I am copying an old post about hishtadlus and bitachon because today I saw the Ralbag who also holds that you should do the maximum hishtadlus [as Rav Kook held] when explaining why Dovid had to wear so much protection before he battled Golyas and why Michal had to go to such great lengths to hide from Shaul that Dovid had escaped. I also read that in a certain case someone came to Rav Meir Chodosh to ask how much hishtadlus vs. bitachon and he responded "100 percent bitachon and 100 percent hishtadlus".
We all do hishtadlus
One of the issues many Torah Jews grapple with is the question of השתדלות vs. ביטחון, effort vs. trust in Hashem. On one hand, one cannot sit with his arms folded and expect to have everything he needs. EVERYBODY, even the biggest, greatest, holiest Tzadikim, does some amount of השתדלות. Nobody expect to digest food unless he first puts the food in his mouth and chews it. That is self understood as a minimal level of השתדלות. NOBODY wakes up in the morning and says “I have ביטחון that Hashem will dress me.” Try it tomorrow morning and see what happens… Hashem created the world in such a way that requires human input and effort. No question. It is a Chazal. Bracha comes when you DO:
וברכך ה’ אלוקיך בכל אשר תעשה (טו,יח)
יכול אפילו יהא יושב ובטל? תלמוד-לומר, בכל אשר תעשה (ספרי).
We all need bitachon
On the other hand there are countless sources exhorting us to trust in Hashem. So where do we draw the line between personal effort and trust? On a practical level – How many hours a day should we work? How many doctors should we see about a problem? How many shadchanim should we meet to help us find a match? How many emails should we send out with our resume? The questions are endless and come up daily.
Our Avos did a lot of hishtadlus
If we look at Tanach and Chazal we don’t see this question addressed specifically. We DO see two things – We see that they did a LOT of השתדלות and also had a LOT of בטחון. Yaakov before he met Eisav didn’t say “Hey, G-d has my back. I will do the minimum of השתדלות and leave the rest up to Him”. No. He had complete trust in Hashem but nevertheless prepared for war, gave expensive gifts and davened. We see all throughout Tanach that we didn’t deal with our enemies by getting a bracha from a Tzadik, doing a segulah or two and then leaving it up tp the Man Upstairs. No sir. They fought LOOOONG AND HAAAARD.
Hishtadlus is a tax
The standard approach in the later sefarim is that it all depends. The more בטחון one has – the less השתדלות he must do. The less בטחון – the more השתדלות. The need to do השתדלות Is like a tax and who likes to pay taxes? Pay the minimum. According to some ראשונים, ideally one shouldn’t go to doctors. Trust in Hashem. He is the only True Healer. We only go to doctors because our בטחון is so weak.
Let us see a sample of quotes on the topic.
וכבר היה האדם יכול להיות יושב ובטל והגזירה היתה מתקיימת, אם לא שקדם הקנס לכל אדם, (בראשית ג’) “בזעת אפיך תאכל לחם”, אשר על כן חייב אדם להשתדל איזה השתדלות לצורך פרנסתו, שכן גזר המלך העליון, והרי זה כמס שפורע כל המין האנושי אשר אין להמלט ממנו. על כן אמר בספרי, יכול אפילו יושב ובטל, תלמוד לומר “בכל משלח ידך אשר תעשה”. אבל לא שההשתדלות מועילה, אלא שההשתדלות מוכרחת, וכיון שהשתדל הרי יצא ידי חובתו, וכבר יש מקום לברכת שמים שתחול עליו, ואינו צריך לבלות ימיו בחריצות ובהשתדלות, הוא מה שאמר דוד המלך ע”ה (תהלים פ”ה) “כי לא ממוצא וממערב וגו’ כי אלקים שופט”. ושלמה המלך אמר (משלי כ”ג) “אל תיגע להעשיר מבינתך חדל”… (מסילת ישרים פרק כא)
כל הצורך להשתדל בענינים הגשמיים על פי מהלך הטבע, בא מתולדות חטא אדם הראשון, שנאמר בקללתו “בזיעת אפיך תאכל לחם”, והיינו מפני שבחטאו ירד למדרגה גשמית כזו, אבל קודם החטא כשהיה במדרגה רוחנית עליונה, היו כל צרכי גופו המזוכך באים אליו ממילא… וכן אמרו חז”ל מלאכים צולין לו בשר ומוזגין לו יין. וכיוון שכל ענין ההשתדלות אינו אלא עונש וקללה, ולא נתנה בו התורה שיעור, אם כן הלא טוב לאדם שיפחית לעצמו מהקללה עד כמה שאפשר… וכמה הוא הפחות שבהשתדלות אשר הוכרחו לעשותו? כך אמר רבינו זונדל מסלנט זצ”ל, הלא צריכים אנו לעסוק בהשתדלות רק מפני שאין אנו ראויים לנסים גלויים, ועל כן אנו מחוייבים לעשות באופן אשר ההשפעה היורדת אלינו יהיה אפשר לתלותה באיזו סבה, אם כן בזה נגמר השיעור, אם על ידי ההשתדלות אף היותר קטנה, יהיה מקום לתלות בסבות טבעיות. ועל עצמו אמר, אני קונה שטר הגרלה, ובזה אני יוצא חובת ההשתדלות.
