החיים" וה"חפץ חיים", זצוק"ל זיע"א, הבינו מלשון זו של הגמרא שנפסקה ההלכה כרבי יהושע והגאולה לא תלויה בתשובה, וראו בהמשך עמוד זה דברי הגר"נ פרידלנדר זצ"ל. כלומר, יכולה הגאולה להתרחש גם כאשר המצב הרוחני של עם ישראל אינו מושלם.
וכך כותב הגר"א: "בכל דור יש קיצים לפי עניין התשובה והזכויות המיוחדים לאותו דור, אבל קץ אחרון לא תלוי בתשובה אלא בחסד, כמו שכתוב "למעני למעני אעשה" (ישעיה מ"ח, א') וגם בזכות אבות, וזה שאומרים וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" ("אבן שלמה' קמ"ז, וכן ב"תיקוני זוהר" תיקון כ"ב, ועיין "מעייני הישועה" לר"מ קצנלבויגן עמ' 15). במקום אחר אומר הגר"א, כי הגאולה תבוא "בדור שכולו חייב" ('ביאור הגר"א לתקוני זוהר' קכ"ז).
גם תלמידי הגר"א ותלמידי תלמידיו, וכן מקובלים נוספים מבית מדרשו של הגר"א, כותבים מפורשות שגאולה לא תלויה בתשובה, ורבים המקורות לכך (ועיינו בספר 'אחרית כראשית' - מאמרי גאולה מהרמח"ל והגר"א). נביא לדוגמא את דבריו של הגאון הרב יוסף זונדל מסלנט זצוק"ל, שהיה מתלמידיו המובהקים של הגר"ח מוולוז'ין, ואף עלה ארצה ע"פ ציוויו. ר' יוסף זונדל היה מחובבי ציון הגדולים, וראה בבניין הארץ את תחילת הגאולה. את דבריו על סוגיה זו של גאולה ותשובה, מביא תלמידו, הרב נתן פרידלנד (בספרו 'יוסף חן' דף כ"ז), וזה לשונו: "אחרי המחלוקת הנ"ל (האם גאולה תלויה בתשובה) חתמה הגמרא שם 'ושתק רבי אליעזר'. ואמר לי מו"ר (ר' יוסף זונדל) תנצב"ה כי שתיקה כהודאה דמיא, דאל"כ למה צריכה הגמרא דווקא פה לסיים 'שתק ר"א' דלא כהרגיל, אלא רק להודיע שהודה לר"י (שגאולה לא תלויה בתשובה) והראה לי ב'פרקי דר"א' שהודה ר' אליעזר בפירוש, נמצא רב יחידאי שהדבר תלוי בתשובה (עיינו סנהדרין צ"ז ע"ב), ואחרי תיבות "ושתק רבי אליעזר" הביאה הגמרא תכף ומיד על זה: "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא", היינו על כל הנ"ל, כאומר: אין תשובה מעכבת ואין קץ מעכב, כי אין קץ בדבר רק זה הקץ המגולה, כאשר בכל זמני הכושר יתקרבו ישראל לבוא אל ארץ הקדושה של נחלת שדה וכרם והארץ תתן להם יבולה בשפע רב זה הוא הקץ המגולה, וזה הוא דור שבן דוד בא (כי סתמא דגמרא כתבה שם 'ואמר רבי אבא' בוא"ו אף שלא נזכר שם ר' אבא מקודם, לומר שר' אבא סובב הולך על כל דברי התנאים והאמוראים שם").
וז"ל מרן הגאון הרב שלמה אליישיב זצוק"ל: "גאולה העתידה אינה תלויה בזכות ומעשים כלל... וכן מורה כמה פסוקים ביחזקאל ל"ו ל"ז. מבואר שם כמעט בפירוש שהגאולה האחרונה אינה תלויה בתשובה ומעשים טובים כלל" ("הקדמות ושערים" ל"לשם שבו ואחלמה" שער ו' פרק ט'). למפרע, כולנו רואים כיום את התקיימות דעת רבי יהושע; אנו נמצאים בתהליך גאולה למרות המצב הרוחני הקשה שאנו רואים בעינינו.
חשוב להדגיש נקודה זו, משום שרוב אלו הטוענים שאיננו ב"אתחלתא דגאולה", הוכחתם היא מהמצב הרוחני של העם, וסבורים הם כי גאולה תלויה בתשובה (עיין למשל ב"ויואל משה" עמ' נ"ו, צ"ב, ק', ק"ב, ועין 'פרדס חב"ד' גיליון12 , עמ' 240). אך כאמור, מסקנת הגמרא, כפי שהבינו רוב גדולי ישראל, היא שאין הגאולה תלויה בתשובה. וממילא גם כאשר המצב הרוחני קשה מאוד תוכל להתרחש הגאולה.
הדברים עולים בקנה אחד עם דברי גדולי עולם להלן בהקשר לשיתוף פעולה עם רשעים בבניין הארץ כי בגלל שהגאולה אינה תלויה בתשובה, מדינת חילונית שמובלת בידי רשעים יכולה להיות חלק מתהליך הגאולה ואז חובה להיות שותפים במהלך הגאולה וכך היא מדינת ישראל, ומה גם שהחילונים הם לרוב תינוקות שנשבו:
מרן הגאון ר' אליהו גוטמאכר מגריידיץ זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה) שהיה מתלמידי מרן הגאון הרב עקיבה אייגר זצוק"ל ונודע כאחד מגדולי הדור וכן כבעל מופת. אמנם הוא נפטר 7 שנים לפני תחילת העלייה הציונית הראשונה, אך דעותיו והשקפתו ביחס ליישוב א"י מתאימים לדעה הדתית-לאומית כפי שנראה בדבריו להלן. מדבריו: 'אצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות שתהיה התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך... ויש לראות גודל התכלית בזה שהקליפה גוברת גם בצדיקים היותר גדולים לבטל הטוב הזה.' (במכתבו לגאון הרב חיים אלעזר ווקס זצ"ל מפיוטרקוב שנדפס בשו"ת "נפש חיה", סוף סימן א')
מרן הגאון הרב צבי הירש קלישר מטהורן זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה) שהיה מחשובי תלמידי ר' עקיבא אייגר והגאון הרב יעקב ליברבוים מליסא זצוק"ל. משנתו לגבי יישוב הארץ ב"דרישת ציון" ו"אמונה ישרה". הוא כתב כתב: 'נמצאים שם בא"י רבים אשר אור התורה לא זרח למו, ורוצים בכל לב לבקש עבודת האדמה, ואדרבה המה יחזיקו את לומדי התורה תשושי הכוח אשר תורתם אומנותם'.
