תורת המידות של עמנואל קאנט מלמדת כי היסוד של האתיקה הוא המוסר האוטונומי, זה הנובע מן האדם עצמו, ממצפונו החופשי, בניגוד למוסר ההטרונומי, זה הבא מחוץ לאדם, ואפילו יהא מחוקק מוסר זה האל עצמו. לדידו של קאנט, עצמאותו של הרצון, דהיינו חקיקה עצמית של המוסר, היא היסוד הבלעדי של כל תורת המידות; לעומת זאת, הטרונומיה של הרצון, דהיינו חוקה מוסרית הנכפית עליו מבחוץ, לא רק שאינה יכולה להוות את הבסיס לחובה מוסרית, אלא אדרבה מנוגדת היא לעקרון עצמאותו של הרצון. השקפה אינדיבידואליסטית זו עומדת על כך שכל חוקה מוסרית הבאה מבחוץ צריכה להִישפט תחילה ולמצוא את צידוקה ע"י בחינת מצפונו האישי של האדם והמוסר האוטונומי שלו הנובע מפנימיותו. רק מוסר אוטונומי הוא מוסר אמיתי, וכל מוסר הטרונומי הוא מלאכותי ומדומה.
אחד ממבקריו של קאנט, הפילוסוף הגרמני פול הנסל, משיג על עיקר הנחתו של קאנט. אם אני מקבל את דבר ה' כצו מוסרי מחייב, אומר הנסל, זהו משום שהֲכַּרַתי את בוראי כוללת בתוכה את השגתו של ה' כשלמות המוסרית הנעלה ביותר. קבלת עול הרצון המוסרי האלוקי היא איפוא בו בזמן הִשמעות לצו המוסרי האוטונומי. בקיום מצוות ה' אני מאשר ומקיים בנפשי את הצו המוסרי ההטרונומי מאת ה' ועושהו ע"י כך לנורמה המוסרית של רצוני. נמצא, כי מוסריותי היא בסופו של דבר אוטונומית במהותה, אעפ"י שמתחילה לא נבעה מוסריות זו מתוכי אלא באה אלי מן החוץ.
יראת אלוקים אמתית עניינה ההישמעות לדבר ה' אף במה שנראה כנוגד את המוסר האוטונומי. וכך מפרש אברבנאל את הכתוב "כי עתה ידעתי כי ירא אלוקים אתה": אברהם לא היה יודע תכלית זה הפועֲל [של העקדה], ולמה הסכים ה' שהאב הרחמן יהרוג את בנו בידו, אחרי שבזה מהאכזריות שיעור רב משני צדדים: מצד היות האדם נברא בצלם אלוקים, וכל שכן הנולד בדרך נס, ואם מצד ההורג, שיהיה אביו, אשר הולידו למאה שנה. אברהם הסכים לעשות זה הפועֲל המצווה אליו, עם כל זרותו, ולא הרהר אחר מצות ה', שירא אלוקים אמיתי לא יהרהר אחר מידותיו כלל, ואם יאמר לו ה' לעשות דבר שהוא זר לשכל מאוד יעשהו על כל פנים מצד היראה. ומסיים אברבנאל: "ומזה הצד, שהיה פועֲל העקדה זר אצל השכל שישחוט האב הזקן את הבן היחיד אשר לו, הסכים אברהם לשוחטו מאין פנות [ר"ל בלא הרהור] אם הדבר ראוי או בלתי ראוי, ולכן נבחן שזה הפועֶל ירא אלוקים".
פרשת העקדה באה ללמדנו, בין היתר, שיש לדחות בשתי ידיים את תורת המוסר האוטונומי של קאנט. יסוד היסודות של המוסר הוא דבר ה', וגם כאשר הוא נראה כנוגד למה שנדמה לנו כצו המוסר - דבר ה' מכריע, ובסופו של דבר הוא גם הביטוי האמיתי של המוסר האוטונומי. יראת אלוקים אמיתית היא הכנעה גמורה לצו האלוקי, מתוך הכרה אֶמוּנִית המקבלת את דבר ה' כצו המוסרי העליון והמוחלט.
בראש השנה צריך כל אחד לקבל מלכות שמים על כל השנה, כמו שכתוב 'אמרו לפני מלכויות כדי שתמליכוני עליכם'. ועל זה היום נאמר 'אשר אנכי מצוך היום', ובכל יום צריך להיות כחדשים, והיום הוא חדש באמת. ועל זה נאמר 'היום אם בקולו תשמעו' שהוא מצות שמיעת קול שופר, וכדאיתא בזוהר כי אם יזכו בני ישראל יהיה הגאולה בתשרי, לכן אמר משיח 'היום אם בקולו תשמעו'. וזה שכתוב 'אשר יאמֵר היום בהר ה' יֵראה', שביקש אברהם אבינו ע"ה להיות נזכר העקידה לבני ישראל בראש השנה, כמו שכתוב 'ועקידת יצחק לזרעו היום ברחמים תזכור'...
(שפת אמת דברים ראש השנה תרל"ט)
See here for more.