אמנם רוב בני האדם, וגם אשר יחשבו מאמינים ובעלי בטחון אינם עושים כן, אלא עוסקים בהשתדלותם הטבעית בכל יכולתם, ומעיינים בכל שכלם ומדייקים וגם ילחמו בחבריהם בכל עוז, וכששואלים אותם למה תרבו כל כך בהשתדלות, הלא מאמינים אתם, תשובתם מוכנה, הלא מצוה היא – ששת ימים תעבוד, וכדומה. אך יעיינו נא במסילת ישרים פרק כ”א, או יחפשו בכל מנין המצות כי לא ימצאו שם מצותם זו… ואשר יחשבו כי כל אשר ירבו להשתדל כמעט כל ימיהם הוא לשם שמים באמת, יבדקו נא את עצמם, אם מחשבה רוחנית באה להם באמצע טרדתם בעסקיהם, או להיפך מחשבת עסקיהם באה להם באמצע שמונה עשרה?
…משני צדדים אורב עליו היצר, אם ירבה בהשתדלותו מכפי ערך אמונתו – הרי יכפור, ואם ימעט מכפי ערכו, יבא לתהות על הראשונות וגם לכפור אחר כך (אם תמעט פרנסתו)… והמשקל בזה הוא דק מאד, ותלוי בבחירת האדם ואי אפשר לבא בו אל הנקודה האמיתית, אם לא מתוך יראת שמים טהורה המצלת מנגיעות. דבר זה מפורש בתורה, ואפילו משה רבינו ע”ה לא נתגלה לו איה הנקודה האמיתית בכל ענין בין הבטחון וההשתדלות… ( מכתב מאליהו חלק א עמוד קפז, וראה עוד ערך בטחון)
Klal Yisrael works hard for their money and health etc.
I am not one to argue with the Ramchal or Rav Dessler [whom I just quoted]. I am also not arguing with the other sefarim that take this approach including the Chovos Halevavos. What troubles me is that it doesn’t seem that almost anyone lives the way the Chovos Halevavos describes in his שער הביטחון. For example – He says that it is FOOLISH to take business trips overseas because just as Hashem can bring you parnassa over there, he can bring you parnassa here too. So why trouble yourself? Yet, even wonderful Tzadikim go on business trips. Just about every Rosh Yeshiva and Rosh Kollel from Eretz Yisrael goes overseas to collect money. Why? Can’t the money get here with their trouble? One click on a computer screen and the money is sent. Do they lack בטחון? Did they never hear of paypal? All of them? Klal Yisrael doesn’t seem to have paskened according to this teaching of the Chovos Halevavos but rather followed the approach that if the money is overseas, he has to go get it. We don’t just go to doctors to be “yoztei”. The FRUMMEST Jews find the BEST doctors. Why? Any doctor will do! Hashem heals anyway. The doctor is just a smokescreen for the Real Healer.
The notion of doing as little as possible for work and trusting in Hashem also seems to have been rejected. We know of many great Tzadikim throughout the generation who worked very hard to make a living and didn’t do the bare minimum, just to fulfill the השתדלות curse. There have been exceptions like the Chofetz Chaim, who earned his keep for the day and went home. He didn’t even have to make enough money for tomorrow.
