ואנשי קדש – אונקלס ויבע״ת ואנשין קדישין, ולא ידעתי למה לא תרגמו כפי הראוי ואנשין דקודשא, כי יש הבדל גדול בין קודש לקדוש כהבדל בין חכם לחכמה, ובמכדרשב״י (זהר ד׳ קכ״א) איתא כתיב הכא ואנשי קודש תהיון לי והתם בנבלה כתיב לא תאכלו כל נבלה כי עם קדוש אתה, התם לעילא ולעילא, דקודש יתיר לעילא מן קדוש, והם אמרי נועם, ויש א״כ לתרגם אנשי קדש (מאננער דער הייליגקייט) עי׳ ראה י״ד כ״א עם קדוש אתה.
טרפה ל״ת – משמעות הנגלה בזה הוא להזהירנו על בהמה שטרפה זאב או ארי בשדה, ושטרפה בענין שהיא נטויה למות בטרף ההוא, דודאי אין במשמע שאם נגע בראש אזנה או תלש מצמרה שתקרא טרפה בכך, אלא ודאי המשמעות הנכון, והקבלה מסייעת בכך זהו שנטרפה בכדי שתמות לשעה או לזמן קרוב בשביל הטרף ההוא, ואמרו חז״ל שזמן זה הוא שנה אחת, ויש לדעת ג״כ כי לא תקפיד התורה כשהגיע לה טרפות זה ע״י זאב ארי או דוב אלא שתאסור כל בהמה המוכה מכה המביאה אותה לידי מות עכ״פ, והם המכות שמנו חכמים שהם ממיתות, וכמו שבא במשנה זה הכלל, כל שאין כמוה חיה טרפה, וזה שאמר הכתוב בשדה לאו דוקא, אלא שדרך הכתוב לדבר לעולם בהווה, ובשדה דרך בהמה לטרוף, וכ״ה במכילתא דבר הכתוב בהווה, וג״כ הוצרך לכתוב בשדה, כדי ללמד בו עוד דברים אחרים כי דברי תורה נדרשין לכמה פנים, יתלבשו מחוץ לבוש מלכות שש ומשי ורקמה טהורים, ומבפנים יש זהב ורב פנינים ולבוש, זה הפסוק הנראה והנגלה בו יותר בתחלת העיון הוא ללמוד על הטרפה לבד, ועל בשר מה״ח, שבכלל בשר טרפה הוא, ומה שבפנים בו הוא שמלמד על כל בשר שיצא חוץ ממחיצתו שאסור ונעשה כטרפה, כגון בשר קדשי קדשים שיצא חוץ לעזרה, ובשר קדשים קלים שיצאו חוץ לחומה, ובשר הפסח שיצא חוץ לחבורה, וכן כשהוציא העובר את ידו חוץ למעי אמו, ומשמעותו של קרא הוא כן, כאילו אמור ובשר בשדה טרפה הוא, כלומר בשר שיצא חוץ ממחיצתו, שזה לשון שדה שאין לו מחיצות, טרפה הוא (הרמב״ם בס׳ המצות, והחינוך); והנה לפי מה שרגילין לפרש מלת טרפה ענין קריעה והשחתה (צערריססען), וכת״א ובשר תליש, קשה מאד להביא בלשון טרפה כל השבעים טרפות שמנו חכמים (ע׳ רמב״ם פ״י משחיטה), ומכש״כ לקרוא בשם טרפה למה שיצא חוץ למחיצתו, ונ״ל שהשם טרפה הונח דרך כלל על כל דבר שנשתנה בו הסדר המיועד עליו בין טבעי בין מעשי, וכן לרבותינו על תערובת והשתנות סדר הנחת הגורלות ממקום שמונחים בו יאמרו טרף בקלפי פי׳ ערבבם, על ספינה שאינה מהלכת בדרך הישר המיועד לה, יאמרו הספינה המטורפת בים פי׳ מבולבלת, על השתנות סדר הטבעי בהנחת חלמון וחלבון בביצה והתערבם יחד יקראו ביצה טרופה פי׳ ביצה מעורבת, ועל אדם שאין דעתו מסודרת ומיושבת עליו כראוי לאדם בן דעת יאמרו דעתו מטורפת כלומר מבולבלת, ע׳ ערוך ערך טרף, ומזה (הושע ו׳) כי הוא טרף וירפאנו, כי כשבא אדם למעמד שאינו מגדר טבעו המיוסד