חולה במחלה מדבקת שהשתעל על מאכל ופסלו האם חייב לשלם
יש לדון במקום שהזיק המאכל בכך שנשף בפיו על המאכל או בחלל החדר ומחמת כן נפסל מאכילת אדם, האם חייב לשלם. ויש שטענו, דהוי כהיזק שאינו ניכר, דמבואר בגמ' בגיטין )דף נ"ג א') לשי' רבי יוחנן שמדאורייתא פטור, ורבנן חייבוהו לשלם כשעושה כן במזיד ופטרוהו בשוגג. וכך פסק השו"ע (חו"מ סי' שפ"ה ס"א). ועי' בספר משפטי התורה (ב"ק סי' ג') שפשיטא ליה שכל נזק הבא מחמת נגיפים וכדומה הוי בכלל היזק שאינו ניכר. והנה אם באנו לחייבו מדין היזק שאינו ניכר, הרי יש לחייבו רק במזיד, (יעי' בתוס' בגיטין דף נ"ג א' ד"ה שלא, שמזיד נחשב גם מקרה שלא התכוין להזיק, אלא שהתכוין לעשות את המעשה עצמו, גם בלי כוונה להזיק אלא מטעם אחר, רק שלא היה חייב לעשותו. ועי' פתחי חושן הלכות נזיקין פ"א הערה נ"ג). וכן אם מת, לא מחייבים את היורשים (יעי' שו"ע חו"מ סי' שפ"ה ס"א), פטור נוסף, כתב הש"ך (חו"מ סי' שפ"ה סק"א) בשם כמה ראשונים, שמה שרבנן קנסו בהיזק שאינו ניכר, הוא רק במטמא ומדמע ומנסך, אבל לא בשאר עניני היזק, כיון דמקנסא לא ילפינן לשאר מקרים.
נזק שלא ניתן להבחין בו בלא אמצעי האם הוי בכלל היזק שאינו ניכר
אמנם יש לערער על עיקר הגדרת נזק זה, בכלל היזק שאינו ניכר, שהנה המקרים של היזק שאינו ניכר, הוא באופן שהנזק הוא דיני, כמו (בגיטין דף נ"ב ב') מטמא, מדמע, מנסך וכו'. (ועי' לשון הרמב"ם פ"ז מחובל ומזיק ה"א שהגדיר את ההיזק שאינו ניכר בכך שלא נפסדה צורתו). וכן במקום שהמלכות פסלה מטבע (יעי' ב"ק צ"ז א' וגיטין דף נ"ג ב') אבל במקרה דנן אינו נזק דיני, אלא נזק פיזי, אלא שהנזק אינו נראה לעין רגילה, אלא באמצעות מיכשור מתאים לכך, ובשל כך יש לדון האם הוי בכלל היזק שאינו ניכר. [ועד"ז יש לדון מה דינו של אדם שמכניס וירוס במחשב של חבירו וגרם לו נזק האם נדון את הדבר כהיזק שאינו ניכר, מכיון שאינו ניכר לעין, או שמא מכיון שבאמצעות המחשב ניכר הדבר היטב לעין הוי בכלל נזק ניכר]. ואם נניח שנזק שניתן לראותו באמצעות מכשיר מיוחד, נחשב לנזק ניכר ולכן המחדיר נגיפים למאכל חבירו הוי בכלל נזק ניכר, האם ישתנה הדין בזה, בין דורות העבר טרם המצאת המיכשור שמאפשר לזהות את הנגיפים, ומסתבר שגם בדורות עברו ידעו שיש מושג של נגיפים העוברים מאדם לאדם, אלא שלא היה מכשירים שהיו מאפשרים לצפות בהם. כמבואר בגמ' בכתובות (דף ע"ז ב') שיש לחוש אפילו מרוח הנושבת מבעלי ראתן, וא"כ הו"ל היזק ניכר במה שידוע שנכנס למאכל נגיפים של החולה.
אך הנה דנו הפוסקים במקום שמכניס כף חלבית לקדרת בשר של חבירו שאין שישים כנגדה, שהדין הוא שהבשר אסור באכילה, האם הוי בכלל היזק ניכר, כיון שעד שישים יש טעם בבשר, או דילמא שמכיון שאין שינוי במראה הבשר כי אם בטעמו, לא הוי היזק ניכר. והפתחי תשובה (חו"מ סי' שפ"ה סק"א) הביא שהפמ"ג הסתפק בזה, ועי' בשער המלך (פ"ז מחובל ה"ג) שסובר שכיון שאינו נראה לעין, לא הוי בכלל היזק ניכר, ואף שיש בזה טעם, מ"מ הטעם שאינו מחשיבו לניכר. (ועי' במנחת שלמה ח"א סי' פ"ח, שהק' על דבריו). והנה בודאי יש בתבשיל ממשות כלשהי של חלב, אך ללא מכשיר מתאים לא ניתן להבחין בכך, ועכ"ז דנו השעה"מ כהיזק שאינו ניכר כיון שאינו ניכר בעין אלא רק מחמת טעמו וצ"ע.
