כמה שנים הסתופפתי בצילו זללה"ה [לפני למעלה מעשרים שנה], ותקופה גם למדתי איתו אז בחברותא.
ומה אומר ומה אדבר: מדובר בגאון מאויים שאיני יודע אם יש בדור עוד אחד כעין זה. פשוט בלי נתפס. אספר כמה דברים שהייתי עד להם בעצמי:
א. היה מראשי 'וכתבתם', והוא היה עובר על כל החבורות שהם 'לא נשים נזיקין' [אמר שכבר לא מסוגל לעבור על 'נשים נזיקין', כי הכל כבר מוכר וידוע]. היו מביאים לו ארגזים מלאים חבורות על זרעים קדשים וטהרות, והיה עובר במהירות בלתי נתפסת על מאות חבורות [ואמר שהוא פיתח איזו אומנות איך לתפוס ברגע את המרכז של החבורה]. ואחר כך חדשים רבים, כשהיינו לומדים איתו, אמר שבענין זה, ראה בחבורות האלו את יסוד זה וזה וכיו"ב.
ב. ערב אחד הביאו לו את ה'סטנסיל' של ספר המפתח של רמב"ם קרבנות לפני שזה יצא לאור, כדי שיעבור על זה. למחרת באנו, והכל היה מלא מאות הגהות מההתחלה ועד הסוף, מכל הסוגים והמינים: טעויות בציונים, כפילויות של נושאים, הערות על גוף הענינים וכו' וכו', פשוט לא האמנו למראה עינינו שבלילה אחד אפשר לעשות את כל זה ע"י בן אנוש.
ג. שנה אחת, בהפסקה אחרי שחרית ביום הראשון של ר"ה, הוא קרא לכמה בחורים לחדרו. ואמר, שכיון שהש"ץ האריך והיה קשה לו עם זה, אז הוא התחיל לעלות בדעתו כל מיני הערות על כל התורה כולה. וכיון ש'הראש שלו הולך להתפוצץ', הוא מבקש שכל בחור יזכור כמה הערות. וככה אמר את כל מה שיש לו בראש, 69 הערות מכל מרחבי הש"ס. עד שהוקל לו. במוצאי ר"ה הדפיסו מזה קונטרס.
ד. היה מתפלל באיזה בית כנסת מסויים באותה תקופה, והיה לו שם סטנדר עם תא גדול. היה מבקש רשות מהגבאים, ומידי כשבוע שם 'סט' שלם של תשובות כלשהן בסטנדר, וביני לביני היה עובר על כל הסט מכריכה לכריכה. למשל, שבוע אחד - אחיעזר, שבוע אחד - אגרו"מ. ושוב, בכל התקופה שאח"כ היה מזכיר, יש תשובה ע"ז שם ושם וכו'.
ה. בשבת היה לומד עם קבוצה רמב"ן על התורה, ולא דילג על שום ענין מעניני הקבלה שם, היה לו ספר [משומש מאד] בשם 'ספר מאירת עינים' לר"י דמן עכו [יש באוצר], שמבאר גם את קבלת הרמב"ן, והיה מלמד ממנו תדיר.
ו. אמר פעם בעינים בורקות, שיש לו תשוקה שימצאו איזה 'גמרא חדשה' שלא היתה עד הנה, כי כבר מתגעגע למתיקות של 'דף גמרא בפעם הראשונה'.
ז. כשם שהיה גאון בתורה, היה גאון בבין אדם לחברו. אני זוכר שפעם ביקשו מאיזה בחור שיכתוב את השיעור כללי ואח"כ ידפיסו את זה, ואותו בחור לא היה כל כך בענין ויצא מהכתיבה מה שיצא, וד"ל. הביאו לו לעבור ע"ז לפני ההדפסה, ומפני כבודו של אותו כותב, אמר שאכן כבר בעת אמירת השיעור הוא הרגיש שהוא עצמו לא ברור בסוגיא והשיעור לא יצא טוב. אני זוכר שכל הנוכחים בשיחה איתו השתכנעו לגמרי שכך אכן פני הדברים.
ח. פעם היה צריך להעיר לאיזה בחור על עניני צניעות כלשהן, וכעבור זמן נכחתי שסיפר כמה סיפורים בנוכחות אותו בחור והלך סחור סחור, ומתוך הדברים הסביר את אשר היה צריך לבאר, ונדהמתי באיזה רגישות וגאונות הוא הצליח להעביר את המסר מבלי שהלה חשד שהוא יודע ממשהו.
---
א. כשלמדתי אצלו הוא עדיין לא נישא מחדש עם הרבנית תבלחט"א. הוא היה תלמיד חכם אדיר ובעל ייסורים אדיר, ואיני יודע מה גדל ממה. סיפר לי אברך מהישיבה שהוא זכה לארח אותו לארוחות שבת בביתו, וראה איך רבינו זצ"ל התבייש מאד לבקש שיגישו לו איזה מאכל מהמרכזי וכדומה, הוא היה גדול מאד ובודד מאד, והיה ניכר עליו שהוא מיוסר בנהמא דכיסופא, עד שאותו אברך הבין שעליו להגיש צלחת מלאה אליו. עוד יסופר על ה"תורה שלמדתי באף" שלו, על ייסורי הנפש העצומים, ניכור משפחתי וכו', והוא השקיע הכל בתורה הקדושה, בידיעות עצומות, בחריפות ולמדנות. לא יאומן כי יסופר. הוא לא רק מחייב את בעלי הייסורים, אלא מבטל כליל את כל התירוצים הרגילים שלנו, טירדות, דאגות, בלבולים, עיסוקים...
