Truth be told - I don't enjoy fund raising. I was able to write this after I had had a few [purim] drinks and was feeling giddy and uninhibited.
The happy ending is that a few special people came forward and with their help we will publish. So I thank them and will be in touch about the details.
This is GREEEAAATTTT!!!!!!
For the Torah encompasses all of the good of the world!!!!
התורה מנקה ומטהרת
אם פעם לא הבנו מה הביאור בדברי חז''ל שהתורה נקראת ''סם חיים'', היום לדאבוננו רואים אנו בצד השלילי מהו כוחו של ''סמא דמותא'', הכיצד מי שמכור להם אין נחשב אצלו שום תאווה אחרת בעולם, ואין לנגד עיניו אלא את ''מנתו'' סמא דמותא, והרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות.
א''כ על אחת כמה וכמה שכן, ויתר על כן, מונח מנת סם חיים חיובי בדפי הגמרא המשנה ההלכה וביתר מקצועות התורה, והא לך לשון אור החיים הקדוש (פרשת ''כי תשא'' כו, ח): ...גם ירמוז ''בכל הטוב'' אל התורה, כאמרם ז''ל (ברכות ה'): ''אין טוב אלא תורה'', שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם.
ורק ההבדל הוא שהניגש לסמא דמותא, מיד נמכר הוא לעבד בהרגשתו את אותו טעם רח''ל, כי על זבל ומיאוס אין שוטרים העומדים לעכב את הרצון של כל מי שרוצה ליטלו, אולם הרוצה לקנות סם חיים, על כך יש מניעות רבות.
בתחילה בתי מדרש דומים לבתי אסורים המתישים את לומדיהם, בתחילה הלומד דברי תורה מרגיש טעם מר וקשה בהם, השורות השחורות משחירות את עיניו, אולם לאחר שעמל בהם וממשמש בהם זוכה להגיע לעונג העצום המונח מתחת אותם שורות שחורות, וזוכה ומתגלה לו האור הגנוז בתוכם, וכדברי חז''ל: כשברא הקב''ה את האור בששת ימי בראשית היה אדם רואה בו מסוף העולם ועד סופו, וכשראה שאין הרשעים ראויים להנות מאורו - גנזו בתוך התורה, ומתגלה אור ערב ומתוק זה לעמלי תורה.
נפש האדם אצולה ממקור נאצל מעונג ומפונק, הנפש בטבעה דורשת עונג ופינוק, כשחסר לה אותו עונג נופלת היא לדכאון ולעצב.
אלא שיש עונג התואם לה לעדינותה ולמהותה, וישנו חיקוי, אולם לעולם הנפש דורשת עונג כיון שסוף סוף חוצבה מתחת כסא הכבוד, מקום אוצר הנשמות ששם עונגם הוא לאין שיעור.
ולכן אם לא ניתן לה את עונגה התואם למהותה, תיפול לעצב ומרירות, ובעל כרחנו נצטרך לספק לה עונג מרומה שלמראית העין ידמה לנו שמספקים אנו לה את עונגה, אולם זה בעצם יחלה אותה יותר, כיון שאין זה המזון המתאים לה, זהו מזון הסותר לגמרי את תנאי בריאותה וקיומה.
כדי שתהא הנפש בריאה ושמחה, צריכה היא מזון הראוי לה, וכמו כן ללא מזון כלל שאינו לא אמיתי ולא חיקוי - תחלש הנפש, כאדם לאחר צום הרי שחלוש הוא ותשוש הוא, כל מכה בהדף קטן הודפתו ומנידה את שיווי משקלו, ועל אחת כמה וכמה אם יהא ההדף בעוצמה בודאי יאבד את יציבותו.
עלינו להתבונן!
נמצאים אנו בתקופה שהנסיונות קשים תקיפים ותכופים מכל כיוון, עריות, מינות, שקר, רדיפה אחר מותרות, הרחוב קורץ ומסנוור בצבעיו למשוך את העינים ואת הלב לחמוד, להתחדש, להכנס לחובות, להסתכן על מנת לבוא על סיפוק מסויים שהתאוותה לו הנפש. כי זה בעצם אופי וטבע הנפש, רק לשמוח ולהתענג. וכשאין לה את עונגה האמיתי, מחפש לה - בעל הנפש - תחליפים, והבעל הבית של הנפש לא תמיד משכיל להבין שתחליפים אלו הורסים ומכלים אותה יותר.
