ב. והנה הקשו במה יש חיוב יותר מסיפור יצי"מ בליל ט"ו יותר מכל השנה, דיש חיוב להזכיר יצי"מ ביום ובלילה, ועי' במחברים מש"כ בזה, דבליל ט"ו יש מצוה לספר, וכל השנה הוא רק להזכיר וכו'. ויש להוסיף בזה, דברמב"ם פ"ז מחו"מ ה"א כתב: מצות עשה של תורה לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו במצרים בליל חמשה עשר בניסן שנאמר זכור את היום הזה אשר יצאתם ממצרים וכו'. והנה מבואר בדבריו שיש לספר בנסים ונפלאות שנעשו לאבותינו, ולגבי כל השנה כתב הרמב"ם כאן בפ"א ה"ג: ומצוה להזכיר יציאת מצרים וכו', משמע דרק היציאה, הוא דצריך להזכיר, ואילו בליל ט"ו, צריך לספר כל הנסים והנפלאות שנעשו לאבותינו, וזה אין בכל השנה, אך צ"ב דהמצוה של כל השנה, נלמד מפסוק: למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים. והמצוה של ליל ט"ו נלמדת מהפסוק זכור את היום הזה אשר יצאתם מארץ מצרים, ומאי שנא דלגבי ליל ט"ו, אמרי' שלא רק היציאה הוא דצריך לספר, אלא כל הנסים והנפלאות, ולגבי כל השנה אמרי' דרק היציאה הוא דצריך להזכיר, וצ"ע.
ואולי משום דבליל ט"ו יש מצוות סיפור וכנז', לכן נכלל בזה גם סיפור כל הנסים והנפלאות, שהכל בכלל סיפור. אולם זה גופא צ"ע מהיכן נלמד שנשתנה ליל הסדר דיש בו מצוות סיפור, ועי' במחברים, וצ"ע.
ג. המג"א בסי' ס"ז כתב: ואיתא בגמ' דף יג, ב, שאם אמר הלכה שמוזכר בה יציאת מצרים יצא, ונ"ל דכ"ש אם אמר שירת הים דיצא.
ועי' בהג' החת"ס שכתב: ואני חוכך בזה מפני שלא נזכר בה יום צאתנו מארץ מצרים, כ"א קריעת ים סוף, והתורה הקפידה למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, אלא שחז"ל הוסיפו גם קריעת ים סוף, ומשו"ה עדיף אמת ויציב מפרשת ציצית, אבל שירת הים לחוד לא מהני.
ועי' בהג' הגרע"א שכתב: חתני הגאון מו"ה משה השיג על המג"א דרחמנא קפיד תזכור יום צאתך, ולא יום קריעת ים סוף. ולענ"ד אמת בפיו, דלהדיא איתא במדרש שמות רבה פרשה כ"ב: שנו רבותינו הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורות באמת ויציב, ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו, אבל אם לא הזכיר יצי"מ מחזירין אותו שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, (בהג' הגרע"א שלפנינו, חסרים כמה מלים, וכבר תקנו אותן). והיינו דמבואר במדרש דאפי' אם הזכיר באמת ויציב, קריעת ים סוף ומכת בכורות, אם לא הזכיר יצי"מ לא יצא, ואף דהזכיר קריעת ים סוף.
והנה אפשר ליישב דברי המג"א ממשה"ק עליו הגרע"א מדברי המדרש רבה, דהנה בברכות יב, א, אמרי': כל שלא אמר אמת ויציב שחרית ואמת ואמונה ערבית לא יצא ידי חובתו שנאמר להגיד בבקר חסדך ואמונתך בלילות, ועי' רש"י שפירש: כל מי שלא אמר אמת ויציב כמו שתקנוה וכו' לא יצא, שנאמר להגיד בבקר חסדך, וברכת אמת ויציב כולה על חסד שעשה עם אבותינו הוא שהוציאם ממצרים ובקע להם הים והעבירם וכו'.
ומעתה נראה דדברי המדרש הנז' איירי לענין ברכת אמת ויציב, דמאחר להזכיר באו"י שהוציאם ממצרים ובקע להם הים, וכנז', וע"ז הוא דקאמר במדרש: שנו רבותינו הקורא את שמע צריך להזכיר קריעת ים סוף ומכת בכורות באמת ויציב, ואם לא הזכיר אין מחזירין אותו, אבל אם לא הזכיר יצי"מ מחזירין אותו, והיינו דאם לא הזכיר יצי"מ בברכת אמת ויציב, דהא המדרש איירי לענין ברכה זו, ובזה הוא דקאמר דאם לא הזכיר יצי"מ באו"י מחזירין אותו, דכיון דברכת או"י כולה על חסד שעשה עם אבותינו, וכדפרש"י בגמ' וכנז'. א"כ צריך להזכיר עיקר החסד דהיינו יצי"מ, ומה דקאמר במדרש שנאמר למען תזכור את יום צאתך מארץ מצרים, היינו לומר דזה עיקר החסד, דהא מדאורייתא צריך להזכיר יצי"מ, ואשר ע"כ בתקנת ברכת או"י, יש יותר קפידא על הזכרת יצי"מ, מהזכרת קריעת ים סוף ומכת בכורות, ולכן מחזירין אותו לגבי ברכת או"י אם לא הזכיר יצי"מ, ומעתה לא קשה על המג"א, דהמג"א איירי לענין עיקר קיום מצות זכירת יצי"מ מה"ת, ובזה שפיר כ' דמאחר דבגמ' מבואר שאם אמר הלכה שמוזכר בה יצי"מ יצא. א"כ כ"ש אם אמר שירת הים דיצא, והיינו לגבי חיוב יצי"מ דמן התורה, אבל המדרש איירי לענין תקנת ברכת אמת ויציב, וכמש"נ. [משנת יעקב]
