"חודשים ספורים לאחר סיום מלחמת שלום הגליל הגיע הרב גוסטמן כמטופל אחרון לד"ר פיינגולד, והקליניקה הייתה כבר ריקה מבני אדם. לאחר תום הטיפול, בעוד הרב יושב על כסא הטיפולים, שאל ד"ר פיינגולד את הרב: "הרב גוסטמן, יש לי שני בנים שמתקרבים לגיל צבא (למדו בישיבה לצעירים של ´מרכז הרב´), מה כתוב בתורה של משה רבנו, הולכים לצבא או לא?" והוסיף ד"ר פיינגולד והתחייב שלא יספר את התשובה לאף אחד.
"רק רגע" השיב הרב גוסטמן. קם מהכסא. לבש את הפראק ואת הכובע הרבני, עמד ואמר: "עכשיו תשאל" (כאילו רצה לומר, זו שאלה רצינית וצריך לענות עליה באחריות של תורה). ושוב חזר ד"ר פיינגולד על השאלה. אמר הרב: "אמרת מה כתוב בתורה של משה רבנו? בתורה של משה רבנו כתוב: "האחיכם יבואו למלחמה ואתם תשבו פה" (כך אמר משה רבנו לבני ראובן וגד). ואז הלך הלוך וחזור בחדר כשיד ימינו חצי מורמת כמנהיג, וחזר על הפסוק כמה וכמה פעמים, כל פעם בקול יותר חזק. ולבסוף הוסיף ואמר: "אתה יכול לספר את מה שאמרתי לכל אחד. זה מה שאני אומר לכל מי ששואל אותי. אבל מי שואל אותי..."
----------------
הקראתי לרב ברניקר זצ"ל (חתנו של הרב גוסטמן) את הציטוט המופיע לעיל. בקשתי לשאול האם הדברים שפורסמו בשם חמיו נכונים?
ענה לי הרב כך: א. הוא עבד הרבה בשביל שבני הישיבה יקבלו פטור. שנית, מה שהיה אומר בישיבה תמיד - אם היה בחור שלא היה לומד, היה שואל אותו: 'בשביל מה אתה נשאר בישיבה? תלך לצבא'. וביקש לוודא שאכן שמעתי את הדברים שאמר)!
לעצם הענין. ד"ר פינגולד כבר לא נמצא בחיים כמה שנים. אי אפשר לי לומר אם זה כן נכון או לא נכון. אבל הבנים שלו כנראה התכוונו ללכת לצבא, הוא בעצמו היה חובש כיפה סרוגה, תלמיד של הרב סולוביציק. ממילא צריך לענות לכל בנאדם לפי המצב שלו. אם הסיפור עם כל הפרטים האלה נכונים, איני יכול לומר כן או לא. הסיפור כבר נדפס כמה פעמים. אינני אומר שהמעשה היה או לא היה, צריך להבין מי היו הילדים שלו.
מסקנת הדברים לעניות דעתי: אם תורה אין כאן, חכמה יש כאן. הרב גוסטמן היטיב להבין ולהכיר את העומד לפניו. זיהה את נתוני המקרה, ופעל בהתאם. אם כבר בניו של הד"ר מתכוונים ללכת לצבא, ואין בכוונתם לגדול בתורה (כפי שהשתמע מדברי החתן), מדוע לא יתמוך בצעד שהם כבר בין כך מתכוונים לעשות?! הרי לנו גדול בישראל תלמיד חכם וגאון מופלג, היודע להלך נגד רוחו של כל אחד.
מסקנת הדברים לעניות דעתי: אם תורה אין כאן, חכמה יש כאן. הרב גוסטמן היטיב להבין ולהכיר את העומד לפניו. זיהה את נתוני המקרה, ופעל בהתאם. אם כבר בניו של הד"ר מתכוונים ללכת לצבא, ואין בכוונתם לגדול בתורה (כפי שהשתמע מדברי החתן), מדוע לא יתמוך בצעד שהם כבר בין כך מתכוונים לעשות?! הרי לנו גדול בישראל תלמיד חכם וגאון מופלג, היודע להלך נגד רוחו של כל אחד.
אגב, יש בנותן טעם לצרף לכאן דוגמה מעין זו על ראש ישיבה ידוע בבני ברק בדור הקודם, בשם הגאון רבי אליעזר מנחם מן שך זצ"ל, על אודותיו מסופר (שמעתי באוזניי מאחד מתלמידיו): כי עלה פעם למונית ביום ה' באייר שחל בו יום העצמאות של מדינת ישראל, אמר לו נהג המונית: 'חג שמח'. השיב לו הרב: 'אם חג אצלך היום, שיהיה לך שמח'.
אגב, דעתו של הרב שך בענין הליכה לצבא ביחס לאותם שאינם לומדים, עולה בקנה אחד עם דעתו של הרב גוסטמן. והדברים ידועים.
