גמרא שבת פ"ה.
וּמְנָלַן דְּהָא דְּקִים לְהוּ לְרַבָּנַן מִילְּתָא הִיא דְּאָמַר רַבִּי חִיָּיא בַּר אַבָּא אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן מַאי דִּכְתִיב {דברים י"ט:י"ד} לֹא תַסִּיג גְּבוּל רֵעֲךָ [אֲשֶׁר גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים] גְּבוּל שֶׁגָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים לֹא תַסִּיג מַאי גָּבְלוּ רִאשׁוֹנִים אָמַר רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי אָמַר רַבִּי יוֹנָתָן (מַאי) דִּכְתִיב {בראשית ל"ו:כ'} אֵלֶּה בְנֵי שֵׂעִיר הַחוֹרִי יוֹשְׁבֵי הָאָרֶץ אַטּוּ כּוּלֵּי עָלְמָא יוֹשְׁבֵי רָקִיעַ נִינְהוּ אֶלָּא שֶׁהָיוּ בְּקִיאִין בְּיִשּׁוּבָהּ שֶׁל אֶרֶץ שֶׁהָיוּ אוֹמְרִים מְלֹא קָנֶה זֶה לְזַיִת מְלֹא קָנֶה זֶה לִגְפָנִים מְלֹא קָנֶה זֶה לִתְאֵנִים וְחוֹרִי שֶׁמְּרִיחִים אֶת הָאָרֶץ וְחִוִּי אָמַר רַב פָּפָּא שֶׁהָיוּ טוֹעֲמִין אֶת הָאָרֶץ כְּחִוְיָא רַב אַחָא בַּר יַעֲקֹב אָמַר חוֹרִי שֶׁנַּעֲשׂוּ בְּנֵי חוֹרִין מִנִּכְסֵיהֶן.
רש"י שבת פ"ה.:ב'
ומנא לן דהא דקים להו לרבנן – בשיעור יניקה מילתא היא למיסמך עלה ולומר בקיאין הן החכמים בעבודת אדמה לידע כמה יונקים שלא תתמה לומר מי הודיע לבריות שיעור יניקה ואיך יוכלו לעמוד על כן.
גבול רעך – ליטע סמוך למיצר להכחיש קרקעו כשיעור אשר גבלו הראשונים ומי הם ראשונים אמוריים וחויים שהיו בקיאים בכך כדאשכחן בבני שעיר.
מלא קנה זה – קנה המדה שבו מודדין הקרקע.
לזית – ראוי לגדל זיתים וזה לתאנה והיו יודעין להפריש את הארץ בין קנה לקנה בריחה וטעמה היכן לזיתים והיכן הוא לתאנים וממילא דבקיאים היו בשיעור יניקה.
שמריחין – סרס את התיבה ודורשה.
וחוי – למה נקרא חוי.
The Gemara asks: And from where do we derive that when the Sages have an accepted tradition it is a substantial matter, meaning that the tradition is reliable? Rabbi Ḥiyya bar Abba said that Rabbi Yoḥanan said: What is the meaning of that which is written: “You shall not cross your neighbor’s border, which they of the old times have set in your inheritance that you shall inherit” (Deuteronomy 19:14)? It means that you shall not cross the border that the early generations set, establishing the parameters necessary for each plant. The Gemara asks: What is the meaning of the phrase: The early generations set? Rabbi Shmuel bar Naḥmani said that Rabbi Yonatan said: What is the meaning of that which was written: “These are the sons of Seir the Horite who inhabit the land, Lotan and Shoval and Zibeon and Ana” (Genesis 36:20)? And is everyone else inhabitants of the heavens, that it was necessary for the verse to emphasize that these inhabit the land? Rather, it means that they were experts in the settlement of the land, as they would say: This tract of land that is the full length of a rod is fit for olive trees; this full length of a rod is fit for grapes, this full length of a rod is fit for figs. And the members of this tribe were called Horites [ḥori] since they smelled [heriḥu] the earth to determine what is fit to be grown there. The allusion is based on a transposition of the letters ḥet and reish. And in explanation of why the early inhabitants of Seir were called Hivites [ḥivi] (see Genesis 36:2), Rav Pappa said: Because they would taste the earth like a snake [ḥivya] and determine what should be grown there according to the taste. Rav Aḥa bar Ya’akov said that they were called Horites [ḥori] because they became free [benei ḥorin] of their possessions when the children of Esau drove them from their lands. Their primary name was actually Hivites.
