Is There Hope For Morality Without G-d?

There are many reasons why one should believe in and follow G-d. 

One is that He really exists:-). 

But here is another: Without Him there is no absolute, obligatory morality. Case in point that happened recently: 

A married man [who happens to be Jewish but quite assimilated although he has a smattering of Jewish knowledge] is writing a book about CHARACTER and VIRTUE. What a BEAUTIFUL topic!!!:-) Sort of like a mussar sefer for secular people. The book highlights the lives a various moral heroes throughout history and tries to analyze and understand human behavior while promoting a higher level of morality. 

From a book review: The author argues [that] our society has devolved into an ever-increasing celebration of the self. Parents and schools nurture self-esteem, and value self-expression in offspring and students. The form of ambition our society celebrates is being true to oneself by pursuing one’s own passion. Broadcasting oneself through the construction of a social-media persona is nigh on compulsory; being “liked” matters even more to us than being well-liked did to Willy Loman. As a result, we have become less empathetic, and more apt to regard our relationships with others in the light of useful expediency. We are living in the “Age of the Selfie,” the author notes, adding to the more than a hundred and forty thousand uses of that phrase already tallied by Google.

At the same time, he urges, it’s not too late to join a counterculture—“to live a decent life, to build up the soul.” To help his readers do so, he’s boldly provided at the end of his book a fifteen-point “Humility Code,” which includes the assertions “We don’t live for happiness, we live for holiness” and “pride is the central vice,” as well as the injunction “No good life is possible unless it is organized around a vocation.” And yet he reassures his readers that the moral life, as he conceives it, need not require the kind of renunciation sought by St. Augustine, who is the subject of Chapter 8. “It doesn’t matter if you work on Wall Street or at a charity distributing medicine to the poor,” he writes. “The most important thing is whether you are willing to engage in moral struggle against yourself.”

The author says "I wrote it to save my own soul". 

This is all a great improvement over the crass materialism and worship of pleasure and entertainment that pervades our society. Not Torah but at least an attempt to find some higher, more spiritual meaning to life. 

In order to write this book the author hired a [Christian] female research assistant [young enough to be his daughter] upon whom he heaps ebullient praise in the preface. He attributes many of the ideas of the book to her and that he only had to steal from her in order to produce this work. It seems like he really appreciates and likes her.

Turns out that he REALLY does and much more than that. 

He divorces his wife and marries her. 

In other words - A married writes a book about morality during which he has an affair with his co-author and then divorces his wife and marries her. 

He can write“We don’t live for happiness, we live for holiness" together with a woman with whom he is cheating on his wife. 

So OF COURSE the Talmudic rule of אין אפוטרופוס לעריות holds eternally true [as long as we have the bodies we do]. But more than that - it was not just a temporary indiscretion but a life decision to leave his wife and children for this woman with whom he "fell in love".

While writing a book to "save his soul" about moral character and against the selfishness that is so ubiquitous in our world.

AHHHHH!!!!

If one has no G-d then ANYTHING is possible. 

I don't know all of the details of the story [nor do I want to...] and I am sure there is information I am missing but from what we know there is a big lesson here. As Dostoyevsky is often quoted as writing in his book "The Brother Karazamov" - "If there is no G-d then everything is permitted". 

So we need Hashem for many reasons. One simple basic one is that there is no hope for a just society without Him. 

In the words that conclude Koheles:

סוף דבר הכל נשמע את האלקים ירא ואת מצוותיו שמור כי זה כל האדם!!    

Great Shiur

Recently I gave a shiur in a jail. It was GREAT. 

What a CAPTIVE audience!!

The Prophecy Of Moshe, The Veracity Of Miracles And Am I A Mentally Ill Ballerina?