Like I mentioned, we see in Tanach that our guides and heroes did a lot of השתדלות. Why did Avraham send Eliezer to get Yitzchak a wife in חרן? Why not trust in Hashem that He will send the girl to him?? We see that despite his INCREDIBLE level of בטחון, he did a lot of השתדלות [through the proxy of his עבד].
It all depends on your madreiga
Again, most sefarim say that it is proportional: The more בטחון you have, the less השתדלות you need. The lower you are on the ladder of בטחון – the more השתדלות. [There is an entire sefer on the topic called השתדלות ובטחון, written by R’ Avi Veinrot, who is a top lawyer here in Israel and also a prolific author of Torah works.] I am not disputing that. I am just thiking out loud: Does Klal Yisrael as a whole really live that way? Does anybody become really successful in any field by putting in the minimal amount of effort? Does working hard beyond the minimum really reveal a lack of בטחון? I await sources and insight from my readers.
Rav Kook – Maximum hishtadlus-Maximum bitachon
Rav Kook presents a seemingly novel approach. He finds no contradiction between השתדלות and בטחון. Hashem wants you to do the maximum השתדלות. Not to be crazy about it, not to think for a second that your success depends solely on your efforts, but to work very hard because the law of nature with which Hashem created the world requires that.
The gemara says that one makes the bracha for a miracle when sees the stones that lingered in midair in the time of Moshe [when Makas Barad stopped] and fell in the time of Yehoshua [on their enemies]. The gemara darshens the word אלגביש to mean that they stood because of a MAN and fell because of a MAN. What is the emphasis on איש – a MAN? This teaches that part of waging war requires that we be MEN with great power and force. Together with our tremendous בטחון in Hashem we ALSO need great military prowess. Both are necessary and not only don’t they contradict each other but actually complement each other. He quotes from Rav Saadiah Gaon that just like in ruchniyus we invest great effort to succeed [try learning all of Shas with little effort…], so too in gashmiyus. Read this passage, especially what I bolded:
“ואבני אלגביש, מאי אבני אלגביש תנא אבנים שעמדו על גב איש וירדו על גב איש, עמדו על גב איש זה משה, דכתיב והאיש משה, וירדו על גב איש זה יהושע, דכתיב איש אשר רוח בו”.
המלחמה דרושה לפי מעמד האנושיות שלא נגמר עדיין בהשלמתו, וצריכה ביותר לצורך הגנה לאומית או תקומתה. והנה לפי הרגיל תלוי’ הצלחת כל אומה בהתגבר רוח האמץ בלב אנשיה, והאומץ מתגבר במה שהידיעה מתבררת להם שעזרתם תלוי’ בעצמם בכחם ועז גבורתם. ע”כ יוכל הטוען לטעון כי מושגי דעת יראת אלהים יחלישו את אומץ העם באשר לפי האמת מתבאר “כי לד’ המלחמה”י, ולולא עזרת ד’ שוא זרע אדם. אבל זו טעות מוחלטת, כי אין גדר הבטחון וההתלות אל ישועת ד’ בא למעט את כל כחות הגבורה האפשריים, כ”א להשכיל את העם שלא בכח הגבורה הבשרית לבדה ישיגו מאויים, כ”א צריך לזה גם הגבורה המוסרית שהיא ההליכה בדרכי ד’, שאז העם זכאי שתעמוד לו גבורתו ושיצליח בה, מאחר שיש להצלחתו תכלית במציאות האנושיות. אבל כשישים רק אל הגבורה הגשמית פניו וע”ד הכשרון הרוחני לא יביט ולא יתבונן, הלא ירד במעלות רוחו ואין תועלת נמצא בהצלחתו, ודאי לא יצליח כי אין ד’ עמו. נמצא שיסוד הבטחון ותכלית ההוראה שהראה השם יתברך ע”י ההנהגה הניסיית עם ישראל, כי לד’ המלחמה, היתה לא להחליש את הציור שצריך התאמצות האדם להקמתו הכללית והפרטית, כ”א לשכללה שתהי’ שלמה מכל צדדי’ היינו שלא תסתפק רק בגבורה פשוטה, כ”א תפנה על כל הצדדים של שלימות הפרטי והכללי. וזהו יסוד הדקדוק המוסרי שהיו צריכים להתנהג במלחמותינו לפי הדרכתה של תורת ד’ תמימה. והנה אין לך מלחמה מורגשת שבאה מן השמים, כנפילת אבנים מן השמים, שאין בה שיתוף כח אנושי כלל, וניכר לכל שמן השמים נלחמים באויבי עם ד’, לא תאמר שבזה יש הוראה שצד הבטחון מרשל את ההשתדלות האנושית. לא כן כ”א אותן אבנים הם באו על ידי שעמדו על גב איש, וירדו על גב איש, שע”י שנמצא איש שכבר התאמץ להשלים עצמו בכל ארחות הצדק עד שעליו יאמר ״ותגזר אומר ויקם לך״ באו אלה האבנים. א”כ מורים הם צורך החריצות לכל כשרון שאך בידינו הוא, ובכללם ג”כ ההתגברות לחוזק האומה וכל צרכיה שהם מתנאי החובות המוסריות והתוריות, שהשקפת הבטחון תזרז להם ותאמצם. שהרי למדנו שאפילו כל הדברים הניסיים שאנו רואים שאין בהם שום צד השתדלות אנושי, מ”מ הם ג”כ תלויים בכשרון האדם וחריצותו המוסרית, א”כ מזה נלמד כמה גדולה היא ערכה של ההשתדלות בכל ההשתלמות שבעולם. וכאשר למד לנו רב סעדיה גאון ז”ל בס’ האמונות , שכיון שאנו רואים שלצורך ההשלמה הרוחנית הנצחית אנו צריכים ודאי להשתדלות של תורה ומע”ט, א”כ ראינו שכך היא מדתו של מקום ב”ה להנחיל לאדם טובו ע”י ההשתדלות מצדו. מזה נבין שגם הטוב הגשמי לא נשיג כ”א ע”י השתדלותינו, והבטחון מועיל רק למלא את כח החריצות מכל צדדיו, שלא יכשל בהתמלאו רק מצדדים הגשמיים לבדם. ע”כ לעתיד לבא שתהי’ מלחמת גוג ומגוג בסוף וגמר תשלום עמדתם של ישראל, בתור עם גדול ועצום, קדוש וחכם, ירדו אלו האבנים אבני האלגביש לנצח מלחמתם, להישיר דרכי השתדלותם שתהי’ מכוללת בהשתדלות רוחנית בדעת אלהים וכל דרכי היושר שהם דרכי ד’ ביחד עם עזם וגבורתם, ולא יטעו לא בטעות של שכחת ד’ לאמר “כחי ועצם ידי עשה לי את החיל הזה””ולא ד’ פעל כל זאת” שגורם נפילה רוחנית שגוררת אחריה תקלות רבות, ומונעת ג”כ מטעות אפשרי לבא מקוצר דעת שיסוד הבטחון יגרום התרשלות ומיעוט חריצות. ע”כ יבאו לעזרה אלה האבנים שכבר נקרא להם שם אבני אלגביש. ונרמז בהם שהם באו על גב איש. הרי שכל עזרת ד’ תבא על גב איש, באשר זאת היא הטובה האמתית, ועיקר החיים שיגיע האדם לטובתו הכללית והפרטית בהשתדלותו ועמל נפשו.
No conclusion – yet:-)
My conclusion is that EVERYBODY holds that we need to have super-duper בטחון that Hashem runs the show. I just see to different approaches as to how much השתדלות to engage in. The prevalent opinion is the barest minimum and what Rav Kook writes and the way most people seem to live is to do the maximum השתדלות within reason [and at the same time have the maximum amount of ביטחון]. Every [even frum] person who makes it big in the corporate world worked hard. I am not sure that this is because they all lack ביטחון. We also go to the BEST doctors when we need them and it is the Gedolim who send to these doctors. I don’t know if the idea is that we all lack ביטון so we need the top doctors. So lack ביטחון while others have it. But every Gadol tells everybody who needs a doctor to go to the best.
Please share
This is a sensitive issue because these are foundations of belief so I invite anyone to correct me. I will continue trying to get to the bottom of this and hope to share my conclusions.
So my conclusion is – no conclusions yet:-).
