סיפר הרב ראובן קרלנשטיין זצ"ל: לפני שנים עמדתי לפני ניתוח קשה באמריקה. כדרך העולם שהולכים לצדיקים לבקש מהם ברכות – "כל שיש לו חולה בתוך ביתו, ילך אצל חכם ויבקש עליו רחמים" (בבא בתרא קטז.) – החלטתי גם אני לקבל ברכה מצדיק. קמתי ונסעתי לירושלים. באתי לעיר העתיקה, לישיבת 'אש התורה' לבקש ברכה. כי בישיבה ההיא ישב ולמד יהודי, ודאי שמעתם עליו – ר' אורי זוהר.
אני נכנס לבית המדרש, הוא יושב עם טלית ותפילין כמדומני, לומד בהתמדה עם החברותא. לא רציתי להפריע באמצע, המתנתי לרגע שיקום ממקומו, ואז ניגשתי אליו ואמרתי: ר' אורי תשמע, אני צריך לעבור ניתוח לא קל בארצות הברית. אני הולך לצדיקים, וגם אליך אני בא עכשיו לקבל ממך ברכה.
הוא הסתכל עלי בתימהון: "ר' ראובן, טעית בכתובת, אינני נותן ברכות. לשם כך צריך ללכת לצדיקים, לחכמים, לא אלי. אף אחד לא מבקש ממני ברכות!".
ר' אורי, אני מגיע מבני ברק במיוחד, לקבל ברכה ממך – התחננתי.
"תהיה בריא, מה אתה רוצה ממני? מה נטפלת אלי?", התחנן הוא (וכבר אמר "תהיה בריא"…).
תשמע, אמרתי לו, זה לא יעזור לך. אני נוסע פעמיים בשבוע מבני ברק לבת ים, ובדרך עובר בכביש גהה. ובכביש גהה – אומרים שעוברים בו שישים ריבוא איש מדי יום, וגם אם פחות משישים ריבוא לא נורא. ועל הכביש, באחד הצמתים, תלוי שלט ענק, כפליים או שלוש פעמים מבית המדרש הזה, אותיות ענקיות, כל אות מטר ויותר. לא שייך לא לראות את השלט. ומה כתוב בו? שפתים יישק: "אורי זוהר, אחרי הכל, גלה לנו הכל, מדוע עזבת את הכל?".
אתם שומעים?
"אורי זוהר, אחרי הכל, גלה לנו הכל, מדוע עזבת את הכל" – כי הוא, שיחיה, עזב את הכל, נמלט מהזוהמה, התנתק מהבוץ של הבלי העולם הזה.
אמרתי לו: ר' אורי, אם זכיתם לקדש שם שמים אני צריך ברכה מכם.
הוא נתן את הברכה שלו.