לרפואת הרב אברהם משה בן ר' משה חיים

ור' נחמיה בן שרה

בתוך שח"י 

In Parshas Behaaloscha we read of the uniqueness of the prophecy of Moshe Rabbeinu. The Rambam expands. Please read and we will see wonders:-):

א. משה רבינו לא האמינו בו ישראל מפני האותות שעשה שהמאמין על פי האותות יש בלבו דופי שאפשר שיעשה האות בלט וכשוף אלא כל האותות שעשה משה במדבר לפי הצורך עשאם לא להביא ראיה על הנבואה היה צריך להשקיע את המצריים קרע את הים והצלילן בתוכו צרכנו למזון הוריד לנו את המן צמאו בקע להן את האבן כפרו בו עדת קרח בלעה אותן הארץ וכן שאר כל האותות ובמה האמינו בו במעמד הר סיני שעינינו ראו ולא זר ואזנינו שמעו ולא אחר האש והקולות והלפידים והוא נגש אל הערפל והקול מדבר אליו ואנו שומעים משה משה לך אמור להן כך וכך וכן הוא אומר פנים בפנים דבר ה' עמכם ונאמר לא את אבותינו כרת ה' את הברית הזאת ומנין שמעמד הר סיני לבדו היא הראיה לנבואתו שהיא אמת שאין בו דופי שנאמר הנה אנכי בא אליך בעב הענן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגם בך יאמינו לעולם מכלל שקודם דבר זה לא האמינו בו נאמנות שהיא עומדת לעולם אלא נאמנות שיש אחריה הרהור ומחשבה:

1. The Jews did not believe in Moses, our teacher, because of the wonders that he performed. Whenever anyone's belief is based on wonders, [the commitment of] his heart has shortcomings, because it is possible to perform a wonder through magic or sorcery.

All the wonders performed by Moses in the desert were not intended to serve as proof [of the legitimacy] of his prophecy, but rather were performed for a purpose. It was necessary to drown the Egyptians, so he split the sea and sank them in it. We needed food, so he provided us with manna. We were thirsty, so he split the rock [providing us with water]. Korach's band mutinied against him, so the earth swallowed them up. The same applies to the other wonders.

What is the source of our belief in him? The [revelation] at Mount Sinai. Our eyes saw, and not a stranger's. Our ears heard, and not another's. There was fire, thunder, and lightning. He entered the thick clouds; the Voice spoke to him and we heard, "Moses, Moses, go tell them the following:...."

Thus, [Deuteronomy 5:4] relates: "Face to face, God spoke to you," and [Deuteronomy 5:3] states: "God did not make this covenant with our fathers, [but with us, who are all here alive today]."

How is it known that the [revelation] at Mount Sinai alone is proof of the truth of Moses' prophecy that leaves no shortcoming? [Exodus 19:9] states: "Behold, I will come to you in a thick cloud, so that the people will hear Me speaking to you, [so that] they will believe in you forever." It appears that before this happened, they did not believe in him with a faith that would last forever, but rather with a faith that allowed for suspicions and doubts.

ב. נמצאו אלו ששולח להן הם העדים על נבואתו שהיא אמת ואינו צריך לעשות להן אות אחר שהם והוא עדים בדבר כשני עדים שראו דבר אחד ביחד שכל אחד מהן עד לחבירו שהוא אומר אמת ואין אחד מהן צריך להביא ראיה לחבירו כך משה רבינו כל ישראל עדים לו אחר מעמד הר סיני ואינו צריך לעשות להם אות וזהו שאמר לו הקדוש ברוך הוא בתחילת נבואתו בעת שנתן לו האותות לעשותן במצרים ואמר לו ושמעו לקולך ידע משה רבינו שהמאמין על פי האותות יש בלבבו דופי ומהרהר ומחשב והיה נשמט מלילך ואמר והן לא יאמינו לי עד שהודיעו הקב"ה שאלו האותות אינן אלא עד שיצאו ממצרים ואחר שיצאו ויעמדו על ההר הזה יסתלק הרהור שמהרהרין אחריך שאני נותן לך כאן אות שידעו שאני שלחתיך באמת מתחילה ולא ישאר בלבם הרהור והוא שהכתוב אומר וזה לך האות כי אנכי שלחתיך בהוציאך את העם ממצרים תעבדון את האלהים על ההר הזה נמצאת אומר שכל נביא שיעמוד אחר משה רבינו אין אנו מאמינים בו מפני האות לבדו כדי שנאמר אם יעשה אות נשמע לו לכל מה שיאמר אלא מפני המצוה שצוה משה בתורה ואמר אם נתן אות אליו תשמעון כמו שצונו לחתוך הדבר על פי שנים עדים ואף על פי שאין אנו יודעין אם העידו אמת אם שקר כך מצוה לשמוע מזה הנביא אע"פ שאין אנו יודעים אם האות אמת או בכישוף ולט:

2. Thus, those to whom [Moses] was sent witnessed [his appointment] as a prophet, and it was not necessary to perform another wonder for them. He and they were witnesses, like two witnesses who observed the same event together. Each one serves as a witness to his colleague that he is telling the truth, and neither has to bring any other proof to his colleague.

