We Jews are so flattered when non-Jews are pro-Jewish that this often leads us to praise them [e.g. the recent victim of a heartless assassination who was very pro Israel].
What is wrong with that??
Well, there is an איסור of לא תחנם which forbids a Jew to praise a Gentile [!!!], unless there is some practical benefit to us.
Remember: The Torah repeats again and again that we should stay away from Gentiles. We are not supposed to live among them [if we can avoid it]. The rabbis made decrees in order to ensure our distance from them. This is not Chumra but pure Halacha.
A few sources...
הרבנים שטירלמן שליט"א
האיסור ליתן לנכרים חן ולספר בשבחם
א] מקור.
ב] לא תתן להם מתנת חינם.
ג] נותן שלא בדרך מתנה.
ד] הפקר.
ה] דבר ממשי או להנות העכו"ם.
ו] לברכו, ולהתפלל עליו.
ז] לא תתן להם חן - אסור לספר בשבחן.
ח] לא תתן להם חנייה בקרקעו.
ט] לא תתן עליהם חן.
י] לא תחונם - אסור לרחם עליהם.
יא] איזה עכו"ם.
יב] שאר אנשים.
יג] שאר ענינים.
דור המלקטים – בין ישראל לנכרי (גולדברג, יו"ד סי' כ"ח), בין ישראל לעמים (פרץ, ח"ג), לא תחנם (רוזנר), נועם הלכה (וינד, סי' ל').
א] מקור.
א. ע"ז (דף כ.) – "תניא נמי הכי: לא תחנם, לא תתן להם חנייה בקרקע; דבר אחר: לא תחנם, לא תתן להם חן; דבר אחר: לא תחנם, לא תתן להם מתנת חנם".
ב. תרי"ג מצוות – בה"ג (ל"ת ס"ג), רמב"ם (ל"ת נ'), שע"ת (שער ג' אות נ"ו), סמ"ג (ל"ת מ"ח), חינוך (מצוה תכ"ו), סמ"ק (מצוה קל"ה), זהר הרקיע (ל"ת רט"ו).
ב] מתנת חינם - לא תתן להם מתנת חינם, מחבר (סעי' י"א, חו"מ סי' רמ"ט סעי' ב', סי' רנ"ו סעי' ג').
א. מקור.
1. פסחים (ריש פרק ב') – "כל שעה שמותר לאכול, מאכיל לבהמה לחיה ולעופות, ומוכר לנכרי, ומותר בהנאתו".
א) ריטב"א (ריש פרק ב') – "ומוכר לנכרי. כתב הרי"ט ז"ל הוא הדין ליתנו אלא דמילתא אגב אורחיה קמ"ל דאסור ליתן לגוי מתנת חנם".
2. פסחים (דף כא:) – "דתניא: (דברים יד) לא תאכלו כל נבלה לגר אשר בשעריך תתננה ואכלה או מכור לנכרי ... רבי יהודה אומר: דברים ככתבן, לגר בנתינה ולנכרי במכירה".
א) רש"י (פסחים דף כא: ד"ה דברים, ד"ה סברא) – "דברים ככתבן. כך מצותה: לא יתננה לנכרי, ולא ימכרנה לגר ... ולאסור ליתן במתנה לנכרי".
3. ב' פסוקים בשביל מתנת חינם, כדי ליתן עשה ולאו – תוס' (ע"ז דף כ. ד"ה רבי, "תימה לר' יהודה למה לי לא תחנם לאסור מתנת חנם ותיפוק לי' מהכא וי"ל דלא תחנם אצטריך ליתן בו לאו והאי דהכא נמי איצטריך לעשה").
ב. מכירו (וכדי שהעכו"ם יעשה לו טובה).
1. משנה (חולין דף צג.) – "שולח אדם ירך לעובד כוכבים שגיד הנשה בתוכה, מפני שמקומו ניכר".
2. מותר – תוספתא (ע"ז סוף פרק ג'), תוס' (פסחים דף כב. ד"ה ורבי, עירובין דף סד: ד"ה ולמדנו, ע"ז דף כ. ד"ה רבי, חולין דף קיד: ד"ה רבי, "וי"ל דהא אמר התם אם היה שכינו מותר מפני שהוא כמוכרו לו"), חי' הר"ן (פסחים דף כב. ד"ה ר'), רבינו דוד (פסחים דף כב.), מהר"ם חלווה (פסחים דף כב.), תוס' הרא"ש (פסחים דף כב.), תוס' ר"פ (פסחים דף כב.), מאירי (פסחים דף כא: ד"ה כבר, ע"ז דף כ. ד"ה כבר), תוס' שאנץ (ע"ז דף כ. ד"ה ר'), נמ"י (ע"ז דף כ. ד"ה חניה), רא"ש (ע"ז פ"ק סי' י"ט), אגודה (ע"ז סי' י"ג ד"ה להקדים), מרדכי (ע"ז סי' תת"ד), כפתור ופרח (פרק י' עמ' קצ"ה ד"ה ברייתא), מחבר (סעי' י"א, חו"מ סי' רמ"ט סעי' ב', "אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים שאינו מכירו"), פוסקים.
3. הגר"י ברקוביץ שליט"א (מכתב במייל) -
"We have a goy working in our office. - would it be permitted to give him non kosher food that we are given as gifts. (he has no idea that the food came). Or would it be better to chuck it out. - what if he knew the food came and we were chucking it out? - if he would be more favorably disposed to help would it make a difference? - where can i find these halochos or look this sugyah up?
R' Y. Berkovits wrote: This is the sugya of לא תחנם. You are not allowed to give a non-Jew a present for no reason. However, if you know him (מכירו), you are allowed to give him. Somewhat like an investment, that you’ll receive a favor in return somewhere down the line".
ג. דרכי שלום.
1. מיקל – מחבר (סעי' י"ב, חו"מ סי' רמ"ט סעי' ב'), מהרש"א (עירובין סוף דף סד:, "דלכאורה דה"ק דלכך צוה לפרנס עניי נכרים עם עניי ישראל מפני דרכי שלום אבל הא דשרי לפרנסם לאו משום דרכי שלום הוא אלא דלית ליה כלל איסורא דלא תחנם ותרצו דאינו כן אלא דשריותא דהתם נמי עם עניי ישראל דוקא הוא משום דרכי שלום אבל הכא דליכא משום דרכי שלום אית ליה שפיר איסור דלא תחנם ודו"ק"), פוסקים.
א) הגר"י ברקוביץ שליט"א (מכתב במייל) -
"May a Jewish owned internet company offer a grant matching program where the customer can chose from Jewish and non Jewish organizations to contribute towards and the company will match?
R' Y. Berkovits wrote: This is a question of לא תחנם, of not giving presents to goyim without getting something in return. [Although this is being done for business reasons, it is still questionable since you are not getting anything in return from the organization that you are giving the gift.] This appears to be a case of darchei shalom and therefore mutar. You can’t just list only Jewish organizations, when your customers are not Jewish and it will be clear to them that all of the non Jewish organizations were not included. [In all cases, you of course cannot support organizations that are against halacha.]".
ד. להחזיר לו טובה (וכגון הכרת הטוב או "טיפ").
1. מיקל – השואל בשו"ת הרשב"א (ח"א סי' ח', "ומה ששאל ממך הנער בשולח אדם ירך לנכרי איך יתישב עם מה שאמרו אסור לתת מתנת חנם. ואמרת לו דההוא דשולח ירך לנכרי לא לחנם אלא לגמול למה שקדם או בגוי שאינו עובד עבודה זרה יפה אמרת"), ב"ח (חו"מ סי' רנ"ו ס"ק ה'), פרישה (יו"ד סי' קי"ז ס"ק ג', חו"מ סי' רנ"ו ס"ק ה'), ט"ז (ס"ק ח', "אבל אם מכירו לא הוה עלייהו שם מתנה אלא כמכירה שהרי ישלם גמולו או כבר שילם לו"), קיצור שו"ע (סי' קס"ז סעי' י"א, "אבל אם הוא מכירו לא הוי מתנת חנם, שגם הוא ישלם גמולו או כבר שילם לו והוי כמו מכירה"), ערוגת הבושם (או"ח סי' ל"ג), שו"ת ממעמקים (ח"ד סי' ט"ז), אג"מ (יו"ד ח"ב סי' קי"ז ד"ה ובאם, שירת שלמה אות ע"ג), שרגא המאיר (ח"ז סי' קנ"ה), מצות המלך (סוף מצוה תכ"ו), מלכים אמניך (פרק י"ד סעי' י', עמ' ש"א), אבני ישפה (אהל יעקב י"ד אלול תש"ע, "בענין לתת מתנה לעוזרת או עובדת גויות כאשר רגילים לתת להם מתנות בזמן הזה של השנה, המנהג הוא לתת ואין בזה משום לא תחנם שהרי זה תמורת העבודה שלהם, וגם אין בזה משום ללכת בחוקות הגוים משום שיש לזה סיבה כמ"ש הרמ"א יו"ד סי' קע"ח". כ"ג אלול תש"ע, "בדבר השאלה לתת טיפ למלצר או נהג מונית שהוא גוי, או שמא יש בזה משום לא תחנם. אני אומר שלא רק שאין כאן משום לא תחנם, אלא אם אינו נותן יש לחשוש משום חילול השם אם נהוג באותו מקום לתת טיפ. וכן קראתי בתולדות הגר"ז מבריסק זצ"ל שמאד הקפיד על זה. והטעם שאין לא תחנם הוא משום שכיון שכך המנהג אינו עושה כן מחמת שנותן לו חן, אלא משום המנהג שלא להראות כמו קמצן, וממילא אין כאן שום איסור"), הערות בהלכה (ח"ב עמ' ס"ד).
2. נראה שאסור – רשב"א (ח"א סי' ח', "שלא אמרו אלא מתנת חנם הא לסבה אפילו במקום שיעזרנו הגוי או יתן לו להבא מותר שאין זו מתנת חנם. וכן אפילו משום דרכי שלום"), כסף משנה (זכיה ומתנה פרק ט' הל' י"א), אבן האזל (זכיה ומתנה פרק ט' הל' י', כיון הקרא מאו מכור לנכרי ולא הקרא לא תחנם), באר משה (ח"ג סי' קי"ז).
3. מר"מ – נשמת כל חי (סי' נ"ד ד"ה ולפ"ז).
ה. לתועלת עצמו.
1. מיקל – רמב"ן (גיטין דף לח:, "הא דאמרינן מצוה שאני. תמהני וכי מפני מצוה להתפלל בציבור דחו עשה שבתורה ואפשר שלא אמרה תורה לעולם בהם תעבודו אלא משום שלא ליתן להם מתנות חנם כענין דכתיב בגוים לא תחנם, אבל כשהוא משחררו מפני שנותן דמי עצמו או משום מצוה וצורך הרב דליכא חנינה מותר"), רשב"א (גיטין דף לח: ד"ה הא), ר"ן (גיטין דף לח:), פנים יפות (פר' לך לך פרק י"ד פסוק כ"ג, "איך החזיר למלך סדום ועבר על לאו לא תחנם, דהא קיים כל התורה כולה, ואחז"ל [ע"ז כ א] לא תחנם לא תתן להם מתנות חנם. וצ"ל כיון דקיי"ל בריש קדושין [ז א] במתנה באדם חשוב הוא שבח לנותן יותר מן המקבל, כדקי"ל בהילך מנה ואקדש לך, א"כ כיון שהיה שבח למלך סדום אם היה מקבל, אין זה בכלל לא תחנם לפי חשיבותו של אברהם, והיינו דקאמר ולא תאמר אני העשרתי את אברם, שלא יתפאר לומר שקבלתי ממך מתנה"), כת"ס (פר' לך לך פרק י"ד פסוק כ"ג), ברכי יוסף (או"ח סי' רנ"ד מחזיק ברכה ס"ק ג'), מנ"ח (מצוה תכ"ו ס"ק ב', "כתב דאסור לרחם על עובדי עבודה זרה שנאמר לא תחנם לפיכך אם ראה גוי טובע וכו' לא יעלנו וכו' מכאן אתה למד שאסור לרפאות גוי אפילו בשכר וכו'. ולדעתי צ"ע, דבשכר כיון דעושה בשביל הנאתו לא הוי מתנת חנם ולא שייך לא תחנם, עיין בסוגיא כאן כ' ע"א דבגוי המכירו לא שייך לאו זה דלא הוי מתנת חנם, וכן מפני דרכי שלום לא שייך הלאו הזה עי"ש בתוס' ד"ה ר' יהודה, ואפילו למאן דמתיר מתנת חנם מ"מ אסור להעלותו דמחיה בן לעבודה זרה עי"ש בתוס', אבל הלאו דמתנת חנם לא שייך אם עושה בשביל הנאת עצמו כי אינו חנם, עיין בר"ן [גיטין כ' ע"ב מדפי הרי"ף] גבי משחרר עבדו וכו' ועל כן נהי דאסור, מ"מ צ"ע על הר"מ שכתב דעובר בלאו עי"ש"), שד"ח (מערכת ל' כלל צ' ד"ה ואם), גליוני הש"ס (גיטין דף לח:), תורה תמימה (בראשית פרק ז' אות ב', "ומשמע מר"ן בסוגיא דגיטין ל"ח ב' דכל היכי דאינו עושה כן משום חנינה דידהו אלא לצורך עצמו מותר, יעו"ש. ובזה יתיישבו הרבה ענינים שמצינו היתר נתינה לעובדי כוכבים, כמו בחולין צ"ה א' שולח אדם ירך לעובד כוכבים ובעירובין ס"ד ב' אמר ליה לההוא עובד כוכבים טול גלוסקין וכו' וכן הא דמפרנסין עניי עובד כוכבים מפני דרכי שלום ועוד כמה ענינים, אך כל אלה וכיוצא בזה איירי שיש לישראל הנאה מנתינה זו ונקרא זה שעושה לצורך עצמו"), חזו"א (שביעית סי' כ"ד אות ד', יו"ד סי' ס"ה אות ד'), משפט הלוי (ח"ב סי' י"ד), פרדס יוסף (פר' לך לך אות מ"ד ד"ה ולא), הגרח"ק שליט"א (דרך שיחה ח"א עמ' תק"כ).