התוכן הארצי והקישור אל האדמה של בנ"א, מוכרח הוא שיקלט יפה בתחילה, ובעת שאלה הראויים ע"פ תכונתם להיות קלוטים במעמקי החיים שלהם אל האדמה, מופיעים, מוכרח הוא שלא יפריעם תוכן רוחני. כי רק המסירה הגמורה לעניני האדמה תכשיר את בני האדם לחדור לתוך מעמקי הידיעה בחוש נפשי פנימי, לדעת את תורת האדמה ואת חייה, ולהיות ג"כ קשור לה באופן הראוי לאדם הנועד לעבוד את האדמה אשר לוקח משם . והם הראשונים, שרוחניותה העליונה של התורה לא נתנה עליהם את הארתה, בכל לב וכל מילוי נפש נתמכרו לאדמה, והם הם "יושבי הארץ". ועומק הקישור והחשק הפנימי, הוא הוא המוליד את החדירה, הידענות, עד שעלתה בידם לקבע את היסודות הראשונים לצורך כלכלת האדמה והתפתחות תרבותה, שהיו אומרים מלא קנה זה לזית, מלא קנה זה לגפנים, מלא קנה זה לתאנה. ההתמכרות החושית והקישור הנפשי שלהם עם האדמה, גרם להם הכרה פנימית חדה ופרטית. ולא רק סקירה כללית על ערכי האדמה ועניני עבודתה רכשו להם, כי אם מרוב נתינות כל חושיהם לעניני האדמה, ירדו למעמקי ידיעתה הפרטית, עד שהיו יודעים ג"כ איך ובאיזה אופן לשכלל את המטעים, בכל פרטיות ההכרות הנפשיות, עד כדי חדירה לפרטים, לזית, לגפן ולתאנה, לכל אחד ואחד לפי ערכו, וק"ו לצמחים הנמוכים, שהם הם יסודות החיים הגשמיים, כתבואה וקטניות וכיוצא בהן. והתרבות הנמוכה הזאת של האדם, בתור בעל חי[ים] עובד וניזון מהאדמה, קדמה לאורה של תורה, למען תמצא צורה עליונה זו כבר בחיים את בסיסה האמיץ, יסוד הישוב, שכל חוקת אמונת אומן, יושר וצדק ודבר ד', יסוב עליו. והוצרכה תרבות של יושבי הארץ להיות מתקדמת בזמן, טרם הופיע האור השמימי העליון, "אתם ראיתם כי מן השמים דברתי עמכם" . ובעלי הארץ השקועים באדמה בכל חושי חייהם, הרוחניות שלהם היא הנטיה אל היופי הגופני, השמחה הבשרית, ועונג החושים, שהזית, "להצהיל פנים משמן" יקח מקומו בהיופי, הגפן, בהשמחה, "ויין ישמח לבב אנוש" , התאנה, מקור הדבש, המאכל היותר ערב לחיך האדם הטבעי, שעל כל אלה דאגו מאד. והמינים הרבים ביותר, דאגו על הגפנים, שהשכרות מחברת את השמחה הבשרית עם הדמיון הנלהב, להיות יותר מוכשר להתפעל מהענוגים הגשמיים האחרים, ובמקום שהזית והתאנה תאמר בלשון יחיד, יאמר קנה זה לגפנים הרבים, המינים השונים, במטעי הכרמים.
