HERE!!!!!!!!
עיקר העבירות באים מחמת השכחה. שהוא בלב, כדאי' במגילה (יח.) שאפי' זוכר במוח מ"מ אינו זוכר בלב, כי אלו הי' באמת זוכר בהרגשת הלב שהש"י ציוה ע"ז לא תעשה כן, א"א כלל שהי' עושה, רק שהיצר מעלימו מלבו, כענין שמנת עבית וגו'. תדע שמצות ציצית הוא לזכור ע"י מצות ה', ואז"ל (מנחות מד.) במעשה דתלמיד שזכר ע"י הציצית, ושם הי' מזיד ויודע רק שעמדו הציצית נגדו, שנתחדש לו הזכירה רק מן המוח ללב. וכן אמרו הקדמונים דלכן נסמך פ' ציצית למקושש, שלא יארע עוד כזה לשכוח שהוא שבת, והרי מקושש מזיד הי'. ולכן אמרו פ"ק דנדרים (ח.) נשבעים לקיים המצות ואע"ג דמושבע ועומד מהר סיני לזרוזי נפשי', ומה זירוז הוא, אבל הוא כמו שאמרנו:
הש"י נתן התורה בעל כרחם של ישראל, כמו שאמרו ז"ל בשבת פרק ר' עקיבא (פח.) וכן לעתיד, כמו שכתוב (יחזקאל כ לג) "ביד חזקה (ובחמה שפוכה) אמלוך עליכם" [ורז"ל פרק חלק (סנהדרין קה.) קראוהו רתחא, ולכן אמרו בשבת פרק ר' עקיבא (פט:) על פסוק כי אתה אבינו. שיצחק הוא הגואל על ידי מדתו]. וכן אצל כל פרט, הש"י שולח לו הרהורי תשובה ומחשבות של קבלת עול מלכות שמים בעל כרחו ושלא מרצונו. רק גם לזה צריך הכנה ואתערותא דלתתא קצת, כמו שהיה גלות מצרים הכנה למתן תורה, וגלותינו לביאת משיח, שלזה של מלוכה בעל כרחנו, ההכנה הוא גם כן מצד השי"ת, והוא יסורין ששולח. ולכן צריך כל אחד ליסורין, כמו שאמרו בערכין (טז:). והיסורין הם גם כן מצד הרתחא, ממדת גבורתו יתברך. ויש אתערותא דלתתא המועיל לזה והוא היראה, שהוא גם כן ממדה זו, ועל ידי זה מעורר למעלה למשול עליו בעל כרחו, כמו אדון על עבד. וזהו מה ה' א-להיך שואל מעמך כי אם ליראה, ואח"כ הש"י ידריכך בתורה ומצוות בעל כרחך. וזהו מצות ציצית על זה, שהיא ליראה כנודע, וכמו שכתב בזוהר סוף פרשת שלח, דתכלת היא יראה. ועל ידי זה הוא זכירת כל המצוות אף בעל כרחו כעובדא דמנחות (מד.).
העגמת נפש שיש לאדם על עבירות שעשה הם ממש יסורי גיהנם על אותה עבירה, ולכן אמרו בספ"ק דברכות (יב:) דהמתבייש בה מוחלין לו. כי כבר סבל עונש גיהנם. ומי שזוכה מן השמים מזכירים לו בכל עת עבירות שעשה ומתמרמר עליהם עד שסובל שיעור גיהנם המגיע לו ע"ז בעוה"ז, וזהו הפרעון מן העבירות שנפרעים מן הצדיקים בעוה"ז, כי בעונשי עוה"ז ממש יש משפטים אחרים, כמשאז"ל (מו"ק כח.) חיי בני ומזוני לא בזכותא תליא מילתא אלא במזלא. וזה שאמר דהמע"ה גַּם כִּי אֵלֵךְ בְּגֵיא צַלְמָוֶת לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי שִׁבְטְךָ וּמִשְׁעַנְתֶּךָ הֵמָּה יְנַחֲמֻנִי (תהלים כג, ד). ודאי לא חשב שיהי' בגיהנם לעתיד לבא, כמ"ש (ברכות ד.) דקרי לנפשיה חסיד וע"ש/ ועכ"פ לא הי' פותח פיו לשטן ח"ו אם חשש שמא יגרום החטא. רק ר"ל כשהיה הולך בגיהנם בעוה"ז, כשהיה הולך בעצבות ומרה שחורה על חטאיו, וע"י עצבות השכינה מסתלקת. ויוכל לבוא לידי רע כנודע. וע"ז אמר לֹא אִירָא רָע כִּי אַתָּה עִמָּדִי, 'אתה' אינו מדרגת השכינה הנקרא 'אני', כנודע שמסתלקת בעצבות, רק מדרגת קוב"ה הנקרא 'אתה', זהו עמדי גם בעת העצבות, שמצדו הוא ההתעוררות לכך:
