Is smoking assur? To quote Rav Soloveitchik who was asked whether certain innovations made in the Yom Ha-atzmaut davening were assur or just stupid [as he had called it]. He answered "It is stupid because it is assur and it is assur because it is stupid".
I would say that it is an aveirah of ונשמרתם מאד לנפשותיכם. But who am I??!! Many poskim hold that way so I can hold their coattails. But other poskim don't want to forbid it because, for among other reasons, people won't listen anyway.
Here is a teshuva of Rav Shternbuch where he strongly discourages smoking but won't go so far as to say it is forbidden. See the story he tells about the gadol's deathbed confession:
תשובות והנהגות כרך ג סימן שנד
שאלה: איסור עישון סיגריות שמסכן חיים
היום הוכח באופן ברור דעישון סיגריות מזיק לבריאות וגורם לסרטן הריאות ח"ו, למחלות בדרכי הנשימה ולמחלות לב, והמספרים מבהילים ממש, וקראו אותי להוציא כרוז שכל המעשן עובר איסור חמור מאוד שמסכן בזה את גופו, ועבריין הוא מדין תורה שמכניס עצמו לסכנה שאיסורו ברור. אבל אף שלדעתי אכן יש בזה סכנה וראוי לאסור, עדיין לא ברור אצלי אם כדאי להכריז על כך איסור מרבנים אף שרבים לא ישמעו.
אמנם במק"א הבאתי דעת רופא אחד שטען שסרטן עלול לפגוע בעשרות מקומות בגוף ר"ל גם בלא עישון, ואצל המעשן נפגעים ריאותיו יותר מאשר אבר אחר, אבל בלא מעשנים גם כן הסרטן פוגע ר"ל ולא ניצול, רק שאצלו מופיע הסרטן באבר אחר, ולכן יתכן שאותו אדם שעישן ונפגע בסרטן הריאות רח"ל, היו לו אותם הסיכויים להיפגע מהמחלה גם בלא עישון, אלא שאז זה היה פוגע בו אולי באיברים אחרים. ותמהני היאך אפשר לסמוך על סברא כזאת, והלוא אדרבה אפשר שאם היו איבריו בריאים ולא נפגע בריאות, לא היה נפגע כלל, ודוקא בעישון פוגע בו הסרטן, ויש כאן חשש פיקוח נפש ממש כפשוטו, והיאך נוכל בסברא פורחת באויר ליכנס לחשש פיקוח נפש.
הבאתי עוד מה שיש טוענים שסיבת המחלה היום היא החיים הסואנים הגורמים לעצבנות, ולכן בכפרים או אצל התימנים שחייהם שלוים לא היה מצוי כלל, והמעשנים טוענים שאדרבה העישון עוזר להם במקרים הרבה להשקיט עצביהם, ובפרט דהרגילים בעישון הרגל נעשה כטבע וקשה להם מאוד בלעדיו שטוענים שזה גופא יזיק הרבה לבריאותם, וגם זה דחיתי שהתורה לא התירה לנו ללכת אחר תאות לבו, ולכן עליו להיגמל מתאוה זו המזיקה ומסכנת את בריאותו ח"ו, וגם לא הוכח אם אכן ע"י שמשקיט עצביו יינצל, אבל שעישון מזיק כבר הוכח ברור.
הבאתי עוד מה שיש שרצו לטעון שאורח החיים שלנו כולל סעודות עם תערובת של הרבה מאכלים לא טבעיים, ובשר בע"ח שבחיי הבהמה או העוף הוזרקו להם זריקות שאינם טובים לבריאות, צבע מאכל, חומרי הדברה למניעת מזיקים המוחדרים למאכלים בעודם במחובר לקרקע, כל אלו עלולים לסכן הגוף, ולמה לנו לשפוך חימה רק על המעשנים. ולא דמי שהעישון אין בו צורך כלל והוכח שמזיק ומסוכן, ולכן חייבין למנוע, אבל שאר המאכלים הנ"ל שהבאתי אין בהם אלא חשש גרידא, ובמדה ויש ממש חשש סכנה השלטונות מונעים, ואף שטוב ליזהר מהם כפי האפשר, אך על זה נאמר "שומר פתאים ד'" שאין צורך לדקדק אחר חששות רחוקים מאד בדבר שדשו בו ונהגו בו רבים.
