מה הביא את חניכי "השומר הצעיר" וחברי קיבוץ גן שמואל לאוניברסיטת בר-אילן? הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שקאפ זצ"ל. ומה לגאון רבי שמעון יהודה ול"שומר הצעיר"? הקשר הוא פייגה אילנית לבית הינדס, חברת הכנסת הראשונה מטעם מפ"ם, שהיתה נכדתו של הגאון. בנם הבכור של שלמה ופייגה אילן הוא גיבור ישראל אורי אילן הי"ד, שבימים אלו מלאו חמישים שנה להתאבדותו בכלא הסורי. בני משפחת אילן-פרנקל-הינדס החליטו להעביר בימים אלה את הארכיון המשפחתי לאוניברסיטת בר-אילן
אוניברסיטת בר-אילן ידעה אירועים וכינוסים רבים במשך שנות קיומה. נראה כי האירוע שהתקיים בי"ז טבת תשס"ה (29.12) היה מיוחד במינו. רוב הנוכחים היו אנשי "השומר הצעיר", ותיקי מפלגת הפועלים המאוחדת. אולם בק בקמפוס התמלא עד אפס מקום, ומי שאיחר לבוא בשעה הקבועה, הצטופף בפרוזדורים. מה לאוניברסיטה הנקראת על שמו של הרב מאיר בר-אילן (בעבר ברלין) ולחניכי "השומר הצעיר"?
מה שהביא לבר-אילן את חניכי "השומר הצעיר" וחברי קיבוץ גן שמואל, הנקרא על שם הרב שמואל מוהליבר, אך משתייך לקיבוצי השומר הצעיר, היה הגאון רבי שמעון יהודה הכהן שקאפ זצ"ל, שבחודש חשון מלאו ששים וחמש שנה לפטירתו. ומה לגאון רבי שמעון יהודה ול"שומר הצעיר"? הקשר הוא פייגה אילנית לבית הינדס, חברת הכנסת הראשונה מטעם מפ"ם, שהיתה נכדתו של הגאון, בת בתו חנה, שהלכה לעולמה בצעירותה. כשהתייתמה פייגה אילנית מאמה נישא אביה, הרב שרגא הינדס בשנית, ופייגה, אז ילדה צעירה, עברה לגור בבית הסבא הגאון ר' שמעון יהודה. רבי שמעון שקאפ נטה ל"אגודת ישראל", אך נכדתו פייגה הצטרפה בצעירותה ל"שומר הצעיר", וזאת בידיעת הסבא, מגדולי התורה שבדור. בניגוד להרבה מראשי "השומר הצעיר" שניתקו קשר עם העבר, הנציחה פייגה את שם אמה חנה ובתה נקראת על שמה, ובנה נושא את שמו של הסבא הגאון שמעון. בנם הבכור של שלמה ופייגה אילן הוא גיבור ישראל אורי אילן הי"ד, שבימים אלו מלאו חמישים שנה להתאבדותו בכלא הסורי.
הגאון רבי שמעון שקאפ שאף לעלות לארץ ישראל, ותלמידו משה שפירא, שהיה מראשי מחלקת העלייה בסוכנות היהודית, טיפל בהשגת רשיון עלייה למורו ורבו, אך הדבר לא הסתייע ורבי שמעון נפטר בעיצומה של מלחמת העולם בט' בחשבון ת"ש, לפני שישים וחמש שנה. אחד מבניו עלה לארץ ישראל. נכדה מפורסמת אחרת של הגאון היתה ד"ר שושנה שקאפ-פרנקל, הרופאה הכירורגית הראשונה בארץ שהתגוררה בת"א, והיתה בתו של אליעזר זלמן, בנו של הגאון.
פייגה ושושנה היו קשורות זו לזו, שתיהן נפטרו בשנת תשס"ב, שושנה בחודש אייר ופייגה בחודש אב.
בני משפחת אילן-פרנקל-הינדס החליטו להעביר את הארכיון המשפחתי לאוניברסיטת בר-אילן בעקבות קשר שנוצר בין בני משפחת אילן ופרופ' גודי באומל, העומדת בראש התוכנית ליהדות זמננו באוניברסיטה. הארכיון שנמסר עתה לאוניברסיטה כולל מכתבים של רבי שמעון לנכדתו פייגה. מכתבים של הרב שרגא הינדס לבתו, וכן מכתבים של הרב יהושע הינדס הי"ד לאחותו פייגה. כמו-כן כולל הארכיון מכתבים ומסמכים הקשורים לד"ר שושנה-שקאפ פרנקל וכן מכתבים של אורי אילן. הפתק המפורסם ובו המלים "לא בגדתי" שכתב אורי לפני התאבדותו ונמצא על גופו, טרם נמסר למשפחה על ידי צה"ל. לבני המשפחה נמסר בזמנו כי הפתק אבד, אך דוברת צה"ל הודיעה כי הפתק נמצא בימים אלו.