ו. האם להרויח מצוה בעלמא נכלל בתועלת להתיר איסור לא תחנם.
1. לא – חת"ס (ח"ו סי' פ"ו ד"ה בנ"ץ, "ורגיל אני לומר דעת הרמב"ן דהרי אפילו במוכרו ומחליף דבר בדבר ע"כ צריך שיהיה חביב על המוכר אותו דבר שניתן לו עבור חפץ שלו יותר מחפצו שהוא מוכר דאל"ה למה הוא מוכר וזבון זבון תגרי איקרי והכא ניקום ונימא ליה לזה המשחרר עבדו עבור מצוה או ממעט תפלה בחנם עם העכו"ם נימא לו מה הרויח במכירה זו להחליף מצוה במצוה מאי אולמא דהאי מהאי אם לא תמעיט התפלה תקיים לא תחנם אם לא תתפלל בי' תקיים לעולם בהם תעבודו ומשו"ה פריך הש"ס מצוה הבאה בעבירה ומשני דשפיר מרויח דמ"ע דמצות עשה דרבים במקום מצוה יחידית והתם נמי שפיר פריך מדר"י נשמע לר"ע כו' דע"כ למעוטי תפלה חביב מצוה טפי לדחות מצוה אחרת וא"כ נשמע לר"ע זהו משנלע"ד לקיים דינו של
הרמב"ן מ"מ מבואר דגם להרמב"ן מטעם דחיי' אתאינן עלה והיכי דאפשר לקיים שניהן מה"ת לדחות דאל"ה הדרא קו' לדוכתי' אהש"ס דע"ז הנ"ל וק"ל"), קהלות יעקב (ברכות סי' כ"ג).
2. נראה שכן – רע"א (סי' קצ"ד ד"ה ובדברי, "ובדברי הר"ן גיטין (דף קס"ב ע"א הנ"ל) דהא דמשני מצוה שאני דהיינו דהעשה דלעולם בהם תעבודו הוא רק שלא יתן להם מתנת חנם. כענין לא תחנם. וכיון דאיכא מצוה לאו משום חנינה הוא דעביד אלא לצורך עצמו. נתקשיתי מסוגי' דע"ז (דף ס"ד ע"א) מדר"י נשמע לר"ע. הא לא דמי דמכח מצוה דלמעוטי תפלה עביד לצורך עצמו. וליכא מתנת חנם ואין כאן איסור. אבל לרע"ק י"ל דאסור דמ"מ מקיים בכלאים הוא ולא שרינן איסור משום המצוה, גם קשה בסוגיא דשם דמשמע דאפשר דהברייתא כר"י וכרבנן דמתנת חנם מותר למעוטי תפלה, הא לרבנן דקיום בכלאים ליכא איסור כלל. וא"כ מה מצוה איכא במיעוטא תפלה דכלאים. ואף לרע"ק קשה קצת דהא הר"ן כתב ענין מעוטא תפלה כיון דישראל מצווה לאבד ע"ז. אבל כלאים נהי דאסור לקיימו מ"מ אינו מצווה לשרש אחריו ולשרפו. עכ"פ לרבנן דמותר אפילו לקיימו, בודאי קשה כנ"ל" ), קובץ שיעורים (כתובות אות מ"ב).
3. מר"מ – מג"א (סי' צ' ס"ק ל').
ז. בא להתגייר – שמע אברהם (סי' י"ד, נ"ד-ג'), קובץ שיעורים (גיטין אות כ"ב, "אם יתן מתנה לעכו"ם שיקנה לאחר שיתגייר, ודאי ליכא איסור לא תחנם, אף שנותן לו בשעה שהוא עכו"ם מ"מ חלות הקנין הוא לאחר שיתגייר ואז כבר ישראל הוא"), נשמת כל חי (סי' נ"ה ד"ה והנה).
ט. עושה לו טובה יותר ממה שמרויח הימנו – אבני חן (מצוה תכ"ו אות ב').
י. דם לבנק – משנה הלכות (ח"ד סי' רמ"ה אות ז', "ומעתה העולה לדידן מאחר דביררנו דאין רשאי לחבול בעצמו א"כ פשוט דאסור ליתן דם לבלאט בענק בחנם. איברא דראיתי ביש"ש ב"ק הנ"ל שהאריך בהא דינא דאסור לחבול בעצמו ופסק כרוב הפוסקים דאסור אלא שהוסיף דמכל מקום אפילו לפי' הרמ"ה אינו מותר אלא לצורך דאי לא לצורך לכ"ע אסור אפילו להזיק בגדים ושאר דברים משום בל תשחית אלא דס"ל דכמו שמותר להשחית ממון מחמת צורך כגון הא דחשוב בפ' האורג להטיל אימה בתוך ביתו הכ"נ מותר לחבול בעצמו מחמת צורך אחר וא"כ ליתן דם במי שאין בו צורך כלל להנותן פשוט דאפילו להרמ"ה ז"ל אסור ואם יטען הנותן דבל תשחית עכ"פ ליתא שהרי יתנו דמו להצריך, איברא דודאי איכא שהרי הכא ע"פ רוב יתנו מדמו לעכו"ם וליכא צורך כלל אדרבה עובר עוד בלאו דלא תחנם לא תתן להם מתנת חנם, וגם עובר באיסור דאסור לרפאותם בחנם והכי ודאי מרפאהו, ועיין ע"ז דף כ"ו ע"א סבר ר"י למימר אנוקי בשכר שרו משום איבה א"ל אביי יכלה למימר והכ"נ יכול למימר כמובן. לבד כי אין מן הראוי ליתן מדם ישראל שיש בו נפש נשמת רוח ה' כדכתיב כי הדם הוא הנפש ובישראל שנתקדש דמו וחלבו בקדושת ישראל ולהעבירו בגוף טמא בעכו"ם ר"ל וקול דמיו צועקים מן העכו"ם שמסרו במקום טמא ומטומא"), לא תחנם (פרק ב' סעי' ט"ו).
יא. לתת אוכל טרף לשכנו במטוס, אם אסור משום לא תחנם.
1. מיקל – אבני ישפה (אהל יעקב כ"ו אלול תש"ע, "אין איסור לא תחנם לתת האוכל הטרף לשכן במטוס, שהרי אם לא יתן לו יהיה נראה כזורק אוכל טוב לפח בעיני שכנו").
יב. מר"מ – קנין תורה בהלכה (ח"ז סי' ס"ו).
ג] נותן שלא בדרך מתנה.
א. אם צריך להקפיד כמה לתת ב"טיפ".
1. כן – הגר"א וסרמן זצ"ל (טללי אורות וישלח פרק ל"ב פסוק י"ז, "באחד מביקוריו של רבי אלחנן וסרמן ז"ל בריגה, לפני שעזב העיר, שאל את בן דודו ר' הירש וסרמן, כמה 'דמי שתיה' נוהגים פה ליתן למשרתת הנכרית במלון שהתארח בו, האם מטבע בת 'לאט' אחד יספיק. התפלא קרובו על שנוהג כאילו בקמצות. אמר לו רבי אלחנן, מצינו ביעקב אביו, כאשר שלח דורון לאחיו עשיו, ציוה לעבדיו שישימו רווח בין עדר ובין עדר כדי שיראה דורון מרובה ותשבע עינו של אותו רשע. ולכאורה, מדוע יעקב נוהג בקמצנות, ואינו מוסיף על העדרים בכדי שיהיו מרובים באמת. אלא מפני שלעשיו דין גוי, שהוזהר עליו ב'לא תחנם', השתדל איפוא יעקב לא להכשל במתנת חנם ולא הוסיף על ההכרח... כל שטח שיכול למלאותו באויר לא נתן בו ממשות...").
2. אם לא משלם "טיפ", יש חשש איסור גזילה – טובך יביעו (ח"ב עמ' ק"ז).
3. מר"מ – הגריש"א זצ"ל (אשרי האיש יו"ד פרק י' אות ל"ג).
ב. לדקדק היטב לקחת העודף (change) – גרי"ז (פניני רבינו הגרי"ז עמ' מ"א, טללי אורות פר' וישלח פרק ל"ב פסוק י"ז, "כשהיה מר"ן הגרי"ז ז"ל בשוויץ, ונזדמן לו לנסוע במונית, דקדק היטב לקחת עודף מהנהג עד פרוטה האחרונה, מבלי לוותר מאומה, כדי שלא להכשל ח"ו באיסור לאו דאורייתא של 'לא תחנם' - לא תתן להם מתנת חנם").
ג. למחול כסף לעכו"ם.
1. מחמיר – חת"ס (חו"מ סוף סי' קצ"ד ד"ה והנה, "והנה שכרו נ"ל שיתנהו לצדקה כיון שהוא שכר שבת לא יהנו ממנו נהי דאין לומר שירפאו בחנם ולא יקבל שכר כלל ז"א דהא רב יוסף אולידי בשכר בשבת שרי שהרי קמן דשרי ליקח שכרו ומצוה איכא משום לא תחנם אבל עכ"פ אינו ראוי' ליהנות ממנו ומחלקים לעניים"), ששכ"ה (פרק כ"ח הע' קמ"ז [דפו"ח, הע' קנ"ה]), מלכים אמניך (פרק ו' סוף הע' ד', "ובדבר שכר השבת, יש להעיר מדברי החת"ס חו"מ קצ"ד דרופא הבא להציל נכרי בשבת, אף דיש ליטול שכרו משום לא תחנם, אינו ראוי ליהנות ממנו ומחלקו לעניים. וב'פקודת אליעזר' או"ח כ"ט כתב, כיון דאיכא משום איבה, הוי צורך מצוד, ושרי").
ד. לותר לו על נזק.
1. מר"מ – ערה"ש (חו"מ סי' של"א סעי' ז', "וכל היזק שעושה המשרת והמשרתת והפועל חייבים לשלם כשהיה בלי אונס דדינם כשומר שכר ומ"מ מנהג בע"ב ישרים שלא לנכות להם הזיקות קטנים כשבירת צלוחיות וקערות וכדומה אם לא שפשעו להדיא כמזידים ממש"), בין ישראל לעמים (ח"ג סי' ז'), נועם הלכה (סי' ל' סעי' י"ח, "יש לעיין").
ה. להעשיר עכו"ם, אע"פ שעושה לתועלת עצמו.
1. מיקל – שרגא המאיר (ח"ז סי' קמ"א ד"ה ולא, סי' קנ"ה ד"ה במק"א. הו"ד בסוף ספר פסקי תשובות ח"ג עמ' רנ"ט).
2. מחמיר – חת"ס (גיטין דף מז. ד"ה המוכר, "דכשגוים מייקרים השער מותר לבטל מצוה דאורייתא כדי להעמיד השער על מקומו, אך י"ל דוקא שלא להעשיר הגוי דאיכא לאו דלא תחנם ועיין כיוצא בזה בתוס' חולין קי"ד ע"ב, אך בישראל המייקר השער אע"ג דעבירה היא בידו מ"מ אין ביד הקונה ממנו שום איסור דלא תחנם"), הו"ד בפסקי תשובות (סי' רמ"ב אות ב'), ותחומין (ח"ב עמ' רי"ב, עמ' קצ"ו הע' י"ד).
ו. אם רגילים לקח עבורם תשלום.
1. מחמיר – הגר"א נבנצל שליט"א (ביצחק יקרא סוף ח"ו, צדקה אות כ"ט, "ראוי לגמל חסדים עם גוי בדברים שאין מקבל לקח עבורם תשלום, משום 'והלכת בדרכיו'. ואם רגילים לקח עבורם תשלום - אסור, משום 'לא תחנם', אא"כ זקוק לשמר על יחסים טובים עמו").
ז. אם מכירה בזול.
1. נקראת חינם – נשמת כל חי (סי' נ"ה ד"ה ובכל).
ח. אם מותר להלוות ממון לעכו"ם בלי ריבית, מצד לא תחנם.
1. מחמיר – תוס' (ב"מ דף ע: ד"ה תשיך, "אבל אי תשוך ניחא דלא סגי דלא תשוך דאסור להלוות לו בחנם כדאמר קרא לא תחנם"), תוס' הרא"ש (ב"מ דף ע: ד"ה תשיך), הגר"א נבנצל שליט"א (ביצחק יקרא סוף ח"ו צדקה אות כ"ז, "ילוה לו רק ברבית, אא"כ מדבר בסכום שאין מקבל לקח עליו רבית. הטעם הוא משום 'לא תחנם', ו'לנכרי תשיך'").
2. מר"מ – להורות נתן (ח"ד סי' ס"ט).
ד] הפקר.
א. האם האיסור לתת משלו, או האיסור לעכו"ם לקבל מישראל.
1. מר"מ – שיעורי רבי דוד פוברסקי זצ"ל (גיטין דף לח: סוף אות מא).
ב. לתת הפקר לעכו"ם.
1. מיקל – פנים יפות (פר' לך לך ד"ה ויאמר, "א"כ איך החזיר למלך סדום ועבר על לאו לא תחנם, דהא קיים כל התורה כולה, ואחז"ל [ע"ז כ א] לא תחנם לא תתן להם מתנות חנם ... ויותר נראה שבתחילה היה דעתו של אברהם שלא לקנות את הרכוש של סדום"), אור שמח (ע"ז פרק י' הלכה ד', "דבירושלמי פרק לפני אידהן (ע"ז פ"א) הלכה טית, לא תחנם, לא תתן להם מתנת חנם, והתני' מעשה בר"ג שהיה מהלך בדרך וראה גלוסקין אחת כו', אמר לטבי עבדו טול גלוסקין כו' כו', א"ל מבגוי טול גלוסקין זו כו', ולא קאמר שום תירוץ, והברור דכוונתו דוקא דבר שהוא ממון של ישראל אסור לתתן לגוי, אבל דבר שהוא הפקר ולא זכה בו עדיין שרי ליתן לעו"ג, ולכך טבי עבדו דלית ליה זכי' לנפשיה, דמה שקנה עבד קנה רבו, ומי היה הזוכה ר"ג, ואיהו לא נתכוון לזכות בו, רק הגביהו כדי שלא להעביר על האוכלין, ולכך שרי ליתן לנכרי").