[שיעור מישיבת ברכת יצחק]
יש לדון במקום שהזיק המאכל בכך שנשף בפיו על המאכל או בחלל החדר ומחמת כן נפסל מאכילת אדם, האם חייב לשלם. ויש שטענו, דהוי כהיזק שאינו ניכר, דמבואר בגמ' בגיטין )דף נ"ג א') לשי' רבי יוחנן שמדאורייתא פטור, ורבנן חייבוהו לשלם כשעושה כן במזיד ופטרוהו בשוגג. וכך פסק השו"ע (חו"מ סי' שפ"ה ס"א). ועי' בספר משפטי התורה (ב"ק סי' ג') שפשיטא ליה שכל נזק הבא מחמת נגיפים וכדומה הוי בכלל היזק שאינו ניכר. והנה אם באנו לחייבו מדין היזק שאינו ניכר, הרי יש לחייבו רק במזיד, (יעי' בתוס' בגיטין דף נ"ג א' ד"ה שלא, שמזיד נחשב גם מקרה שלא התכוין להזיק, אלא שהתכוין לעשות את המעשה עצמו, גם בלי כוונה להזיק אלא מטעם אחר, רק שלא היה חייב לעשותו. ועי' פתחי חושן הלכות נזיקין פ"א הערה נ"ג). וכן אם מת, לא מחייבים את היורשים (יעי' שו"ע חו"מ סי' שפ"ה ס"א), פטור נוסף, כתב הש"ך (חו"מ סי' שפ"ה סק"א) בשם כמה ראשונים, שמה שרבנן קנסו בהיזק שאינו ניכר, הוא רק במטמא ומדמע ומנסך, אבל לא בשאר עניני היזק, כיון דמקנסא לא ילפינן לשאר מקרים.
נזק שלא ניתן להבחין בו בלא אמצעי האם הוי בכלל היזק שאינו ניכר
אמנם יש לערער על עיקר הגדרת נזק זה, בכלל היזק שאינו ניכר, שהנה המקרים של היזק שאינו ניכר, הוא באופן שהנזק הוא דיני, כמו (בגיטין דף נ"ב ב') מטמא, מדמע, מנסך וכו'. (ועי' לשון הרמב"ם פ"ז מחובל ומזיק ה"א שהגדיר את ההיזק שאינו ניכר בכך שלא נפסדה צורתו). וכן במקום שהמלכות פסלה מטבע (יעי' ב"ק צ"ז א' וגיטין דף נ"ג ב') אבל במקרה דנן אינו נזק דיני, אלא נזק פיזי, אלא שהנזק אינו נראה לעין רגילה, אלא באמצעות מיכשור מתאים לכך, ובשל כך יש לדון האם הוי בכלל היזק שאינו ניכר. [ועד"ז יש לדון מה דינו של אדם שמכניס וירוס במחשב של חבירו וגרם לו נזק האם נדון את הדבר כהיזק שאינו ניכר, מכיון שאינו ניכר לעין, או שמא מכיון שבאמצעות המחשב ניכר הדבר היטב לעין הוי בכלל נזק ניכר]. ואם נניח שנזק שניתן לראותו באמצעות מכשיר מיוחד, נחשב לנזק ניכר ולכן המחדיר נגיפים למאכל חבירו הוי בכלל נזק ניכר, האם ישתנה הדין בזה, בין דורות העבר טרם המצאת המיכשור שמאפשר לזהות את הנגיפים, ומסתבר שגם בדורות עברו ידעו שיש מושג של נגיפים העוברים מאדם לאדם, אלא שלא היה מכשירים שהיו מאפשרים לצפות בהם. כמבואר בגמ' בכתובות (דף ע"ז ב') שיש לחוש אפילו מרוח הנושבת מבעלי ראתן, וא"כ הו"ל היזק ניכר במה שידוע שנכנס למאכל נגיפים של החולה.
אך הנה דנו הפוסקים במקום שמכניס כף חלבית לקדרת בשר של חבירו שאין שישים כנגדה, שהדין הוא שהבשר אסור באכילה, האם הוי בכלל היזק ניכר, כיון שעד שישים יש טעם בבשר, או דילמא שמכיון שאין שינוי במראה הבשר כי אם בטעמו, לא הוי היזק ניכר. והפתחי תשובה (חו"מ סי' שפ"ה סק"א) הביא שהפמ"ג הסתפק בזה, ועי' בשער המלך (פ"ז מחובל ה"ג) שסובר שכיון שאינו נראה לעין, לא הוי בכלל היזק ניכר, ואף שיש בזה טעם, מ"מ הטעם שאינו מחשיבו לניכר. (ועי' במנחת שלמה ח"א סי' פ"ח, שהק' על דבריו). והנה בודאי יש בתבשיל ממשות כלשהי של חלב, אך ללא מכשיר מתאים לא ניתן להבחין בכך, ועכ"ז דנו השעה"מ כהיזק שאינו ניכר כיון שאינו ניכר בעין אלא רק מחמת טעמו וצ"ע.
[שיעור מישיבת ברכת יצחק]
