סיפר הרצי"ה קוק ז"ל:
מפורסם וידוע, לגבי ר' לייבל איגר נכדו של רבי עקיבא איגר. רבי עקיבא איגר לא היה חסיד, וכן בנו ר' שלמה איגר, אך ר' לייבל היה בעל תכונות נפשיות מיוחדות ומתוך סיבוכים התגלגל לחסידות, ונהיה חסיד שבחסידים. כל היום התכונן לתפלה, וגם זה לא הספיק. מספרים שפעם אביו ר' שלמה איגר התארח אצלו לרגל איזו שמחה, ואמר לו: "לייבל, עד כמה שיש לי נחת מהתנהגותך כל השנה, אתה יודע, אך סדרי התפילה שלך אינם משמחים אותי. אך מה אוכל לעשות אתך, הרי אתה כבר כמה שנים אחרי בר מצוה. אמנם אתה עושה לשם שמים, ואתה רוצה בכך, אך אין זה משמח אותי. אבל במשך יום-יומיים שאני נמצא אצלכם בבית, אי אפשר לנהוג כן. אינני יכול לסבול זאת. בפני, מוכרח שיהיה סדר נורמלי ויהדות נורמלית: שחרית זה שחרית, ומעריב זה מעריב".
מול פקודה של אביו, לא היתה לו ברירה. ר' ליב איגר היה אדם גדול, בקדושה ובדבקות, והרבה שנים התרגל כך. כל עצמותיו תאמרנה את סדר החיים הזה. את כל היום עבר בהכנות: הכשר מצוה יותר ממצוה! ואחר כך הספיק רק לחטוף מהר את התפילה. אך אם יש פקודה של כבוד אב, חייבים על פי ההלכה לקיימה. כאשר אביו נפרד ממנו, הוא אמר לו: "אבא, חז"ל דורשים 'כבד את אביך ואת אמך למען יאריכון ימים' ל'עולם שכולו ארוך'. ואצלי נתקיים עכשיו עולם שכולו ארוך בעולם הזה. קודם היה כל היום עובר בהכנות, ובדוחק הספקנו לחטוף תפילה ולהכניס מנחה לתוך הלילה, אחרי שנראו שלשה כוכבים. אבל עכשיו היום נעשה ארוך, שחרית בזמן שחרית, מנחה בזמן מנחה, מעריב בזמן מעריב". אצל ר' לייב היו סדרי תפלה מופרזים באופן קיצוני, אך הוא היה אדם גדול! אבל אחר כך נוצר מצב כזה אצל כל מאן דהו. וכן לגבי שתיית משקה.
לפני הרבה שנים נסתלק רב אחד מפולין, זקן מופלג, שהיה ידיד שלנו ורגיל בביתנו. הוא היה תלמיד חכם בעל כשרונות, שכתב כמה ספרים בהלכה בענייני מצוות ישוב ארץ ישראל. הוא היה פיקח, והיה חסיד. אצל גדולי החסידות יש עניין מיוחד בסעודת ראש חודש, ולכן כל סעודת ראש חודש היה בא לבית הרב אבא זכרונו לברכה, מתוך הערצה קישור ודבקות. הכרתי אותו ונפגשתי איתו הרבה פעמים. הוא סיפר לי שבצעירותו הוא עוד הספיק להיות אצל ר' לייב איגר, והוא זכר את סדריו ביום הכיפורים. מובן שביום זה הוא נהג בקדושה מיוחדת. הוא התחיל להתפלל שחרית בשלוש ארבע אחרי הצהרים. שאלתי אותו מתוך ידידות: "איני מבין איך אפשר, הרי זה כמעט לילה? איך אפשר להספיק שחרית וידוי מוסף מנחה ונעילה?" השיב ביידיש: "געשווינט! מהר! געברענט! מתוך שלהבת קודש מיהרו והספיקו הכל". אצלו העיקר היו הכנות לתפילה, ואת התפילה התפללו מהר.
We might be more careful about keeping to the zmanim - but are we davening???