2. מחמיר – עי' חת"ס (חו"מ סוף סי' קצ"ד ד"ה והנה, עי' לשונו לעיל), פתחי שערים (סי' מ"ט ד"ה אמנם).
3. מר"מ – קובץ מפרשים (ע"ז 'ענין לא תחנם' אות ה').
ג. אינו שוה כלום [לישראל], כגון חמץ מיד לפני פסח.
1. מחבר (סי' תמ"ח סעי' ג') – "ואם מכרו או נתנו לאינו יהודי שמחוץ לבית קודם הפסח, אף על פי שהישראל מכרו לאינו יהודי ויודע בו שלא יגע בו כלל אלא ישמרנו לו עד לאחר הפסח ויחזור ויתננו לו, מותר ובלבד שיתננו לו מתנה גמורה בלי שום תנאי".
2. מיקל – חק יעקב (סי' תמ"ח ס"ק י"ב), פרדס יוסף (פר' לך לך אות מ"ד ד"ה ומחותני), שרגא המאיר (ח"ז סי' קנ"ה ד"ה ועי').
3. מחמיר – חתם סופר (ע"ז דף סד. ד"ה והנה, "דבגוי אפי' אין הישראל מפסיד מ"מ כל שהגוי מרויח עובר על לא תחנם וכן מבואר ממ"ש תוס' חולין קי"ד ע"ב ד"ה עד וכו' ומשו"ה אע"ג דישראל מרויח למעט תיפלה מ"מ הי' עובר על לא תחנם אי לאו דלמעוטי תיפלה ענין גדול הוא ודוחה לא תחנם").
4. מר"מ – משפטי הלוי (ח"ב עמ' רנ"ה).
ד. להפקיר דבר וע"י זה יזכה עכו"ם.
1. מחמיר – פתחי שערים (מטשענסטחוב, סי' מ"ט).
2. מר"מ – שרגא המאיר (ח"ה סי' י"ד).
ה. מתנה ע"מ להחזיר.
1. מר"מ – שד"ח (מערכת ל' כלל צ' ד"ה ודע), לא תחנם (סי' א' - מור וקציעה סי' רמ"ו סעי' ג', כת"ס או"ח סי' ס"א, עבודת עבודה ע"ז דף כ., פתח הדביר או"ח סי' רמ"ו סעי' ג', ס' הבהיר תורת יונתן פ"ז).
ה] אם רק נתינת דבר ממשי אסור או אף להנות את העכו"ם בחינם אסור.
א. נחת רוח.
1. מותר – קובץ שיעורים (גיטין אות כ"ב, "לא מצינו שיהיה אסור לעשות נחת רוח לעכו"ם משום לא תחנם, ואיסור לא תחנם אינו אלא כשמקנה לעכו"ם שום דבר במתנה, אבל לא שיהיה אסור לגרום לעכו"ם סתם ניחותא"), הו"ד בבאר שרים (ח"ה סי' ס"ד ס"ק ה').
ב. עצה טובה.
1. מחמיר – רמב"ם (רוצח פרק י"ב הל' ט"ו, "ואסור להשיא עצה טובה לגוי או לעבד רשע, ואפילו להשיאו עצה שיעשה דבר מצוה והוא עומד ברשעו אסור, ולא נתנסה דניאל אלא על שהשיא עצה לנבוכדנצר ליתן צדקה שנ' להן מלכא מלכי ישפר עלך"), דר"ת (ס"ק כ"ח), צפנת פענח (מתנ"ע פרק ז' הל' ז'), פתחי עולם (סי' קנ"ו ס"ק ו'), בין ישראל לנכרי (יו"ד סי' כ"ח סעי' ו'), בין ישראל לעמים (ח"ג סי' ה', "ונראה שאסור ליעץ עצה טובה לעוזרת בית נכרית"), שבט הקהתי (ח"ג סי' שכ"ב, ע"ש לתועלת כמו עורך דין - ועי' מהרש"א (סוטה ריש דף כא.), נועם הלכה (סי' ל' סעי' י"א).
2. אם מרויח, מותר – נועם הלכה (סי' ל' סעי' י"א).
3. מכירו.
א) עדיין מחמיר – בין ישראל לעמים (ח"ג סי' ה', לשונו לעיל).
ב) מיקל – אג"מ (מסורת משה עניני שונים אות כ"א).
ג. גוי שאבד דרכו.
1. מותר לעזר לו – הגרשז"א זצ"ל (ועליהו לא יבול ח"ב עמ' ס"ז).
2. מר"מ – מהרי"ל (מנהגים בליקוטים סוף אות ק"ג, "כשהולכין הגויים למקום ע"ז שלהם ותועים בדרך ואינן שואלין לישראל איזו דרך הישרה, אסור להראותם. אך אם שואלין ידריכם הדרך הישרה מפני דרכי שלום").
ד. אסור להעמיד עכו"ם שנפל בדרך – משנה הלכות (ח"ה סי' קמ"א, "אם מותר לסייע לאשה נכרית שנפלה בדרך משום חלול ה' ... במקום דליכא חלול השם לכאורה הי' אסור בנכרית משום לא תחנם ובפרט במקום דליכא משום דרכי שלום ... דמ"מ היכא דאיכא חלול השם כיון דאנן דרים ביניהם כהאי גוונא ליכא משום לא תחנם ואדרבה איכא מפני דרכי שלום").
ה. מר"מ – תחומים (ח"ב עמ' ר"י).
ו] לברכו, ולהתפלל עליו.
א. ברכת המזון.
1. עי' או"ח סי' קפ"ט סעי' א', לשיטות ומר"מ.
ב. להתפלל עבורו.
1. אסור להתפלל עבורו – בית שערים (יו"ד ח"א סי' רכ"ט, ע"ש היטב).
2. מותר לברכו או להתפלל עבורו כשעושה לתועלת עצמו – ספר חסידים (סי' רנ"ז, "יהודי ששלח גוי למרחקים, יכול לבקש עליו שישוב לשלום, שאם לא ישוב חי, שמא יעלילו על היהודים"), הו"ד בחיים ביד (סי' ל"ג), ודר"ת (ס"ק כ"ט), ערוגת הבושם (או"ח סי' ל"ג).
3. מיקל – אג"מ (מסורת משה עניני שונים אות כ"ו).
4. האם להתפלל על נכרי שנפל מהפיגום כשבנה בית כנסת.
א) חשוקי חמד (פסחים דף כא:) – "שאלה. פועל בנין נכרי שנפל מהפיגום כשבנה בית כנסת בערב פסח, והוא מאושפז בבית חולים, והנהלת בית הכנסת מפחדת מאד, וחוששת שמא ימות ויוכנסו לכלא, וגם יצטרכו לשלם פיצויים למשפחה, ויתכן שיצטרכו למכור את בית הכנסת כדי לשלם את הפיצויים, ולכן רוצה ההנהלה שכל המתפללים יאמרו תהילים להחלמת הנכרי. האם הדבר מותר. תשובה. נאמר במגן אברהם (סימן קפט סק"א) דכשיש עכו"ם בבית, צריך לומר בברכת המזון 'כן יברך אותנו בני ברית', וכתב שם הטעם בשם המט"מ והכלבו דאסור לברך עכו"ם דהוי בכלל לא תחנם. איברא נאמר בספר חסידים (סימן רנז) יהודי ששלח גוי למרחקים יכול לבקש עליו שישוב לשלום, שאם לא ישוב חי שמא יעלילו על היהודים. ויעוין גם בספר חסידים (סימן תשצ). ובכעין זה דן גם בערוגת הבשם (סימן לג) וכתב שדברי המג"א אמורים באופן שהוא מברך כדרכו, וכולל בברכתו גם את העכו"ם, אבל בנכרי המכירו ויודע שמברכו, לא גרע מהמבואר בשו"ע (יו"ד סימן קנא סעיף יא) דבנכרי המכירו מותר ליתן לו מתנת חנם. והעלה שמותר לברכו אך לא בנוסח מי שבירך אבותינו אברהם יצחק
ויעקב, דלא שייך ברכה זו אלא לזרע יעקב, ולא לזרע עשו, אבל יאמר הצור תמים פעלו כי כל דרכיו משפט הוא יברך את הנכרי הזה. וכמו כן נראה שלפי הבית שערים (חלק אור"ח סימן סא) אין איסור לברך גוי בפני עצמו, כיון שהיהודי אינו מפסיד, ודוקא כשמברך ומכליל את הגוי ביחד עם הישראל יש בזה פסידא, דהוא ביזיון להכלילם יחד. ונראה דאם קיים חשש שיחבשו את מנהלי בית הכנסת בכלא מותר לזעוק גם בשבת ויום טוב. כמבואר בשו"ע (או"ח סימן רפח ס"י) וגם להתפלל ברבים".
5. כשמגיע נכרי לכותל המערבי ומבקש מיהודי להתפלל עבורו.
א) חשוקי חמד (יומא דף נב.) – "שאלה. מעשה שהגיע נכרי מחוץ לארץ כדי להתפלל בכותל המערבי, וביקש מיהודי להתפלל עבורו כדי שהתפילות יתקבלו יותר ברצון, האם ישמע לבקשתו ויתפלל עבורו או לא. ואם נאמר שיתפלל עבורו, מה יעשה כאשר יש לו זמן מצומצם ויכול להתפלל או עבור הנכרי או עבור ישראל חבירו, עבור מי יתפלל. תשובה. נאמר במגן אברהם (סימן קפט סק"א) דכשיש עכו"ם בבית, צריך לומר בברכת המזון 'כן יברך אותנו בני ברית', וכתב שם הטעם בשם המטה משה והכלבו דאסור לברך עכו"ם דהוי בכלל לא תחנם. ואם כן לכאורה אולי אסור להתפלל עבור הנכרי משום איסור לא תחנם. אולם נראה שאם הנכרי הגיע מארץ רחוקה כדי להתפלל ליד הכותל, כיון שהוא מאמין בהשי"ת ובצדיקי ישראל מותר להתפלל עבורו ויש בזה מצוה של קדוש השם. משום שנאמר בנביא: וגם אל הנכרי אשר לא מעמך ישראל הוא, ובא מארץ רחוקה למען שמך, כי ישמעון את שמך הגדול ואת ידך החזקה וזרועך הנטויה ובא והתפלל אל הבית הזה, אתה תשמע השמים מכון שבתך, ועשית ככל אשר יקרא אליך הנכרי למען ידעון כל עמי הארץ את שמך וגו' (מלכים א פ"ח מא - מג), ופירש שם רש"י וז"ל: ובישראל הוא אומר ונתת לאיש ככל דרכיו, לפי שישראל מכיר בהקב"ה ויודע שהיכולת בידו, ואם אין תפלתו נשמעת, תולה את הדבר בעצמו ובחטאו, אבל עובד גילולים קורא תגר, ואומר בית ששמו הולך לסוף העולם נתייגעתי לכמה דרכים ובאתי והתפללתי בו ולא מצאתי בו ממש, כשם שאין ממש בע"ג, לפיכך ככל אשר יקרא אליך הנכרי, אבל ישראל אם אתה רואה שהוא משחית בממונו את חבירו אל תתן לו, עכ"ל. הרי ששלמה המלך ביקש מהקב"ה שיתקבלו תפילות הנכרי כשיתפללו בבית המקדש, כדי לקדש את שמו, וזו היא אחת המטרות של בית המקדש שיהיה מקום תפילה שעל ידו יתקדש שמו יתברך, ונאמר כי ביתי בית תפילה יקרא לכל העמים (ישעיהו נו ז). וא"כ אולי גם בימינו כך שיתפלל עבור הנכרי למען קדש את שמו ברבים. ויעוין במסכת תענית (דף כ ע"א) שנקדימון בן גוריון התפלל לה' בבית המקדש שיתפזרו העבים ואמר 'הודע שיש לך אוהבים בעולמך', [ולא התפלל שה' יעזור לו שלא יפסיד]. ויתכן שעדיף להתפלל עבור הנכרי יותר מאשר על ישראל חבירו. כיון שכשמתפלל עבור הנכרי והוא נענה יש בזה מצוה של קידוש ה', ואילו כשמתפלל עבור הישראל יש בזה רק מצות של ואהבת לרעך כמוך, ומעלת קידוש ה' גדולה עד למאוד, וצ"ע. ויעוין בספר הערות שהביא את קושיית התוס' ישנים על רש"י שביאר שחביבין ישראל כיון שכל אחד מתפלל על עצמו בבית המקדש, והקשה התו"י שאדרבה הנכרי חביב טפי שנענה אפילו אם אינו ראוי. ותירץ מו"ח מרן הגרי"ש אלישיב (שליט"א) [זצ"ל] שמה שהנכרי נענה אינו משום חביבות אלא משום שלא יהיה חילול ה', ואילו כשישראל נענה הוא משום חביבות, ויש בזה נפ"מ, שאמנם ה' ישמע לתפילת הנכרי עתה שלא יהיה חילול ה' אבל ודאי יתנקם בו בפעם אחרת על מעשיו, משא"כ ישראל כשיתקבלו תפילותיו לרצון לא יקבל עונש בפעם אחרת כי תפילתם מתקבלת מצד עצם התפילה [ולא שלא יהיה חילול ה'], עיין שם".
ג. אין כופלין להם שלום לעולם – רמב"ם (ע"ז פרק י' הל' ה', "ואין כופלין להן שלום לעולם"), מחבר (יו"ד סי' קמ"ח סעי' י'), מצות המלך (מצוה תכ"ו).
ד. ברכה אחרת (חוץ מכופלין להם שלום) אין קפידה – הגהות ר"פ (בסמ"ק מצוה קל"ה ס"ק ג'), הו"ד בבאר הטיב (סי' קמ"ח ס"ק ז').
ה. לגר לומר קדיש או להתפלל על הוריו.
