א) נשאל האם יש בעיה בבישול עכו"ם בחטיפי תפוחי אדמה בשם wise שאין להם הכשר חרדי, רק ou? רב דוד ענה לו: אין אחרים כמוהם! השואל לא הבין את התגובה ושאל שוב את אותה שאלה ורב דוד ענה ממש באותם מלים, אך הפעם הוסיף: לא ניתן לעשות חטיפים כאלו בבית אלא רק במפעל כך שאין בעיה של בישול עכו"ם. כותב המאמר מוסיף שזו קולא ידועה של הגרמ"פ והרבה הכשרים מסתמכים עליה.
שו"ת אגרות משה יורה דעה חלק ד סימן מח
בדבר פאטייטא טשיפס, צריך לברך בורא פרי האדמה, שיש לו דין ניכר הפרי אף שנשתנה המראה ע"י השמן שנתבשל בו. אך צריך לידע שנתבשלו בשמן כשר, וכשלא ידוע אסור דשמא נתבשל בשומן אסור. ואם יש בהו איסור בישול עכו"ם כשידוע שהוא בשומן כשר - אם הידיעה הוא ע"י השגחת אדם ירא שמים יש לסמוך שגם על זה משגיח לתקן שלא יאסר מדין בישול עכו"ם. אבל אם האמת שלא השגיח על זה ונתבשלו ע"י עכו"ם, אין בזה היתר ברור. והוא כמו כל דבר הנעשים בבתי חרושת שיש אומרין טעמים להקל וכן נוהגין רוב העם, ובאיסור זה שהוא דרבנן אין למחות באלו שמקילין.
ב) שני אנשים התווכחו על דעתו של רב דוד בענין ענידת שעון בשבת כשאין עירוב. שניהם טענו ששאלו, האחד אמר שהורה לאיסור והשני טען שהורה להיתר. נגשו לשאול את רב דוד ביחד ושטחו בפניו את הסתירה בתשובתו. רב דוד ענה: מותר, אך בן תורה צריך להחמיר, שניכם לא שאלתם בדיוק את אותה שאלה ועניתי לפי מה שכל אחד שאל (הערת ז"ע: אני שאלתי את אותה שאלה וענה שאם זה שעון יקר שיכול להחשב כתכשיט, נניח עשוי מזהב אמיתי, אז ניתן להקל וללבוש בשבת בתור תכשיט).
ג)רב דוד אחז שחומרות אישיות הן כלשונן: אישיות. הוא היה משתתף בסעודה שלישית בישיבה, פעם אחת הגישו מילון, ומישהו שאל האם ראש הישיבה אומר ברכה על פירות הבאים לקינוח הסעודה? רב דוד ענה שכן, אך הוא עצמו אכל את המילון יחד עם הלחם באותו זמן כיוון שהחמיר לעצמו את השיטה שלא אומרים ברכה על פירות הבאים לקינוח הסעודה, וע"י אכילת הלחם ביחד פטר את עצמו מאמירת ברכה, אך לאחרים הורה כדעה המקובלת לומר ברכה.
ד) רב דוד כידוע לבש כובע פשוט וחליפה קצרה ולפעמים אפור כהה וכובע קש בקיץ. בחור ישיבה רציני יצא לשידוך עם בחורה לבוש בחליפה אפורה וזה לא מצא חן בעיני הבחורה. ממש באותו זמן איזה קרוב משפחה של הבחורה היה מאושפז והבחורה באה לביקור חולים והנה נכנס עוד אדם חרדי אף הוא לבקר את החולה, הבחורה שואלת את מישהו מהקרובים מי זה האדם הזה עם החליפה האפורה הכהה והכובע מקש? ענו לה זה הרב דוד פיינשטיין! כעבור זמן קצר הזוג השתדך.
ה) כותב המאמר כתב תשובה בענין טבילת כלים ובין השאר ציטט פוסק ידוע מא"י (שאין מזכיר את שמו) שאין לטבול כלים המיועדים למכירה אלא אם כן נרכשו ע"י לקוח. יום אחד שאל את רב דוד מה דעתו בנושא וענהשחומרה של מאן דהו לא משנה 400 שנים של הלכה! כלומר מותר, שכן אם זה היה אסור אחד מהפוסקים הקדמונים היה צריך להזכיר זאת, ואפילו אם הכלי נפל למקוה מאליו, הטבילה כשרה. רב שלמה פישליס (בנו של רב שמואל פישליס, חתנו של רב דוד) שמע את הדברים והוסיף: מישהו הזמין כלים בחנות ולפני ששילם עליהם הפועל הפועל טבל אותם עבורו. הקונה התקשר לרב דוד לשאול האם הוא צריך לטבול אותם שוב? וענה לו שלא צריך.
ו) שאל האם יש עין הרע בקנית חפצים לתינוק לפני שנולד? ענה שאפשר, אך להחביא אותם שאיש לא ידע מכך. והוסיף שזה תלוי אצל כל אחד ואחד. אם הבעל יודע שכל דבר קטן, כגון נניח התינוק מתחיל להשתעל והאשה נהיית מכך עצבנית וטוענת שזה בגלל שקנו את החפצים וכעת יש להם עין הרע בשל כך, עדיף לא לקנות.
