לרפואת נעמי בת טובה
בנימין צבי בן חנה אסתר
חיים מנחם בן פערל
חנה בת שרה
בנימין צבי בן חנה אסתר
חיים מנחם בן פערל
חנה בת שרה
מלכה בת חוה
ולזכות דבורה בת שושנה גיטל
"א"ר שב"נ אר"י, כל האומר בני עלי חטאו אינו אלא טועה, שנאמר "ושם שני בני עלי חפני ופנחס כהנים לד'", ס"ל כרב דאמר פנחס לא חטא, מקיש חפני לפנחס, מה פנחס לא חטא אף חפני לא חטא, אלא מה אני מקיים "אשר ישכבון את הנשים", מתוך ששהו את קיניהן שלא הלכו אצל בעליהן מעלה עליהם הכתוב כאילו שכבום".
R. Shmuel b. Nachmani said in R. Yonasan's name: Whoever maintains that the sons of Eli sinned is merely making an error, for it is said, And the two sons of Eli, Chophni and Pinchas, Kohanim unto Hashem, were there. Now he agrees with Rav, who said, Pinchas did not sin. [Hence] Chophni is likened to Pinchas: just as Pinchas did not sin, so did Chophni not sin. Then how do I interpret, and how that they [ Eli's sons] lay with the women? Because they delayed their bird-offerings so they could not be intimate with their husbands, the pasuk considers them as if they slept with them [Shabbos 55b].
This was not just an specific sin but one of national proportions for it caused the destruction of Mishkan Shiloh [see Yoma 9a]. What was so egregious about their sin that made it as if they were actually sleeping with these married women??
Giving birth is wonderful but also causes great pain and suffering to the woman. This is a result of the original sin of Chava and therefore the woman brings korbanos in order to atone for this sin and to thereby restore the original joy of life that should be our portion. Closeness to Hashem is achieved and in addtion the woman returns to live with her husband as man and wife, thus restoring their shalom bayis. The korbanos enable the women to reconnect to what is holy and pure.
By delaying the bringing of the offerings of the women, the sons of Eli were in effect breaching this level of sanctity in the Jewish people and were defiling their holy and elevated status as kohanim who are supposed to bring the Jews to a place of heightened spirituality. Instead, they lowered us and caused us to view kedusha in a degraded way. This was a sin that could not be tolerated and thus casued the destruction of Mishkan Shiloh.
In the words of the Rav ztz"l:
הסיפור מנפילת הקדושה ורוח הקדוש במשכן שילה שעל כן נחרב, צריך שיסמן לנו את איכות הענין בדרך כללי, באיזה אופן פעלה ההשחתה בערך קבוע לעקר את תכלית היסוד שעליו ראוי להבנה משכן ד' בישראל. שע"כ (=שעל כרחנו) לא מצד פרעות מקריות, שהנן חולפות ועוברות ואינן ראויות להכנס בתור שיטה מזקת, יוכל להיות סיבת הדבר, כ"א עלינו לחדור אל עומק הענין, ולמצא את הקלקול בתכונתו באופן שיטתי, שאם הוא ימשך יהפך לרועץ את כל תכלית [ה]עבודה, והקדושה המושפעת על ידה תחשך מראות [את] עיני הדורות, שע"כ היה הכרח לטוש משכן שילה.
ע"כ ראוי לדעת, שיסוד עבודת ד' וקדושת החיים המה הולכים יחד צמודים, מפני שא"א בשום אופן שיתרוממו החיים בכל רחבם ועמקם, בכל הקיפם וגבהם, אם לא ע"י השתאבם במקור החיים, צור העולמים ב"ה, ע"כ נקשרנו בקשר אמיץ בקדושה האלהית העליונה. שטף החיים כשעובר, והוא נושא עמו ג"כ את מחשכיו וצרותיו, מי יאירו, מי ישיבו לתחיה להדר ותפארת, רק שם ד' אלהים הנקרא על החיים כולם הלידה האנושית קול חיים חדשים ששונים חדשים הגיעו במשפחה ילד יולד. אמנם הביא עמו ג"כ חלי וקצף, חבלי לידה ויסורים מסובכים, אשר רק אחרי עבור משך זמן מסויים הכל ישכח, והחיים ישובו להאיר בשמחות וצהלה. אבל מי ימחה את רושם הקודר מהיסורים והעצב, אשר חטאת אמנו גרמה לזה בראשית היות אדם על הארץ, הקירוב אל ד', החטאת והעולה, להתם חטאת האדם הכרוכה עמו בשובבות לבו ולהנשא בנפש נשאה אל אהבת רוממות צור חי העולמים, מקור אהבת כל היצורים. הנה צריכה העבודה הזאת, קרבן לידה ביחוד, לשאת עליו את תיו של התאחדות העבודה הקדושה עם החיים והשלמתם, וממילא לא יוכל המוסר האנושי הטהור לבא עם מושג העבודה בטרוניא, והכל יתאחד באחדות הרמונית נחמדה. רוח העז שלא כראוי אשר התראה במשכן שילה, השפלת רגש המוסר, היושר והחמלה, הקשחת הלב מעניני העם מצרכיו ורגשותיו ע"י הסדר של חוזק היד והזרע המתגלה בחזקתם של כהנים הבאים להתנשא בתור נושאי משרה חזקי יד הרס את הבאים להתנשא בתור נושאי משרה חזקי יד, הרס את המשטר, הרחיק את המוסר הטהור המפעם בכל לב טהור מעל מושג עבודת הקודש, וממילא גם מעל החיים והתקדשותם נתק הקשר, וזה גורם הכל. השקפת הכהן הצריכה להתרומם, כי הבאת הקן היא מכשרת את החיים לקדשם, ע"כ איך ישהה את הקן, איך ימעט את המטרה הראשית, שלום הבית וסדרי החיים הטובים והשוקטים, שהם חפץ ד' בעולמו. אבל מתוך קלקול ההשקפה, הנה נעשה ציור עבודת הקודש לענין בפ"ע שדבר אין לו עם קדושת החיים והתמלאותם, מיד נקרע ג"כ המוסר הטהור מעל קדושת העבודה. והקדושה של הכהונה, שצריכה לסמן בתוכה את יסוד הטוהר והקדושה, נעשתה לענין היכול לכלול בתוכו את הרע והכיעור, רק שימלא את חובת העבודה בצורתה החיצונית, צורה כזאת גורמת חורבן יסודי, מה שחטאת מרי כפשוטה לא תוכל עשות כן, כי לא ירד ישראל עד לידי השפלה זו לעולם, לבלתי חוש את הרע והרשע המגולה, ולא יוכל ענין מכוער כפשוטו להחזיק מעמד, וע"י הערה כ"ד [כל דהוא] היו הדברים חוזרים לאיתנם. אבל לא היה כאן חטא פרטי כלל, כ"א קלקול משטר המשבש את [ה]יסוד הבסיסי של כל עבודת הקודש בכללה, שהעין הברורה תביט עליו כעל כל ירידה בזויה, מעלה עה"כ כאילו שכבום.
