I am very connected to Mount Sinai. I was BORN there.
But I would like to talk about the ORIGINAL Mount Sinai - not the hospital.
Did everyone merit prophecy at Har Sinai?
Of course!! what is the question??!! Not so fast...
Says the [Rabbi Dr.!!!] Ran in his Drashos [דרשה ה]:
וכן מצינו במעמד הר סיני שזכו כל ישראל להשגה עצומה, עד שבשתי הדברות הראשונות לא הוצרכו שיגיד משה אליהם, כי הם השיגום כמו שהשיגם משה, שכן אמר במכות (דף כז) דרש רבי שמלאי שש מאות ושלש עשרה מצות נאמרו למשה בסיני, אמר רב הונא מאי קראה (דברים לג ד) תורה צוה לנו משה, תור"ה בגימטריא הכי הוו, תורה שית מאה וחד סר הויין, אנכי ולא יהיה לך מפי הגבורה שמענום, כבר ביארו שאלו השני המאמרים השיגו אותן כל ישראל בבירור בלא חידה, וזו באמת מדרגה גדולה בנביאים שתהא נבואתם מבוארת, כאשר העיד הש"י על אדון כל הנביאים במראה ולא בחידות. ועם היות שלא היו כלל ישראל שלמי החכמה והמידות, השיגו עתה כל ישראל זאת ההשגה לקיום התורה, שאילו לא השיגו הם בנבואה, הלא כאשר יגיד משה להם מה שצווה מאתו יתברך, לא הייתה האמונה שלמה במשה, כי לא אמת דבריו אלא כפי מה שראינו באותותיו, ואם יקום נביא אחד וינגד דבריו וייתן אות או מופת, היינו צריכין להעריך אותות משה עם אותותיו, ותהיה התורה בספק. אבל עכשיו שראינו בעינינו השגת משה, וכי השגנו אנחנו עמו, ונתבררה אצלנו השגתנו והשגתו, אין אנו צריכים לנבואתו אות או מופת. וכיון שנתבררה לנו נבואתו שהיא אמת, ושהוא נתנבא שזאת התורה לא תשתנה לעולם, לא נביט לדברי המדבר בהפך, שכבר נתברר לנו ביאור שלם שהוא משקר ומתנבא מה שלא שמע. ולכן בהיות יסוד תורתנו השגה עצומה שהשיגוה אבותינו, היה רצון הש"י שיזכו כולם לאותה מדרגה במעמד ההוא, אע"פ שהיו שם הרבה שלא היו ראויים אליה.
Since we had complete Nevuah, now we can have complete Emunah! GREAT!!! They heard the first two Dibros with Nevuah, בבירור בלא חידה - clear and unequivocal.
However, the [also Rabbi Dr.!!!!] Rambam [Moreh Nevuchim 2-32] argues and says that only those who were worthy merited prophecy, each on his own level. But it is impossible that every fool and ignoramus would receive prophecy.
הדעת הראשון – והוא דעת המון הפתאים ממי שיאמין בנבואה וקצת המון אנשי תורתנו גם כן יאמינהו – והוא שהאלוה ית׳ יבחר מי שירצה מבני אדם וישרה בו הנבואה וישלחהו – אין הפרש בין שיהיה האיש ההוא אצלם חכם או סכל רב השנים או צעיר השנים, אלא שהם יתנו בו גם כן קצת טוב ותקון מדות – כי בני אדם עד עתה לא אמרו שישרה האלוה שכינתו על אדם רע אלא כשיחזירהו למוטב תחלה לפי זה הדעת.
Among those who believe in Prophecy, and even among our coreligionists, there are some ignorant people who think as follows: God selects any person He pleases, inspires him with the spirit of Prophecy, and entrusts him with a mission. It makes no difference whether that person be wise or stupid, old or young; provided he be, to some extent, morally good. For these people have not yet gone so far as to maintain that God might also inspire a wicked person with His spirit. They admit that this is impossible, unless God has previously caused him to improve his ways.
The Rambam rejects this opinion and says:
ואמנם מעמד הר סיני – ואף על פי שהיו רואים כולם האש הגדולה שומעים הקולות הנוראות המפחידות על צד הפלא – לא הגיע למדרגת הנבואה אלא הראוי לה, ועל מדרגות גם כן. הלא תראה אמרו: ״עלה אל יי אתה ואהרן נדב ואביהו ושבעים מזקני ישראל״; הוא ע״ה – במדרגה העליונה כמו שאמר ״ונגש משה לבדו אל יי והם לא יגשו״; ואהרן – למטה ממנו, ונדב ואביהו – למטה מאהרן ו׳שבעים זקנים׳ – למטה מנדב ואביהו, ושאר האדם – למטה מהם לפי שלמויותיהם. ואשר כתבו חכמים ז״ל׳ – ״משה – מחיצה בפני עצמה ואהרן – מחיצה בפני עצמה״.