מרן הגאון ר' חיים ישראל מורגנשטרן מקוצק-פילוב זצוק"ל (ת"ר-תרס"ה) - נכד הגאון ר' מנחם מנדל מקוצק זצוק"ל, שמתרל"ג החל לכהן כאדמו"ר בקוצק ואחרי כן בפילוב. משנתו הציונית בספרו "שלום ירושלים". כתב ב"שלום ירושלים", סימן א': '...שאף כי העוסקים אינם צדיקים כ"כ, כבר למדנו אשר מהאנשים הפשוטים מבני ישראל, ימצא בהם הקב"ה קורח רוח ולפעמים יותר מן הצדיקים הגמורים, ואין אתנו יודע במי חפץ ה' יתברך לקדש שמו על ידו במהרה וזכות מי תגדל יותר בזה...'
מרן הגאון הרב עקיבא יוסף שלזינגר זצוק"ל (תקצ"ז-תרפ"ב) - תלמיד הגאון ה"כתב סופר" זצוק"ל וחתן הגאון הרב הלל ליכטנשטיין זצוק"ל, תלמיד הגאון ה'חת"ם סופר' זצוק"ל וחברו של הגאון הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר, ראב"ד ממרגרטן בטרנסילבניה, (המהריא"ץ) זצוק"ל שהיה גם הוא תלמיד החת"ם סופר. מדבריו: "מי הם החייבים, המתחדשים או המתקדשים, יגיד לנו המשיח, כי אין אנו יכולים לדעת אם אלה שקוראים אותם פושעים, אבל בכל נפשם ובכל מאודם עובדים בעד ציון. מה היו צריכים כבר לעשות אלה מסדרי חצות בעד ציון? לכל הפחות לקיים 'ציון במשפט תפדה'. מפני זה יכול להיות שאלה יש להם זכות יותר גדולה, כי הם רק תינוק שנשבה לבין הגויים."
מרן הגאון ישראל אליהו יהושע טרונק מקוטנה זצוק"ל (תקפ"א-תרנ"ג) מגדולי הפוסקים שהתפרסם בשו"ת "ישועות מלכו". תמך בהיתר המכירה בשמיטה ובאתרוגי א"י כנגד אתרוגי יוון ואיטליה. כך כתב על העלייה הציונית הראשונה: "העלייה לארץ ישראל מצווה גדולה היא... אין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה ונאמר 'עוד אקבץ עליו לנקבציו', ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה, הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים." (בשו"ת, חלק יו"ד, סימן ס"ו)
מרן הגאון הרב נצי"ב זצוק"ל (תקע"ז-תרנ"ג) - דבריו על העלייה הראשונה: "ראה ראינו כי היה ה' את רוח עמו ישראל... להתיישב נחלות שוממות בארץ הקדושה ולכונן שם מושבות לנדחי ישראל, וקול ה' דופק על פתחי לבבנו לאמר: 'פתחו לי פתח בפעולתכם, כי הגיעה השעה אשר לא ייאמר עוד על ארץ ישראל עזובה ואין דורש אותה ועתה סרה מעליכם קללת ה' שתהיה הארץ שוממה' ובא דבר ה' בכריתת ברית לאמור: 'והארץ אזכור'."
"וכמו שהיה בימי עזרא הסופר נושאי נשים נוכריות... מורגלים בחילול שבת ולא ידעו את התורה כלל, כל אלה נתקבצו והכינו את יישוב הארץ בערים עד שאחרי כן נתמלאה הארץ בבניה, כך עלינו להתעורר לקול רצון ה'... בכל מקום אשר אחינו מפוזרים שם... ובכל סוגי ישראל." (שני הקטעים האחרונים מ"שיבת ציון" ח"ב, עמ' 6-5)
מרן הגאון הרב יוסף זכריה שטרן משאוול זצוק"ל (תקצ"א-תרס"ד) - חתנו של הגר"מ גימפל-יפה מגדולי הדור שהתפרסם כרבה של שאוול וכמחבר "זכרון יהוסף". בשיחה עם הרב שמואל הכהן קוק זצ"ל, אחיו של מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל, אמר הרב שטרן: "חופשים, כופרים, מה יהיה עם השמיטה, הכול אלו פרטים שלא משנים את עצם הדבר. כולם חייבים להיות ציונים, לעסוק ביישוב ארץ ישראל!"