עליו להיות במה שהוא חי הנה הוא חולה, לכן תרגום טרף שם מחא; והאדם כל שיצא באחד מאיבריו דבר מה מסדרו הטבעי הוא מצטער לכן קראו ג״כ בשם זה, טורף נפשו באפו (איוב י״ח) ותרגומו דמצער נפשיה, וכן כל בהמה שנשתנה בה סדר בריאותה בין בפנימית איברים בין באיברים הנגלים בה בין מעצמה בין ע״י דבר אחר, תקרא מטעם זה בשם טרפה (אנאָמאלישעס טהיר, אבנאָרם); אמנם עפ״י הדברים האלה היה אסור לנו כל בע״ח אם נשתנה בו סדר הטבעי המיועד לו, בין אם שינוי זה גורם לו המיתה בין לא, ע״ז באה הקבלה להודיע שאין בכלל האיסור כ״א בשהשנוי הוא מן הגורמים המיתה ולא בלעדי זאת, וזהו אמרם כל שאין כמוה חיה טרפה, אבל כשהשנוי אינו גורם לבע״ח כ״א המכאוב והצער לבד, ולא המיתה, אע״פ שהיא בכלל טרפה כיון שנמצא בה שנוי סדר הטבעי משאר בעלי חיים, מ״מ היא מותרת באכילה, וקראוה חכמים טרפה כשרה, וז״ש (בת״כ ס׳ שמיני ספי״ב) בין החיה הנאכלת בין החיה אשר לא תאכל, בין טרפה כשרה בין טרפה אסורה. וראיתי בתשו׳ רשב״א סי׳ ע״ג שנתקשה מאד במאמר זה, דאם טרפה אינה כשרה, ואם כשרה לאו טרפה, ואמר במכוונו שנולדו בהם סימנים שאנו צריכים לעיין בהם אם תטרף, וכן במ״ש רבא שרי טרפה פי׳ התיר בהמה שהיתה מסופקת בטרפה, ע״ש. והוא דחוק מאד, ולדברינו דרז״ל הם פשוטים ונכונים. והמשקיף בעין האמת בדרז״ל יראה בעליל שהדברים האלה יש להם יסוד ומשען גדול, במ״ש בתלמוד (ר״פ אלו טרפות) אחר מתני׳ הכוללת י״ח טרפות הכוללים, רמז לטרפה מה״ת מנין וכו׳ ובשר בשדה טרפה ל״ת, ואם עיקר הוראת שם טרפה הנאמר בתורה אינו אלא דרוסה כדעת הרמב״ם, איך פשוט להם לחכמי התלמוד לכלול בשם טרפה כל הנזכרים שם במתני׳, אבל האמת יורה דרכו, לפי שעיקר המובן בשם טרפה הוא השתנות סדר בריאת טבעיותו, א״כ נכלל בו כל מיני טרפיות; ולזה יש מקום ג״כ לקרוא בשם טרפה כל בע״ח שנשתנה בו סדר הנחתו עפ״י הדת, ויצא ובא למקום שאין ראוי עליו לפי רצון המצוה ית׳, והוא הנקרא בפי חכמים שיצא חוץ למחיצתו. ולפי שהתילדות החולאים בבהמה הוא על הרוב מדברים הבאים מחוצה לו לתוך מעי׳, כאכילת הקוצים וכדומה ממפסידי הבריות הרגילים להמצא בשדה כאשר תרעה באחו, כי בהיותה בבית הבעלים ישימו עין לנקות את מאכלה להרחיק ממנו כל דבר המזיק את גופה, לכן אמר קרא בשדה טרפה, ועז״א במכילתא דבר הכתוב בהווה מקום שדרך הבהמות להטרף, ע״כ. ר״ל להטרף השתנות סדר בריאות הטבעי; אמנם דע כי עיקר שם שדה איננו על מקום החרישה דוקא (פעלד), כי על כל מקום רחב ידים המתפשט ונמתח בארכו ורחבו ואינו מצומצם בגדר (אויסגעשטרעקט, אויסגעדעהנט), וכ״ה בלשון ערבי. וכ״ז שהעובר במעי הבהמה הוא במקום המצומצם ומגודר ונקרא בית הרחם, כבית המגודר בכותליו, וכשיוצא חלק ממנו חוץ ממקומו המצומצם, המקום שחוץ ממנו נקרא שדה הפך הרחם שהיא בבית.
[הכתב והקבלה]
