אולם, ליהודי המסורה השקפה אחרת לגמרי בנושא הזמן. ההתגלות והמסורת כאילו מוחקות לגמרי את גבולות הזמן. מרחקים בזמן אינם קיימים עוד [...] עבור הצעיר היהודי אין אברהם אבינו אישיות מסתורית, כי אם דמות מרוממת, נוכחת תמיד. הוא כאילו חווה יחד עם אברהם אבינו את נסיונותיו ונדודיו. הוא נודד יחד עמו מאור כשדים לארץ כנען, יחד עמו הוא מרגיש את הפחד והחרדה מול יצחק המוטל על גבי המזבח. יחד עם יעקב אבינו הוא בורח לחרן. עם יוסף הוא אסור בבית הסוהר ושמח יחד עמו בעלותו למשרה הרמה ולפירסום הגדול. הוא מנהיג יחד עם משה רבנו את עם ישראל במדבר סיני, שר יחד עם נעים זמירות ישראל ומתעלה יחד עם הנביאים. הוא מצחק ומנחם יחד עם רבי עקיבא ומעמיק בחשיבה בחברת הרמב״ם. כל הדמויות האלו אינן בבחינת 'מי שהיו' או 'דמויות מתות' לילדי ישראל שלמדו ב'חדר׳ או לבחורי ישראל הלנים בעומקה של הלכה. אלה הם גיבורים דינאמיים שהם אורחים קבועים בבתי ישראל ומביאים להם נוחם, רוממות נפש ותקוה.
[הגריד"ס]