As to the revelation on Mount Sinai, all saw the great fire, and heard the fearful thunderings, that caused such an extraordinary terror; but only those of them who were duly qualified were prophetically inspired, each one according to his capacities. Therefore it is said, “Come up unto the Hashem, you and Aharon, Nadav and Avihu.” Moshe rose to the highest degree of prophecy, according to the words, “And Moshe alone shall come near Hashem.” Aharon was below him, Nadav and Avihu below Aharon, and the seventy elders below Nadav and Avihu, and the rest below the latter, each one according to his degree of perfection. Similarly our Sages wrote: Moshe had his own place and Aharon his own.
In the next perek [2-33] the Rambam teaches us that the level of Moshe at Har Sinai was different than the level of all of the rest of the people:
יתבאר לי שבמעמד הר סיני לא היה כל המגיע למשה מגיע לכל ישראל אבל הדיבור – למשה לבדו. ולזה בא סיפור עשר הדברות כולו – סיפור היחיד הנפרד, והוא ע״ה, ירד לתחתית ההר ויגד לבני אדם מה ששמע – אמרה התורה: ״אנכי עומד בין יי וביניכם בעת ההיא להגיד לכם את דבר יי״; ואמר גם כן ״משה ידבר והאלהים יעננו בקול״ – ובבאור אמרו במכילתא כי כל דיבור ודיבור היה משיבו להם כמו ששמע; וכתוב בתורה גם כן בעבור ישמע העם בדברי עמך וגו׳״ – מורה כי הדיבור היה לו והם ישמעו הקול ההוא העצום. לא הבדל הדברים; ועל שמע הקול ההוא העצום אמר ״כשמעכם את הקול״ אמר ״קול דברים אתם שומעים ותמונה אינכם רואים זולתי קול״ – ולא אמר: ׳דברים אתם שומעים׳; וכל מה שבא משמע הדברים, אמנם הנרצה בו שמע ה׳קול׳ ומשה הוא אשר ישמע הדברים ויספרם להם. זהו הנראה מן התורה ומרוב דברי החכמים ז״ל׳.
It is clear to me that what Moshe experienced at the revelation on Mount Sinai was different from that which was experienced by all the other Israelites, for Moshe alone was addressed by God, and for this reason the second person singular is used in the Ten Commandments; Moshe then went down to the foot of the mountain and told his fellow-men what he had heard. “I stood between Hashem and you at that time to tell you the word of Hashem” (Deut. 5:5). Again, “Moshe spoke, and God answered him with a loud voice” (Exod. 19:19). In the Mechilta our Sages say distinctly that he brought to them every word as he had heard it. Furthermore, the words, “In order that the people hear when I speak with you” (Exod. 19:9), show that God spoke to Moshe, and the people only heard the mighty sound, not distinct words. It is to the perception of this mighty sound that the pasuk refers in the passage, “When you hear the sound” (Deut. 5:20); again it is stated, “You heard a sound of words” (ibid. 4:12), and it is not said “You heard words”; and even where the hearing of the words is mentioned, only the perception of the sound is meant. It was only Moshe that heard the words, and he reported them to the people. This is apparent from the Torah, and from the utterances of our Sages in general.
According to this explanation, the Jews just heard a sound and Moshe heard the actual words which he then conveyed to them.
אלא שיש להם גם כן מאמר כתוב בהרבה מקומות מן המדרשות והוא בתלמוד גם כן, והוא אמרם ״׳אנכי׳ ו׳לא יהיה לך׳ – מפי הגבורה שמעום״ – רוצים בזה: שהם הגיעו אליהם כמו שהגיעו למשה רבינו ולא היה משה רבינו מגיעם אליהם. וזה ששני אלו השרשים – רצוני לומר: מציאות האלוה והיותו אחד – אמנם יושגו בעיון האנושי; וכל מה שיודע במופת, משפט הנביא בו ומשפט כל מי שידעהו – שוה, אין יתרון; ולא נודעו שני השרשים האלה מצד הנבואה לבד – אמרה התורה: ״אתה הראת לדעת וגו׳״. אמנם שאר הדברות הם מכת המפורסמות והמקובלות לא מכת המושכלות.
