הנה כתב הריחמ"א לדון בגליון מריח ניחוח (מס' 552) אם יודע אדם שאחד מאנשי העיר לא עלינו ולא אליכם רח"ל נדבק בנגיף הקורונה האם מותר לו לספר לשאר אנשי העיר שפלוני מאנשי העיר נדבק בנגיף הקורונה, האם אין בזה משום לשון הרע. ואשמח מאוד שכת"ר יפרט לי.
וכתב לו הרב יוסף פרץ שליט"א מרבנ העיר פנמה, בענין השאלה המעשית מאוד בעווה״ר אם מותר לפרסם מי שחולה בנגיף הקורונה או יש בו משום איסור לשון הרע. והנה יש לעיין ראשונה האם נחשב שמדבר עליו רע, שהרי להיות חולה אינו איזה עוון או מידה רעה, ובפשטות אדרבא עדיף לאדם שיפרסמו כדי שיתפללו עליו, וכמו שאמרו חז״ל שיש לאדם לפרסם צערו ברבים ורבים מבקשים עליו רחמים. אמנם כשהוא מחלה שגורמת לאדם בעיות בחיים, וכמו מחלה שגורמת שלא ירצו להשתדך עמו או להתעסק עמו, בזה יש מקום לומר שגורם לו נזק על ידי הפרסום. אמנם במחלת הקורונה שהוא דבר זמני שרק כחדש וחצי והמחלה עוברת כלא היתה ואינו משאיר נזק לחולה, לכאורה לא גורם לו נזק. אמנם אם האדם לא שומר עצמו ולא מתבודד במועדו ויכול לגרום נזק לאחרים, בכהאי גוונא מצווה לפרסמו, כמו שכתב הרמב״ם פ״א מהל׳ רוצח הי״ד: כל היכול להציל ולא הציל עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן הרואה את חבירו טובע בים. או ליסטים באים עליו. או חיה רעה באה עליו. ויכול להצילו הוא בעצמו. או ששכר אחרים להצילו ולא הציל. או ששמע עובדי כוכבים או מוסרים מחשבים עליו רעה או טומנין לו פח ולא גלה אוזן חבירו והודיעו. או שידע בעובד כוכבים או באונס שהוא בא על חבירו ויכול לפייסו בגלל חבירו להסיר מה שבלבו ולא פייסו וכל כיוצא בדברים אלו. העושה אותם עובר על לא תעמוד על דם רעך. וכן פסק מרן בחשן משפט סי׳ תכו סעיף א. וראה שו״ת יחוה דעת ח״ד סי׳ ס׳ ולאאמו״ר הרה״ג נר״ו בס׳ ראש המדברים סי׳ סב. והנה לומר עליו שנדבק מחמת חוסר זהירותו וכדומה, לכאורה הוא אסור, שהרי מדבר עליו גנאי, ורק יש לו לומר שפלוני חולה כדי שיתפללו עליו או כדי שיתבודדו כל מי שהיה בקירבתו, שזה דבר חשוב ביותר ומצווה גדולה. כנלע״ד וציי״מ וימ״ן ויהי רצון שיתקיים בנו מקרא שכתוב והסירות מחלה מקרבך אכי"ר. עכ"ד.