Similarly, all Israel were witnesses to [the appointment of] Moses, our teacher, at the [revelation] at Mount Sinai, and it was unnecessary for him to perform any further wonders for them.

This concept [is alluded to in the interchange between God and Moses at the revelation of the burning bush]. At the beginning of his prophecy, the Holy One, blessed be He, gave him the signs [and wonders] to perform in Egypt and told him [Exodus 3:18], "And they will listen to your voice."

Moses, our teacher, knew that one who believes [in another person] because of signs has apprehension in his heart; he has doubts and suspicions. Therefore, he sought to be released from the mission, saying: "They will not believe me" [Exodus 4:1], until the Holy One, blessed be He, informed him that these wonders [were intended only as a temporary measure,] until they left Egypt. After they would leave, they would stand on this mountain and all doubts which they had about him would be removed.

[God told him:] Here, I will give you a sign so that they will know that I truly sent you from the outset, and thus, no doubts will remain in their hearts. This is what is meant by [Exodus 3:12]: "This will be your sign that I sent you: When you take the people out of Egypt, you will serve God on this mountain."

Thus, we do not believe in any prophet who arises after Moses, our teacher, because of the wonder [he performs] alone, as if to say: If he performs a wonder we will listen to everything he says. Rather, [we believe him] because it is a mitzvah which we were commanded by Moses who said: If he performs a wonder, listen to him.

Just as we are commanded to render a [legal] judgment based on the testimony of two witnesses, even though we do not know if they are testifying truthfully or falsely, similarly, it is a mitzvah to listen to this prophet even though we do not know whether the wonder is true or performed by magic or sorcery.

ג. לפיכך אם עמד הנביא ועשה אותות ומופתים גדולים ובקש להכחיש נבואתו של משה רבינו אין שומעין לו ואנו יודעין בבאור שאותן האותות בלט וכשוף הן לפי שנבואת משה רבינו אינה על פי האותות כדי שנערוך אותות זה לאותות זה אלא בעינינו ראינוה ובאזנינו שמענוה כמו ששמע הוא הא למה הדבר דומה לעדים שהעידו לאדם על דבר שראה בעיניו שאינו כמו שראה שאינו שומע להן אלא יודע בודאי שהן עדי שקר לפיכך אמרה תורה שאם בא האות והמופת לא תשמע אל דברי הנביא ההוא שהרי זה בא אליך באות ומופת להכחיש מה שראית בעיניך והואיל ואין אנו מאמינים במופת אלא מפני המצות שצונו משה היאך נקבל מאות זה שבא להכחיש נבואתו של משה שראינו וששמענו:

3. Therefore, if a prophet arises and attempts to dispute Moses' prophecy by performing great signs and wonders, we should not listen to him. We know with certainty that he performed those signs through magic or sorcery. [This conclusion is reached] because the prophecy of Moses, our teacher, is not dependent on wonders, so that we could compare these wonders, one against the other. Rather we saw and heard with our own eyes and ears as he did.

To what can this be compared? To witnesses who gave testimony concerning a matter to a man who had observed the situation with his own eyes. He will never listen to them and will know for certain that they are false witnesses.

Therefore, the Torah states (Deuteronomy 13:3-4) that "[Even] if [such] a sign or wonder will come, you should not listen to the words of that prophet." He comes to you with signs and wonders to deny what you saw with your own eyes. We believe in a wonder [as evidence of a prophet's reliability] only because of the mitzvah which Moses commanded us. Therefore, how can a wonder [cause us to] accept this [person] who comes to deny the prophecy of Moses which we saw and heard?

