Laugh At Life

"כי ההסרה הראשונית של הכאב היא כשאנו משוחחים על כך. שלמה המלך כבר אמר את זה פעם. כשאנו לא מתכחשים למציאות אלא מתחברים אליה בשיא הפשטות והכנות. כשאנו יודעים לבכות ולהכיל ולא בורחים מהזירה עם דמיון כאילו אנחנו בשמחה. יש אמנם ווארט חסידי שעדיפה שמחה מזויפת מאשר עצבות אמיתית, אבל זה רק אחרי שאנו מתייחסים אל הכאב והצער. כשרבי נחמן אמר שצריך לעשות 'מילתא דשטותא', הוא לא התכוון סתם להתכחש אל הכאב, כי הוא עצמו הדריך את חסידיו לדבר על הכל עם הבורא בכל יום ולשוחח את כל מה שיש על הלב. הוא התכוון למשהו הרבה יותר עמוק. הוא התכוון שצריך לצחוק על כל העולם, כי הכל באמת צחוק. אנחנו בהצגה גדולה ויפה, והכל מתוכנן מראש. צריך לחיות את הרגע וליהנות כל שניה מהכיף האינסופי שיש בעולם. וזה באמת מה שקורה אחרי שאתה נותן לעצמך לבכות ולפרוק את הלב. אתה קולט שזה החיים, הם צבעוניים ומגוונים, וזה כל העניין פה. כמו בפורים, אם היהודים בשושן היו רק חולמים איך הסיפור הולך להיגמר בסוף, ומבינים שהם בעיצומה של ההצגה של מגילת אסתר... אז זה לא שהם לא היו צריכים לבכות אחרי הגזירות. כי צריך גם לבכות בעת כאב, אבל תוך כדי, או קצת אחרי, לקלוט שאנחנו בהצגה והכל גם מכוון מראש."