ביום תשעה באב באחת השנים שהה האבא בקריביצא כדרכו בשלהי דקייטא לשהות בערי מרפא לצורך בריאותו יחד עם אחי הגדול רבי יוסף דוב במקום שהו גם הרבה חסידים ובתוכם גאון נשגב מגדולי וורשא. כמה מהם נהגו כדרכם בשמחה ובעליצות, זרקו האחד על רעהו דברים דרך משחק ואחי עמד שם והביט על מעשיהם. בראותו זאת סטר לו האבא על לחיו כלומר על השתתפותו ולו בראיה בעלמא בניהוג שמחה ביום אבל, נענה אותו גאון מוורשא ואמר לאחי שאליבא דאמת 'דער רב האט אונז געמיינט' למעשה כוונת הרב היתה לכל אלו שהשתתפו שם בפועל במשחק אלא שאין הוא יכול להכות אותנו ולכן היכה אותך.
לפי עדות אחרת היה מרן זצ"ל אומר לעתים תוך כדי ההכאה שהוצרך להכות את אחד מילדיו לחנכו איך האב דיר ליב [אני אוהב אותך] להודיע מטרתה של ההכאה ושאין הדבר נובע מתוך כעס חלילה או חוסר אהבה כי אם אדרבה משום אהבתו אותו ודאגתו לחינוכו לדרך הישרה כמאמר הכתוב ואוהבו שחרו מוסר.