מרן הגאון הרב יצחק צבי ריבלין זצוק"ל (תרי"ז-תרצ"ד) - הוריו, הגאון הרב בנימין זצוק"ל, ראב"ד טאלאצין ורייזל היו נכדי הגאון הרב משה ריבלין זצוק"ל, "המגיד משקלוב", שהיה ממנהיגי האשכנזים בירושלים, בן הגאון הרב הלל משקלוב זצוק"ל, מחבר "קול התור" ותלמיד מרן הגר"א מוילנה זצוק"ל זיע"א. למד אצל אביו ובישיבת וולוז'ין כאביו. כונה בישיבה 'העילוי מטולצ'ין' או 'הש"ס החי'. אשתו, אם חמשת ילדיו, התנגדה לרצונו לעלות לארץ, והוא נתן לה גט ועלה יחידי בתרמ"ד. גם בין גדולי ירושלים התבלטה גאונותו המופלגת, בייחוד בבקיאותו הנפלאה בש"ס ופוסקים ובשקידתו העצומה. הוא ידע היכן נמצא כל דבר שבש"ס במידה מדויקת יותר מב'מסורת הש"ס'. כוח תפיסתו היה עצום, עד שהיה יכול להגיד במהירות את מספר המרצפות שבחדר או מספר האבנים שבבנין. היה מגדולי ירושלים וממנהיגי ה"מזרחי" ובתרס"ג ראש מייסדי סניף ה"מזרחי" בירושלים שהיה הראשון בארץ. באחת מדרשותיו שנערכה ע"י חברת "ישוב ארץ ישראל", הדגיש הגרי"צ שחובה עלינו ליתן כבוד לכל חברות המשתדלים ברעיון הזה ולקרב את החופשים. והתריע נגד המסרבים לעלות, בהזכירו את היראים שלא רצו לעלות מבבל לא"י בימי נחמיה בעטיים של אלה שהיו דורכים גתות בשבת, וע"י שיטה זו גרמו לנו את הגלות המרה הזאת: "גם המרגלים היו גדולי הדור אז וטעו ועי"ז מתו יותר מחצי מליון יהודים. עיקר מצוות ישוב א"י היא בנין ונטיעת אדמתה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה - עלינו להתעורר מלמטה, ואז תהיה התעוררות מלמעלה, ועלינו לתקן את עוון המרגלים ואח"כ ירחם ה' את יעקב." ('מוסד היסוד' עמ' 61 ועמ' 292).
מרן הגאון הרב אברהם אזולאי זצוק"ל (ש"ל-ת"ד), סבו של הגאון החיד"א זצוק"ל ובעל "חסד לאברהם", לגבי ארץ ישראל והיחס לאנשים שאינם שומרי מצוות החיים בארץ מתאימה להשקפה הדתית-לאומית וכך כתב בספרו המפורסם: 'כל הדר בא"י נקרא צדיק הגם שאינו צדיק כפי הנראה לעיניים, כי אם לא היה צדיק הייתה הארץ מקיאו... וכיוון שאין הארץ מקיאו, בהכרח הוא נקרא צדיק, ואף אם הוא בחזקת רשע.' (מעיין ג', נהר י"ב)
וכן כתב בסגנון אחר מרן הגאון הרב משה חגיז זצוק"ל (תל"ב-תק"י): ''כי יצאה הגזרה מלפניו יתברך כי כשם ש"כל האנשים הרואים את כבודי'... אני גוזר עליהם שלא יראו את הארץ, כך לדורות הבאים, כל מי שמוציא לעז על הארץ ילקה בגופו וייכנס בעונש זה, היינו 'וכל מנאצי לא יראוה' דקאי על העתיד ג"כ.' ("שפת אמת" דף ל"ב, ב' במהדורת וילנה תרל"ו)
וכן הגאון הרב החפץ בעילום שמו מאוהל זצוק"ל שנפטר בתרכ"א, וחיבר בעילום שמו את הספר "נחלה לישראל", ולאחר כ-40 שנים שבהן כיהן כרבה של אוהל ועלה לארץ, דעתו ביחס ליושבי הארץ מתאימה לדעה הדתית-לאומית: הוא מביא דברי החסד לאברהם ומוסיף עליהם שאין אנו יכולים להבין בעינינו הגשמיות את יושבי א"י ולכן "אין אנו יכולים לדונם ולבזות אישים פרטיים וכל שכן הכלל, אפילו אנו רואים מהם אשר לא הוטב בעינינו ולא טוב עשה בקרב עמיו" (דבריו מובאים ב"אם הבנים שמחה", עמ' כ"ג במהדורת "קול מבשר" לאחר דברי ר' משה חגיז וה"חסד לאברהם" הנ"ל).
2. גאולה בדרך הטבע
אנו רואים בבירור ממקורות חז"ל שהגאולה תבוא או לפחות יכולה לבוא בדרך טבעית במצב של העם לא יכול לזכות לדרך ניסית, וממילא מדינת ישראל הציונית החילונית יכולה להיות נקודת ההתחלה של תהליך גאולה טבעי עד זמן הגאולה השלמה, ובפרט שראינו שהגאולה אינה תלויה בתשובה, וכאמור לעיל.
"אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעיהו ס') 'בעתה', וכתיב, 'אחישנה'! זכו - 'אחישנה', לא זכו - 'בעתה'."
"אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז') 'וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה', וכתיב (זכריה ט') 'עני רוכב על חמור'! - זכו - 'עם ענני שמיא', לא זכו - 'עני רוכב על חמור'." (מסכת סנהדרין צ"ח, ע"א)
"רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעה קימעה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? (מיכה ז) 'כי אשב בחושך ה' אור לי' (מיכה ז', ח'). כך בתחילה 'ומרדכי יושב בשער המלך' (אסתר ב', כ"א) ואחר 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס' (שם ו', י"א) ואחר כך 'וישב מרדכי אל שער המלך' (שם ו', י"ב) ואחר כך (אסתר ח) 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות' (שם ח', ב') ואחר כך 'ליהודים היתה אורה ושמחה' (שם פסוק ט"ו)." (ירושלמי ברכות פרק א', הלכה א' [דף ד' ע"ב]; שם יומא פרק ג', י"ב; תהילים רבה [בובר], מזמור כ"ב; שיר השירים רבה [וילנה] פרשה ו', פסיקתא י' על הפסוק "מי זאת הנשקפה כמו שחר" [שיה"ש ו', י']; ילקוט שמעוני תהילים, פרק כ"ב, רמז תרפ"ה - בהבדלי נוסח מסוימים)
"כתוב אחד אומר 'מגדול' ('מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו', שמואל ב', כ"ב, נ"א), וכתוב אחד אומר 'מגדיל' ('מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו', תהילים י"ח, נ"א). רבי יודן אומר: לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת, אלא קמעא, קמעא. ומהי 'מגדול'? לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל. עכשיו הם שרויים בצרות גדולות, וכשתבוא הגאולה בבת אחת, אינם יכולים לסבול ישועה גדולה... לפיכך היא באה קמעא, קמעא, ומתגדלת והולכת לפניו." (מדרש "שוחר טוב" י"ח, ל"ו)
" 'רבי יהודה פתח ואמר: "מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות"… מי זאת הנשקפה? אלו הם ישראל, בזמן שהקב"ה יקים אותם ויוציאם מן הגלות, אז יפתח להם פתח אור דק מדק וקטן מאד. ואחר כך פתח אחר מעט גדול ממנו עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים, הפתוחים לארבע רוחות העולם. וכן כל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, הכל כן הוא, ולא בפעם אחת. [בדומה] לאדם הנתון בחשך, ותמיד בחשך היה משכנו, שבעת שרוצים להאיר לו צריכים לפתוח לו תחילה, אור קטן כפתחו של מחט ואחר כך מעט גדול ממנו, וכן בכל פעם, עד שמאירים לו כל האור כראוי. כך הם ישראל… האור שלהם הולך ואור מעט מעט עד שיתחזק ויאיר להם הקב"ה… והכול שואלים עליהם ואומרים: "מי זאת הנשקפה כמו שחר" - "שחר" הוא שחרית הבוקר, דהיינו החשיכה התחזקת שטרם אור הבוקר, וזהו אור הדק מדק, ואח"כ "יפה כלבנה" כי הלבנה אורה מרובה יותר משחר, ואח"כ "ברה כחמה" אשר אורה חזק המאיר יותר מלבנה, ואח"כ "איומה כנדגלות". (תרגום לעברית מהזוהר וישלח ח"א דף ק"ע, א' על הפסוק "שלחני כי עלה השחר" [בראשית ל"ב, כ"ו]).
אנו רואים שהקמת המדינה ושלטונה הם דווקא ע"י אנשים פורקי עול תורה ומצוות שהולכים נגד התורה, כפי הנאמר בסוף מסכת סוטה שבעיקבתא דמשיחא... מלכות תיהפך למינות. וכן מִקוֹם המדינה חלה הידרדרות רוחנית גדולה בחלק גדול מעם ישראל כתוצאה משלטון זה. ולכאורה, איך הדברים עולים בקנה אחד מה שאמור להיות לפי דרך התורה?
בכדי לענות על שאלה זו, נחזור לדברי הגר"א על תיקוני זוהר שכותב: "והוא יהיה פקידה כמו שהיה בבית שני בימי כורש". בסוף גלות בבל, כשעלה עזרא הסופר עם עם ישראל לא"י ובנו את ביהמ"ק, היו אלה יהודים עובדי עבודה זרה ונשואים לנוכריות, ואלה הם אשר עלו לארץ ובנו את ביהמ"ק, ורק לאחר שנבנה ביהמ"ק התחיל עזרא להוכיח את העם על מעשיהם ולהחזירם בתשובה. והסיבה לעיכוב זה כדי שלא יהיה קטרוג בשמיים על חזרת עמ"י לארץ ועל בניית ביהמ"ק, שכן כאשר רואָה הסיטרא אחרא שהדבר נעשה ע"י עובדי עבודה זרה וכו' אינה מקטרגת בחושבה שזה איננו מצד הקדושה, ואחר ששבו לארץ ובנו את ביהמ"ק, אז כבר אין חשש לקטרוג ולכן התחיל עזרא להוכיח את העם.
כמו אז כן היום, הקב"ה שהוא אל נורא עלילה גרם לכל התהליכים האלו להיעשות ע"י יהודים רחוקים מתורה ומצוות כדי שלא יהיה קטרוג על זה בשמיים. ב"ה זכינו בעשרים שנה האחרונות לחזרה בתשובה גדולה בעמ"י ועוד היד נטויה.
על נקודה זו כתב גם הגאון הרב חיים בן-עטר זצוק"ל זיע"א ב"אור החיים" הקדוש בפרשת בלק בביאור הנבואה של בלעם על אחרית הימים ואלו דבריו: "יתבאר על פי דבריהם ז"ל שאמרו (סנהדרין צ"ח ע"א) שאם תהיה הגאולה באמצעות זכות ישראל יהיה הדבר מופלא במעלה, ויתגלה הגואל ישראל מן השמים במופת ואות, כאמור בספר הזוהר (ח"א קי"ט), מה שאין כן כשתהיה הגאולה מצד הקץ ואין ישראל ראויים לה תהיה באופן אחר, ועליה נאמר (זכריה ט', ט') שהגואל יבא עני ורוכב על חמור: והוא מה שאמר כאן, כנגד גאולת בעיתה שהיא באמצעות זכות ישראל, שרמז במאמר אראנו ולא עתה, אמר דרך כוכב, שיזרח הגואל מן השמים, גם רמז לכוכב היוצא באמצע השמים לנס מופלא, כאמור בספר הזוהר (שם) וכנגד גאולת בעתה, שרמז במאמר אשורנו ולא קרוב, אמר וקם שבט מישראל, פירוש שיקום שבט אחד מישראל כדרך הקמים בעולם דרך טבע, על דרך אומרו (דניאל ד', י"ד) ושפל אנשים יקים עלה, שיבוא עני ורוכב על חמור, ויקום וימלוך, ויעשה מה שנאמר בסמוך." הרי אנו רואים מדברי "אור החיים", שאנו בתקופת גאולה של בעתה ולכן אלה שיגרמו לגאולה זו יהיו אנשים שפלים שנאמר: "ושפל אנשים יקים עליה".