1. מיקל – זקן אהרן (ח"ב סי' פ"ז), יחוה דעת (ח"ו סי' ס'), אשי ישראל (פרק כ"ו הע' נ"ד), פסקי תשובות (סי' קל"ב אות כ').
ו. מר"מ – חיים ביד (סי' ל"ג, "מי שיש לו גוי שהוא סוחר שלו ומרויח עמו ועושה לו טובה והוא חולה לשאול הגיע אי מותר להתפלל עליו שיחיה וגם לתת צדקה בעדו לת"ח שילמדו לרפואתו אם מותר או לא. תשובה נראה לי דמותר גמור הוא"), שבט הקהתי (ח"ה סי' רנ"א), בין ישראל לעמים (ח"ג סי' ג').
1. בכרמי יהודה (יו"ד תשובה שע"א) – "שאלה: מה שכתוב 'לא תחנם' מתנת חינם, האם גם יכלול שאסור לברך גוי, והאם יש להתיר משום איבה, כגון שמראה את בנו שנולד לו שיאמר לו מזל טוב, [ומעשה כזה בא לפני]. תשובה: מפני דרכי שלו' מותר, עי' גיטין מ"ב א' וברש"י ותוס' שם".
2. הגר"י ברקוביץ שליט"א (מכתב במייל) –
Is it appropriate to Daven for a non-Jew within Shemona Esrei? Should I say Tehillim, if anything at all? What do I use for a name, his secular name? Thank you for the reply. R' Y. Berkovits wrote: You are allowed to. Of course use his secular name - he’s not Jewish".
הגר"י ברקוביץ שליט"א (מכתב במייל) –
"Is there any problem to daven for a non Jewish solider in the Israeli No problem R' Y. Berkovits wrote: .army. He requested from his friends they daven for him".
הגר"י ברקוביץ שליט"א (מכתב במייל) -
"A customer of mine is not a Yid. Her son was in a serious accident. She is religiously inclined and asked me to "please pray for him". What is the right hashkafa and the right thing to do? What am I allowed to tell her? Also, they were raising money for him on a fund-raising website. I gave because I thought it was good for retaining the account. What is the halacha for giving "tzedaka" to a goy for business? What is the mehalach for collections that are common at this time of year at shopping centers? R' Y. Berkovits 1. You are allowed to daven for a Goy. If it’s a customer that you care about, and you feel their pain, what’s wrong with saying a tefillah, especially if they asked you to. Hashkafically, it is correct to feel for a Goyish acquaintance, and not be indifferent to their pain. Don’t get close to them, but certainly feel for them. It’s not any less than ורחמיו על כל מעשיו. 2.You are allowed to give ‘charity’ to goyim for business purposes. 3. If everyone gives, than Yidden should too מפני דרכי שלום".
ז] לשבח - לא תתן להם חן.
א. מקור.
1. עבודה זרה (דף כ.) – "מיתיבי: מעשה ברשב"ג שהיה על גבי מעלה בהר הבית, וראה עובדת כוכבים אחת נאה ביותר, אמר: (תהלים קד) מה רבו מעשיך ה' ...".
2. רמב"ם (הל' ע"ז פרק י' הל' ד') – "אסור לספר בשבחן ואפילו לומר כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר ולא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך, מפני שגורם להדבק עמו וללמוד ממעשיו הרעים".
3. מחבר (סעי' י"א) – "אסור לספר בשבחן של עובדי כוכבים, אפילו לומר: כמה נאה עובד כוכבים זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו. אבל אם מכוין בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו, מותר".
ב. האם יש חיוב לשבח הקב"ה או רק מותר לשבח הקב"ה על גוים – מחבר (סעי' י"ד).
1. חיוב – נמ"י (ע"ז דף כ.), יעב"ץ (ע"ז דף כ.), דברי יציב (יו"ד סי' מ"ג סוף ד"ה ואם).
2. מותר – כסף משנה (ע"ז פרק י' הל' ד').
ג. אומה.
1. שבת (דף לג:) – "דיתבי רבי יהודה ורבי יוסי ורבי שמעון, ויתיב יהודה בן גרים גבייהו. פתח רבי יהודה ואמר: כמה נאים מעשיהן של אומה זו: תקנו שווקים, תקנו גשרים, תקנו מרחצאות. רבי יוסי שתק. נענה רבי שמעון בן יוחאי ואמר: כל מה שתקנו לא תקנו אלא לצורך עצמן, תקנו שווקין להושיב בהן זונות, מרחצאות לעדן בהן עצמן, גשרים ליטול מהן מכס".
2. מיקל.
א) נשמת כל חי (סי' נ"ה ד"ה ואנכי).
ב) דברות משה (שבת פרק ב' סי' כ"ו הע' צ"ב, עמ' תקכ"ד) – "לכאורה לא מובן לאיזה צורך דברו אבות העולם ר יהודה ור' יוסי ור"ש אודות הרומיים ולא היה להם לדבר לא שבח ולא גנאי, ואף שאפשר שאיסור לא תחנם דדריש לא תתן להם חן ליכא על מלכיות אלא על יחידים שהרי לא הוזכר בגמרא ע"ז דף כ' אלא על יחידים, וכן ברמב"ם פ"י מע"ז ה"ד ובש"ע יו"ד סימן קנ"א סעיף י"ד לא הוזכרו אלא יחידים, וכ"ש שלהמלכיות שאנו שרויין בתוכם שמחוייבין לקיים מצות המלכות ודאי ליכא איסור, אבל צורך לדבר הא ליכא ... וצריך לומר שהנידון היה אם יש חיוב להכיר טובה לנכרים העושים דברים טובים שלא לשמן ...".
ג) עי' הגרח"ק שליט"א (דולה ומשקה סוף עמ' ק"ל, הע' שס"ג) – "האם אסור לשבח 'עַם שלם' גויים ביופי שלהם, (כגון לשבח רוסים ואמריקאים). תשובה: עי' ברכות ח:. [ז"ל הגמ' שם: תניא אמר ר"ע בשלשה דברים אוהב אני את המדיים וכו', תניא אמר ר"ג בשלשה דברים אוהב אני את הפרסיים וכו'. עכ"ל הגמ' (ע"ש הדברים). וכוונת רבינו שליט"א שרואים שמותר לשבח עם שלם של גויים, ורק גוי יחיד אסור לשבח]".
3. מחמיר.
א) גר"א (שבת דף לג:) – "כמה נאים מעשיהם של אומה זו כו' ודאי דאסור לומר כמה נאה על עכו"ם אלא דאמר כן שמוטב לדור תחתיהם ולא תחת אומה אחרת וכדאמר לעיל תחת נכרי ולא תחת חבר כו' ורשב"י סבר דאפילו לשבחם אסור וכדמסיים כל מה שתקנו לא תקנו אלא כו'".
ב) רד"ל (בדברים רבה כי תצא פרק ו' פ"ט אות כ"ט).
ג) שפת אמת (שבת דף לג:) – "בגמ' כמה נאים מעשיהם של אומה זו קשה הא כתיב לא תחנם ודרשינן לא תתן להם חן כדאי' בע"ז (כ') וי"ל דגם הוא אמר כן בלשון בתמיהא".
ד) עבודת המלך (ע"ז פרק י' הל' ד' ד"ה ומש"ר).
ה) שפתי צדיק (הו"ד בפרדס יוסף ואתחנן אות רמ"ד ד"ה יראה).
ו) משנה הלכות (ח"י סי' קי"א) - לשונו לקמן.
4. מר"מ – ציץ אליעזר (חט"ו סי' מ"ז אות ב').
ד. אסור לקרות למאכלים על שם מאכלי נכרים (למשל Chinese food).
1. משנה הלכות (ח"י סי' קי"א) – "בדבר שאלתו אשר התקפתי ברבים על אשר קרא שם המסעדה שלו בשם של עכו"ם 'טשייניז פוד' ... הנה באמת כי רק השם בעצמו יש בו איסור משום דמייקרי שמותיהם ומאכליהם ואנחנו נצטוינו להתרחק מהם וממאכליהם וממשקותיהם בתכלית הריחוק ואפילו להזכיר שם מאכלים שלהם לשבח כתוב בתורה לא תחנם ואמרו ז"ל בגמ' ע"ז דף ק' אסור לישראל לומר כמה נאה עכו"ם זה או מה נחמד ונעים הוא זה ובירושלמי מבואר דהאומר כן עובר בלאו דאורייתא והסמ"ג לאוין מ"ח כתב דמדבר באותן שלא נצטוינו להרגם ואסר לספר בשבח מעשיהם או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר לא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם להתדבק וללמוד ממעשיהם הרעים ובספר מצוות המלך מצווה תכ"ו.
ד. אסור לקרות למאכלים על שם מאכלי נכרים (למשל Chinese food).
1. משנה הלכות (ח"י סי' קי"א) – "בדבר שאלתו אשר התקפתי ברבים על אשר קרא שם המסעדה שלו בשם של עכו"ם 'טשייניז פוד' ... הנה באמת כי רק השם בעצמו יש בו איסור משום דמייקרי שמותיהם ומאכליהם ואנחנו נצטוינו להתרחק מהם וממאכליהם וממשקותיהם בתכלית הריחוק ואפילו להזכיר שם מאכלים שלהם לשבח כתוב בתורה לא תחנם ואמרו ז"ל בגמ' ע"ז דף ק' אסור לישראל לומר כמה נאה עכו"ם זה או מה נחמד ונעים הוא זה ובירושלמי מבואר דהאומר כן עובר בלאו דאורייתא והסמ"ג לאוין מ"ח כתב דמדבר באותן שלא נצטוינו להרגם ואסר לספר בשבח מעשיהם או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר לא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם להתדבק וללמוד ממעשיהם הרעים ובספר מצוות המלך מצווה תכ"ו
משרשי המצוה כי הדיבור עושה רושם בלב האדם ואם יקבע במחשבתו ויעלה על שפת לשונו חן עכו"ם ופעולותיו יהא נמשך אחריהם או הוא או זרעו בשמעם אביו או אמו משבח אותם או השייך להם ונכלל בזה מאכליהם ומשקיהם וכ"ש הוא... ולפענ"ד אסור להכנס למסעדות הנושאות שמות עכו"ם ובישוליהן מסוג בישול עכו"ם או שנקרא ע"ש מאכלי עכו"ם וכן אסור להשתתף בחתונות ובאירועים אחרים אשר בהם מגישים סוג אוכל שכזה ומשקאות כאלה".
2. עי' כתר שם טוב (ח"א סי' ג' הענף החמישי אות ו', עמ' שכ"ט) – "יש אומרים שאסור לאכול במסעדות הנושאות שמות גויים, או שבישוליהן מסוג המאכלים שמבשלים הגויים, או אם שם המאכלים כשמות של גויים, ואפילו שהאוכל הוא כשר למהדרין, משום ש'שם רשעים ירקב', וכל שכן שם הגויים. [משנה הלכות (חלק י' סימן קי"א) ...]
3. עי' המכונית והלכותיה (ח"ב סי' י"ד סעי' א', הע' קע"ב) – "יש אומרים שאסור לשבח מכונית מתוצרת עכו"ם, ולומר שהיא טובה באיכותא, משום לא תחונם. [משנה הלכות (ח"י סימן קי"א) ...]".
ה. לתועלת עצמו.
1. מחמיר – חיים ביד (סי ל"ג, "נשאלתי בגוי שמבקש מאת חכמי ישראל שילמדו ויתפללו בעדו ויעשו לו יחודים בשמות הקדושים לעשות לו סגולה שימצא חן בעיני המלך ועי"ז יבוא תועלת ליאודים אי מותר לעשותו או לא ולכאורה היה נראה דאסור דקי"ל בע"ז ע"פ לא תחנם לא תתן להם חן"), בצל החכמה (ח"א סי' מ"ו, "ומה שייך א"כ להתיר בזה משום שאינו עושהו לטובת העכו"ם, אלא לתועלת והנאת עצמו שיגיע לו עי"כ מעכו"ם זה. ועכ"פ הדבר ברור דכיון שאין האיסור בזה משום עשית טובה בחנם לעכו"ם א"כ גם כשאינו אומר כן אלא בשביל הנאה שיגיע לו מזה ג"כ אסור"), הו"ד בבאר שרים (ח"ג סי' ס"ד ס"ק ה' ד"ה והנה).
2. מיקל – גר"א (שבת דף לג:, לשונו לעיל), הגרשז"א זצ"ל (קובץ מבקשי תורה חי"ט עמ' קי"ז אות י"ט, נשמת אברהם יו"ד סי' קנ"א), קנין תורה בהלכה (ח"א סי' נ"ה אות א'), שרגא המאיר (ח"ז סי' ק' אות ג'), ציץ אליעזר (חט"ו סי מ"ז אות ג'), דברי יציב (יו"ד סי' מ"ג), הגרחפ"ש זצ"ל (דברי חכמים סוף הספר אות מ"א, "שכל האיסור של לא תחנם, שהוא אסור לשבח הגוי לשם שבח, אבל לשבח לו בשביל שרוצה שהוא מסחר אתו, או שהוא עושה טובות לישראל כשהוא Politician, זה לא נקרא שבח בעצמו, רק שבח לposition שלו"), משנה הלכות (ח"ז סי' קט"ז ד"ה ומה), אבני ישפה (אהל יעקב כ"ג אלול תש"ע, "בענין לשדך גוי עם גויה על ידי סיפור שבחים אם יש איסור לא תחנם, לא ראיתי בזה איסור כיון שמטרתו היא ברורה להרויח הכסף של דמי שדכנות, ואינו עושה כלל כדי למצוא חן בעיני הגוים. לכן הדבר מותר").
3. מר"מ – מלכים אמניך (פרק י"ד סוף הע' כ"ב, "יש להסתפק כשחברו ישראל שואל על השפחה אם עובדת היטב משום שרוצה לשכרה, האם מותר לספר בשבחה. ויתכן דאין זה בכלל 'לא תחנם' דלא מכוין לשבחה אלא לתועלת חברו").
