כמה צרות, כמה יסורים, עוברים על העם בתקופה האחרונה. טורח הצרות אין להיספר, איה שוקל ואיה סופר, כלשון ה'סליחות' בעשרת ימי תשובה. והכל מחפשים פתרונות וסגולות להינצל מכל צרה ומצוקה.
זו העת להיזכר במעשה המפורסם שנצטט בשורות הבאות, ויש לו גם המשך אקטואלי שהתרחש ממש בימים אלה. הכל מכירים את הסיפור הנורא על מרן הגר"ח שמואלביץ זצ"ל, עם העגונה במקלט. ולמי שבכל זאת עדיין לא שמע, היה זה סיפור עוצר-נשימה שהתרחש באחת המלחמות בארץ ישראל. הגאון זצ"ל שהה במקלט יחד עם אנשים נוספים, מסביב נפלו פגזים רבים, והציבור היה שרוי בפחד גדול. לפתע קמה אשה עגונה, שבעלה נְטשה לנפשה עם כל ילדיה, פרצה בבכי נסער, וזעקה מול כל הנוכחים:
"רק אתה, ריבונו של עולם, יודע את מידת הסבל והצער שנגרמו לי מאז שעזבני בעלי. רְאֵה, אני מוחלת לו על כל מה שעשה, ובזכות זה אני מבקשת ממך שתמחול גם אתה לבניך על כל מה שהכעיסוך, ותעזור לנו לצאת מכאן בשלום"... כששמע הגר"ח שמואלביץ את הדברים, פרץ גם הוא בבכי, ואמר: "בטוחני שכולנו נצא מהמקלט הזה ללא פגע, ולא יאונה לנו כל רע".
ואכן, ניסים גדולים התרחשו שם. פגזים נפלו על ימין ועל שמאל, ולמרבה הפלא לא פגעו באיש ואף לא הסבו נזק. אשה צדקת זו, 'הובילה' כביכול את הקב"ה לרחם על עמו ישראל. בכך שהתגברה על מידותיה ומחלה לבעלה האכזר, גרמה להתגברות מידת הרחמים בשמים עליה ועל כל הקהל.
ומדוע אנחנו מספרים עכשיו את הסיפור הכל-כך מפורסם? כדי להודיע ולהיוודע שני דברים. ראשית, שאחד הפתרונות היעילים ביותר להינצל מהצרות הוא - לוותר איש לרעהו. בלי 'פשעטלעך' ובלי הסברים. לוותר, וזהו.
ושנית, אשה זו נפטרה לפני כשבוע-ומחצה, והיא בת 110 שנים! הצדקת התגוררה בשנים האחרונות בבני ברק, סמוך לכולל חזון איש, ובנה הגדול הוא בן 90, עמו"ש. היא הותירה אחריה צאצאים וזרע בנים יראי-השם. לידע ולהודיע שהשי"ת משלם שכר טוב לעושי רצונו, ומי שמוותר - לא יפסיד לעולם.
בימי ה'שבעה' סיפרו שכששאלו אותה כמה פעמים האם הסיפור נכון, אישרה הנפטרת ע"ה את הפרטים לאמיתם.