רואים אנו מדברי חז"ל הקדושים שהקב"ה פועל בצורה מכוונת ונסתרת על מנת שנגיע לגאולה השלימה ועל דברים אלו אמרו חז"ל: "כי לא מחשבותיי מחשבותיכם". ולכן צריך להבדיל בין שלטון הערב רב הכפרני שהקים את המדינה לבין תהליכי הגאולה והניסים הגדולים שעשה ועושה עמנו הקב"ה, ועל זה צריך לשמוח ולהודות (אבל לא בדרך של הכופרים...) ולקוות לגאולה השלימה במהרה בימינו אמן.
במסכת סנהדרין דף צ"ז ע"ב מובאת מחלוקת תנאים האם גאולה תלויה בתשובה. דעת רבי אליעזר היא שגאולה תלויה בתשובה, ואילו לפי דעת רבי יהושע יתכן ותבוא הגאולה גם אם עם ישראל לא ישוב בתשובה. ומסיימת הגמרא את הסוגייא במילים: "ושתק רבי אליעזר."
הראשונים והאחרונים, וביניהם: הרס"ג, רש"י, רמב"ן, רד"ק, מהרש"א, מהר"ל, רמח"ל, "אור החיים" וה"חפץ חיים", זצוק"ל זיע"א, הבינו מלשון זו של הגמרא שנפסקה ההלכה כרבי יהושע והגאולה לא תלויה בתשובה, וראו בהמשך עמוד זה דברי הגר"נ פרידלנדר זצ"ל. כלומר, יכולה הגאולה להתרחש גם כאשר המצב הרוחני של עם ישראל אינו מושלם.
וכך כותב הגר"א: "בכל דור יש קיצים לפי עניין התשובה והזכויות המיוחדים לאותו דור, אבל קץ אחרון לא תלוי בתשובה אלא בחסד, כמו שכתוב "למעני למעני אעשה" (ישעיה מ"ח, א') וגם בזכות אבות, וזה שאומרים וזוכר חסדי אבות ומביא גואל לבני בניהם למען שמו באהבה" ("אבן שלמה' קמ"ז, וכן ב"תיקוני זוהר" תיקון כ"ב, ועיין "מעייני הישועה" לר"מ קצנלבויגן עמ' 15). במקום אחר אומר הגר"א, כי הגאולה תבוא "בדור שכולו חייב" ('ביאור הגר"א לתקוני זוהר' קכ"ז).
גם תלמידי הגר"א ותלמידי תלמידיו, וכן מקובלים נוספים מבית מדרשו של הגר"א, כותבים מפורשות שגאולה לא תלויה בתשובה, ורבים המקורות לכך (ועיינו בספר 'אחרית כראשית' - מאמרי גאולה מהרמח"ל והגר"א). נביא לדוגמא את דבריו של הגאון הרב יוסף זונדל מסלנט זצוק"ל, שהיה מתלמידיו המובהקים של הגר"ח מוולוז'ין, ואף עלה ארצה ע"פ ציוויו. ר' יוסף זונדל היה מחובבי ציון הגדולים, וראה בבניין הארץ את תחילת הגאולה. את דבריו על סוגיה זו של גאולה ותשובה, מביא תלמידו, הרב נתן פרידלנד (בספרו 'יוסף חן' דף כ"ז), וזה לשונו: "אחרי המחלוקת הנ"ל (האם גאולה תלויה בתשובה) חתמה הגמרא שם 'ושתק רבי אליעזר'. ואמר לי מו"ר (ר' יוסף זונדל) תנצב"ה כי שתיקה כהודאה דמיא, דאל"כ למה צריכה הגמרא דווקא פה לסיים 'שתק ר"א' דלא כהרגיל, אלא רק להודיע שהודה לר"י (שגאולה לא תלויה בתשובה) והראה לי ב'פרקי דר"א' שהודה ר' אליעזר בפירוש, נמצא רב יחידאי שהדבר תלוי בתשובה (עיינו סנהדרין צ"ז ע"ב), ואחרי תיבות "ושתק רבי אליעזר" הביאה הגמרא תכף ומיד על זה: "ואמר רבי אבא אין לך קץ מגולה מזה שנאמר: "ואתם הרי ישראל ענפכם תתנו ופריכם תשאו לעמי ישראל כי קרבו לבוא", היינו על כל הנ"ל, כאומר: אין תשובה מעכבת ואין קץ מעכב, כי אין קץ בדבר רק זה הקץ המגולה, כאשר בכל זמני הכושר יתקרבו ישראל לבוא אל ארץ הקדושה של נחלת שדה וכרם והארץ תתן להם יבולה בשפע רב זה הוא הקץ המגולה, וזה הוא דור שבן דוד בא (כי סתמא דגמרא כתבה שם 'ואמר רבי אבא' בוא"ו אף שלא נזכר שם ר' אבא מקודם, לומר שר' אבא סובב הולך על כל דברי התנאים והאמוראים שם").
וז"ל מרן הגאון הרב שלמה אליישיב זצוק"ל: "גאולה העתידה אינה תלויה בזכות ומעשים כלל... וכן מורה כמה פסוקים ביחזקאל ל"ו ל"ז. מבואר שם כמעט בפירוש שהגאולה האחרונה אינה תלויה בתשובה ומעשים טובים כלל" ("הקדמות ושערים" ל"לשם שבו ואחלמה" שער ו' פרק ט'). למפרע, כולנו רואים כיום את התקיימות דעת רבי יהושע; אנו נמצאים בתהליך גאולה למרות המצב הרוחני הקשה שאנו רואים בעינינו.