ובחוש יכול האדם לפתור חידה סתומה שהינה תופעה המתחוללת בקרבו:
היאך פעמים שאני חזק ויציב, פיתויי העולם לא קורצים לי, לא מדברים אלי, בז אני להם בלבי, ואילו פעמים שמשתלטים המה עלי, קורצים לי, שובים את לבי, מתפעל אני מהם.
והפתרון לכך פשוט וכמו כן ניתן לנסיון ובדיקה. יום שהלכת לשיעור תורה, מילאת את נפשך בערכים רוחניים, ובאה נפשך על סיפוקה, יצאת מהשיעור בסיפוק ובאושר, הרי שמיד ביציאתך לרחוב תרגיש שהנך בז לכל מראה עיניך, והסיבה היא - נפשך כבר שבעה, אכלה את מנת ארוחתה, ובפרט שאכלה את מזונה המתאים לה, ומדוע שתתאווה למזון שאינו תואם לה, מחוסנת היא מכל פיתויי החיקוי למיניהם, יש לה את הנוגדנים הראויים להתנגד לכל מה שלא מתאים לה, אולם יום שלא הלכת לשיעור תורה ובפרט אם נמנעת יומיים מתורה, וכל שכן ג' ימים, הרי שהרעבת את נפשך מלספק לה את עונגה, וחסרת יציבות היא, חלשה ואפילה, חשופה היא לכל פגע, חסרת חסינות ונוגדנים היא בפני כל פיתוי וקריצה שיעמוד לפניה, וכורעת היא לכל המרים יד כנגדה.
זאת יכול לראות בחוש כל השם לבו על דרכיו ומביט בשינוי מצבי אופי נפשו הנתונה לשינויים ותמורות, ולפעמים קיצונים ביותר, שאכן המוביל לכך הוא רעבון הנפש או שביעתה ממזונה הראוי והתואם לה.
מתוך הספר בים דרך פרשת במדבר (הרב יעקב ישראל לוגסי)
This is GREEEAAATTTT!!!!!!
For the Torah encompasses all of the good of the world!!!!
התורה מנקה ומטהרת
אם פעם לא הבנו מה הביאור בדברי חז''ל שהתורה נקראת ''סם חיים'', היום לדאבוננו רואים אנו בצד השלילי מהו כוחו של ''סמא דמותא'', הכיצד מי שמכור להם אין נחשב אצלו שום תאווה אחרת בעולם, ואין לנגד עיניו אלא את ''מנתו'' סמא דמותא, והרי מידה טובה מרובה ממידת פורענות פי חמש מאות.
א''כ על אחת כמה וכמה שכן, ויתר על כן, מונח מנת סם חיים חיובי בדפי הגמרא המשנה ההלכה וביתר מקצועות התורה, והא לך לשון אור החיים הקדוש (פרשת ''כי תשא'' כו, ח): ...גם ירמוז ''בכל הטוב'' אל התורה, כאמרם ז''ל (ברכות ה'): ''אין טוב אלא תורה'', שאם היו בני אדם מרגישים במתיקות וערבות טוב התורה, היו משתגעים ומתלהטים אחריה, ולא יחשב בעיניהם מלוא עולם כסף וזהב למאומה, כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם.
ורק ההבדל הוא שהניגש לסמא דמותא, מיד נמכר הוא לעבד בהרגשתו את אותו טעם רח''ל, כי על זבל ומיאוס אין שוטרים העומדים לעכב את הרצון של כל מי שרוצה ליטלו, אולם הרוצה לקנות סם חיים, על כך יש מניעות רבות.
בתחילה בתי מדרש דומים לבתי אסורים המתישים את לומדיהם, בתחילה הלומד דברי תורה מרגיש טעם מר וקשה בהם, השורות השחורות משחירות את עיניו, אולם לאחר שעמל בהם וממשמש בהם זוכה להגיע לעונג העצום המונח מתחת אותם שורות שחורות, וזוכה ומתגלה לו האור הגנוז בתוכם, וכדברי חז''ל: כשברא הקב''ה את האור בששת ימי בראשית היה אדם רואה בו מסוף העולם ועד סופו, וכשראה שאין הרשעים ראויים להנות מאורו - גנזו בתוך התורה, ומתגלה אור ערב ומתוק זה לעמלי תורה.