משפחת אילן ומשפחת פרנקל הקימו קרן מלגות ופרסי מחקר על שם אורי אילן וד"ר שושנה פרנקל. המלגות הראשונות חולקו השבוע בטקס הקדשת הארכיון שיועמד בקרוב לשירות הציבור. בין הזוכים סטודנט העורך מחקר על הגזרות נגד השחיטה היהודית באירופה בשנות השלושים של המאה ועשרים.
מכתבים של רבי שמעון לנכדתו פייגה
חנה אדר ושמעון אילן, בתה ובנה של פייגה, סיפרו לכותב הטורים על הקשר בין ר' שמעון ונכדתו. פייגה אילנית, כתבה לי הבת על אמה, היתה אדם חילוני, אבל "חייה התנהלו על פי מה שספגה בבית הסבא צניעות, ענווה, יושר כל הערכים שבין אדם לחברו". ועוד כתבה לי חנה אדר: "תקצר היריעה לספר ולהסביר את אישיותה רבת הפנים של אמא, שמילדותה ועד למותה היתה ספוגה ומודרכת מכל מה שראתה, שמעה וקיבלה בבית סבא".
שלמה אילן, בעלה של פייגה, בנה תיבה מיוחדת שבה נשמרו מכתבי הגאון לנכדתו, וכן מסמכים לתולדות המשפחה. כל אלו נמצאים עתה בארכיון הממוקם בפקולטה למדעי היהדות בבר-אילן.
ספק אם ישנה עוד התכתבות בין סבא חרדי לנכדה בקיבוץ של השומר הצעיר. כאשר נישאה פייגה לשלמה אילן, איש "השומר הצעיר", שלח ר' שמעון מכתב ברכה לנכדתו: "הנני גם אני למלא חפץ לב. ולב כל אוהבכם, להגיש אליכם ברכת אב זקן, אברך אתכם מקרב ולב שתהא אגודתכם שלמה, וכשמו "שלמה" כן ישפיע העליון על שלמה ופייגא שיהיו שלמים בריאים וקיימים בגופם וברוחם, לבנות בית בכרם ד' צבאות לברכה ולתפארת, ודור ישרים מהם יבורך. וכאשר נכדתי פייגא תחי' הביאה לי מנחת ביכורים מארץ הקדושה, לשמחני בנשואיה כן אזכה בחיי עוד לשמוח בנישואי יתר נכדי ולראותם מוצלחים בחייהם, ונושאי דגל היהדות ברוח ישראל סבא, כעתירת אוהבם מברכם בברכה משולשת, שמעון יהודא הכהן שקאפ".
בין המכתבים של הרב שקאפ והרב הינדס גם מכתבים על המתרחש בישיבה ובעיר גרודנה לפני השואה. מכתב מרגש במיוחד הוא המכתב בו מודה הגאון לנכדתו על שזיכתה אותו בנין, הלא הוא אורי אילן הי"ד. באחד המכתבים מברך רבי שמעון את פייגה ושלמה ואת בנם "היניק והחכים אורי יחיה, בשנה טובה ומתוקה". את נכדתו פייגה מכנה ר' שמעון "נכדתי השולמית פייגא תחי".
בטכס הקדשת הארכיון הושמעו הרצאות על פעילותו של הרב שקאפ, על ד"ר שושנה-שקאפ, על פייגה אילנית ועל אורי אילן. המנחה, פרופ' באומל, סיפרה כיצד נוצר הקשר בינה למשפחה ואמרה, כי "כאישה דתית היתה זו עבורי חוויה מיוחדת לעסוק בהעברת הארכיון".
פרופ' גרשון בקון עמד על תורתו ודרכו של הרב שקאפ, שספרו "שערי יושר" הינו עד היום ספר יסוד בעולם לומדי התורה.
מן הראוי לציין כי תלמידיו של רבי שמעון שקאפ תפסו עמדות מרכזיות בחיים הדתיים והפוליטיים בישראל. הרב משה אביגדור עמיאל, הרב הראשי לת"א, והרב איסר יהודה אונטרמן, שמילא את מקומו של הרב עמיאל בתל אביב ואחר כך נבחר לרב הראשי לישראל, נמנו עם תלמידיו והוסמכו על ידו להוראה. גם שופט בית המשפט הגבוה בירושלים ורקטור האוניברסיטה העברית בירושלים, הרב פרופ' שמחה אסף, נמנה עם תלמידי רבי שמעון. מוסמך לרבנות מתלמידיו היה גם הפרופסור בן ציון דינבורג (לימים דינור), שר החינוך, ששינה ופירש והיה במחלוקת עם היהדות הדתית ומראשי המתנגדים להכרה באוניברסיטת בר אילן. וכדאי לציין שגם הרב בר-אילן עצמו נמנה עם תלמידי רבי שמעון וכן גם השר משה שפירא וחבר הכנסת, אבי ההתיישבות, אברהם הרצפלד.
רופאה-אישה תופעה יוצאת דופן
פרופ' רמי פרנקל, בנה של שושנה שקאפ, סיפר כי אמו היתה מספרת לילדיה על הסבא. שושנה היתה דמות מיוחדת במינה, סיפר רמי פרנקל. היא עלתה לארץ בגיל עשרים וארבע, אחרי שלמדה רפואה באוניברסיטת וילנה. כשהגיעה לארץ לא קיבלה מישרה מאחר שרופאה אישה היתה תופעה יוצאת דופן, מה גם שהתמחותה היתה בתחום הרפואה הכירורגית. היא נשלחה לטבריה כעוזרת לרופאים, וזאת ללא שכר כלשהו.