There is a "wonder" here. How can the Rambam say that one can cast aspersions upon all miracles because maybe it was witchcraft or magic and that we can only trust what we witnessed with our own eyes at Sinai? This means all of the miracles of Egypt were not convincing. But the Torah is clear that the miracles of Egypt was CLEARLY the hand of Hashem  and an absolute proof of His supremity, as it says - וידעו מצרים כי אני השם. 

Rav Moshe Shapiro ztz"l explained that there is a fundamental difference between the experience of Har Sinai and the miracles of Egypt. OF COURSE the miracles of Egypt proved Hashem's existence and power. But there is a QUALITATIVE difference between the two. In Egypt we witnessed EXTERNAL PROOFS for Hashem's existence. At Har Sinai we saw the LIGHT OF HASHEM HIMSELF, כביכול. 

Someone I know [who hated me:-)] would insist that I have a mental illness. No proofs were brought but even if there were proofs it would not have convinced me. My firsthand experience taught me that I don't and no external proofs were necessary for me to disprove the claim. It is not proof ABOUT but FROM THE THING ITSELF that is most powerful. Someone can try to tell me that I am really a female ballerina. It won't work - even if proofs are furnished. Because I know - JUST KNOW - that it's not true. Not [only] from external sources [that I have no ballerina outfits in my closet, if I did it would really not suit me well, I have hair coming out of my face, I am not a graceful dancer etc.] but because the essence of me knows and experiences my male-ness and non-ballerina-ness.     

The Zohar Hakadosh [Vayikra 11b] says that with אנכי השם א-להיך we merited ויהי אור. We SAW the light itself. THAT was much better and more lasting than what happened in Egypt and thus serves as the source of Nevuas Moshe. 

The pasuk says כי עמך מקור חיים באורך נראה אור - For with you is the source of life, with your light we will see light. Since You Hashem are the SOURCE of life, when we view Your Light, we are seeing the Source of Light. 

Rav Hutner has a maamar [Chanuka 9] that brings out this idea. Here is a snippet:

    

Not Just Fringes

Tzitzis. We don't give them much thought. We put them on and go on with our day. It is like an undershirt [li-havdil].  

But you read these words and you are put into a COMPLETELY different stratosphere. 

It is nothing less than BREATHTAKING!!

If you don't understand then learn these words with someone who does and TRANSFORM your tzitzis experience. 

ציצית

נפגשנו עם העולם הכללי, ספגנו אל תוך נשמתנו את האורה הצחה הכוללת, של ההארה האלהית, המחיה כל החיים, המחזרת את נשמתנו בנו באמונה רבה. והננו צועדים הלאה, מתוך הפרוזדור, החצר הגדול של חצרות ד', לבא אל הטרקלין, אל ההיכל, מתוך ההופעה הכללית של חיי העולם, לבא אל הזיו התוכי הפנימי של אל אלהי ישראל, המיחד אותנו בעליות הקודש של קדושת המצות והאורות האלהיות המיוחדות לעם סגולה, "דבר אל בני ישראל ואמרת אליהם ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ". הדורות יתחנכו, יתגדלו ויתפתחו, על יסוד התוכן האורי של ההארה האלהית הפנימית, המיחדת את הגוי הגדול הזה בעצמת הוד קדושתו.