נפש האדם אצולה ממקור נאצל מעונג ומפונק, הנפש בטבעה דורשת עונג ופינוק, כשחסר לה אותו עונג נופלת היא לדכאון ולעצב.
אלא שיש עונג התואם לה לעדינותה ולמהותה, וישנו חיקוי, אולם לעולם הנפש דורשת עונג כיון שסוף סוף חוצבה מתחת כסא הכבוד, מקום אוצר הנשמות ששם עונגם הוא לאין שיעור.
ולכן אם לא ניתן לה את עונגה התואם למהותה, תיפול לעצב ומרירות, ובעל כרחנו נצטרך לספק לה עונג מרומה שלמראית העין ידמה לנו שמספקים אנו לה את עונגה, אולם זה בעצם יחלה אותה יותר, כיון שאין זה המזון המתאים לה, זהו מזון הסותר לגמרי את תנאי בריאותה וקיומה.
כדי שתהא הנפש בריאה ושמחה, צריכה היא מזון הראוי לה, וכמו כן ללא מזון כלל שאינו לא אמיתי ולא חיקוי - תחלש הנפש, כאדם לאחר צום הרי שחלוש הוא ותשוש הוא, כל מכה בהדף קטן הודפתו ומנידה את שיווי משקלו, ועל אחת כמה וכמה אם יהא ההדף בעוצמה בודאי יאבד את יציבותו.
עלינו להתבונן!
נמצאים אנו בתקופה שהנסיונות קשים תקיפים ותכופים מכל כיוון, עריות, מינות, שקר, רדיפה אחר מותרות, הרחוב קורץ ומסנוור בצבעיו למשוך את העינים ואת הלב לחמוד, להתחדש, להכנס לחובות, להסתכן על מנת לבוא על סיפוק מסויים שהתאוותה לו הנפש. כי זה בעצם אופי וטבע הנפש, רק לשמוח ולהתענג. וכשאין לה את עונגה האמיתי, מחפש לה - בעל הנפש - תחליפים, והבעל הבית של הנפש לא תמיד משכיל להבין שתחליפים אלו הורסים ומכלים אותה יותר.
ובחוש יכול האדם לפתור חידה סתומה שהינה תופעה המתחוללת בקרבו:
היאך פעמים שאני חזק ויציב, פיתויי העולם לא קורצים לי, לא מדברים אלי, בז אני להם בלבי, ואילו פעמים שמשתלטים המה עלי, קורצים לי, שובים את לבי, מתפעל אני מהם.
והפתרון לכך פשוט וכמו כן ניתן לנסיון ובדיקה. יום שהלכת לשיעור תורה, מילאת את נפשך בערכים רוחניים, ובאה נפשך על סיפוקה, יצאת מהשיעור בסיפוק ובאושר, הרי שמיד ביציאתך לרחוב תרגיש שהנך בז לכל מראה עיניך, והסיבה היא - נפשך כבר שבעה, אכלה את מנת ארוחתה, ובפרט שאכלה את מזונה המתאים לה, ומדוע שתתאווה למזון שאינו תואם לה, מחוסנת היא מכל פיתויי החיקוי למיניהם, יש לה את הנוגדנים הראויים להתנגד לכל מה שלא מתאים לה, אולם יום שלא הלכת לשיעור תורה ובפרט אם נמנעת יומיים מתורה, וכל שכן ג' ימים, הרי שהרעבת את נפשך מלספק לה את עונגה, וחסרת יציבות היא, חלשה ואפילה, חשופה היא לכל פגע, חסרת חסינות ונוגדנים היא בפני כל פיתוי וקריצה שיעמוד לפניה, וכורעת היא לכל המרים יד כנגדה.
זאת יכול לראות בחוש כל השם לבו על דרכיו ומביט בשינוי מצבי אופי נפשו הנתונה לשינויים ותמורות, ולפעמים קיצונים ביותר, שאכן המוביל לכך הוא רעבון הנפש או שביעתה ממזונה הראוי והתואם לה.
מתוך הספר בים דרך פרשת במדבר (הרב יעקב ישראל לוגסי)
