דבקות בתורה

שמעתי מאחד מנכדי ר' יהודה קולדצקי ראש ישיבת היישוב החדש, מעשה נפלא על הגרי"ז גוסטמן.

כידוע, ר"י קולדצקי (להלן רי"ק) למד בגרודנא אצל הגרש"ש, והגרי"ז גוסטמאן היה בעת ההיא מזקני התלמידים (עלטעררס), והארי שבחבורה.
 

רי"ק היה מכונה בישיבה יידל סקידלר (ע"ש מוצאו), וכבחור צעיר היה מתאמץ לדבר בלימוד עם הגרי"ז גוסטמן.
רי"ק עלה לארץ, והגרי"ז עבר את אימי השואה ואחריה היגר לארה"ב. כל אותם השנים לא היה ביניהם שום תקשורת.
 

בשנת תשל"א עלה הגרי"ז לארץ, ורי"ק שהחשיב עצמו כתלמיד חבר שלו, שמע שארי עלה מבבל ובא עם אשתו לבקרו, (הגרי"ז התאכסן אז במלון המלכים ברחביה).
 

וכך תיאר רי"ק: דפקתי על הדלת, והגרי"ז השיב יבוא, נכנסתי הושטתי יד לשלום, הוא שאלני מי אתה? השבתי, אני יידל סקידלר למדתי בגרודנא בין השנים אלו ואלו, הוא השיב, איני מכירך, אמרתי לו, ישבתי במקום פלוני בישיבה, ולמדתי חברותא עם פלוני ופלוני, והוא בשלו, איני מכירך.
 

יצאתי מן החדר בפחי נפש, וכשהתחלתי לרדת במדרגות נזכרתי במו"מ של הלכה שהיה לי עמו בגרודנא, שבתי על עקבותי נכנסתי שוב לחדר, ופתחתי בשאלה ששאלתיו באותם הימים בגרודנא, תיכף ומיד ננער הגרי"ז הושיט לי ידו ואמר בהתעוררות, שלום עליכם יידל סקידלר.

התלאות והזוועות שעברו על הגרי"ז גוסטמאן, השכיחו ממנו את חבריו ומיודעיו, אך לא את התורה שלמד עמם, כשהזכירו לו את דברי התורה מאותם הימים נזכר על ידם גם בהם.
 

ללמדנו מהי דבקות בתורה.