ב. בכל דרכיך דעהו
(משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו", צריך לבקש את הקב"ה בתוך הדרכים שהוא מתנהג בהם:
כשהוא עוסק בתפלה, אז יבקש את הקב"ה בהבנת עניני תפלתו וכונה רצויה באמונת הלב באותם הענינים של תפלתו, ולא יבקש את הידיעה בשעה ההיא בענינים אחרים, כי כיון שהוא עוסק בעבודה זו, הקב"ה כביכול שורה מצדו בזו העבודה דוקא, ובה ימצאנה ולא במקום אחר.
וכשהוא עוסק בתורה, יידע שימצא את הקב"ה בהיותו מעמיק ומעיין להבין דבר על בוריו ולזכור ולשנן היטיב, ובה הוא יודע אותו ית' בתורתו ולא באופן אחר, כי בשעה זו הוא מתגלה בעבודה זו.
וכן בהיותו עסוק בגמ"ח להיטיב לחברו, אז יבקש את הקב"ה רק בהעמקת עצה איך להיטיב לו טובה גדולה הגונה וקימת.
וכן בכל הדברים שעושה, הרי באמת אין דבר בעולם שאינו לכבודו ית' [7], על-כן כל מה שעושה יהיה הכל דברי מצותו ורצונו, ויבקש בהם את שמו ית', כשישתדל בכל שכלו וכחותיו לעשות את מה שהוא עושה בתכלית השלמות בכל צדדי השלמות, ונמצא שהוא יודע את השם יתברך בכל הדרכים.
והב' הוא ב' ה"בתוך", שבעצמותם של הדרכים הוא יודע את הקב"ה.
על-כן הוא (ברכות סג.): "פרשה קטנה", שאין הצווי בה גדלות והרחבה של חכמות ומחשבות, אדרבא צמצום בדבר זה שהוא עסוק לבדו; ומכל מקום, "כל גופי תורה תלויים בה", כי בזה יעשה הכל כשורה, ומזה ימצא כבודו של הקב"ה בתכלית. ורמזו חז"ל בדבריהם (שבת י.): "זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד", והבן.
[הוספה מכתב יד קדשו: כשאדם פועל איזה דבר של שלימות, בין במחשבה בין במעשה, צריך לשמח בחלקו ולא ירדוף אז אחר דבר אחר, כי כל העולם כולו מתקפל לפניו אז דוקא בפרט זה].
-------
(משלי ג ו): "בכל דרכיך דעהו" - כוונת הפסוק היא, שצריך לדעת את ה' בתוך כל מעשה שהוא עוסק בו: כשהוא עוסק בתפילה - יתעמק ויתכוון בתפילתו ולא בדברים אחרים; כשהוא עוסק בתורה - יתעמק ויעיין בנושא שהוא לומד; כשהוא עוסק בעזרה לזולת - יתעמק ויחשוב איך לעזור בצורה הטובה ביותר; וכן כל דבר אחר שהוא עושה, יתרכז ויתעמק בו כדי לעשותו בצורה מושלמת. הדרך להתחבר אל ה' היא להתרכז בכל דבר ולעשות אותו בצורה הטובה ביותר האפשרית; ה' מתגלה אל האדם דרך המעשים שהוא עושה בכל רגע.
האות ב בתחילת הפסוק משמעה בתוך: בתוך כל הדרכים שאתה נמצא בהן, דע שה' שורה עליך.
חז"ל אמרו שהפרשה הזאת היא (ברכות סג.): "פרשה קטנה שכל גופי תורה תלויים בה": מצד אחד פרשה קטנה, כי היא דורשת מהאדם להקטין ולצמצם את עצמו בתוך הדבר שהוא עוסק בו, ולא להתפזר לכיוונים אחרים; ומצד שני כל גופי תורה תלויים בה, כי מי שנוהג כך יצליח לעשות הכל כשורה.
וכך רמזו חז"ל גם ב(שבת י.): "זמן תפלה לחוד וזמן תורה לחוד".