כרופאה עצמאית החלה לפעול בסוריה לשם נשלחה. היא קיבלה "רכב צמוד", לא על ארבעה גלגלים כי אם על ארבע רגליים, וכך היתה רוכבת בכפרים הסורים ומושיטה עזרה רפואית לערבים.
לבסוף התקבלה כרופאה בצפון הארץ, וקיבלה "רכב צמוד" גם הוא על ארבע רגליים והוא החמור... שושנה לחמה למען זכויות הרופאה האישה, וכאשר עברה לתל אביב והחלה לעסוק בכירורוגיה, נבחרה ליו"ר אירגון הרופאות בישראל.
על דמותה ופעילותה הפוליטית של פייגה אילנית עמד הד"ר אלי צור מסמינר הקיבוצים ויד מאיר יערי. פייגה אילנית היתה ממנהיגות השומר הצעיר ואחר כך מראשי מפ"ם. היא עמדה בקשרים עם מפלגות שמאל במזרח אירופה. ד"ר אלי צור הקריא מברק ששלחה פייגה אילנית לחבר יוסף סטאלין, שליטה של ברית המועצות. בשנות חייה האחרונות התעוורה פייגה אילנית, אך שמרה על צלילות דעת, ומדי פעם היתה מספרת לילדיה, נכדיה וניניה על הסבא רבי שמעון.
בספר "תורה יבקשו מפיהו" כותב הרב חיים שלמה רוזנטל על תולדות חייו של הגאון ותולדות ישיבת "שער ה תורה" בגרודנה, שר' שמעון עמד בראשה. הוא כותב על סיפור ששמע מ"נכדתו של הגאון" על דרך לימודו של הסבא. הרב רוזנטל לא מזכיר את שמה של הנכדה, הלא היא פייגה. לדברי חנה ארד-אילן שוחח הרב רוזנטל רבות עם אמה, שסיפרה לו על החיים בבית הסבא.
אלי צור סיפר שפייגה אילנית עבדה בתיאום עם חבר נוסף מ"השומר הצעיר", ישראל ברזילי, לימים שגריר ישראל הראשון בפולין ולאחר מכן שר הבריאות. מה שלא ידוע לרבים הוא כי גם ישראל ברזילי (בעבר אייזנברג) היה בן למשפחת רבנים. בן דודו היה הרב כתריאל פישל טכורש, ראש חבר הרבנים של הפועל המזרחי וחבר מועצת הרבנות הראשית לישראל.
על "אורי אילן ובני דורו לאור אירועי שנת החמישים" הרצה ד"ר מוטי גולני מאוניברסיטת חיפה. הוא עמד על רוח הגבורה והמסירות של אורי אילן ובני דורו. בחודש דצמבר 1954 נישבו על ידי הסורים חמישה חיילים, ביניהם אורי אילן. החיילים עונו והסורים הוציאו מהם הודאה באשמת ריגול למען ישראל. בניגוד לאמנת ז'נבה הוכנסו החיילים לתאים בודדים וכדי לסחוט מהם "הודאה" נמסר להם כי חבריהם הודו והוצאו להורג. אורי אילן התאבד והצמיד לרגליו פתק שניקב במכשיר חד על פיסת נייר ובפתק נכתב: "לא בגדתי שלום אורי אילן".
כמו-כן נמצאו על גופתו פתקים נוספים, ובאחד מהם כתב: "כבר הרגו את כולם ואני מחכה לדין. איני יודע כלום על היתר, תקברו אותי על יד גבי. נקם! אורי אילן. יש ניירות בבגדים".
גופתו של אורי אילן הוחזרה לישראל והוא נקבר בטקס צבאי בגן שמואל. יתר השבויים הוחזרו לישראל אחרי מו"מ ממושך ומתיש.
ונסיים בדברים שכתב הרב יהודה לייב הכהן פישמן (לימים מיימון) על הגאון רבי שמעון שקאפ: "רוצה אני לסיים ולסכם את הקווים היסודיים של רב גאון זה. שכל מעמיק ומסביר, בהיר כלבנת הספיר וכעין הבדולח, השקפה רחבה, רוח בקרת נאמנה, כוח זכרון כביר. בעומק טבעו היה איש שלום, פניו היו מסבירות, וכן גם פני תלמודו; מלא רעננות ורוח כביר, מתון ומיושב, והנקודה המרכזית של שאיפותיו הפנימיות היתה הרבצת התורה. הוא היה אחד מיחידי הסגולה שבראשי מתיבתות שעשה את לימוד התורה למעיין המתגבר, נובע ברכה ושפע לתלמידיו ולכל אלה ששתו בצמא את דבריו" ("שרי המאה" חלק ששי, עמ' 29).
עקיבא צימרמן - הצופה ט"ז בטבת