ב. ישבתי לידו בסדר שני, ופעם גלגלתי את השיח בלימוד לענייני ההשקפה על הציונות וכו'. ואמר לי: אתה יודע כמה שנים חלפו מאז הנס הענק של "יציאת בני אפרים ממצרים" עד שהתברר שהכל היה מפח נפש? ההיסטוריה של עם ישראל היא ארוכת שנים וקשה למדוד יחס להקמת המדינה לפי נקודת מבט של עשרות שנים. ואכמ"ל.
ג. פעם אחרת ראה שאנו לומדים מתוך חוברת של הגאון רבי יוס'ל שרייבר יבלחט"א, ביקשה מעמנו, קרא אותה ב'קפיצות' של חמש שורות [בגאונותו היה קורא כמה שורות יחד. הכרנו את זה אבל השתוממנו לראות עושה כך בדבריו העמוקים והדקים של ר' יוס'ל למי שמכיר], אחרי שסיים כמה עמודים, אמר לנו: הוא מבין מה שהוא מדבר, אבל אתם לא... [כלומר, זה לא "מילים גבוהות בעלמא", אבל אתם מדקלמים את הדברים בלי להבין].
ד. זכורני שיחה אחת שדיבר בזעם כנגד פרסומת שהתפרסמה ביתד נאמן... (שהיה אז תחת פקוחו..) הפרסומת היתה לחלב צמחוני, שאפשר לשתות קפה אחרי החמין בשבת. כמה פחיתות זו שזה התאווה שלנו, כוס קפה אחרי חמין. זה החלום הלא ממומש שלנו, הלכנו קדורנית, אין לנו חלב אחרי החמין...
ה. לאחר שנים, כאברך צעיר, למדתי בבית הכנסת בסנהדריה מורחבת, והנה התחדשה לי מערכה בפרק אלו הן הגולין, חיפשתי למי אפשר להציע אותה. למי תהיה הידענות והסבלנות, להיכנס לאיזה סוגיא בגדרי דרך ירידה ועליה. ואז נזכרתי ברבינו זצ"ל שהגיע אל המנוחה והנחלה בביתו הסמוך. תיכף נקשתי על דלתו, הרבנית תליט"א הכניסה אותי אל חדרו, הוא האזין לכל הדברים, הוסיף והעיר מעט, ובעיקר - עודד והתפעל. ידע לזהות שזה מה שביקשתי בעצם... אין צריך לומר שהוא היה לגמרי בעניינים בכל הפרטים ופרטי הפרטים, שכן הוא היה בעניינים בסוגיות הרבה הרבה יותר 'נידחות', מסובכות ולא מוכרות.
----
סיפר לי הגרי"ח סופר שליט"א, שנזדמן פעם לחו"ל בליל שבת אחד עם מרן הגרב"ש והגרב"ש גילגל את כל התורה כולה ממש.
---
לפני שהתחלתי לעבוד על הוצאת "משנת אריה" - פירוש רבי אריה לוין זצ"ל על המשניות, התלויתי לגאון ר' שמחה שלמה לוין זצ"ל לרב אלישיב זצ"ל להימלך בו. הרב אלישיב מאד לא התלהב מהענין וטען שכיון שעיקרו של הפירוש הוא ליקוט, כיום בדור המחשבים והמאגרים התורניים אין הרבה ערך לפירוש מעין זה. ניסיתי להסביר שיש ערך לצורת הבאת הדברים ושאין זה ליקוט סתמי אלא יורד לשורש הבעיות והקשיים העיקריים במשנה. הרב אלישיב הפנה אותנו לגרב"ש דויטש שהוא מומחה בספרים וכתבי יד.
הגעתי לגרב"ש ושני פרקים מוקלדים על מסכת פסחים בידי.
הוא גער בי: מה אתה עושה, צחוק? תביא לפחות מסכת אחת שלמה.
משראה שאין מוקלד הציע שהוא ימסור להקלדה ואני אסדר התשלום עם המקלידה.
אחרי שהגיע אליו החומר המוקלד עבר על זה בלילה, ולמחרת בבוקר התקשר, אחרי שגער בי על המספר הלא כשר שהיה בידי אמר : זה לכתחילה שבלכתחילה, תגיד לרב אלישיב שהפירוש פלאי פלאות.
לאחר מכן הרב אלישיב הסכים שתחיל בעבודה.
גם בהמשך השנים הגרב"ש התבטא בפני בחור ממיודעיו שהיה מצאצאי ר' אריה לוין, בשבח החיבור.
סופו של דבר: לאחר שהכרכים על מועד היו מוכנים לדפוס נכנסתי שוב עם הגרש"ש לקבל הסכמה והרב אלישיב ניסה להתחמק שאין בזה יותר מידי חידושים ולא התלהב.
הגרש"ש הזכיר לו ששלח אותנו לרב דויטש ואת שאמר.
הרב אלישיב השיב בחיוך שהרב דויטש רואה את רבי אריה לוין כצדיק ולכן התפעל מאד מהחיבור שמגלה שהיה גם תלמיד חכם, אבל אני (הרב אלישיב) יודע שהוא היה גדול בתורה ולכן הספר לא מבטא את גדלותו האמיתית.
סופו של דבר הרב אפרתי שכנע את הרב אלישיב שאם לא תהיה הסכמה , "העולם" יפרש את זה הפוך מכוונתו האמיתית. הרב אלישיב השתכנע מיד וביקש שיכינו נוסח ( הוא כבר התקשה לכתוב לבד), אבל פסל שני נוסחים שלא שיקפו מספיק את גדלותו של הרב אריה לוין, רק על הנוסח השלישי חתם.
מרן הגרב"ש מסר נפשו לתלמידים עד אין קץ, לא נ"ל שקיימים מושגים של מסירות כזו היום.