There is, however, an opinion of our Sages frequently expressed in the Midrashim, and found also in the Talmud, to this effect: The Israelites heard the first and the second commandments from God, i.e., they learnt the truth of the principles contained in these two commandments in the same manner as Moshe, and not through Moshe. For these two principles, the existence of God and His Unity, can be arrived at by means of reasoning, and whatever can be established by proof is known by the prophet in the same way as by any other person; he has no advantage in this respect. These two principles were not known through prophecy alone. The Torah says “You have been shown to know that,” etc. (Deut. 4:34). But the rest of the commandments are well known to all [מכת המפורסמות], and do not contain [truths] perceived by the intellect [ולא מכת המושכלות].
According to this second explanation when Chazal say that the Jews heard the first two Dibros from Hashem, it means that they understood them by means of reasoning, בעיון האנושי, which is on the level of prophecy!!
The question is, that if as the Rambam says, not everyone can be a prophet because one needs to possess unique qualities in order to prophecy and thus not everyone prophesied at Sinai, how then did they ALL understand the first two commandments but means of reasoning?? We are dealing with people, some of whom are of subpar intelligence! That is why they can't prophecy. One of the prerequisites for prophecy is wisdom and intelligence. So how did these simpletons suddenly become intellectuals who understood the truth of Hashem's existence and unity on the same level as a prophet?? [עי' בס' נופת צוף מעמ' 458 והלאה].
I don't know and would love to hear your input!
Also, what does the Rambam mean by "מפורסמות" as opposed to "מושכלות"? See here where he writes:
בפרק ב: לג הרמב"ם מציין שידיעת שני הדיברות הראשונות הייתה ממין המשוכלות משום שהן נובעות מהוכחות מופתיות ואילו שאר הדיברות עסקו במפורסמות ובמקובלות. כאן הרמב"ם למעשה קובע שכל הנורמות החברתיות, אפילו הבסיסיות ביותר כגון מניעת רצח , אינן ממין המושכלות אלא מהמפורסמות בלבד. מפורסמות אלו הן ככל הנראה כלל אנושיות, אך אין זה הופך אותן למושכלות. אין הוכחה מופתית לכך שצריך לא לרצוח לדעת הרמב"ם, אלא רק ראיות הנשענות על נורמות והרגלים חברתיים, שעל אף היותם הכרחיים לחיי חברה, אינם אמיתיים באופן מוחלט. טבעו של כל מעשה נמדד ביחס למצב הנתון שבו הוא נעשה.
The Rambam continues and offers another approach:
ועם כל מה שזכרו גם כן מן הענין ההוא היוצא מן הכתובים ודברי החכמים הוא – שלא שמעו כל ישראל במעמד ההוא אלא קול אחד לבד פעם אחת, והוא ה׳קול׳ אשר השיג משה וכל ישראל ממנו ׳אנכי׳ ו׳לא יהיה לך׳ והשמיעו להם משה בדברו בהבדל אותיות נשמעות. וכבר זכרו החכמים זה וסמכוהו לאמרו: ״אחת דיבר אלהים שתים זו שמעתי״ – ובארו בראש ׳מדרש חזית׳ שהם לא שמעו קול אחר מאיתו ית׳ וכתוב בתורה: ״קול גדול ולא יסף״. ואחר שמוע ה׳קול׳ ההוא הראשון היה מה שנזכר מיראתם מן הענין ופחדם הגדול, מה שסופר מאמרם : ״ותאמרו הן הראנו יי וגו׳ ועתה למה נמות וגו׳? קרב אתה ושמע וגו׳״ ובא הוא הנכבד מכל נולד שנית וקיבל שאר הדברות אחת אחת וירד למטה להר וישמיעם אותם במראה ההוא הגדול; והם יראו האש וישמעו הקולות – רצוני לומר: הקולות ההם אשר הם ׳קולות וברקים׳ כרעם ו׳קול שופר חזק׳; וכל מה שתמצאהו מזכרון שמע ׳קולות׳ רבים כמו שאמר ״וכל העם רואים את הקולות וגו׳״ אמנם הוא ׳קול שופר׳ ורעמים וכיוצא בהם. אמנם ׳קול יי׳ – רצוני לומר: הקול הנברא אשר ממנו הובן ה׳דבור׳ – לא שמעוהו אלא פעם אחת לבד – כמו שאמרה התורה וכמו שבארו החכמים במקום אשר העירותיך עליו, והוא ה׳קול׳ אשר יצאה נשמתן בשמעו והשיגו בו שתי הדברות הראשונות.
