הרה"ק רבי שמחה בונם מפרשיסחא זי"ע שאמר פעם לתלמידיו, דגבי שבת כתיב (שמות לא, יז) "ביני ובין בני ישראל אות היא לעולם", ואיך יהיה לאיש פשוט שבישראל ברית ואות בינו לבין בורא כל עולמים, אך אם לגבי העונש דכתיב (שם פסוק יד) "מחלליה מות יומת" שוים קטן כגדול, ואף יהודי פשוט ביותר אשר יחלל ח"ו את השבת בעדים והתראה יהא חייב סקילה, אם כן כמו שיש לו חלק בעונש יש לו חלק גם ב"ישמחו במלכותך" ובאות בינו לבין הקב"ה, דלא יתכן שהעונש יתחייב ואילו מן קדושת שב"ק לא יזכה להתענג וליהנות.
סיפר הרה"ק בעל ה'בית ישראל' מגור זי"ע, שכאשר שמעו החסידים את דברי רבם רקדו כל הלילה מרוב שמחה. לימים כאשר אמר הרה"ק בעל ה'שפת אמת' זי"ע לחסידיו את דברי הרבי ר' בונם, שמחו גם הם על כך ורקדו כשעה אחת, "ואילו היום כשהנני אומר את הדברים - געבט עס אפילו נישט קיין טרייסל..." [-אין דברי גורמים ומשפיעים לזעזע ולרגש אף במקצת את לב השומע], והתכוון להתאונן על ירידת הדורות, כי איך לא יאחז לב האדם שמחה וגיל ממתנה נשגבה כזו, שכל יהודי באיזו דרגה שלא תהיה יש לו קשר אמיץ עם השבת קודש.