א) הגר"י ברקוביץ שליט"א (מכתב במייל) -
"The Gemara (AZ 20a) gives three manifestations of לא תחנם, one of which is that we may not give them מתנת חינם. When it is not חינם - i.e., you know them and will likely get something in return - then it is muttar. That heter of gaining something, לכאורה would not apply to the issur of חניה בקרקע which is also learned from לא תחנם, bec. the issur is to "sell" them land (personal gain notwithstanding). What about the third manifestation: חן. Can we praise goyim if we gain? (Chinuch §426 implies yes). If yes, why?
R' Y. Berkovits wrote: Good shaila. The minhag is lehakel (ex: to praise Goyish workers, believing that they will be more productive having received praise). I don’t know why - I’ve been looking for it. What’s the source to compare this to מתנת חינם which is muter for gain, and not to חניה בקרקע which is assur? Agav - One of the matirim by heter mechira says that it is muter even for חניה. They’re all cholek on him. ע' ספר השמיטה להגרי"מ טוקצינסקי ח"ב פ"י אות ב'".
ו. לחבבם בלבו: הרהור.
1. מיקל.
א) עי' שערי תשובה (שער ג' אות נ"ז, עי' אות מ"ד) – "ולא תחנם (דברים ז, ב). פרשו רבותינו זכרונם לברכה (ע"ז כ א): לא תתן להם חן, שאסור לאדם שיאמר: כמה נאה גוי זה. עוד פרשו: שלא לתת להם מתנת חנם".
ב) עי' סמ"ק (מצוה קל"ה) – "שלא לחון עובדי עכו"ם ואלילים דכתיב (דברים) לא תחנם פירוש שלא יאמר כמה נאה עובד עכו"ם זה ובכלל זה שלא ליתן להם מתנות חנם".
ג) עי' נוה שלום (חידושי פוסקים סי' כ"ד ד"ה וראיתי).
ד) נשמת כל חי (סי' נ"ה ד"ה ולי).
ה) הגרח"ק שליט"א (דולה ומשקה עמ' ק"ל) – "האם האיסור בדיבור או גם בהרהור. תשובה: רק בדיבור".
2. מחמיר.
א) לחם סתרים (ע"ז דף יז. ד"ה בגמרא) – "ולכאורה הוה מצינן למימר דיש לחלק דהאסור כשמחבב דבר טוב שדבר הגוי היינו כשאומר לאחרי' כמה נאה דבר טוב שדבר הגוי דומיא דאומ' כמה נאה גוי זה שהוא בפה דבהכי אסרה תור' מלא תחנ' אבל הכא ר' אליעזר לא אמר אלא והנאני הדבר כי בלבו אמר כמה נאה דבר זה לכך הוצרך לדברי קבלה. אמנם לשון הרמב"ם ז"ל קשה שכתב וז"ל שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר משמע שיחבב בלבו אף שלא יספ' דאל"ב או שיספר בשבח דבר מדבריה' מיבעי ליה".
ב) חרדים (פרק כ"א סעי' ל"ג).
ז. לשבח גוים שמשחקים ספורט (sports players).
1. מחמיר.
א) הגר"ט גאלדשטיין זצ"ל (קונ' הערות בהלכה ח"ב עמ' ס"ד הע' ז').
ב) הגר"מ קליין זצ"ל (קונ' הערות בהלכה ח"ב עמ' ס"ד הע' ז').
ג) רבבות אפרים (קונ' הערות בהלכה ח"ב עמ' ס"ד הע' ז').
ד) הגר"י ברקוביץ שליט"א (מכתב במייל) –
"Can a person praise athletes? Can you say it in a negative way (e.g. He is the best player in the world, and still lost the championship). Can you praise a team? Can you praise a specific play?
RY"B wrote: What’s the heter? It doesn't matter whether it is a group of goyim or a specific act of a goy, it is assur to praise a goy. You would only be allowed to use words of praise if there is to'eles.
2. מיקל.
א) הגר"א פעם זצ"ל (הגר"י רייזמן שליט"א קלטת מ"א מספר ס"ה).
3. יש להסתפק אם לבישת בגדים עם הlogo שלהם – הגר"י בעלסקי שליט"א (קונ' הערות בהלכה ח"ב עמ' ס"ד הע' ז').
ח. לומר כמה נאה וכו', בין זכר ובין נקבה – נשמת כל חי (סי' נ"ד ד"ה עו"כ), פלפולי חריפתא (ע"ז פ"ק סי' י"ט אות ג'), דברי יציב (יו"ד סי' מ"ג), פוסקים.
ט. סיפר ולא חיבב.
1. מיקל – נוה שלום (חידושי פוסקים סי' כ"ד), נשמת כל חי (סי' נ"ה ד"ה ולי).
י. מותר לשבח הנהגה טובה שקרוב לדעת התורה [נכלל בהתיר של תועלת] – נשמת כל חי (סי' נ"ה ד"ה כשאני), מעט צרי (ערך לא תחנם), ציץ אליעזר (חט"ו סי' מ"ז אות ב').
יא. מותר לשבח גוים, אם הם צדיקים – ספר חסידים (סי' תשמ"ו, "ואשר אמרו על חרבונא זכור לטוב, לפי שאם אדם מדבר בשבח צדיקים בין יהודים בין גוים, כגון אותו פלוני עשה לישראל אותה טובה, יאמר ז"ל". סי' תתקפ"ב, "אם אדם מדבר בשבח צדיקים בין יהודים בין גוים, כגון אותו פלוני עשה לישראל אותה הטובה, רשאי לומר זכור לטוב"), הו"ד בחיים ביד (סי' ל"ג), ודר"ת (סי' קנ"א ס"ק כ"ט), הגרחפ"ש זצ"ל (דברי חכמים סוף הספר אות מ"א, "ומה שעשה הרמב"ם, הוא מפני שAristotle הוי מחסידי אומות העולם").
1. אולי משום מותר לשבח הנהגה טובה שקרוב לדעת התורה [נכלל בהתיר של תועלת].
יב. מותר לשבח עכו"ם כדי להוסיף שבח על גדולים שלנו [נכלל בהיתר של תועלת] – ציץ אליעזר (חט"ו סי' מ"ז אות ב'), עי' תשובות והנהגות (ח"ד סוף סי' קצ"ז, "אמנם למעשה נאה ויאה הדבר כשמשבח עכו"ם שהוא חכם גדול, כדאי להוסיף 'לא כגדולים שלנו', ובזה ודאי אין האיסור, וכלשון החינוך הנ"ל, ומרומם ומקדש בזה שם שמים").
יג. האם מותר לשבח עכו"ם אם עי"ז ירבה שבחו של הקב"ה [נכלל בהתיר של תועלת].
1. מיקל – פרדס יוסף (פר' ואתחנן אות רמ"ד ד"ה והנה השפתי).
2. מסופק – שפתי צדיק (פורים אות י"ח), הו"ד בפסקי תשובה (ח"א סי' קל"א).
יד. לשבח חכמתם, לשבח אריסטו (Aristotle).
1. מיקל.
א) עי' ציץ אליעזר (חט"ו סי' מ"ז) – "עכ"פ יוצא לנו מכל האמור שלשה דרכי היתר שמותר לספר מדבריהם ומשבח מעשיהם ולחבבן, ודרך ההיתר כשמדברים בפי' מתוה"ק, או מצד דרך ארץ, וקרוב לדת של תורה, כנראה שעל פי זה הדרך הוא שנהג הרמב"ם ז"ל בנפשיה, ועוד חכמי ישראל כמוהו, להזכיר ולחבב או לשבח את ארוסטו ושאר חכמים מחכמי או"ה, וזהו הדרך שישנו לפנינו לפענ"ד להתיר עי"כ לשבח ההמצאות מהמצאות הרפואיות או המדעיות שממציאים חכמים מחכמי או"ה".
ב) הגריש"א זצ"ל (דברי חכמים סוף הספר אות מ"א, עי' אשרי האיש יו"ד פרק י' אות ל"ז) – "ומה שעשה הרמב"ם ששיבח Aristotle, לא משבח אותו בעצמו, רק הראש ושכל שלו (ולא הוא גופא)".
ג) עי' תשובות והנהגות (ח"ד סי' קצ"ז ד"ה אמנם) – "ולא מצינו להדיא איסור לשבח אותו בחכמתו, ואדרבה חז"ל אומרים חכמה בגויים תאמין, והחושב שאין חכמה באומות העולם הוא טועה, וכן מצינו שהרמב"ם משבח מאד את אריסטו מפני חכמתו, ומשמע שזה אינו בכלל האיסור. ויש לומר הטעם דדוקא כשמשבח אותו מפני יופיו או מעשיו ודבריו מצוי שיבוא עי"ז לידבק בו ולחפש קירבתו ולכן התורה אסרה, אבל אם משבחו רק בחכמתו, יבוא לכל היותר עי"ז לשמוע ממנו חכמתו וע"ז לא חששה תורה כ"כ. ויש לצדד עוד שהאיסור הוא רק באדם פרטי כשמשבחו, ששייך ע"י זה להתחבר עמו, אבל כשמדבר על מנהלי המדינה מי חכם או מי טוב לאנשים, לא יבוא עי"ז להיות אצלו קרוב וידיד, וע"כ לא חיישינן. וד"ז צ"ב".
2. מר"מ – הגרחפ"ש זצ"ל (דברי חכמים סוף הספר אות מ"א, לשונו לעיל).
טו. שהוא מנגן טוב.
1. מיקל – הגריש"א זצ"ל (דברי חכמים סוף הספר אות מ"א, אשרי האיש יו"ד פרק י' אות ל"ו, "וכן לומר שהוא מנגן טוב (Musician) מותר, שזה על הניגון שלו, ולא הוא בעצמו").
2. מחמיר – ביצחק יקרא (סוף ח"ו, הנהגות אות ל"ו, "סתם שיר לועזי - מחברו גוי, וא"כ אסור לשבחו משום 'לא תחנם'").
טז. לשבח מנהלי המדינה.
1. מר"מ – הגריש"א זצ"ל (דברי חכמים סוף הספר אות מ"א, "לשבח עבודתו position למשל שאומרים שהוא נשיא טוב, וכדו' הוי מותר (וגם לומר שהוא מחסידי אומות העולם ג"כ הוה מותר)"), תשובות והנהגות (ח"ד סי' קצ"ז ד"ה אמנם, לשונו לעיל).
יז. מר"מ – שבט הקהתי (ח"ו סי' ש"א).
ח] חנייה בקרקע - לא תתן להם חנייה בקרקעו.
א. האם רק בארץ ישראל, או גם בחוץ לארץ.
1. גם בחוץ לארץ – ש"ך (ס"ק ט"ו, "לא ימכור כו'. אף בחוץ לארץ"), קול אריה (יו"ד סוף סי' נ"ט).
2. רק בארץ ישראל – דגל מרבבה (עי' הש"ך ס"ק ט"ו), פנים יפות (ויקרא פרק כ"ה פסוק י"ד, "לא תחנם לא תתן להם חנייה בקרקע דמסתמא מיירי בא"י").
3. מר"מ – בין ישראל לנכרי (יו"ד סי' כ"ח סעי' כ').
ב. לתועלת עצמו.
1. מיקל – שואל ומשיב (תניינא ח"ב סי' ע"ז ד"ה מה, גבי מכירת חמץ), ישועות מלכו (יו"ד סי' נ"ה, "פשיטא"), עי' משפט הכהן (סי' נ"ח, סי' ס"א, "ויותר י"ל כמו דפי' הר"ן בגיטין פ' השולח על שחרור עבד לדבר מצוה, דמותר מטעמא דלא תחנם נאסר דוקא כשמכוין לטובתם, וה"נ לא שייך אי' דחניה בקרקע במכירה כזו, שהיא דרך הערמה להפקיע מקדושת שביעית, כדי שיוכלו לעבוד בהיתר, שהיא לטובתינו כדי שיתחזקו ישראל בקרקע ... והדבר מסתבר ג"כ שכיון שיסוד הדבר הוא לטובת הישראל לא אסרה תורה, בפרט שידוע הוא שלא תשאר הקרקע בידו של נכרי, ואחר שביעית יחזור וימכרנה לישראל, זה שלקחה ממנו, י"ל דלא שייך האיסור בכה"ג"), עי' אבני נזר (יו"ד סי' תנ"ח אות י"ח), הר צבי (המגיה בס' כפתור ופרח הע' רצ"ח), הגר"מ גיפטר זצ"ל (המגיה בס' הלכות ארץ ישראל הע' צ"א-צ"ג. בסוף ס' חי' ר"א שמחה, מכון ירושלים).
2. מחמיר – משיב דבר (ח"ב סי' נ"ו ד"ה וראיתי), חזו"א (זרעים סי' כ"ד אות ד', יו"ד סי' ס"ה אות ד').
3. מר"מ – כפתור ופרח (פרק י', "מסתברא דהוא הדין ישראל הדר בעיר שכולה גוים בארץ ישראל, ורוצה להעתיק דירתו לעיר אחרת, ויש לו שם בית, שיכול למוכרה לגוים, כי הוא מתירא שהגוים יחריבוהו, או שיחזיקו בו וידורו שם בעל כרחו. וכן נמי אם הוא בעיר שרובה ישראל, ואנסוה זוזי, ואין שם ישראל שיקנהו אפילו בזול. וההיא דאין מוכרין להם בתים נוקמה בדליתא לחדא מהני תנאי. ובריתא דגוי שאנס ביתו של ישראל, והירוש' דמקום שנהגו למכור מסייע לן. ומסתברא דהוא הדין נמי לשדה, דהא אמרינן שלהי פרק השולח גט (גיטין מז, א) המוכר שדהו לנכרי לוקח ומביא בכורים מפני תקון העולם. וכתב רש"י ז"ל. ה"ג לוקח ומביא, בכל שנה צריך ליקח מבכורי פירותיה בדמיו ומביאן לירושלם. מפני תיקון העולם, שלא יהא רגיל למכור קרקע בארץ ישראל. וזה יש לנו לומר שמכרו באונס אחד מאלו האונסים שהזכרנו או כיוצא בהם. וכן הענין בכל מקום שהזכירו מכירת קרקע לגוי בארץ ישראל"), הלכות ארץ ישראל (סי' ה' אות ו'), הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה ח"א סי' ע"א אות י'),
הגריש"א זצ"ל (אשרי האיש יו"ד פרק י' אות ל"ט), תחומין (ח"ב דף ר"ד, ח"ח דף של"ד), הלכות חג בחג (פסח פרק ו' הע' כ' ד"ה ולענין), הגר"י רייזמן שליט"א (קלטת מ"א מספר ס"ה).