המדות הנפשיות כולן, הנן לבושי הנפש. העצמיות הנפשית בעזוז פנימיותה, היא ענין נשא ונעלה, טמיר ונעלם, מכל רעיון והשגה אישית גופנית. המדות הן מלבישות אותה, נותנות לה את תוארה ואת תפארת אופיה להתגלות על מרחב החיים. המעשים כולם הנם תוצאות ישרות מתאימות ע"פ תכונות הנפש, המתגלות ע"פ ההתלבשות של המדות ביפעת תפארתן. יוצאים הם המעשים מתוך הכנפים הקיצוניות של המדות, ומבליטים את התפשטות כוחותיהן לפרטים, ותכונת הנשמה הישראלית הספוגה מרוח אל אלהי עולם, המראה את בהירות אורו בתהילות ישראל שהוא יושב בהן, היא מתגלה ע"י פאר המצוה האלהית, השקולה ככל המצוות כולן, היא מצות ציצית. לא רק אור חיים טבעיים, מיושרים רק בהישרה אנושית מצומצמת ומוגבלה, מופיע בתוכיותה של הנשמה הישראלית, כי אם אור חיי עולם, מהוד החיים האלהיים, מזיו החיים של אומר סלה של דבר ד', המבוטא בדברות קודש אשר בתורה, תכונת המדות הישראלית, הוד הלבוש של הנפש הישראלית, הנה תכונת האורה של דבר ד' אשר בהתגלות חפץ קדשו, שנתגלתה באור הבהיר של תורת אמת. ע"פ הצווי האלהי מתלבשת היא הגויה הישראלית בבגד מעטה, הנושא בקרבו את התפשטות האורה על כל סעיפי המעשים ע"פ חקי ד' ומשפטיו על ישראל. והסעיפים המעשיים, היוצאים מתוך התכונה המדותית הזאת של ההופעה האלהית, המלבשת את אורה הפנימי של הנשמה, הנם פרטי המצוות של התורה כולה, בתכונת העשיה שלהן ובהופעת ההסתכלות העיונית וההרגשית שלהן. ובאות הן הציציות על כנפי הבגדים בתכונתן הקדושה האלהית, ונושאות בתוכן את האור העליון, אור החיים שמנשאים את נשמותיהם של הדורות כולם לאותה הרוממות של קדושת ישראל העליונה. "ועשו להם ציצית על כנפי בגדיהם לדורותם ".



"ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת והיה לכם לציצית"

הסעיפים המעשיים ממין הצבע של הבגד הם. כלומר: מעצמיות הכח הנפשי מתפשטים המעשים כולם. התגלות החיים ממקור חיי הנפש באה ומתבלטת בכל אשר יעשה האדם בחיים. ותואר גילוי החיים המעשיים כתואר המדות וכחותיהן, שהם לבוש הנשמה החיה, הם דומים זה לזה בערכם. אמנם נוסף עליהם הכח של הצפיה הגנוזה, של נטית ההתקשרות למקור החיים, שהכחות משם הם נובעים, לאותו המקור החתום, שגווניו אינם מתראים כ"א ע"י כללות כח הראיה ומתגלים בתכונה כללית, כעין צבע התכלת, הדומה לים, לרקיע, לאבן ספיר, ולכסא הכבוד. ויחד עם חוטי הציצית שממין הכנף, המכוונים לעומת ההתפשטות המעשית, משלימים הם את תכונת הציצית. "ונתנו על ציצית הכנף פתיל תכלת, והיה לכם לציצית".

"וראיתם אותו וזכרתם את כל מצות ד' ועשיתם אותם"

הראיה של פתיל התכלת, הדומה לים, לרקיע, ולכסא הכבוד, מזכירה אותנו את מצות ד', מעודדת בנו את הזכר הרוחני של קדושת המצות, את האורה האלהית המתפלשת דרך כל המעברים של הנשמה, המתלבשת בהוד הקודש של התגלות החיים האלהיים, המתפרצת להתגלות במעשי המצוות כולם, כשם שכל הופעת החיים מתגלה בפרטי המעשים הטבעיים, הבאים מכל תפקידי החיים כולם. זאת היא ההזכרה, הבאה מתוך ראית התכלת, והיא מביאה להעשיה הממשית, בשאיפה העליונה של הופעת האורה של החיים הקדושים ברוח ד' על המעשים, שהם מופיעים ע"י ההתגלמות המעשית במעשה המצוות.

"ולא תתורו אחרי לבבכם, ואחרי עיניכם, אשר אתם זונים אחריהם "

המעשים, הממשיכים בכח קדושתם בתור מצות אלהיות, את האורה האלהית, בתוכיותם של החיים, פועלים הם את פעולתם, להאיר את כל מחשכי הטבעיות הגסה של האדם, שממנה באה ההשקפה החשוכה של כל הדעות הכוזבות, הרהורי מינות והרהורי עבודה זרה, שאנו מוצלים מהם ע"י ההארה הקדושה של אור ד' שבקדושת המצוות. והכח המחשבי העדין הולך הוא וחותר בתוך מעבי הגויה, ומעדן את הבשר ואת הדם, עד שהזוהמא הגופנית הולכת ומתנדפת, ובמקומה באה טבעיות עדינה של טהרת החיים, שהיא מזככת את הלב ואת העינים גם יחד ומשמרת אותם מתזנותם השובבה.


