לזכות שושנה בת דבורה גיטל לברכה והצלחה בכל מעשי ידיה!
לזכות אליענה רינה בת אליעזר יעקב לרפו"ש
לזכות נעמי בת טובה לרפו"ש
לזכות בלומא דליה בת חנה דינה וכל יוצאי חלציה לברכה והצלחה בכל מעשי ידיהם
A fresh and brilliant approach to the very first page of our holy Shas:
The Torah tells us that the Metzora becomes pure in the following language "ובא השמש וטהר" - The sun comes [i.e. sets] and [he is] pure.
The gemara at the beginning of Brachos offers two possibilities for the subject of the וטהר - either the PERSON becomes pure by bringing his korbanos [the next day] or the DAY becomes pure [וטהר גברא או וטהר יומא], meaning that the person became pure after the sun set. This is ODD! Why seemingly twist the pasuk around and interpret the word וטהר as referring to the day when it seems clear that it refers to the person.
There are two elements that must be fixed when a person sins:
A] The time he wasted on the sin when he could have been involved in mitzvos. The Torah says about Avraham that he was בא בימים - He came with his days. He never wasted a day. He brought every one of his days with him to Hashem and could say "Look at how much I did EVERY SINGLE DAY".
B] The person's soul which has been blemished by the sin. For this, it is not enough to merely rectify the sin but he must rather catapult himself to a much higher level than he was before the sin and transform all intentional sins into mitzvos.
The gemara suggest two possibilities [which are both correct] for the meaning of "purity" in the pasuk. A] וטהר יומא - He fixed the day. He did teshuva and rectified the sin. The day has been fixed. It was [retroactively] a good day. This is accomplished by immersing in mikva and waiting for the day to end. B] וטהר גברא - He has been illuminated by the light of Torah and wisdom, he brought his korbanos [meaning "closeness"] and is on a much higher level than he was when he started.
So the two suggestions of the gemara as to the subject of the word וטהר are really two stages in the teshuva process and אלו ואלו דברי אלהים חיים.
In the words of Maran HaRav ztz"l:
בעניי נראה לי להתבונן בטעם רמז ענין הספק של שני הפי' בתיבת
"וטהר" האמור אחר "ובא השמש", אי קאי על טהרת יומא או טהרת
גברא, ומה ראו חז"ל, לפי האמת, להוציא ענין "וטהר" הנאמר בתורה לפי
פשטא על טהרת-גברא [ושמו] אותו על טהרת-יומא, במליצה הנראית זרה לפי ההשקפה החיצונה.
יובנו הדברים ע"פ המושכל לכל, וגם חכמים אמרו כדברי הרמב"ם ז"ל
במו"נ, שהטומאות והטהרות שבתורה, המה רמזים גדולים לעניני טומאת הנפשות
וטהרתן מטומאות הדעות והמדות והמעשים הרעים. והנה הכתוב אומר באברהם וכיו"ב
"בא בימים", ונודעה הדרשה המושכלת שהימים באו לו שלמים, כי מכלל דין
וחשבון כבר ביאר הנר"א ז"ל, שהחשבון יבא על הענין שאבד, בהיותו עסוק
בפחיתות ועבירה, שהי' לו לעסוק בדברים המביאים לו לקרבת קונו ית"ש. והנה היום
שעבר ולא השלים בו נפשו וירד ממדרגתו, כבר טמא היום שלא השלים בו חוקו, שחק הימים
נתנו לאדם להיות מטפס ועולה במעלת הקודש. והנה כששב בתשובה, יש בתשובתו שתי
מדרגות, המדרגה האחת שמתקן הקלקול וחוזר למצב שלמות כמו שהי' קודם חטאו, ואפי' לא
עלה עדיין למדרגה שהי' לו קודם חטאו, מ"מ כיון שכבר יצא מרשעו, א"א לומר
על אותו היום שאין בו טהרה לפי ערך הימים, שאע"פ שכשנבחן מצב האיש נמצאהו שלא
פעל חוקו, שהרי הי' לו לעלות אל מעלה רמה ממעלה שהי' בה, ולא עלה, אבל כיון שכבר
ירד והי' בכל רע: ועתה שב ועשה לו לב חדש לעבוד את ה', כבר פעל ותיקן הרבה באותו
היום, ונמצא שהיום נטהר מצד עצמו אבל האדם מצד עצמו עוד לא נטהר עד שיוסיף אומץ
ביראת ד' וקרבת אלהים וחפץ ביתר שאת מכפי שהיה קודם חטאו שאז יעלה במעלה גדולה
מכפי שהי' ונמצא שתשוב לו טהרתו ג"כ מצד האדם, כמו שנטהר כבר בראשית תשובתו
מצד היום. וזה רמזה לנו התורה בענין טהרות הטמאים, "ובא השמש וטהר", ויש
בזה שני מדרגות, מצד הטבילה והערב שהוא רמז על טהרתו מחטא ועזבו הדרך הרע, כבר
נטהר היום, שכבר פעל בו דבר טוב, אבל עדיין בכלל האדם לא נטהר, שהרי קודם חטאו הי'
מעולה ממה שהוא עתה. אבל כשבא אורו, אור תורה ודעת, ומביא קרבנו להתקרב לרצון בדעת
ויראת ד' ואהבתו, שאז זדונותיו מתהפכות לזכיות, אז וטהר גברא ג"כ מצד עצמו.