אחרי כל הקישור הזה אל הארץ, וההעמקה של הידיעה הפנימית והיחש הגדול שיש למשפחות האדמה הללו עם הקרקע, אינם היסוד של הקיום לישוב הארץ התכליתי, ואינם כ"א משמשים בתור מעבר להוריש לבני אדם יותר מפותחים, שהרוחניות יותר פועלת עליהם, עד שהם עולים במעלות האדם. אע"פ שאינם יכולים מצד יתרונם להיות כ"כ קשורים אל הקרקע כאלה בני שעיר החורי, מ"מ הם האחרונים הנם המנצחים. ואותם עבדי הקרקע מתגרשים ונדים ממנה ונעשו בני חורין מנכסיהם. כי "עצת ד' לעולם תעמד", אשר יצר את האדם בצורה עליונה שיהיה לו יתרון על כל בע"ח, ומוכרח הדבר שלא ישאר האדם בשיקועו הארצי. ואם באו נפשות ירודות לעולם, למען הוציא אל הפועל זה השימוש המוכרח, לא הם יהיו העם יורש את הארץ ומנחילה לדורות הבאים, כ"א הם ישמשו בתור יסוד תחתיתי, שהבנין היותר עליון ויותר מפואר מאבני היסוד עליו יכון. כי כל אשר יעלה האדם, יותרו חושיו מהקשר האדמתי ויעלה אל על, לחוש הרגשות עדינות, עד באו אל מקדשי אל, שהיא המגמה העליונה. ודוקא ע"י העליוניות המוחלטת ירש ארץ, "והרכבתיך על במותי ארץ והאכלתיך נחלת יעקב אביך כי פי ד' דבר, ויכין רשע וצדיק ילבש. והחירות המדומה, שבעלי החומר שקועי הקרקעות מדמים שהם שרויים בתוכה, היא חירות כזאת הגורמת להם גלות, למען הושיב על מקומם את היסוד הראוי להתנחלות אידיאלית, עזיזה ונאדרת בקודש. "כי אלהים יושיע ציון ויבנה ערי יהודה וישבו שם וירשוה. וזרע עבדיו ינחלוה ואוהבי שמו ישכנו בה". "ורשעים מארץ יכרתו ובוגדים יסחו ממנה". והחירות הפגומה והנשפלת נהפכת לרועץ לבעליה, להיפוך אפילו ממגמתם הקרקעית, ונעשו בני חורין מנכסיהם.
Inhabitants of the Land
The Torah reading of VaYishlach concludes with a list of Esau’s descendants and chieftains. Since Esau married into the Canaanite family of Seir, settling in his hill country in the south, the text records the sons of Seir, “the inhabitants of the land” (Gen. 36:20).
Why does the Torah refer to them as “the inhabitants of the land"? We could ask humorously, as the Talmud does: Did everyone else live in the sky and only Seir’s clan lived in the land?
The simple explanation is that Seir and his family were the original residents of the region. But the Talmud opted for a different interpretation: these Canaanites were true inhabitants of the land. They were unparalleled experts in farming, having acquired a remarkable knowledge of which crops were best suited for each type of soil.
“They would counsel: plant olive trees in this field, grapevines in this field, and fig trees in that one.
They were called ‘Chorites’ because they could smell (merichim) the soil [to assess its suitability for various crops]. And they were called ‘Chivites’ since they would taste the soil like a snake (chivya).” (Shabbat 85a)
Why does the Torah emphasize the agricultural expertise of the Canaanites?
And a more basic question: why did God place these idolatrous nations in the Land of Israel? Would it not have been simpler for the Jewish people to acquire Eretz Yisrael without having to conquer it from the Canaanite nations?
The First Settlers
God meant for man to work the land, “to till the ground from which he was taken” (Gen. 3:23). But acquiring an intimate knowledge of the land requires tenacious dedication to this area of study. How could humanity gain the necessary skills to work the land when occupied with higher spiritual goals? The pioneers of agriculture would only succeed if undistracted by other pursuits.
These “first settlers” (Deut. 19:14) tilled the land before the light of Torah was revealed in the world. Without higher aspirations, they could invest all of their energies to the study of agriculture and farming. The Canaanites were truly “inhabitants of the land.” Their ties to the land enabled them to establish the foundations of agrarian society. This prepared a solid economic basis for future — and morally superior — generations.
Agrarian Culture
Their mastery of agriculture included detailed knowledge of the optimal conditions for each crop. Interestingly, the Talmud cites their cultivation of three crops: olives, grapes, and figs.
Even farmers who share the Canaanites’ absorption in agricultural pursuits have a culture and a spiritual life. They create an earthy society that appreciates beauty, festive joy, and physical pleasures.
While the Canaanites were experts in growing staples such as wheat and barley, their expertise extended to crops that highlight these cultural aspirations. The olive represents external beauty and aesthetics, “to make the face radiate from olive-oil” (Psalm 104:15). The grape embodies joy, “Wine gladdens a person’s heart” (ibid). And the fig, a natural source of sweetness, is a symbol of physical pleasures.
Laying the Foundation for Future Generations
Of course, the Canaanites’ deep connection to the land was not an end to itself. They set the stage for a more advanced society. These ancient agronomists were “relieved” of their holdings, as the Talmud writes,
“They are called ‘Chorites’ because they were freed (bnei chorin) from their possessions.” (Shabbat 85a)
Humanity was not meant to be forever mired in earthiness. An idolatrous and immoral society established a thriving agricultural economy, but it was not meant to possess the land for all generations. As human civilization advanced, it lost these deep, primal ties to the soil. The artificial freedom of a base, earthy culture is a freedom that brings with it exile, as it is superseded by a society with higher goals and moral standards.
