Most
blessings recited over food refer to God as the Creator. Thus we say:
“Borei
p'ri ha-eitz”
(‘Creator of fruits of the tree'), “Borei
p'ri ha-adamah”
(‘Creator of fruits of the ground'), “Borei
p'ri ha-gefen”
(‘Creator of fruits of the vine'), and so on.
The
blessing for bread, however, does not fit this pattern. Before eating
bread, we sayHaMotzi — ‘Who brings forth bread from
the earth.’ Why do we not acknowledge God as the Creator of
bread, as we do with other blessings?
The
wording of this blessing appears to quote God’s announcement to
Moses:
|
“You
will know that I am the Eternal your God, Who brings you forth
(HaMotzi) from under the subjugation of the Egyptians.”
(Ex. 6:7)
|
Is
there some connection between bread and the Exodus from Egypt?
The Special Function of Bread
The
earth contains a wide variety of nutrients and elements. Through
various processes, these elements are formed into foods suitable for
human consumption. With regard to foods that are not essential for
human life, we cannot say that these elements attain their ultimate
purpose when they are transformed into food. They fulfilled certain
functions while still in the ground. We cannot positively state that
now, as a fruit or vegetable, they are more important for the
functioning of the world.
Bread,
on the other hand, is the staff of life. Bread is necessary for our
physical and mental development. “A child does not known how to
call ‘Father’ and ‘Mother’ until eating grain”
(Berachot 40b). Due to its importance in sustaining life,
bread differs from other foods. The elements used to make bread have
attained a significant role which they lacked while they were still
buried inside the earth.
The
words of HaMotzi blessing — “Who brings forth
bread from the earth” — reflect this aspect of bread. The act
of ‘bringing out’ draws our attention to two stages: the
elements’ preliminary state in the ground, and their final state as
bread, suitable for supporting humanity. Other blessings focus on the
original creation of fruits and vegetables. HaMotzi, on
the other hand, stresses the value these elements have acquired by
leaving the earth and becoming life-sustaining bread.
What
does this have to do with the Exodus from Egypt?
The
elements which are used to make bread started as part of the overall
environment (the earth), and were then separated for their special
function. So too, the Jewish people started out as part of humanity.
Their unique character and holiness were revealed when God took them
out of Egypt. “I am the Eternal your God, Who brings you forth
from under the subjugation of the Egyptians.” Like the blessing
over bread, God’s declaration emphasizes two contrasting qualities:
the connection of the Jewish people to the rest of the world; and
their separation from it, for the sake of their special mission.
(Adapted
from Olat Re’iyah vol. II, p. 286)
Ravkooktorah.org
The original:
המוציא - בכל הברכות של המאכלים אומרים בורא ובלחם מוציא. שאמנם בכלל הארץ צפונים בה הרבה חמרים שבהם תכונות שונות והם עולים מתחברים ומתפרדים ע"י כח התנועה התמידית עד שמתהוים למאכלים החלקים הראויים לכך.
והנה כל מאכל שאינו יסוד המקיים את המין האנושי לא נכיר בו כשהוא בא לידי מצבו תחת שהיה בתחילה מפוזר בכלל המציאות שזאת היא תעודה מיוחדת שהרי לבטלה לא היה כל חלק וחלק בכל מקום שהוא וגם עכשיו אין אנחנו מכירים בו כח מרכזי מיוחד כיון שמציאות החיים הי' מתמיד. כמו כן אם לא בא חלק זה לעזרתם. אמנם הלחם שעליו יחיה האדם וחלקיו הם הם המכשירים ג"כ את השלמת ההכרה של האדם. 'אין התינוק יודע לקרות אבא ואמא עד שיטעום טעם דגן' יש בו הפרש גדול בין התעודה של החלקים במצבם הקודם לפי ערכנו ובין מצבם עכשיו. והנה הכח שלהם להביאם לתעודתם להיות מכשירי החיים הרי כבר היה מובלע בהם ג"כ בהיותם מעורבים עם יתר חלקי החומרים ובהיותם ג"כ עומדים בצביון אחר לגמרי. אמנם כ"ז שלא הוצאו בפ"ע אותם החומרים הראויים להזנה לא היו יכולים לבא לתעודתם רק כשהוצאו ונבדלו או
התעלו לשימוש החיים.
והנה אנו מבחינים בהוצאה שני יחושים, היחש האחד הצד של ההתחברות עם הצביון הקדום שע"כ יש לו איזה יחש עם ההוה והיחש השני הוא ההתיחשות של ההוה שבה נעתק מן הקדום ואנו מגבירים את החידוש של ההוה מפני שההוצאה שיצא מן כלל המציאות להסגנון המיוחד עשה אותו ללחם המכשיר את כח החיים ואנו באים להכיר בזה את ערכם של ישראל אל הכללות של מין האנושי שיש בזה כה ההכנה של העירוב הכללי בתחילה ואח"כ התגברות הצביון הפרטי שמקור הכללות יש בו מצד היחש אל כלל המין האנושי ומ"מ כח העצמיות מתגברת והקדושה המתיחדת מוציאה אל הפועל הצורה האלהית
של ישראל דוקא ע"י הוצאתם מהארץ הכללית "וידעתם כי אני ד' אלהיכם המוציא אתכם מתהת סבלות מצרים"
