בפרשתן (כה, ח) נאמר הציווי על הקמת המשכן,
'ועשו לי מקדש ושכנתי בתוכם'. והיא מצוה לדורות,
בהקמת המקדש, ובענין זה ידועה התמיהה
המפורסמת בדברי הרמב"ם, שכתב (פ"א מבה"ב הי"ב)
'אין בונין את המקדש בלילה שנאמר (בהעלותך ט, טו)
וביום הקים את המשכן, ביום מקימין לא בלילה,
ועוסקין בבנין מעלות השחר עד צאת הכוכבים,
והכל חייבין לבנות ולסעד בעצמן ובממונם, אנשים
ונשים כמקדש המדבר'. ותמהו רבים מנו"כ
הרמב"ם, שסותר עצמו מיניה וביה, שאם אין בונין
אלא ביום, שוב הו"ל מ"ע שהזמן גרמא ונשים
פטורות, ולמה פסק הרמב"ם שנשים חייבות במצות
בנין המקדש (עי' צפנת פענח בהשמטות, חיים ומלך והר המוריה
ברמב"ם שם, וע"ע בשו"ת שו"מ מהדו"ת ח"ג סי' פט, ובכלי חמדה פר'
תשא, ועוד).
ומשכבר הימים, אמרתי ליישב התמיהה, ע"פ
יסודו של רבינו הטורי אבן (מגילה כ,: הביאו הגרעק"א בגליון
המשניות ביכורים א, ה) שכתב גבי מצות ביכורים, בהא
דשנינו במסכת ביכורים ( א ה) שהאשה מצווה להביא
ביכורים למקדש, אך אינה קוראת מקרא ביכורים,
לפי שאינה יכולה לומר 'אשר נתת לי ה'. ותמה
הטורי אבן תמיהת הראשונים והאחרונים, למה לא
חשיב מצות ביכורים, בכלל מצות עשה שהז מן
גרמא, דהא הבאת ביכורים הוא מעצרת ועד החג,
ואילו מן החגועד החנוכה, אינו מביא ביכורים, וא"כ
הוי מצות עשה שהזמן גרמא, וכל מצות עשה שהזמן
גרמא נשים פטורות.
וכתב הטורי אבן ליישב, שדווקא במצוה שאינה
נוהגת בזמן כל שהוא מחמת עצמו, כגון מצות שופר
ולולב וכדו', שהתורה ציותה לתקוע בשופר בא'
בתשרי דווקא, ודווקא ביום, אע"פ שבמציאות
יכולין לתקוע גם בימים אחרים, ומ"מ ציותה התוה"ק
דווקא באותם הימים ובאותן השעות, זה מיקרי
מצות עשה שהזמן גרמא, אבל הא דמן חנוכה ואילך
אין מביאין ביכורים, אינו מצד עצמות הימים,
שהתורה אמרה שאין להביא בהם ביכורים, אלא
דבר אחר גורם להם, שאין הפירות מצויין על פני
השדה, ובמציאות אי אפשר להביא ביכורים
באותם הזמנים, נמצא שאין הימים הללו פסולים
מחמת עצמם, שאינם ימי הבאת ביכורים, אלא
שבמציאות אין יכולים להביא ביכורים באותם
הימים, וע"כ לא הוי מצות עשה שהזמן גרמא.
וע"פ דבריו יש לומר, שהנה אמר הכתוב בפרשתן
(כה, מ) 'וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה
בהר'. היינו שהראה הקב"ה למשרע"ה את צורת
ותבנית המשכן, והיה משרע"ה צריך להראות
לבצלאל ואהליאב ושאר בוני המשכן והכלים,
היאך לבנותם, ובימי ק דם לא היו יכולים לראות
בלילה, משעה שהחמה שוקעת, והיתה החשיכה
יורדת באישון לילה ואפילה, וע"כ אמרו שאין בנין
בית המקדש בלילה, לא מצד שלילה אינו כשר
להקמת ובניית המקדש, אלא מפני שבמציאות אין
יכולין לבנות כהוגן בלילה, נמצא מעתה שאין מצות
הקמת המשכן, בגדר מצות עשה שהזמן גמרא,
שאין החסרון מחמת הזמן, אלא מחמת דבר אחר,
הגורם שאי אפשר לקיים המצוה באותן השעות,
ודו"ק.
ויש להוסיף בזה עוד עומק, ע"פ חידוש נפלא פלא
פלאות, שכתב הרה"ק השפת אמת זיע"א בפרשתן
(תרמ"ט ד"ה ויקחו), שתמה בדברי הכתוב (כה, ט) 'ככל
אשר אני מראה אותך את תבנית המשכן ואת
תבנית כל כליו וכן תעשו'. ולכאורה ע"פ לשון
הקודש היה לו לומר ככל אשר אני מראה לך, ולמה
אמר הכתוב ככל אשר אני מראה אותך. וכן יש
לתמוה בהמשך הפרשה גבי המנורה, אמר הכתוב
(שם מ) 'וראה ועשה בתבניתם אשר אתה מראה
בהר'. ויש להבין למה נקט לשון זה דייקא.