ג. אם אסור כשלא יגור שם.
1. מיקל – הר צבי (יו"ד סי' קכ"ג, "דאם יצוייר מכירה והקנאה לגוי שיקנה קרקע בא"י אבל הקניה לא תוסיף לו כח ושום אפשרות להגיע עי"ז לידי ישיבת קבע בארץ, יתכן לומר דבכה"ג לא יעבור ישראל המוכר בל"ת, דשרש האיסור באזהרה דלא תחנם לאו בקנין תליא מילתא ורק בגורם לו חניה בארץ זהו שרש האיסור, ולכן בהיתר מכירה שנהגו שמסודר באופן בטוח שמכירה זו לא תביאהו שישתקע בארץ, יתכן לומר דאע"ג שהקנין חל אבל אם הגוי לא יבוא עי"ז לידי ישיבת קבע אין זה איסור שאסרה תורה ואין זה בכלל לא תחנם").
2. מר"מ – שד"ח (מערכת ל' כלל צ' ד"ה ודע), הגר"י רייזמן שליט"א (קלטת מ"א מספר ס"ה).
ד. מעשה איסור.
1. מחמיר, אין שליח לדבר עבירה.
א) חולק – הר צבי (יו"ד סי' קכ"ג, "כל עיקר הטענה משום לא תחנם, אין זה נוגע להכלל כולו, דאיסור לא תחנם אכתפא דמרא שדיא ורק המוכר עובר על זה ולא הלוקחים והנהנים מהפירות, אך הגאון בעל החזון איש הוסיף בזה דמכיון שלפי הנהוג נעשית המכירה ע"י הב"ד שהמה מוכרים השדות מדין שליחותן של בעלי השדות, ואם יש איסור על עצם המכירה הרי קיי"ל דאין שליח לדבר עבירה והמכירה בטלה ולא עשו ולא כלום במכירה שכזו. אבל כך נעיין אין זה מוכרח, שהרי ...").
2. מחמיר, אי עביד לא מהני.
א) חולק – הר צבי (יו"ד סי' קכ"ג, "וגדול אחד העיר לומר, דבשביל איסור מכירה נאמר אי עביד לא מהני. וזכורני דבתשו' פנים מאירות העלה דבמקום דאי עביד לא מהני מחייב להוציא מאחר שזכה בה, לא אמרינן אעל"מ כדי להוציא מזה שזכה שלא בעבירה, וכן ראיתי להגאון רש"ז מלובלין בעל תורת חסד (בתשובתו שהובאה בספר זכר שמחה סימן רטו), דבאיסור מכירת
שדה לגוי לא נאמר אעל"מ. וסברתו, משום דאיסור מכירה לנכרי לא תליא בחלות הקנין לנכרי, דאם מכניס עכו"ם בביתו גם בלי שיהא קנוי לו בתורת קנין שהוא שלו דוקא, דאפילו לא קנה הגוי בקנין אלא שהכניסו באופן שלא יכול עוד להוציאו משם ג"כ עובר בל"ת דלא תחנם דלאו בקנין תליא מילתא, ולכן גם אם נאמר דאעל"מ ג"כ עובר בל"ת דלא תחנם ולכן לא שייך לומר אעל"מ דבזה לא יתוקן האיסור ועבירה דעבד עבד וכסברת המהרי"ט גבי שוחט בשבת דלא שייך לומר אעל"מ").
3. וכן נוהגין - הגר' יהושע ליב דיסקין, הגר' שמואל סלנט.
ה. עציץ שנקוב.
1. מיקל – הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה ח"א סוף סי' מ' ד"ה אולם, "וכן לענין לאו דלא תחנם מסתבר דבזה שהישראל מוכר לעכו"ם עפר א"י המונח בתוך עציץ אינו עובר כלל בלאו זה, ואף אם כבר יש בו בהעציץ זרעים או אילנות שהם חשובים ודאי כאילו גדלו בא"י עצמה, ותנן במס' ע"ז דף י"ט שאין מוכרין להם במחובר לקרקע, מ"מ נלענ"ד דאפשר דכיון שאינם קבועים בארץ שהרי יכולים להעבירם ממקום למקום, אין זה חלוק כלל מזרעים שבעציץ שאינו נקוב דלא נזכר בשום מקום דאסור. וכן מה שרבים נוהגים עפ"י עצת הגאון מוהר"נ הערץ ז"ל האב"ד דעיה"ק יפו להפקיע את השדות ופרדסים מקדושת שביעית, ע"י זה שמוכרין לנכרי את האילנות ע"מ לקוץ אותם עם גוש עפר כדי שיעור יניקתם מן הקרקע כי היכי דניפוק מחששא דלא תחנם, ואם נאמר שגם באילנות הגדלים בעציצים נקובים עוברים משום לא תחנם, לא הועילו כלום בתקנתם").
2. מר"מ – גליוני הש"ס (גיטין דף לח:), שבט הלוי (ח"ח סי' רמ"ו אות ז', סוף סי' רמ"ז).
ו. במכירת אילן ערלה לנכרי.
1. מיקל – הגרשז"א זצ"ל (מנחת שלמה ח"א סי' ע"א אות י', "בשו"ע יו"ד סי רצ"ד סעיף ט"ז כתב, דמותר למכור לעכו"ם פירות שני ערלה לג' שנים מאחר שלא באו לעולם. ונלענ"ד שמותר למכור גם בא"י ואין בזה משום לא תחנם, הואיל ובלא"ה לא מצי ישראל לאתהנויי מפירות ערלה, והרי זה דומה למ"ש הכפו"פ בפ"י לענין מכירת בתים, שאם אינו מוצא למכור לישראל אפי' בזול מותר למכור גם לנכרי, ואף דיש לחלק דשאני הכא דכיון שהפירות אסורין מן הדין אין זה קרוי הפסד, מ"מ כיון שסתם השו"ע משמע דמותר שפיר למכור גם בא"י, עוד נראה ...").
ז. אם מקיים בזה שקונה קרקע מעכו"ם בא"י.
1. מר"מ – מג"א (סי' ש"ו ס"ק כ'), תוס' שבת (סי' ש"ו ס"ק כ"ז, ע"ש בביאורים ס"ק ג'), אבני נזר (יו"ד סי' תנ"ח אות י"ח), שרגא המאיר (ח"ח סי' קכ"א).
ח. מר"מ – פרדס יוסף (פר' ואתחנן אות רמ"ד), נחלת שמעון (מלכים א' סי' י"ח).
ט] לא תתן עליהם חן - ירושלמי ע"ז פ"א הל' ט', לא תגדל את הנכרית.
א. הו"ד – תורה תמימה (דברים פרק ז' פסוק ב').
ב. לתועלת עצמו.
1. מיקל – הגרשז"א זצ"ל (ס' תחומים ח"ב עמ' ר"ט הע' קמ"ה).
2. מחמיר – חיים ביד (סי' ל"ג, "נשאלתי בגוי שמבקש מאת חכמי ישראל שילמדו ויתפללו בעדו ויעשו לו יחודים בשמות הקדושים לעשות לו סגולה שימצא חן בעיני המלך ועי"ז יבוא תועלת ליאודים אי מותר לעשותו או לא ולכאורה היה נראה דאסור דקי"ל בע"ז ע"פ לא תחנם לא תתן להם חן").
3. לירושלמי אסור – בצל החכמה (ח"א סי' מ"ו סוף אות א', "ועיי' ירושלמי (פ"ק דע"ז ה"ט) ר"ש ר"א בשם ריב"ח גודלת ישראל לא תגדל את הנכרית משום לא תתן עליהם חן (המגדלת שער הנשים לייפות אותן, פנ"מ). והנה מדלא קאמר ישראלית לא תגדל את הנכרית אלא "גודלת" ישראל לא תגדל כו', משמע דמיירא בגודלת שאומנתה בכך ועושית כן בשכר ואפי"ה לא תגדל את הנכרית, מוכח כמש"כ דאיסור לא תתן להם חן אף בשכר מיירא ולא רק בחנם דוקא. ואמנם בזמנינו זה נמצאות כמה ישראליות בעלות מספרות לנשים ואינן נזהרות כלל שלא ליפות נשים נכריות והרי הדבר מפורש בירושלמי הנ"ל לאיסורא באין חולק ומדוע אין איש שם על לב להזהיר אותן על כך? והנה ברמב"ם טושו"ע ובכל ספרי הפוסקים שתח"י לא נמצא מבואר דין זה שיהא אסור ליפות את הנכרית, ואולי כיון דבש"ס דילן לא נזכרה דרשה זו במובן זה לאסור ליפות את הנכרית ע"כ לא קיי"ל כהך דירושלמי. - ואולי י"ל ג"כ עפ"י מש"כ בספר החינוך (מצוה תכ"ו) דמה שאמרו חז"ל שאין נותנין להם מתנת חנם היינו דוקא למי שעובד עכו"ם אבל למי שאינו עובר מותר ע"ש. וכזה עיי' גם בשו"ת הרשב"א (סי' ח'). ולפי דבריהם מסתבר דה"ה כשאסרו לתת להם חן היינו ג"כ למי שעובד עכו"ם דוקא. דכיון דקרא דלא תחנם לא מיירא אלא במי שעובד עכו"ם ולפיכך כדדרשינן מני' לאסור ליתן להם מתנת חנם ע"כ לא אסור אלא לעובד עכו"ם, א"כ ה"ה כדדרשינן מאותו קרא גופא לאסור לתת להם חן ג"כ לא אסר אלא במי שעובד עכו"ם. ועל כן כיון שהעכו"ם שבינינו לאו עובדי עכו"ם הם אין נזהרין שלא ליפותן").
י] אסור לרחם עליהם - לא תחונם.
א. פוסקים – רמב"ם (הל' ע"ז פרק י' הל' א', "ואסור לרחם עליהם שנאמר ולא תחנם, לפיכך אם ראה מהם אובד או טובע בנהר לא יעלנו, ראהו נטוי למות לא יצילנו"), סמ"ג (ל"ת מ"ח), כפתור ופרח (פרק י' עמ' קצ"ה ד"ה ואין, עי' הע' קצ"ו), רבינו בחיי (דברים פרק ז' פסוק ב'), תרגום אונקלוס (דברים פרק ז' פסוק ב'), תרגום יונתן בן עוזיאל (דברים פרק ז' פסוק ב').
ב. פשטות הקרא – רבינו בחיי (דברים פרק ז' פסוק ב'), נשמת כל חי (סי' נ"ד ד"ה אלא דזה), רי"פ (על רס"ג ל"ת י"ג ד"ה ולענין, כ"א-ג').
ג. מר"מ – תוס' רבינו אלחנן (ע"ז דף כ. ד"ה א"כ), הליכות חיים (ח"ב פרק מ"ו הע' שנ"א).
יא] איזה עכו"ם.
א. דוקא בשבעה אומות – קיצור שו"ע (סי' קס"ז סעי' י"א, "אסור ליתן מתנת חנם לאינו יהודי משבעה עממים שאינו מכירו, דכתיב ולא תחנם ודרשינן לא תתן להם מתנת חנם"), תורה תמימה (דברים פרק ז' אות א', אות ב', אות ג', אות ח', "ואיירי בשבעה עממין וכפשטות הכתוב הקודם ונשל גוים רבים החתי והגרגשי וגו' וכן בהדרשות שבסמוך, והתוס' כתבו דרק איסור כריתת ברית איירי בשבעה אומות, אבל לאוין אלו שוין בכל העובדי כוכבים, וכתבו כן ע"פ הסברא לבד, אבל לדעתי זה קשה טובא, אחרי דאין ספק דפסוק זה איירי בשבעה אומות כמש"כ, וממנו הלא ילפינן לכל הני דרשות, וגם קשה לדברי התוס' מכ"מ בש"ס שמצינו היתר נתינה לעובדי כוכבים כמו שנביא בסמוך, וכאן דרשינן איסור דבר זה, אבל לדברינו יתיישב בפשיטות דאותם הענינים איירי בשאר עובדי כוכבים").
ב. לאו דווקא בשבעה אומות – תוס' (יבמות כג. ד"ה ההוא), מנ"ח (מצוה תכ"ו ס"ק א').
ג. רק עובדי ע"ז – סמ"ק (מצוה קל"ה), דינא דחיי (לאוין מ"ה נ"א-ד', עי' לאוין מ"ח נ"ח-ג'), ציץ אליעזר (חט"ו סי' מ"ז אות ה'), יחוה דעת (ח"ו סי' ס'), ילקוט יוסף (שבת ח"ד סי' שכ"ח עמ' רכ"ח), בין ישראל לעמים (ח"ג סי' ה' אות א'), ברכת יהודה (ח"ד סי' ו').
ד. כל גוים, אפילו ישמעאלים.
1. תוס' (ע"ז כ. ד"ה דאמר, עי' חסרונות הש"ס שם).
2. תוס' מהר"ם ור' פרץ (יבמות כג: ד"ה ההוא).
3. כפתור ופרח (פרק י' עמ' קצ"ב ד"ה ומסתברא).
4. ב"י (חו"מ סי' רמ"ט סעי' ב', מחבר שם סעי' ב').
5. הג' מוהר"א אזולאי (שם אות ב').