"למען תזכרו ועשיתם את כל מצותי, והייתם קדושים לאלהיכם "

אחרי אשר ההתפשטות הפרטית, הבאה בכל מצוה ומצוה בפני עצמה, פועלת את פעולתה על הארת המחשבה וזכוך נטית החיים, באה הופעה כללית וקבועה של זכרון מתעצם בקביעות, החובק את האור הכללי של כל המצוות כולו, בתכונתן האורגנית, שהן בו ועל ידו משולבות אחת באחת לחטיבה אחדית גדולה וכללית, שהיא קביעות הקדושה במעמד איתן בתכונת החיים הפנימיים והחיצוניים, בשאיפה איתנה לאורה האלהית העליונה בתעצומות עזה, "אני ד' אלהיכם אשר הוצאתי אתכם מארץ מצרים להיות לכם לאלהים, אני ד' אלהיכם ". אז מתגלה פאר ההוד של הזרחת אור ד' בהכרתו המיוחדה, שנסתגלה לישראל בתוכן מובלט ע"י אותה ההתגלות המופלאה, של ההוצאה ממצרים ע"י גילוי שכינה במאור הפנים, שעל ידה נקבעה הטבעיות האלהית בישראל, להיות ד' לנו לאלהים, בדרך כ"כ רשום וכ"כ קבוע, עד אשר גם בהתחדשות כל מסבות הזמנים, וכל מאורעות העולמים כולם, אשר ירחיקו את הקו התולדתי הרבה מהתקופה הנפלאה של יציאת מצרים, בכ"ז הטבעיות הקדושה של הקשר האמיץ שלהקדושה האלהית, אשר בעצם חיינו, תהיה בנו קבועה ומושרשת לעד ולעולמי עולמים, כמו שבאה ההרחבה הזאת בבאור בברכה האחרונה של ק"ש של שחרית: "ודבריו חיים וקיימים, נאמנים ונחמדים לעד ולעולמי עולמים, על אבותינו ועלינו, על בנינו ועל דורותינו, ועל כל דורות זרע ישראל עבדיך, על הראשונים ועל האחרונים, דבר טוב וקים לעולם ועד, אמת ואמונה, חק ולא יעבור, שאתה הוא ד' אלהינו ואלהי אבותינו, מלכנו מלך אבותינו, גואלנו גואל אבותינו, יוצרנו צור ישועתנו, פודנו ומצילנו מעולם שמך, אין אלהים זולתך.

Victory On The Field Vs. Surrender To G-d

Here is an article about the conflict between religion and competitive sports. There are other conflicts as well but the author [a very, VERY assimilated Jew ל"ע] is spot on in his analysis.

Jeremy Lin is anomalous in all sorts of ways. He’s a Harvard grad in the N.B.A., an Asian-American man in professional sports. But we shouldn’t neglect the biggest anomaly. He’s a religious person in professional sports.

We’ve become accustomed to the faith-driven athlete and coach, from Billy Sunday to Tim Tebow. But we shouldn’t forget how problematic this is. The moral ethos of sport is in tension with the moral ethos of faith, whether Jewish, Christian or Muslim.

The moral universe of modern sport is oriented around victory and supremacy. The sports hero tries to perform great deeds in order to win glory and fame. It doesn’t really matter whether he has good intentions. His job is to beat his opponents and avoid the oblivion that goes with defeat.

The modern sports hero is competitive and ambitious. (Let’s say he’s a man, though these traits apply to female athletes as well). He is theatrical. He puts himself on display.

He is assertive, proud and intimidating. He makes himself the center of attention when the game is on the line. His identity is built around his prowess. His achievement is measured by how much he can elicit the admiration of other people — the roar of the crowd and the respect of ESPN.

His primary virtue is courage — the ability to withstand pain, remain calm under pressure and rise from nowhere to topple the greats.

This is what we go to sporting events to see. This sporting ethos pervades modern life and shapes how we think about business, academic and political competition.

