A Mother

 וַיִּקְרָא הָאָדָם שֵׁם אִשְׁתּוֹ חַוָּה כִּי הִוא הָיְתָה אֵם כָּל חָי

חוה הוא צורת פיעל של ״חיה״, ופירושו: הנותנת חיים. אדם הראשון התבשר זה עתה, שהוא עתיד למות, ושאשתו תוליד לו בנים; על כן קרא את שמה ״חוה״, שכן היא הנותנת חיים לכל חי. הפרט ימות, אך האנושות תמשיך לחיות; ובזכות האשה, ימשיך גם האיש את חייו דרך צאצאיו.

אדם הראשון יכל לכעוס על אשתו על שמחמתה גורש מגן עדן; אך הוא קרא לה על שם הגדול שבתפקידיה! אמנם נגזר עליו עצבון; גם עליה נגזר עצבון; אך הזכות שזכתה בתמורה לעצבונה, גדולה יותר. היא מצילה ממוות ונותנת חיים; ועל ידה נתעלה האדם מן המוות.

יש לשים לב, שאדם הראשון אינו קורא לה ״חיה״, אלא ״חוה״. ״חוה״ מציין תמיד נתינת חיים רוחניים: ״יְחַוֶּה דָּעַת״ (תהלים יט, ג), ״אֲחַוְךָ״ (איוב טו, יז). האשה היא מכל הבחינות ״אֵם״, בבחינת ״אִם״ – תנאי מעכב; לא רק לחיים הגופניים, אלא גם לחיים הרוחניים והרגשיים. היא הנותנת חיים לדור הבא, כדי שימשיך למלא את ייעוד האדם.

"היתה" מתייחס כאן אל התפקיד שנועד לאשה.

רש"ר הירש