בקשר לתירוץ הראשון - יש לחלק [כפי שכתבו האחרונים] בין מי שבודאי מחוייב וספק אם יצא ידי חובתו לבין מי שיש לו ספק בעצם חלות החיוב. אם אכל כדי שביעה חייב לברך בתורת ודאי [לדעת הפרי חדש ודלא כדעת רעק"א] אבל המסופק אם היום שבת וכן אם לא יודע אם אכל פת רגילה או פת אורז, שיש ספק בעצם חלות חיוב ברכת המזון, חייב רק בתורת ספק ואינו יכול להוציא חבירו אם חייב חברו בתורת ודאי כי הוא חייב רק בתורת ספק.
אבל עצם ההערה שלו נכון וצריך לברך מספק. ויש להאריך ואכ"מ.
אבל עצם ההערה שלו נכון וצריך לברך מספק. ויש להאריך ואכ"מ.
