Lirfuas Eliyana Rina bas Eliezer Yaakov bi-soch shear cholei yisrael.
Li-zchus the TZADIK who gave in her name.
The Rambam writes that to fear the punishment of Hashem is a mitzvas aseh [Sefer Hamitzvos 4]. This is odd because he writes elsewhere [Hilchos Teshuva Chapter 10] that mere fear of divine wrath is fitting for those of a weak spiritual constitution. The proper type of fear is יראת הרוממות - awe of His exaltedness and grandeur.
Why then would he codify as a mitzva the type of fear [יראת העונש] that elsewhere he seemingly doesn't recommend?
Rav Hutner explained that some fear Hashem's judgement only as a barrier that prevents them from sinning. THAT befits the spiritually inadequate and is not recommended. We should avoid sin not because sin causes such ailments as cancer in addition to the eternal consequences but because sin is evil and wrong. We shouldn't need the punishment as a deterrent.
Others need this fear because they would assume that the Hashem doesn't really doesn't care if we sin or not and just mandates punishment in order to tell us the consequences of our actions. That is what the gemara means when it says עונש שמענו אזהרה מנין - We have a source for the punishment but where do we see that it is actually the wrong thing to do? One might think that sinning is like paying high taxes. Earning a ton and being in a high tax bracket is not a sin but there are consequences - really high taxes. A sin also is not inherently wrong but it just exacts a price. If one is willing to pay the price then he may sin. The Torah wants to disabuse us from this notion and tells us that where there is punishment the very act is evil and must be avoided and a person may not say that he is willing to do the act and pay the price. That is why for each punishment there is also a warning in the Torah not to do it. Those who think that sin is really OK and only avoid it out of fear of punishment are spiritually deficient.
Similarly, those in the first category, people who know sin is wrong but would do it anyway because of the real or imagined pleasure it would afford them are also spiritually deficient.
When the Rambam in the Sefer Hamitzvos codifies the mitzva to fear Hashem's punishment he was talking about something very different. He was telling us that there is a special obligation to fear the divine wrath wrought by sin even though in the absence of such fear a person would still avoid the sin because it is the wrong thing to do. There is an obligation on a Jewish heart to fear Hashem's punishment [in addition to יראת הרוממות].
In his beautiful words [Yom Kippur Maamar 18]:
הנה מצויה היא השאלה בגמרא, "עונש שמענו, אזהרה מנין". ובספר החינוך מפרש שאלה זו שאם לקושטא דמילתא היה כן שהיינו מוצאים עונש בלי אזהרה, כי אז היה הדין שאף על פי שבית דין חייבים להעניש את האדם העושה כן, מכל מקום אם הנענש מסכים ומרוצה לקבל העונש, אז אין שום קפידא בדבר אם הוא עושה את המעשה הזה שהתורה חייבה עליו. כלומר, שכל עיקר הקפידה שיש כאן אינו אלא שאם האדם עושה כך וכך יש כאן עליו חובת העונש אבל על עצם עשיית מעשה זו לא הקפידה תורה כלל אבל עכשיו שיש כאן גם עונש וגם אזהרה הרי ההסכמה והרצון לקבל על עצמו את היסורין של העונש אינם פועלים כלל להחליש אף במשהו את הקפידה על גוף המעשה. באופן שכשם שגוף העבירה הוא בניגוד לרצון השם, כמו כן גם ההסכמה והרצון והניחותא בקבלת יסורי העונש, הם ג"כ בניגוד לרצונו יתברך. [והגיוני הדבר, כי מדרך הטוב להיטיב, ואין רצונו יתברך להעניש.] ונמצא דסוף סוף גם האזהרה וגם העונש, הכל חוזר לעיקר כל העיקרים, שהוא ההתאמה או הניגוד לרצונו יתברך. מפני שסיבת כל הסיבות של כל המערכה כולה העונש והאזהרה גם יחד, היא אך ורק קיום רצונו יתברך או ביטול רצונו. ושורש כל השרשים הוא אך ורק רצון השם.... וההקפדה על העונש נכללת במצות עשה דאורייתא של 'את ה' אלקיך תירא', שפירושה 'לירא מפחד ענשו', וכשהמותרה אומר "אף על פי כן" הוא מבטל מצוה זו. וזו גם ההסברה בשיטת הרא"ש שכל מומר המקבל התראה נעשה מומר ע"י קבלת התראה, דקבלת ההתראה היא מעשה של פריקת עול.
ומעתה היטב מיושב מה שכתב הרמב"ם שיראת העונש אינה ראויה אלא לקטנים וחלושי-הדעת, דהכוונה לאותו ציור של יראת העונש כפי שהיא מצויה אצל קטנים וחלושי-הדעת, דהיינו דעצם הפחד והמורא אינם משמשים אלא שמירה טבעית הסותמת את הדרך לעבירה. וכשנמצא מי שהוא שהטבע שלו אינו נרתע מהשמירה הזו אין לנו עליו כלום. ולא עוד, אלא שישנו עוד ציור פחות מזה ביראת-העונש, דהיינו שהציור שלהם ביראת העונש דומה לציור שהחינוך מפרש בשאלת הגמרא, עונש שמענו, אזהרה מנין. שאם רק עונשים היו כתובים בתורה בלי האזהרות, היינו אומרים שאין שום קפידא על גוף המעשה, אלא שיש כאן דין של עונש, ואם אדם עושה כך וכך הרי עלינו להענישו, אבל אין כאן שום ניגוד לרצונו של מקום. ועל שני ציורים הללו ביראת העונש, כותב הרמב"ם שהיראה הזו שייכת לקטנים ולחלושי- הדעת. ואין לדבריו הללו של הרמב"ם שום שייכות כלל למצוה של יראת העונש, המחדשת מצות עשה מיוחדת של חובות הלבבות המחייבת אותנו להשכין בלבבינו פחד עונשו יתברך, כשם שנתחייבנו להשכין בלבבינו אהבתו יתברך עכ"ד.
This also explains the bracha we make in the morning on the understanding of a rooster [see previous post]. We must possess a basic, visceral fear of Hashem that is on the level of an animal. Chazal say on the pasuk אדם ובהמה תושיע השם - Man and animal are saved by Hashem - These are people who are clever as human beings but make themselves like animals. That is where it starts. ידע שור קונהו וחמור אבוס בעליו cried Yeshayahu. An ox and a donkey know full well who their masters are. A Jew must also have the basic instinct to recognize and fear his Creator.
Chazal say that the ashes of Yitzchak are constantly present in front of Hashem as if he had been slaughtered at the Akeida. That is the meaning of the pasuk [Vayikra 26/42] וזכרתי את בריתי יעקב ואף את בריתי יצחק ואף את בריתי אברהם אזכור. I remembered my covenant with Yaakov and even my covenant with Yitzchak and even my covenant with Avraham I will remember. The idea of זכירה - remembering, is stated directly only about Yaakov and Avraham but not about Yitzchak. Why not? The answer is that Hashem need not remember Yitzchak because he is ALWAYS present in front of Hashem in the form of his ashes piled up on the mizbeach. What you can see with your sense of sight doesn't require a reminder.
Yitzchak's middah was indeed serving Hashem בחוש - with his most basic senses and not necessarily with דעת. His middah was Yirah which includes both fear of punishment and awe of Hashem's grandeur. He was the first to be circumcised on the 8th day which means service even without דעת.
We start the day with thanks that we have דעת even on the level of a rooster.
אשר נתן לשכוי בינה להבחין בין יום ולילה.
[עפ"י רשימות לב סוכות תשל"ג אות ל"ה]