ונראה שעישון סיגריות דומה במהותו לעישון חשיש או אופיום ושאר סמים מסוכנים, רק שבאלו הסמים אוסרים השלטונות ואף מענישים על כך, אבל בסיגריות אי אפשר להם למנוע כיון שכבר הורגלו בזה ולא יועיל. אכן לדעתי המעשן עובר בלאו ד"לא תתורו אחרי לבבכם", שנוהג רק כפי תאות לבבו, בשעה שע"פ שכל אסור, ועיין בחינוך שביאר גדר לאו זה, וכאן לא שייך לומר "שומר פתאים ה'" וכמבואר ביבמות (עד א), דנראה שזהו בדבר המזיק רק מצד הסברא, והואיל ולא מצינו למעשה שמזיק נהגו להקל, ובזה הקדוש ברוך הוא שומר, אבל בנ"ד שנראה בעליל היום שמסכן, ודאי אסור לו להכניס עצמו לסכנה.
מיהו אין גוזרים על הציבור גזירה שלא ישמעו לנו, ויכול לצאת תקלה שיסיקו מכך שאין לרבנים השפעה, וממילא לא יקבלו דבריהם גם בשאר דברים, וגם תמיד ימצאו איזה רב שמתיר ואפילו מעשן בעצמו, ואינם צריכים להצטדק יותר ממנו, לכן חוששני לפרסם האיסור מדינא.
ולכן אף שאני מזהיר כל אחד לא לעשן, ואפילו לא להתיישב במקומות שמעשנים, ואם בא אצלו אחד המעשן יש לבקש ממנו למנוע לעשן עכ"פ לפניו, וליזהר מאיסור זה שהתורה הזהירה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", והוא כגדר מאבד עצמו לדעת, אבל להוציא כרוז על כך ברבים שהדבר איסור חמור אינו כדאי, הואיל וחלק ניכר לא ישמעו לנו, וכמו שרואים שהרופאים בעצמם אין בכוחם לאסור אפילו לעצמם לעשן, גם אנו מוכרחים לשתוק, אבל ראוי לומר למעשן שמשחק בחייו [ואף חיי שעה בכלל זה] עבור הנאתו, וימהר להסיר תקלה וסכנה מגופו, ואז טוב לו ששומר גופו שהוא נרתיק לנשמתו, והקב"ה ישמור אותו מכל רע.
וכל זה לעצמו, אבל בציבור יש לאנשים זכות למנוע אותו דהוה כקוטרא ובית הכסא שהריח מפריע ויכולים לעכב. וגם הוא עצמו ראוי לו להימנע מעישון ברבים, ובבתי כנסיות וישיבות וכדומה ראוי לתקן שאסור לעשן ברבים, וב"ה בהרבה מקומות כבר תיקנו כן והיא תקנה גדולה. ומה שכמה רבנים ואדמו"רים מעשנים ראו כן בדורות הקודמין, ואולי הטבאק היה אז אחרת, אבל היום אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכיון שהיום נראה בעליל שמסכן ומזיק לבריאות אסור וכמ"ש, ואפילו במי שחושב שאצלו לא הזיק יש לו לחשוש שאח"כ יזיק או שאין ההיזק ניכר עדיין וע"כ אסור וכמ"ש.
שאלה: איסור עישון סיגריות שמסכן חיים
היום הוכח באופן ברור דעישון סיגריות מזיק לבריאות וגורם לסרטן הריאות ח"ו, למחלות בדרכי הנשימה ולמחלות לב, והמספרים מבהילים ממש, וקראו אותי להוציא כרוז שכל המעשן עובר איסור חמור מאוד שמסכן בזה את גופו, ועבריין הוא מדין תורה שמכניס עצמו לסכנה שאיסורו ברור. אבל אף שלדעתי אכן יש בזה סכנה וראוי לאסור, עדיין לא ברור אצלי אם כדאי להכריז על כך איסור מרבנים אף שרבים לא ישמעו.
