יש הפרש בין מה שאדם רואה למה שאחרים משיחין לו וכו'. והענין כי כל כנסת ישראל היא דוגמת קומה אחת. והנה אדם אחד הרואה מראה אחרי חלוף המראה יכול לסגור עיניו ולזכור אותו מראה. הרי ממש בדומה לכך הוא בצירוף הדורות של קומת כנסת ישראל והוא שדור המדבר הוא דור הראייה אתם ראיתם וכלליות כנסת ישראל רואה עם עיני דור המדבר. ואפילו אם הם אינם שם סוקרים הם דרך זכרון אותו מראה כמו אדם אחד שכיון שראה מראה בעיניו הוא, הרי אחר כך נשאר לו אותה הראיה בזכרון. כך שאר הדורות הם דורות של מסורת ביחס לדור הראשון והוא פירוש דורות המסורה בהתאם עם אתם ראיתם. [ולא כתפיסת התינוקות שמסורת הוא tradition]. דור המדבר משמש כחוש הראיה שבו מסתכל וחש הוא כל הקומה וככל שחדור הוא אחד בקדושת התורה, בה במדה עומד הוא קרוב יותר לאותה בהירות של אתם ראיתם. והתקרבות זו של מסורה ל"אתם ראיתם" הרי הוא תכנה של מדרגת קרבו לפני הר סיני אצל כל יחיד. זה חובת הלבבות. ואילו ללמד לנכדו הוא מעשה בפועל של קרבו לפני הר סיני.