חשוב להדגיש נקודה זו, משום שרוב אלו הטוענים שאיננו ב"אתחלתא דגאולה", הוכחתם היא מהמצב הרוחני של העם, וסבורים הם כי גאולה תלויה בתשובה (עיין למשל ב"ויואל משה" עמ' נ"ו, צ"ב, ק', ק"ב, ועין 'פרדס חב"ד' גיליון12 , עמ' 240). אך כאמור, מסקנת הגמרא, כפי שהבינו רוב גדולי ישראל, היא שאין הגאולה תלויה בתשובה. וממילא גם כאשר המצב הרוחני קשה מאוד תוכל להתרחש הגאולה.
הדברים עולים בקנה אחד עם דברי גדולי עולם להלן בהקשר לשיתוף פעולה עם רשעים בבניין הארץ כי בגלל שהגאולה אינה תלויה בתשובה, מדינת חילונית שמובלת בידי רשעים יכולה להיות חלק מתהליך הגאולה ואז חובה להיות שותפים במהלך הגאולה וכך היא מדינת ישראל, ומה גם שהחילונים הם לרוב תינוקות שנשבו:
מרן הגאון ר' אליהו גוטמאכר מגריידיץ זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה) שהיה מתלמידי מרן הגאון הרב עקיבה אייגר זצוק"ל ונודע כאחד מגדולי הדור וכן כבעל מופת. אמנם הוא נפטר 7 שנים לפני תחילת העלייה הציונית הראשונה, אך דעותיו והשקפתו ביחס ליישוב א"י מתאימים לדעה הדתית-לאומית כפי שנראה בדבריו להלן. מדבריו: 'אצלי כבר ברור שאם יקיימו ישראל שיתחילו לעבוד אדמת הקודש בסך ק"ל משפחות שתהיה התחלת הגאולה גם כשלא יהיו ישראל ראויים לכך... ויש לראות גודל התכלית בזה שהקליפה גוברת גם בצדיקים היותר גדולים לבטל הטוב הזה.' (במכתבו לגאון הרב חיים אלעזר ווקס זצ"ל מפיוטרקוב שנדפס בשו"ת "נפש חיה", סוף סימן א')
מרן הגאון הרב צבי הירש קלישר מטהורן זצוק"ל (תקנ"ו-תרל"ה) שהיה מחשובי תלמידי ר' עקיבא אייגר והגאון הרב יעקב ליברבוים מליסא זצוק"ל. משנתו לגבי יישוב הארץ ב"דרישת ציון" ו"אמונה ישרה". הוא כתב כתב: 'נמצאים שם בא"י רבים אשר אור התורה לא זרח למו, ורוצים בכל לב לבקש עבודת האדמה, ואדרבה המה יחזיקו את לומדי התורה תשושי הכוח אשר תורתם אומנותם'.
מרן הגאון ר' חיים ישראל מורגנשטרן מקוצק-פילוב זצוק"ל (ת"ר-תרס"ה) - נכד הגאון ר' מנחם מנדל מקוצק זצוק"ל, שמתרל"ג החל לכהן כאדמו"ר בקוצק ואחרי כן בפילוב. משנתו הציונית בספרו "שלום ירושלים". כתב ב"שלום ירושלים", סימן א': '...שאף כי העוסקים אינם צדיקים כ"כ, כבר למדנו אשר מהאנשים הפשוטים מבני ישראל, ימצא בהם הקב"ה קורח רוח ולפעמים יותר מן הצדיקים הגמורים, ואין אתנו יודע במי חפץ ה' יתברך לקדש שמו על ידו במהרה וזכות מי תגדל יותר בזה...'
מרן הגאון הרב עקיבא יוסף שלזינגר זצוק"ל (תקצ"ז-תרפ"ב) - תלמיד הגאון ה"כתב סופר" זצוק"ל וחתן הגאון הרב הלל ליכטנשטיין זצוק"ל, תלמיד הגאון ה'חת"ם סופר' זצוק"ל וחברו של הגאון הרב יהושע אהרן צבי ויינברגר, ראב"ד ממרגרטן בטרנסילבניה, (המהריא"ץ) זצוק"ל שהיה גם הוא תלמיד החת"ם סופר. מדבריו: "מי הם החייבים, המתחדשים או המתקדשים, יגיד לנו המשיח, כי אין אנו יכולים לדעת אם אלה שקוראים אותם פושעים, אבל בכל נפשם ובכל מאודם עובדים בעד ציון. מה היו צריכים כבר לעשות אלה מסדרי חצות בעד ציון? לכל הפחות לקיים 'ציון במשפט תפדה'. מפני זה יכול להיות שאלה יש להם זכות יותר גדולה, כי הם רק תינוק שנשבה לבין הגויים."
מרן הגאון ישראל אליהו יהושע טרונק מקוטנה זצוק"ל (תקפ"א-תרנ"ג) מגדולי הפוסקים שהתפרסם בשו"ת "ישועות מלכו". תמך בהיתר המכירה בשמיטה ובאתרוגי א"י כנגד אתרוגי יוון ואיטליה. כך כתב על העלייה הציונית הראשונה: "העלייה לארץ ישראל מצווה גדולה היא... אין ספק שהיא מצווה גדולה, כי הקיבוץ הוא אתחלתא דגאולה ונאמר 'עוד אקבץ עליו לנקבציו', ועיין ביבמות דף ס"ד שאין השכינה שורה פחות משתי רבבות מישראל, ובפרט עתה שראינו התשוקה הגדולה, הן באנשים פחותי ערך, הן בבינוניים, הן בישרים בלבותם, קרוב לודאי שנתנוצץ רוח הגאולה. אשרי חלקו שהוא ממזכה רבים." (בשו"ת, חלק יו"ד, סימן ס"ו)
מרן הגאון הרב נצי"ב זצוק"ל (תקע"ז-תרנ"ג) - דבריו על העלייה הראשונה: "ראה ראינו כי היה ה' את רוח עמו ישראל... להתיישב נחלות שוממות בארץ הקדושה ולכונן שם מושבות לנדחי ישראל, וקול ה' דופק על פתחי לבבנו לאמר: 'פתחו לי פתח בפעולתכם, כי הגיעה השעה אשר לא ייאמר עוד על ארץ ישראל עזובה ואין דורש אותה ועתה סרה מעליכם קללת ה' שתהיה הארץ שוממה' ובא דבר ה' בכריתת ברית לאמור: 'והארץ אזכור'."