6. ב"ח (חו"מ סי' רמ"ט) – "אסור ליתן מתנת חנם לעובד עבודה זרה. כתב בית יוסף לאו לאפוקי ישמעאלים אלא לאפוקי גר תושב דהיינו שקבל עליו שבע מצות בני נח וזהו שאנו מצווים להחיותו אבל שאר גוים כלם דין אחד להם עכ"ל ולפי דבריו קשה למה לו לרבינו לכתוב לעובד עבודה זרה ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים. ולפע"ד נראה דלפי שהמלכיות מקפידים אם יזכירו שם גוי בספרינו במקום שאיננו לכבוד על כן הסירו מלת גוי וכתבו במקומו לעובדי עבודה זרה אבל עיקר הנוסחא בספרי רבינו היא אסור ליתן מתנת חנם לגוי וכו' וכדאיתא סוף פרק קמא דעבודה זרה".
א) עי' הגר' בטור מכון ירושלים הע' ג', ושלא כמשפט כהן סי' ס"ג, "ומש"כ כ"ג מר שי', שאינו רוצה לפלפל במה שצרפתי די"ל דישמעאלים נקראים לענין חני' בקרקע כג"ת, משום שהב"י (ח"מ סי' רמ"ט) כתב דדינם כעע"ז, נמשך הדר"ג לשיטתו שניזל דוקא לחומרא בזה, אבל לדעתי, שבכל מקום שנמצא על מי לסמוך בדחק עצום ונורא כזה מצוה לסמוך להקל, ודאי יש לסמוך ע"ד הב"ח, שמשיג אב"י ודייק מלשון הטור דישמעאלים אינם כעע"ז לענין מתנ"ח".
ב) וכן עי' הגר"ד קאהן שליט"א (מוריה גליון ק"ה עמ' ע"ד, העקוב למישור עמ' כ"ד) – "ואציע כאן איך שהצנזורה גרמה שיקבעו גדולי ישראל הלכה למעשה בסמכם על דפוס מצונזר ולא הרגישו בדבר. בשו"ת משפט כהן להגראי"ה קוק זצ"ל סימן נ"ח וסימן ס"ג צירף - להתירו למכור ארץ ישראל לישמעאלים להפקיע איסור שביעית - הסברה שישמעאלים אינם עובדי עבודה זרה ומותר למכור להם, ד'לא תחנם' נאמר רק שלא למכור לעובדי עבודה זרה, ובשעת הדחק עצום ונורא יש לסמוך על דעת הב"ח שמשיג על הבית יוסף וס"ל שישמעאלים אינם כעובדי עבודה זרה לענין איסור מתנת חינם לגוים שנלמד נמי מ'לא תחנם' עיי"ש. ועיין באנציקלופדיה התלמודית ערך גר תושב שהובאה כן דעת הב"ח (עיי"ש הערה 232 ,17 ,14). אמנם כל הנ"ל ליתא, מפני שהדברים בנויים על גירסא מצונזרת בלשון הב"ח. דהנה עיין בטור חושן משפט סימן רמ"ט שכתב בזה"ל אסור ליתן מתנת חנם לעובד עבודת כוכבים אבל מותר ליתן לגר תושב שהרי מצוה להחיותו עכ"ל, וכתב שם בב"י ומש"כ רבינו אסור ליתן מתנת חנם לעובד כוכבים לאו לאפוקי ישמעאל אלא לאפוקי גר תושב דהיינו שקיבל עליו ז' מצוות בני נח וזהו שאנו מצווים להחיותו. ובב"ח שם (הוצאת ורשה וילנה ועוד) כתב בזה"ל כתב ב"י לאו לאפוקי גר תושב וכו' עכ"ל, ולפי דבריו קשה למה לו לרבינו לכתוב לעע"ג ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים, עכ"ל הב"ח שלפנינו בהוצאות הנ"ל, ופשוט שלפי גירסא זו משמע שהב"ח בא להשיג על הב"י ולהתיר מתנת חנם לישמעאלים ומזה הוציא הגראי"ה דה"ה לגבי איסור מכירת א"י. אמנם המעיין בדפוסים שאינם מצונזרים, כמו הוצאת קניגסברג תרכ"ב (וכבר הראיתי בקונטרס 'השמטות ושינויי הדפוס בספרי הטור שלנו' שהוצאתי לאור בברוקלין בשנת תשכ"ה. וכן בספר תקונים בספר הטור שנדפס בחיפה ע"י ביהמ"ד להוראה ע"ש רבי אבדימי דמן חיפה בשנת תשל"א, שישנם כמה שינויים שנוגעים להלכה ולהבנת הענין שבאו על ידי הצנזורה שלא נגעה בדפוס קניגסברג הנ"ל) יוכח לדעת שהב"ח מסכים לדעת הב"י ובא לעורר שאין מקום לדיוקו של הב"י, ואעתיק לשוט הבלתי מצונזרת: (אחרי כתבו כל המועתק לעיל הוסיף בזה"ל) ולפע"ד נראה דלפי שהמלכיות מקפידים אם יזכירו שם גוי בספרינו במקום שאיננו לכבוד הסירו מלת גוי וכתבו במקומו לעובדי ע"ז, אבל עיקר הנוסחא בספרי רבינו היא אסור ליתן מתנת חנם לגוי וכו' וכדאיתא ספ"ק דע"ז עכ"ל".
ג) וכן עי' הרד"צ הילמן (צפונות ח"ד עמ' ס"ב אות ב') – "מדברי הב"ח [שהעתקתים מדפוס קניגסברג] השאירו הצנזורים של דפוס ווארשא רק את תחלתם: 'ולפי דבריו קשה למה לו לרבינו לכתוב לעובד ע"ז ולתת מכשול שיבינו למעט ישמעאלים' והשאר נמחק. וכבר העירו מהדירי ספר המדע עם שנו"ס של מוסד הרב קוק בהערות להל' ע"ז פ"י ה"ב שהנדפס בדפוס ווארשא 'גרם להראי"ה קוק בספרו משפט כהן (סי' ס"ג עמ' קכח) לסבור שהב"ח חולק על הב"י'. ולא עוד אלא שבא בטרוניא בענין זה על הגאון רידב"ז ז"ל וכתב אליו (שם): ומש"כ כ"ג מר שי' שאינו רוצה לפלפל במה שצרפתי די"ל
דישמעאלים נקראים לענין חניה בקרקע כגר תושב משום שהב"י כתב דדינם כעע"ז נמשך הדר"ג לשיטתו שניזל דוקא לחומרא בזה אבל לדעתי שבכל מקום שנמצא על מי לסמוך בדוחק עצום ונורא כזה מצוה לסמוך להקל ודאי יש לסמוך ע"ד הב"ח שמשיג אבית יוסף ודייק מלשון הטור דישמעאלים אינם כעע"ז לענין מתנת חנם ולענין חניה בקרקע הוי סברא יותר גדולה דאינם כעע"ז כיון וכו', עכ"ל. ונמצא ש'היתר המכירה' שלו נסמך על הצנזור הרוסי ימ"ש ולא, להבדיל, על הב"ח".
7. ש"ך (ס"ק י"ח) – "לעובד כוכבים כו'. כתב הב"י בח"מ סי' רמ"ט דכל עובד כוכבים במשמע אפי' ישמעאל לאפוקי גר תושב דלא ופשוט הוא וע"ש".
8. סמ"ע (חו"מ סי' רמ"ט ס"ק ב', פרישה ס"ק ב').
9. לחם שמים (ע"ז פרק א' משנה ח').
10. באר הגאולה (שם אות ב').
11. מעשה רוקח (זכיה ומתנה פרק ג' הל' י"א).
12. טורי אבן (מגילה דף יד:) – "וכל הני איסורין נוהג בכל האומות כדמוכח התם בכל הסוגיא".
13. בית יהודה (ח"א יו"ד סי' ד' ד"ה העולה).
14. פנים יפות (דברים פרק ז' פסוק ב', עי' פרק י"ד פסוק כ"א) – "וזה אסור בכל אומות כדאיתא בע"ז ספ"ק".
15. מ"ב (סי' רכ"ה ס"ק ל"ג) – "ואסור לומר כמה נאה כותי זה משום לא תחנם [גמרא]".
16. מקראי קודש (אבולעפיא ע"ז פרק י' הל' ו').
17. משיב דבר (ח"ב סי' נ"ו ד"ה והרב).
18. חזו"א (זרעים סי' כ"ד אות ג', יו"ד סי' ס"ה אות ג').
19. הגרשז"א זצ"ל (נשמת אברהם יו"ד סי' קנ"א סוף הע' א').
20. הגר"מ גיפטר זצ"ל (מגיע בהלכות אר"י הע' צ"א).
21. קנין תורה בהלכה (ח"א סי' נ"ה אות א').
22. משנה הלכות (ח"ה סי' קמ"א).
23. שבט הלוי (ח"ד סוף סי' צ"א, סי' רי"ג) – "דדעת המחמירים בכל גוי הם עיקר בהלכה".
24. תשובות והנהגות (ח"ד סי' קצ"ז ד"ה והנה) – "ולרוב הפוסקים אפילו בני ישמעאל בכלל ואסור למכור להם קרקע בארץ ישראל, ודלא כספר 'פרי האדמה' שמתיר למכור לבני ישמעאל שאינם עובדי ע"ז".
25. הגרח"ק שליט"א (קול התורה ח"נ עמ' קי"ח, דרך שיחה ח"א עמ' תקכ"א).
26. ודרשת וחקרת (או"ח סי' נ"ד א"ג (ב)).
27. בין ישראל לנכרי (יו"ד סי' כ"ח סעי' א').
28. יבקש תורה (שו"ע סי' מ"ב).
29. הגר"י ברקוביץ שליט"א (מכתב במייל) –
"Does the issur of not praising baali avodah zarah apply to christians and muslims? We see the poskim in different areas poskin lkulah in different halachos based on the premise they are not truly baali avoda zarah - can this idea be extended here? What about renting to refugees in Israel who are escaping genocide and are also christian/muslim - is this permitted? R' Y. Berkovits wrote: 1. The issur applies to all goyim - not just ovdei avodah zarah. 2. To rent an apartment in Eretz Yisrael to a Goy (any type of Goy), is a machlokes and b’pashtus an issur m’drabonon.".
ה. דעת החינוך מצוה תכ"ו.
1. רק עובדי ע"ז – ציץ אליעזר (חט"ו סי' מ"ז אות ה'), עי' שבט הלוי (ח"ד סי' רי"ג)
2. כל גוים – מנחת שמואל (עמ' רצ"ד ד"ה האם).
ו. דעת שו"ת הרשב"א ח"א סי' ח'.
1. רק עובדי ע"ז – נשמת כל חי (סי' נ"ד ד"ה וכשאני), שד"ח (מערכת ל' כלל צ'), ציץ אליעזר (חט"ו סי' מ"ז אות ה'), שבט הלוי (ח"ד סוף סי' צ"א, סי' רי"ג).
2. כל גוים – עי' היטב תשובת הרשב"א (שם ).
ז. דעת רלב"ג פר' ראה פרק י"ד פסוק כ"א ותועלת י"ז.
1. רק עובדי ע"ז – נשמת כל חי (סי' נ"ד ד"ה וכשאני).
2. כל גוים – עי' מגיה (לרלב"ג תועלת י"ז).
ח. דעת הסמ"ג ל"ת מ"ח.
1. דוקא בשבעה אומות – גירסא לפנינו.
2. כל גוים – עי' מהדו"ק (שם), רי"פ (על רס"ג ל"ת י"ג ד"ה ואמנם, כ"ב - ב').
3. מר"מ – עמק הלכה (ח"א סוף סי' מ"ט, "צ"ע").
ט. דעת הרמב"ם ע"ז פרק י' הל' ד' - עי' זכיה ומתנה פרק ג' הל' י"א.
1. רק עובדי ע"ז – כס"מ (ע"ז פ"י הל' ב'. סדירות ב"י וכס"מ - עי' בית שערים יו"ד ח"א סי' רכ"ט ד"ה ובהכי, נשמת כל חי סי' נ"ד ד"ה הרי), ציץ אליעזר (חט"ו סי' מ"ז אות ה').
2. כל גוים – הגר"מ גיפטר זצ"ל (המגיה בס' הלכות ארץ ישראל הע' צ"א, בסוף ס' חי' ר"א שמחה, מכון ירושלים), שבט הלוי (ח"ד סי' רי"ג), יבקש תורה (שו"ע סי' מ"ב).
י. דעת המאירי ע"ז כ. ד"ה כבר – "כל שהוא מן האומות הגדורות בדרכי הדתות ושמודות באלקות אין ספק ... מותר וראוי".
1. רק עובדי ע"ז – שבט הלוי (ח"ד סוף סי' צ"א, סי' רי"ג).
יא. מר"מ – בית יהודה (ח"א יו"ד סי' ד' ד"ה העולה), עי' נשמת כל חי (סי' נ"ד), שד"ח (מערכת ל' כלל צ'), העמק דבר (ואתחנן פ"ז פ"ב), דרכי תשובה (ס"ק כ"ב), באר משה (ח"ג סי' קי"ז אות ב'), עטרת פז (ח"א כרך ג' חו"מ סי' י"ב), מפתח לפרנקל רמב"ם (ע"ז פ"י סוף הל' ב', והל' ד' ד"ה שנאמר), לא תחנם (פרק א' סעי' ג'), תחומים (ח"ב עמ' ר', ח"ח עמ' שכ"ז, עמ' שמ"ט).
יב] שאר אנשים.
א. מה הדין של עבד כנעני.
1. כשאר גוים – רי"פ (על רס"ג עשה פ"ג, ש"ד - א' ד"ה עוד. במתנה מרובה), אוצר מפרשי התלמוד (גיטין יב. עמ' תרל"ג ד"ה ורבנן).
2. כגר תושב – רשב"א (גיטין לח: ד"ה הא), כסף משנה (זכיה ומתנה פרק ג' הל' י"א, ב"י חו"מ סי' רנ"ו ס"ק ה'), ב"ח (חו"מ סי' רנ"ו ס"ק ה'), דברי יציב (יו"ד סי' קס"ה אות ג'), באר שרים (ח"ג סי' ס"ד אות ד').