אמנם במק"א הבאתי דעת רופא אחד שטען שסרטן עלול לפגוע בעשרות מקומות בגוף ר"ל גם בלא עישון, ואצל המעשן נפגעים ריאותיו יותר מאשר אבר אחר, אבל בלא מעשנים גם כן הסרטן פוגע ר"ל ולא ניצול, רק שאצלו מופיע הסרטן באבר אחר, ולכן יתכן שאותו אדם שעישן ונפגע בסרטן הריאות רח"ל, היו לו אותם הסיכויים להיפגע מהמחלה גם בלא עישון, אלא שאז זה היה פוגע בו אולי באיברים אחרים. ותמהני היאך אפשר לסמוך על סברא כזאת, והלוא אדרבה אפשר שאם היו איבריו בריאים ולא נפגע בריאות, לא היה נפגע כלל, ודוקא בעישון פוגע בו הסרטן, ויש כאן חשש פיקוח נפש ממש כפשוטו, והיאך נוכל בסברא פורחת באויר ליכנס לחשש פיקוח נפש.
הבאתי עוד מה שיש טוענים שסיבת המחלה היום היא החיים הסואנים הגורמים לעצבנות, ולכן בכפרים או אצל התימנים שחייהם שלוים לא היה מצוי כלל, והמעשנים טוענים שאדרבה העישון עוזר להם במקרים הרבה להשקיט עצביהם, ובפרט דהרגילים בעישון הרגל נעשה כטבע וקשה להם מאוד בלעדיו שטוענים שזה גופא יזיק הרבה לבריאותם, וגם זה דחיתי שהתורה לא התירה לנו ללכת אחר תאות לבו, ולכן עליו להיגמל מתאוה זו המזיקה ומסכנת את בריאותו ח"ו, וגם לא הוכח אם אכן ע"י שמשקיט עצביו יינצל, אבל שעישון מזיק כבר הוכח ברור.
הבאתי עוד מה שיש שרצו לטעון שאורח החיים שלנו כולל סעודות עם תערובת של הרבה מאכלים לא טבעיים, ובשר בע"ח שבחיי הבהמה או העוף הוזרקו להם זריקות שאינם טובים לבריאות, צבע מאכל, חומרי הדברה למניעת מזיקים המוחדרים למאכלים בעודם במחובר לקרקע, כל אלו עלולים לסכן הגוף, ולמה לנו לשפוך חימה רק על המעשנים. ולא דמי שהעישון אין בו צורך כלל והוכח שמזיק ומסוכן, ולכן חייבין למנוע, אבל שאר המאכלים הנ"ל שהבאתי אין בהם אלא חשש גרידא, ובמדה ויש ממש חשש סכנה השלטונות מונעים, ואף שטוב ליזהר מהם כפי האפשר, אך על זה נאמר "שומר פתאים ד'" שאין צורך לדקדק אחר חששות רחוקים מאד בדבר שדשו בו ונהגו בו רבים.
ונראה שעישון סיגריות דומה במהותו לעישון חשיש או אופיום ושאר סמים מסוכנים, רק שבאלו הסמים אוסרים השלטונות ואף מענישים על כך, אבל בסיגריות אי אפשר להם למנוע כיון שכבר הורגלו בזה ולא יועיל. אכן לדעתי המעשן עובר בלאו ד"לא תתורו אחרי לבבכם", שנוהג רק כפי תאות לבבו, בשעה שע"פ שכל אסור, ועיין בחינוך שביאר גדר לאו זה, וכאן לא שייך לומר "שומר פתאים ה'" וכמבואר ביבמות (עד א), דנראה שזהו בדבר המזיק רק מצד הסברא, והואיל ולא מצינו למעשה שמזיק נהגו להקל, ובזה הקדוש ברוך הוא שומר, אבל בנ"ד שנראה בעליל היום שמסכן, ודאי אסור לו להכניס עצמו לסכנה.
מיהו אין גוזרים על הציבור גזירה שלא ישמעו לנו, ויכול לצאת תקלה שיסיקו מכך שאין לרבנים השפעה, וממילא לא יקבלו דבריהם גם בשאר דברים, וגם תמיד ימצאו איזה רב שמתיר ואפילו מעשן בעצמו, ואינם צריכים להצטדק יותר ממנו, לכן חוששני לפרסם האיסור מדינא.