וכתב בזה הרה"ק השפ"א זיע"א וזלה"ק 'כתיב
מראה אותך ולא כתיב מראה לך, והוא כענין שכתב
בזוה"ק וארא ושמי ה' לא נודעתי להם, כי בחינת
משרע"ה הוא אספקלריה המאירה שאין שייך בו
ראיה רק ידיעה כדאיתא שכינה היתה מדברת
מתוך גרונו של משרע"ה, וזה שאמר מראה אותך ,
וכן כתיב אתה מראה בהר, שכל ציור המשכן וכליו
היה נחקק בצורת משרע"ה, וכן תעשו כשנסתכלו
בנ"י במשרע"ה קיבלו הארה לתקן כל המעשים
אחריו, וכזה נמצא בכל איש ישראל בפרט גם כן
שמתגלה בו איזה הארה כפי דעתו, ואחר זו הנקודה
צריך לתקן ולהמשיך כל המעשים, וזה ככל אשר
אני מראה אותך וכו' וכן תעשו'.
וביאור דבריו המופלאים, שהקב"ה חקק את
צורת המשכן וכל כליו בדמות משרע"ה, וכאשר
נתקשו בני ישראל באיזה ענין בצורת המשכן, הם
הביטו בפני משה וראו את דמות דיוקן המשכן
וכליו, והיו יכולים להבין ולהשכיל את דמות המשכן
וכליו, וזהו אשר אני מראת אותך, ולא אמר לך,
וכוונת הכתוב שהקב"ה הראה את משרע"ה, אל כל
בני ישראל, ועל ידי ההסתכלות במשרע"ה, היו
יכולים לבנות המשכן וכל כליו.
וקדם לו בענין זה, הרה"ק התפארת שלמה זיע"א
שכתב בפרשתן (ד"ה ונחזור) וזלה"ק 'זה הפירוש ככל
אשר אני מראה אותך כו', לשון מראות הצובאות ,
שהמסתכל במראה נראה צורת דוגמתו, וכן
משרע"ה הי ה בו כל תבנית המשכן וכל כליו, כי
הוא מובחר האנושי. וזה שמסיים הפסוק וכן תעשו
לדורות. פירוש שהקב"ה הבטיח כן, כי לא ידח ממנו
נדח, בכל דור ודור אתפשטותיה דמשה לבל יגרע
מצדיק עינו, שיהיה כן בכל דור, צדיק אשר יהיה בו
תבנית המשכן וכל כליו, ולבבו יהיה נכון וטוב'.
וכבר קדם לשניהם, הרה"ק המאור ושמש זיע"א,
שכתב בפרשתן (ד"ה עוד), וזלה"ק 'הפסוק הזה הוא
בלתי מובן, שאמר הכתוב ככל אשר אני מראה
אותך, היה לו לומר ככל אשר אני מראה לך, כי
תיבת אותך מורה על עצם הגוף ומשמעות שלו שאני
מראה וכו', ויובן גם כן על פי דרכינו, כי משה רבינו
ע"ה הזדכך את עצמו מכל מיני גשמיות, עד שנעשה
כולו רוחניות ונעשה מרכבה לשכינה, והיה הוא
תבנית משכן שלמעלה וממנו היו יכולים ללמוד בני
דורו איך לעבוד את השי"ת לזכות אל השגות משה
רבינו, וזהו פירוש הכתוב ועשו לי מקדש ושכנתי
בתוכם כלומר שכל איש הישראלי יזדכך עצמו מכל
וכל כדי שיהיה מרכבה לשכינה, אמנם לאו כל אדם
יודע באיזה דרך ישכון אור לדעת מהיכן יבא לזכות
להשגה זו, אמר הכתוב ככל אשר אני מראה אותך
את תבנית המשכן וגו', ורצונו לומר ככל אשר אני
מראה אותך לבני דורך את תבנית המשכן, רצה
לומר שאתה הוא תבנית המשכן שלמעלה, וכן
תעשו פירושו ואתם תלמדו לעשות כמו כן שתהיו
מרכבה לשכינה, כי כל האדם יוכל לבא להשגות
משה רבינו'.
ומתוך שהוזקקו עם בני ישראל, לבנות את
המשכן, ע"י הבטה והתבוננות בציור תבנית המשכן
שהיה על פני משה רבינו, פני משה כפני חמה, אזי
לא היו יכולים לבנות בלילה, שאין יכולים להתבונן שפיר ולראות כל הפרטים והדקדוקים, ועל כן אין
בונין את המקדש בלילה, אבל אינו מבחינת פסלות
הזמן, ומשום כך לא הוי מצ"ע שהזמן גרמא, ודו"ק.
