והודעת להם וגו׳ – תנא רב יוסף, והודעת להם – זה בית חייהם, את הדרך – זו גמילות חסדים, ילכו – זה בקור חולים, בה – זו קבורה, ואת המעשה – זה הדין, אשר יעשון – זה לפנים משורת הדין. (ב״ק צ״ט.)
דרשה זו הובאה גם במס׳ ב״מ ל׳ ב׳ ופירש״י שם וז״ל והודעת להם וגו׳ וחקים ותורות כתיבי ברישא דקרא והזהרתה אתהם את החקים ואת התורות וא״כ למה חזר עוד והודעת להם את הדרך ילכו בה וגו׳, לכן דרשו דבזה כוון להורות על מצות שבין אדם לחבירו, ותפס עניני גמ״ח בכלל וגמ״ח שבגוף שזה יסודי מצות בין אדם לחבירו.
וסמך ענינים אלה על לשון הפסוק את הדרך זו גמ״ח, ואפשר לפרש ע״פ מ״ש ביבמות ע״ט א׳ ובכתובות ח׳ ב׳ דאברהם אבינו היה בעל גמילות חסד, דכתיב ביה (פ׳ וירא) כי ידעתיו למען אשר יצוה את בניו וגו׳ ושמרו דרך ה׳ לעשות צדקה ומשפט, הרי דדרך ה׳ תאר למצות גמילות חסדים. ילכו – זה בקור חולים, י״ל ע״פ הלשון הרגיל בחז״ל הנכנס לבקר את החולה (שבת י״ב:), שלשה שנכנסו לבקר את החולה (ב״ב קי״ד:), והיינו משום דהחולה דרכו לשכב בחדרים פנימים והמבקר הולך ונכנס אליו. בה – זו קבורה, פי׳ הרי״ף בע״י בב״מ שם משום דכל חפצי האדם ומעשיו על הארץ ורק הקבורה היא בתוך הארץ, ויונח על זה הלשון בה – בתוך הדרך, ומה שדריש אשר יעשון זה לפנים משורת הדין י״ל דדריש מנו״ן הנוסף ליעשון לתוספת מעשה על מעשה הדין דאיירי מקודם והיינו לפנים משורת הדין. [תו"ת]
