"כמעט היה לנו האר"י הקדוש -שני!"
"האמת היא שקטונתי מלהספיד את פרופ' שושני. אנו חשים קטנים ואפסיים להספיד גברא רבא כמותו, גאון מלא ועמוס בתורה ובחכמה, בינה ודעת.
כשרק דיברתי, אמרתי משהו, או שאלתי, כבר טפטף מפיו עסיס של ידע ולימוד. תורה, נביאים, כתובים, משנה, גמרא, ראשונים ואחרונים, מדרש, הלכה, אגדה וקבלה הכל היה שלו, כרכושו.
הוא פירק לגורמים כל פסוק, אות, נקודה, טעמי המקרא, תווים או נגינה, חישב מיד כמה פעמים הפסוק המדובר, או המילה, מופיעים בספרי הקודש. המקבילה, הדמיון בין האחד לשני, או ניגודו – הסתירה, והכל בעל פה. אנחנו – מתוך הספרים, והוא מזכרונו.
בדרך כלל, טבע האדם הוא שאם לומדים אצל מורה עשר שנים, זה מספיק. צריך לחפש מורה אחר, כי אין יותר מה ללמוד ממנו. המקרה הנוכחי הוא הפוך: כמה שלמדנו, יותר היינו צריכים אותו, את פרופ' שושני ז"ל.
כמה פעמים הרגשנו, התלמידים, שאיננו ראויים לשבת בד' אמותיו!
איזו קושיה חמורה הוא לא תרץ כהרף עין? איזה הר מחודד וגבוה הוא לא יישר וריסק כאבק?
כמה צחק על אמונות תפלות, מנהגים מקובלים וטקסים.... ורק הוא, רבינו, ידע להבחין בין טוב לרע.
לא רק יהדות, אלא גם ידע עולמי. פרופ' שושני טייל בחכמת יוון כמו שאדם מטייל בכרם אביו. נהירין לו שבילין דפיזיקה, פילוסופיה, מתמטיקה, אסטרונומיה: סוקרטס, פלוטון, אריסטוטלס, ניוטון. חביבו – פסקל, איינשטיין וכן הלאה. עומקו וחריפותו אין לשער. את כל החישובים המתמטיים המסובכים פיתח מיד על המקום.
וגאון מופלא זה היה גם קדוש. חי רק על לחם, חלב ופירות במשך כל חייו. כל מה שהרוויח שמר לעתיד.
חבל, חבל, חבל שהנפטר היה כל כך לא מסודר ולא ממושמע. יתכן שזו הסיבה להסתלקותו. לולא זאת היה לנו, כפי הנראה, ר' סעדיה גאון שני, או בתחום הקבלה, אר"י הקדוש שני, או רמב"ן נוסף.
מוחו היה פתוח ומחובר לעשר הספירות, ומפירות ידיעותיו, עומקו וחריפותו היו נשפכים הרבה דורות נוספים. עשרות אלפי אנשים היו שותים בצמא את יינו ועסיס מחשבותיו וחידושיו.
כמובן שהיו לצים, לעגנים, שצחקו עליו. בדרך כלל אלו אנשים קטני מוח, הם יודעים רק ללעוג, לא יותר מזה. הם אינם משיגים שום מחשבה עמוקה. אלה אנשים עם תסביך רגשי נחיתות, שחושבים שכשהם לועגים לחברים וידידים, הם עצמם מתרוממים.
לא נשכח אותו!
*
מתוך הספדו של ר' מתתיהו דרובינר על מורו ורבו מר שושני.
ההספד נדפס לראשונה בתרגום לעברית בספרי 'נגלה ונסתר' על שושני.