"וכמו שהיה בימי עזרא הסופר נושאי נשים נוכריות... מורגלים בחילול שבת ולא ידעו את התורה כלל, כל אלה נתקבצו והכינו את יישוב הארץ בערים עד שאחרי כן נתמלאה הארץ בבניה, כך עלינו להתעורר לקול רצון ה'... בכל מקום אשר אחינו מפוזרים שם... ובכל סוגי ישראל." (שני הקטעים האחרונים מ"שיבת ציון" ח"ב, עמ' 6-5)
מרן הגאון הרב יוסף זכריה שטרן משאוול זצוק"ל (תקצ"א-תרס"ד) - חתנו של הגר"מ גימפל-יפה מגדולי הדור שהתפרסם כרבה של שאוול וכמחבר "זכרון יהוסף". בשיחה עם הרב שמואל הכהן קוק זצ"ל, אחיו של מרן הגאון הראי"ה קוק זצוק"ל, אמר הרב שטרן: "חופשים, כופרים, מה יהיה עם השמיטה, הכול אלו פרטים שלא משנים את עצם הדבר. כולם חייבים להיות ציונים, לעסוק ביישוב ארץ ישראל!"
מרן הגאון הרב יצחק צבי ריבלין זצוק"ל (תרי"ז-תרצ"ד) - הוריו, הגאון הרב בנימין זצוק"ל, ראב"ד טאלאצין ורייזל היו נכדי הגאון הרב משה ריבלין זצוק"ל, "המגיד משקלוב", שהיה ממנהיגי האשכנזים בירושלים, בן הגאון הרב הלל משקלוב זצוק"ל, מחבר "קול התור" ותלמיד מרן הגר"א מוילנה זצוק"ל זיע"א. למד אצל אביו ובישיבת וולוז'ין כאביו. כונה בישיבה 'העילוי מטולצ'ין' או 'הש"ס החי'. אשתו, אם חמשת ילדיו, התנגדה לרצונו לעלות לארץ, והוא נתן לה גט ועלה יחידי בתרמ"ד. גם בין גדולי ירושלים התבלטה גאונותו המופלגת, בייחוד בבקיאותו הנפלאה בש"ס ופוסקים ובשקידתו העצומה. הוא ידע היכן נמצא כל דבר שבש"ס במידה מדויקת יותר מב'מסורת הש"ס'. כוח תפיסתו היה עצום, עד שהיה יכול להגיד במהירות את מספר המרצפות שבחדר או מספר האבנים שבבנין. היה מגדולי ירושלים וממנהיגי ה"מזרחי" ובתרס"ג ראש מייסדי סניף ה"מזרחי" בירושלים שהיה הראשון בארץ. באחת מדרשותיו שנערכה ע"י חברת "ישוב ארץ ישראל", הדגיש הגרי"צ שחובה עלינו ליתן כבוד לכל חברות המשתדלים ברעיון הזה ולקרב את החופשים. והתריע נגד המסרבים לעלות, בהזכירו את היראים שלא רצו לעלות מבבל לא"י בימי נחמיה בעטיים של אלה שהיו דורכים גתות בשבת, וע"י שיטה זו גרמו לנו את הגלות המרה הזאת: "גם המרגלים היו גדולי הדור אז וטעו ועי"ז מתו יותר מחצי מליון יהודים. עיקר מצוות ישוב א"י היא בנין ונטיעת אדמתה, ולא המדרש עיקר אלא המעשה - עלינו להתעורר מלמטה, ואז תהיה התעוררות מלמעלה, ועלינו לתקן את עוון המרגלים ואח"כ ירחם ה' את יעקב." ('מוסד היסוד' עמ' 61 ועמ' 292).
מרן הגאון הרב אברהם אזולאי זצוק"ל (ש"ל-ת"ד), סבו של הגאון החיד"א זצוק"ל ובעל "חסד לאברהם", לגבי ארץ ישראל והיחס לאנשים שאינם שומרי מצוות החיים בארץ מתאימה להשקפה הדתית-לאומית וכך כתב בספרו המפורסם: 'כל הדר בא"י נקרא צדיק הגם שאינו צדיק כפי הנראה לעיניים, כי אם לא היה צדיק הייתה הארץ מקיאו... וכיוון שאין הארץ מקיאו, בהכרח הוא נקרא צדיק, ואף אם הוא בחזקת רשע.' (מעיין ג', נהר י"ב)
וכן כתב בסגנון אחר מרן הגאון הרב משה חגיז זצוק"ל (תל"ב-תק"י): ''כי יצאה הגזרה מלפניו יתברך כי כשם ש"כל האנשים הרואים את כבודי'... אני גוזר עליהם שלא יראו את הארץ, כך לדורות הבאים, כל מי שמוציא לעז על הארץ ילקה בגופו וייכנס בעונש זה, היינו 'וכל מנאצי לא יראוה' דקאי על העתיד ג"כ.' ("שפת אמת" דף ל"ב, ב' במהדורת וילנה תרל"ו)
וכן הגאון הרב החפץ בעילום שמו מאוהל זצוק"ל שנפטר בתרכ"א, וחיבר בעילום שמו את הספר "נחלה לישראל", ולאחר כ-40 שנים שבהן כיהן כרבה של אוהל ועלה לארץ, דעתו ביחס ליושבי הארץ מתאימה לדעה הדתית-לאומית: הוא מביא דברי החסד לאברהם ומוסיף עליהם שאין אנו יכולים להבין בעינינו הגשמיות את יושבי א"י ולכן "אין אנו יכולים לדונם ולבזות אישים פרטיים וכל שכן הכלל, אפילו אנו רואים מהם אשר לא הוטב בעינינו ולא טוב עשה בקרב עמיו" (דבריו מובאים ב"אם הבנים שמחה", עמ' כ"ג במהדורת "קול מבשר" לאחר דברי ר' משה חגיז וה"חסד לאברהם" הנ"ל).