But there’s no use denying — though many do deny it — that this ethos violates the religious ethos on many levels. The religious ethos is about redemption, self-abnegation and surrender to God.

Ascent in the sports universe is a straight shot. You set your goal, and you climb toward greatness. But ascent in the religious universe often proceeds by a series of inversions: You have to be willing to lose yourself in order to find yourself; to gain everything you have to be willing to give up everything; the last shall be first; it’s not about you.

For many religious teachers, humility is the primary virtue. You achieve loftiness of spirit by performing the most menial services. (That’s why shepherds are perpetually becoming kings in the Bible.) You achieve your identity through self-effacement. You achieve strength by acknowledging your weaknesses. You lead most boldly when you consider yourself an instrument of a larger cause.

The most perceptive athletes have always tried to wrestle with this conflict. Sports history is littered with odd quotations from people who try to reconcile their love of sport with their religious creed — and fail.

Jeremy Lin has wrestled with this tension quite openly. In a 2010 interview with the Web site Patheos, Lin recalled, “I wanted to do well for myself and my team. How can I possibly give that up and play selflessly for God?”

Lin says in that interview that he has learned not to obsess about stats and championships. He continues, “I’m not working hard and practicing day in and day out so that I can please other people. My audience is God. ... The right way to play is not for others and not for myself, but for God. I still don’t fully understand what that means; I struggle with these things every game, every day. I’m still learning to be selfless and submit myself to God and give up my game to Him.”

The odds are that Lin will never figure it out because the two moral universes are not reconcilable. Our best teacher on these matters is Joseph Soloveitchik, the great Jewish theologian. In his essays “The Lonely Man of Faith” and “Majesty and Humility” he argues that people have two natures. First, there is “Adam the First,” the part of us that creates, discovers, competes and is involved in building the world. Then, there is “Adam the Second,” the spiritual individual who is awed and humbled by the universe as a spectator and a worshipper.

Soloveitchik plays off the text that humans are products of God’s breath and the dust of the earth, and these two natures have different moral qualities, which he calls the morality of majesty and the morality of humility. They exist in creative tension with each other and the religious person shuttles between them, feeling lonely and slightly out of place in both experiences.

Jeremy Lin is now living this creative contradiction. Much of the anger that arises when religion mixes with sport or with politics comes from people who want to deny that this contradiction exists and who want to live in a world in which there is only one morality, one set of qualities and where everything is easy, untragic and clean. Life and religion are more complicated than that.

Links

Great divrei Torah for Matan Torah. I thank the sponsor and invite everyone to have a portion - in someone's memory, in honor of a simcha etc. etc.

Can one change homosexual tedencies?

Cellphones and Nezirus and more on the Parsha.

Thoughts and sources on the Rambam Shabbos 1/1. 

Ditto Rambam 1/3. 

How humble was the Rav ztz"l?

BACK!!! - "Soul Searching"

After a week's break that involved a lot of soul searching I have decided to continue with the blog, Bi-siyata Dishmaya, li-hagdil Torah ulihaadirah and to try in my own little way to promote a world of clear belief in Hashem, His Torah and the Jewish people, good character and hopefully to put a smile on people's faces from time to time.  

"Soul searching" is an interesting term. What it means is that the answers to all of our problems lie in our souls and nowhere else. Our souls are part of Hashem, kviyachol, and Hashem clearly knows all of the answers. So if we properly tap into our souls we can find solutions for even our most troubling difficulties. My life experience has been that when I ask people advice about things relating to my life, the advice has almost always been faulty and when I followed it I ended up, as they say, "up the creek". My worst decisions in life that I live with day to day were only made after asking people for advice.  The reason for this I believe is that nobody was able to tap into my neshama and they were giving counsel based on their perspective which didn't work for me. 

So my advice is - it is great to ask for an alternative opinion/s but remember that YOU are the one who will have to live with the consequences of your decisions and in your neshama you have the answers yourself. Hearing someone else's opinion will hopefully enable you to tap into what is true for you. 

I tried to tap into my neshama in order to determine what Hashem wants me to do and I feel that He wants me to continue. 

So LET'S GO!!!:-)

Bi-ahava rabba,

Me