Notwithstanding all that has been said by our Sages on this subject, we infer from Scripture as well as from the words of our Sages, that the Israelites heard on that occasion a certain sound which Moshe understood to proclaim the first two commandments, and through Moshe all other Israelites learnt them when he in intelligible sounds repeated them to the people. Our Sages mention this view, and support it by the verse, “[Hashem] has spoken once; twice have I heard this” (Ps. 62:11). They state distinctly, in the beginning of Midrash Ḥazita, that the Israelites did not hear any other command directly from God; as it says “A loud voice, and it was not heard again” (Deut. 5:19). It was after this first sound was heard that the people were seized with the fear and terror described in Scripture, and that they said, “Behold the Lord our God has shown us, etc., and now why shall we die, etc. Come you near,” etc. Then Moshe, the most distinguished of all mankind, came the second time, received successively the other commandments, and came down to the foot of the mountain to proclaim them to the people, while the mighty phenomena continued; they saw the fire, they heard the sounds, which were those of thunder and lightning during a storm, and the loud sound of the shofar: and all that is said of the many sounds heard at that time, e.g., in the verse, “and all the people perceived the sounds,” etc., refers to the sound of the shofar, thunder, and similar sounds. But the voice of Hashem, that is, the voice created for that purpose, which was understood to include the diverse commandments, was only heard once, as is declared in the Law, and has been clearly stated by our Sages in the places which I have indicated to you. When the people heard this voice their soul left them; and in this voice they perceived the first two commandments.
ודע, שזה ה׳קול׳ גם כן אין מדרגתם בו שוה עם מדרגת משה רבנו. ואנכי אעירך על זה הסוד ואודיעך שהוא – ענין מקובל באומה ידוע אצל חכמיה – וזה שכל מקום שתמצא ׳וידבר יי אל משה לאמר׳ – יתרגמהו אונקלוס ׳ומלל יי׳ (וכן: ״וידבר אלהים את כל הדברים״ – ומלל יי ית כל פתגמיא״); אמנם מאמר ישראל למשה ״ואל ידבר עמנו אלהים״ – תרגמו ״ולא יתמלל עמנא מן קדם יי״ – הנה הבדיל לך עליו השלום הכלל אשר הבדילנוהו. ואלו הענינים הנפלאים הגדולים כבר ידעת שאונקלוס קבלם מפי רבי אליעזר ורבי יהושע אשר הם – ׳החכמים שבישראל׳ כמו שבארו.
It must, however, be noticed that the people did not understand the voice in the same degree as Moses did. I will point out to you this important fact, and show you that it was a matter of tradition with the nation, and well known by our Sages. For, as a rule, Onkelos renders the word va-yedabber by u-mallel (“and God spoke”); this is also the case with this word in the beginning of the twentieth chapter of Exodus, but the words ve-al yedabber immanu elohim, “let not God speak to us” (Exod. 20:19), addressed by the people to Moshe, is rendered vela yismallel immanu min kodam Hashem (“Let not be spoken to us from before Hashem”). Onkelos makes thus the same distinction which we made. You know that according to the Talmud Onkelos received all these excellent interpretations directly from R. Eliezer and R. Joshua, the wisest men in Israel.
ודעהו וזכרהו, שאי אפשר שיכניס אדם בעצמו ל׳מעמד הר סיני׳ ביותר מזה השיעור אשר זכרוהו, שהוא – מכלל ׳סתרי תורה׳. ואמיתת ההשגה ההיא ואיך היה הענין בה – נעלם ממנו מאד, כי לא קדם כמותו ולא יתאחר. ודעהו!
Note it, and remember it, for it is impossible for any person to expound the revelation on Mount Sinai more fully than our Sages have done, since it is one of the secrets of the Law. It is very difficult to have a true conception of the events, for there has never been before, nor will there ever be again, anything like it. Note it.
According to this third explanation - First the Rambam says that the Jews just heard an unintelligible sound and Moshe interpreted this sound to them by breaking it down into words which constitute the first two commandments. [According to the first explanation they also heard a sound interpreted by Moshe but there was nothing unique about the first two דברות]. But then the Rambam says at the end of the paragraph that "והשיגו בו שתי הדברות הראשונות" which sounds like they understood it on their own.
Which one is it??
I don't know!
But the Rambam did!!!!😊😊
עי' בספר ביאורים במועדים מהג"ר יוסף פרבשטיין על תשעה באב עמ' קכ"א-קכ"ז.