2. גאולה בדרך הטבע
אנו רואים בבירור ממקורות חז"ל שהגאולה תבוא או לפחות יכולה לבוא בדרך טבעית במצב של העם לא יכול לזכות לדרך ניסית, וממילא מדינת ישראל הציונית החילונית יכולה להיות נקודת ההתחלה של תהליך גאולה טבעי עד זמן הגאולה השלמה, ובפרט שראינו שהגאולה אינה תלויה בתשובה, וכאמור לעיל.
"אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (ישעיהו ס') 'בעתה', וכתיב, 'אחישנה'! זכו - 'אחישנה', לא זכו - 'בעתה'."
"אמר רבי אלכסנדרי: רבי יהושע בן לוי רמי, כתיב (דניאל ז') 'וארו עם ענני שמיא כבר אנש אתה', וכתיב (זכריה ט') 'עני רוכב על חמור'! - זכו - 'עם ענני שמיא', לא זכו - 'עני רוכב על חמור'." (מסכת סנהדרין צ"ח, ע"א)
"רבי חייא רבא ורבי שמעון בן חלפתא הוו מהלכין בהדא בקעת ארבל בקריצתה וראו איילת השחר שבקע אורה. אמר רבי חייא רבה לר' שמעון בן חלפתא בי רבי כך היא גאולתן של ישראל בתחילה קימעה קימעה כל מה שהיא הולכת היא רבה והולכת. מאי טעמא? (מיכה ז) 'כי אשב בחושך ה' אור לי' (מיכה ז', ח'). כך בתחילה 'ומרדכי יושב בשער המלך' (אסתר ב', כ"א) ואחר 'ויקח המן את הלבוש ואת הסוס' (שם ו', י"א) ואחר כך 'וישב מרדכי אל שער המלך' (שם ו', י"ב) ואחר כך (אסתר ח) 'ומרדכי יצא מלפני המלך בלבוש מלכות' (שם ח', ב') ואחר כך 'ליהודים היתה אורה ושמחה' (שם פסוק ט"ו)." (ירושלמי ברכות פרק א', הלכה א' [דף ד' ע"ב]; שם יומא פרק ג', י"ב; תהילים רבה [בובר], מזמור כ"ב; שיר השירים רבה [וילנה] פרשה ו', פסיקתא י' על הפסוק "מי זאת הנשקפה כמו שחר" [שיה"ש ו', י']; ילקוט שמעוני תהילים, פרק כ"ב, רמז תרפ"ה - בהבדלי נוסח מסוימים)
"כתוב אחד אומר 'מגדול' ('מגדול ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו', שמואל ב', כ"ב, נ"א), וכתוב אחד אומר 'מגדיל' ('מגדיל ישועות מלכו ועושה חסד למשיחו', תהילים י"ח, נ"א). רבי יודן אומר: לפי שאין הגאולה באה על אומה זו בבת אחת, אלא קמעא, קמעא. ומהי 'מגדול'? לפי שהיא מתגדלת והולכת לפני ישראל. עכשיו הם שרויים בצרות גדולות, וכשתבוא הגאולה בבת אחת, אינם יכולים לסבול ישועה גדולה... לפיכך היא באה קמעא, קמעא, ומתגדלת והולכת לפניו." (מדרש "שוחר טוב" י"ח, ל"ו)
" 'רבי יהודה פתח ואמר: "מי זאת הנשקפה כמו שחר יפה כלבנה ברה כחמה איומה כנדגלות"… מי זאת הנשקפה? אלו הם ישראל, בזמן שהקב"ה יקים אותם ויוציאם מן הגלות, אז יפתח להם פתח אור דק מדק וקטן מאד. ואחר כך פתח אחר מעט גדול ממנו עד שהקב"ה יפתח להם את השערים העליונים, הפתוחים לארבע רוחות העולם. וכן כל מה שעושה הקב"ה לישראל ולצדיקים שבהם, הכל כן הוא, ולא בפעם אחת. [בדומה] לאדם הנתון בחשך, ותמיד בחשך היה משכנו, שבעת שרוצים להאיר לו צריכים לפתוח לו תחילה, אור קטן כפתחו של מחט ואחר כך מעט גדול ממנו, וכן בכל פעם, עד שמאירים לו כל האור כראוי. כך הם ישראל… האור שלהם הולך ואור מעט מעט עד שיתחזק ויאיר להם הקב"ה… והכול שואלים עליהם ואומרים: "מי זאת הנשקפה כמו שחר" - "שחר" הוא שחרית הבוקר, דהיינו החשיכה התחזקת שטרם אור הבוקר, וזהו אור הדק מדק, ואח"כ "יפה כלבנה" כי הלבנה אורה מרובה יותר משחר, ואח"כ "ברה כחמה" אשר אורה חזק המאיר יותר מלבנה, ואח"כ "איומה כנדגלות". (תרגום לעברית מהזוהר וישלח ח"א דף ק"ע, א' על הפסוק "שלחני כי עלה השחר" [בראשית ל"ב, כ"ו]).