ולכן אף שאני מזהיר כל אחד לא לעשן, ואפילו לא להתיישב במקומות שמעשנים, ואם בא אצלו אחד המעשן יש לבקש ממנו למנוע לעשן עכ"פ לפניו, וליזהר מאיסור זה שהתורה הזהירה "ונשמרתם מאד לנפשותיכם", והוא כגדר מאבד עצמו לדעת, אבל להוציא כרוז על כך ברבים שהדבר איסור חמור אינו כדאי, הואיל וחלק ניכר לא ישמעו לנו, וכמו שרואים שהרופאים בעצמם אין בכוחם לאסור אפילו לעצמם לעשן, גם אנו מוכרחים לשתוק, אבל ראוי לומר למעשן שמשחק בחייו [ואף חיי שעה בכלל זה] עבור הנאתו, וימהר להסיר תקלה וסכנה מגופו, ואז טוב לו ששומר גופו שהוא נרתיק לנשמתו, והקב"ה ישמור אותו מכל רע.
וכל זה לעצמו, אבל בציבור יש לאנשים זכות למנוע אותו דהוה כקוטרא ובית הכסא שהריח מפריע ויכולים לעכב. וגם הוא עצמו ראוי לו להימנע מעישון ברבים, ובבתי כנסיות וישיבות וכדומה ראוי לתקן שאסור לעשן ברבים, וב"ה בהרבה מקומות כבר תיקנו כן והיא תקנה גדולה. ומה שכמה רבנים ואדמו"רים מעשנים ראו כן בדורות הקודמין, ואולי הטבאק היה אז אחרת, אבל היום אין לדיין אלא מה שעיניו רואות, וכיון שהיום נראה בעליל שמסכן ומזיק לבריאות אסור וכמ"ש, ואפילו במי שחושב שאצלו לא הזיק יש לו לחשוש שאח"כ יזיק או שאין ההיזק ניכר עדיין וע"כ אסור וכמ"ש.
ועובדא ידענא מגדול אחד זצ"ל, שעישן סיגריות הרבה, ובסוף ימיו נחלה והרופא אמר שהריאות פגועות לגמרי, ואין לו אלא כחודש לחיות. וביקש שיביאו אצלו עשרה אנשים ואמר להם בערך בזה הלשון "יודע אני שבשמים ידונו אותי כמאבד עצמו לדעת, שעישנתי אף שיש סכנה בדבר, אבל אני מקוה להי"ת שבזה שאני מתודה לפניכם, ואומר הריני מתחרט על מה שעשיתי, ובזאת שאני מבקש מכם לא לעשות ח"ו כמוני, אולי יהיו דברים אלו מקצת תיקון לחטאי" עכ"ד.
(ובזמן האחרון נודע שמערבין גליצרין בטבאק שבסיגריות כדי שלא יתייבש ובמיוחד בחו"ל, גליצרין שמקורו מבעלי חיים טרפות ונבילות, ויש לחוש כשמעשן שנכנס בו משהו כטעימה, ואף ששמעתי שיש מערבין גליצרין סינטטי, שאין בו איסור, וכן יש מצדדין להתיר אפי' בגליצרין מבע"ח, ועיין היטב במ"א תס"ז ס"ק י' בטבאק שמערבין בו שכר שאסור לקיימו בפסח וצריך לסוגרו בחדר, וכ"ז צ"ב ואכמ"ל).
(ובזמן האחרון נודע שמערבין גליצרין בטבאק שבסיגריות כדי שלא יתייבש ובמיוחד בחו"ל, גליצרין שמקורו מבעלי חיים טרפות ונבילות, ויש לחוש כשמעשן שנכנס בו משהו כטעימה, ואף ששמעתי שיש מערבין גליצרין סינטטי, שאין בו איסור, וכן יש מצדדין להתיר אפי' בגליצרין מבע"ח, ועיין היטב במ"א תס"ז ס"ק י' בטבאק שמערבין בו שכר שאסור לקיימו בפסח וצריך לסוגרו בחדר, וכ"ז צ"ב ואכמ"ל).