3. מר"מ – חתם סופר (ע"ז דף סד. ד"ה והנה, "דבגוי אפי' אין הישראל מפסיד מ"מ כל שהגוי מרויח עובר על לא תחנם וכן מבואר ממ"ש תוס' חולין קי"ד ע"ב ד"ה עד וכו' ומשו"ה אע"ג דישראל מרויח למעט תיפלה מ"מ הי' עובר על לא תחנם אי לאו דלמעוטי תיפלה ענין גדול הוא ודוחה לא תחנם משא"כ בעבד כנעני לא הקפידה תורה אלא היכי דמפסיד ישראל כל דמי עבדו להרויח להעבד זהו אסור אבל אם ישראל אינו מפסיד דהמצוה שוה לי' כל כך אעפ"י שהעבד מרויח לית לן בה וא"ש"), גליוני הש"ס (גיטין דף לח(:.
ב. מומר.
1. מומר לעכו"ם, כמו גוי – מג"א (סי' קפ"ט ס"ק א', "כשיש עכו"ם בבית נוהגין לומר כלנו יחד בני ברית ... והטעם לפי שאסור לברך עכו"ם דכתי' לא תחנם ... כשיש מומר לעכו"ם במקום סעודה צ"ל בני ברית דמומר אינו בכלל ברית ... במומר להכעיס ...").
2. מר"מ – קובץ מפרשים (ע"ז 'ענין לא תחנם' אות ה').
ג. עוברי עבירה.
1. מחמיר.
א) אג"מ (או"ח ח"ב סוף סי' נ"א) – "אף שגם מזה צריך להתרחק אף מחנופה כזו, שהוא כשמשבחו יותר ממה שהוא ראוי, כי לשבחו במה שהוא ראוי באמת ודאי ליכא איסור דרק בעכו"ם נאמר לאו דלא תחנם לא תתן להם חן בע"ז דף כ' אבל בישראל אף בעוברי עבירה ליכא איסור זה אבל לשבחו ביותר יש להתרחק".
ד. עומד להתגייר [עדיין עכו"ם].
1. מר"מ – גירות כהלכתה (בירורי הלכה סי' כ', קובץ שערי הוראה ח"ג עמ' קל"ג), הגרי"י ווייס (קובץ שערי הוראה ח"ג עמ' קל"ה), הגר"א מונק (קובץ שערי הוראה ח"ג עמ' קל"ח).
ה. ספק עכו"ם או יהודי.
1. מחמיר – תורת הדרך (פרק י"א הע' ל"ו).
יג] שאר ענינים.
א. אינו יהרג ואל יעבור – דברי יציב (חו"מ).
ב. מר"מ – עי' ערך יו"ד סי' ק"א, פלתי (סי' ק"א ס"ק ב' ד"ה ולכן), כריתי (סי' ק"י פליתי ס"ק א', ע"ש), הו"ד בזבחי צדק (סי' ק"י ס"ק ח').
---
אסור לספר בשבחו של גוי (כן משמע מעבודה זרה כ א, וירושלמי עבודה זרה א ט; רמב"ם עבודה זרה י ד; טוש"ע יו"ד קנא יד), שנאמר: וְלֹא תְחָנֵּם (דברים ז ב), ודרשו: לא תתן להם חן (גמ' שם), ואסור לו לאדם לומר כמה נאה גוי זה (ערכין יד א; טוש"ע שם), או כמה נאה גויה זו (עבודה זרה שם), וקל וחומר שאסור לספר בשבח מעשיו (רמב"ם שם; שו"ע שם), או לחבב דבר מדבריו (רמב"ם שם; שו"ע שם). ויש להרחיק ממחשבתנו ולא יעלה על פינו, שיהיה בגוי דבר תועלת, ולא יהיה נושא חן בעינינו בשום ענין (חינוך תכו), שזה גורם להידבק עמהם וללמוד ממעשיהם הרעים (רמב"ם שם). והעובר על איסור זה, ענשו גדול מאוד, שמביא לתקלה שאין לה תיקון, שכן דבריו משפיעים על השומעים (חינוך שם).
כשכוונתו להודות לקב"ה
האומר כמה נאה גוי זה, וכוונתו להודות לקדוש ברוך הוא שברא בריה נאה כזו, הדבר מותר (טוש"ע יו"ד קנא יד, על פי גמ' שם כ א, וירושלמי שם, וברכות ט א).
כשיוצא שבח לישראל
מותר לשבח גויים אם ימצא מתוך שבחם שבח גדול לעם ישראל (חינוך שם), וכן מצינו בגלית, שאף על פי שאסור לספר בשבחם של רשעים, סיפר הכתוב במקצת שבחו (ראה שמואל א יז ד) כדי להודיע את שבחו של דוד (סוטה מב ב) שנלחם עם גיבור כמוהו (רש"י שם ד"ה לאודועי), ומכאן שאף רשעים שאסור לספר בשבחם, אם על ידי הסיפור יוצא שבח למי שראוי וצריך לשבח, הדבר מותר (ציץ אליעזר טו מז ג).
נתינת חן לאומה שלמה
נתינת חן לאומה של גוי, נחלקו בה אחרונים: יש סוברים, שאין בה משום "לא תחנם", שהואיל וטעם האיסור הוא שגורם להידבק עם הגוי, וללמוד ממעשיו הרעים (ראה לעיל), אין זה אלא במי שמשבח גוי אחד, שנכנסת אהבתו בליבו, ויבוא להימשך אחריו ולהידבק בו, אבל כשהוא משבח אומה שלימה, לא שייך להידבק בכולם, ואף לא ימשך אחר אחד מהם, שכיון שהם רבים אין בכך שבח לשום אחד מהם (נשמת כל חי יו"ד נה); ויש סוברים, שאף על אומה שלימה אסור לומר דברי שבח (כן משמע מחידושי הלכות לגר"א ושפת אמת שבת לג ב).
ייפוי גוי
גודלת ישראל - הקולעת שער הנשים לייפותן (פני משה שם) - לא תגדל את הגוי, משום איסור נתינת חן (ירושלמי שם)[14].
ברכה לגוי
ברכה לגוי, הרי היא בכלל נתינת חן האסורה משום לא תחנם (כלבו כה; מטה משה שלה ומגן אברהם קפט סק"א, בשמו; ארחות חיים, ברכת המזון נז), ולכן, לאחר ברכת-המזון (ראה ערכו), שאומרים "יברך אותנו" (ראה ערך ברכת המזון ציון 235 ואילך), אם יש שם גוי מוסיפים "בני ברית", לפי שאסור לברך גוי (כלבו וארחות חיים שם), ואומרים: "בני ברית, כולנו יחד", ואין מקדימים את "כולנו יחד", שלא ייכלל הגוי בברכה כל זמן שלא סיים "בני ברית" (ט"ז יו"ד קלב ס"ק יד; מגן אברהם שם, בשמו).
גוי שמת
גוי שמת מותר לדבר בשבחו, שאין חשש שילמדו ממנו (פדה את אברהם ל ג); ויש שנראה מדבריהם שאף גוי שמת אסור לדבר בשבחו (ראה ציץ אליעזר טו מז, שדן בטעם שהרמב"ם שיבח את אריסטו).
כשהשבח לצורך עצמו
איסור נתינת חן אינו אמור במקום שנותן חן לגוי לצורך עצמו, כגון שהגוי הוא שׁכֵנו או אוהבו, והוא משבח אותו כדי לקבל ממנו איזו שהיא הנאה (כן משמע מפלפולא חריפתא עבודה זרה א יט ד, וערוגת הבושם או"ח א לג, וחזון איש שביעית כד סק"ד), שהאיסור אינו אלא ברגש החנינה, ולא בדורש טובת עצמו (חזון איש שם).
----
בהמשך הסוגיא במסכת עבודה זרה (1) אמרו: "אסור לאדם שיאמר כמה נאה נכרי זה". והוסיף הרמב"ם (3) "קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם, שנאמר לא תחנם, לא יהיה להם חן בעיניך". ובסוגיא הביא מעשה ברשב"ג שראה עובדת כוכבים נאה ביותר ואמר "מה רבו מעשיך ה'", ומעשה זו מובא בירושלמי (2) על רבן גמליאל, שראה נכרית יפה ואמר "ברוך שכך לו בריות נאות בעולמו" [והעמידו בגמרא שלא הביט בה בכוונה, אלא נתקל בה בקרן זוית]. וכן נפסק להלכה בשו"ע (4) יו"ד סי' קנא סע' יד) "אסור לספר בשבחן, אפילו לומר כמה נאה נכרי זה בצורתו, קל וחומר שיספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריו. אבל אם מכוון בשבחו להודות להקב"ה שברא בריה נאה כזו מותר". ובהלכות ברכות נפסק בשו"ע (5) "הרואה בריות נאות, אפילו עובד כוכבים, אומר ברוך שככה לו בעולמו" [וכתב המשנ"ב: "ועכשיו לא נהגו כלל לברך ברכה זו", יעו"ש בטעם הדבר]. וכתב המשנ"ב: "ואסור לומר כמה נאה כותי זה משום לא תחנם" [ומכאן תמהו המפרשים היאך אמר רבי יהודה במסכת שבת (2) "כמה נאים מעשיהם של הרומאים, תיקנו שווקים, תיקנו גשרים, תיקנו מרחצאות", ועי' בספר נשמת אברהם (9) שהביא יישובים לקושיא זו].
שבח לתועלת ישראל – יעו' בספר לא תחנם (13) סע' ג) במש"כ שאין בכך איסור, ובפרטי בדינים בזה. ובספר עזרה כהלכה (10) עוד פרטים בדין זה הנוגעים למעשה בעסקת נכרי בביתו [לשבחו כדי לזרזו בעבודתו • לשבחו בפני אחרים].
האם מותר לחולה לשבח טיפול שקיבל מרופא או אחות או בית חולים של נכרים – בספר נשמת אברהם (9) הביא מדברי הגרש"ז אויערבך והגרא"י ולדינברג [בשו"ת ציץ אליעזר] שהתירו, יעו"ש בנימוקיהם.
לשבח חכמת הנכרי [בתחום המדע והרפואה] – בשו"ת תשובות והנהגות (7) כתב שלא מצינו במפורש איסור לשבח נכרי בחכמתו, וכפי שמצינו שהרמב"ם שיבח את אריסטו בחכמתו. ולכן כתב שאין כל איסור "לשבח מנהיגי המדינה על חכמתם" [וסיים: "אמנם למעשה נאה ויאה לאחר שמשבח עכו"ם שהוא חכם גדול להוסיף "לא כגדולים שלנו"].
לשבח נכסי נכרים – בספר לא תחנם (13) כתב שאין איסור, והביא שהגר"ח קנייבסקי הסכים עמו בזה.
לשבח מדינה ומנהגיה – ספר לא תחנם (13) סע' ד).
לסָפֶּר נכרי בתספורת נאה – בירושלמי (2) מובא: "גודלת ישראל [המגדלת שיער נשים ליפות אותן] לא תגדל את הנכרית משום לא תתן עליהם חן". ובשו"ת בצל החכמה (8) תמה רבי בצלאל שטרן [אב"ד מלבורן] מדוע לא הביאו הפוסקים להלכה דין זה, וכתב שאולי כיון שלא הוזכרה בש"ס בבלי דרשה זו, יש להקל בנכרים שאינם עובדי ע"ז.
היאך הותר לאברהם אבינו להשיב למלך סדום את שלל המלחמה, ולא חשש לאיסור "לא תחנם" – בספר חבצלת השרון (9) הרב מרדכי קרלבך, ירושלים תשס"ה) ביאר כי זכותו בכיבוש מלחמה לא היתה בקנין גמור, יעו' בדבריו.
---
לא אמנע גם מלהעיר בדין דלא תחנם לעכו"ם וכתבו התוס' יבמות הנ"ל וכ"כ הפוסקים דדין דלא תחנם לכ"ע נוהג בכל האומות ומצוה זו דלא תחנם מתחלקת לכמה דינים וכולם הלכות קבועות הן לא תחנם לא תתן להם מתנת חנם ב) לא תתן להם חניה בקרקע ג) לא תתן להם חן ובגמ' ע"ז דף כ' ואסור לומר לישראל כמה נאה עכו"ם זה או מה נחמד ונעים הוא זה ובירושלמי לא תחנם לא תתן להם חן בלא תעשה הנה האומר כמה נאה עכו"ם זה הרי הוא עובר בלאו דאורייתא וכתב הסמ"ג (לאוין מ"ח) דמדבר באותן שלא נצטוינו להורגם ואסור לספר בשבח מעשיו או שיחבב דבר מדבריהם שנאמר לא תחנם לא יהיה להם חן בעיניך מפני שגורם להדבק וללמוד ממעשיהם הרעים, ובספר מצות המלך מצוה תכ"ו משרשי המצוה כי הדיבור עושה רושם בלב האדם ואם יקבע במחשבתו ויעלה על שפת לשונו חן עכו"ם יהא נמשך אחריהם או הוא או זרעו בשמעו אביו או אמו משבחים ויבא להתחבר עמהם ואולי ילמוד ממעשיהם הרעים ולכן נמנעוני מתורתינו הקדושה ממצוא בעכו"ם תועלת וחן הן במחשבה והן בדיבור והן במעשה ושלא ליתן להם מתנת חנם ועיין חינוך מצוה הנ"ל ואין כופלין להם שלום לעולם ואסור לרפאותן בחנם ואפילו בשכר רק מפני דרכי שלום ובחנם לעולם אסור ואסור להניח עכו"ם בינינו אפילו ארעי ואם עובר ממקום למקום בסחורה לא יעבור דרך ארצינו עד שיקבל עליו ז' מצות בני נח ועיין יו"ד סי' קנ"א וח"מ סי' רמ"ט פרטי דינים דלא תחנם.
ועלינו לשבח מנהג אבותינו הקדושים בכל ערי יוראפף זי"ע והי"ד כשהיו מדברים מאומות העולם או מעכו"ם היו מדברים בלשון נקיה להבדיל בין ישראל לעמים ולעולם כשהזכירו ישראל ואח"כ עכו"ם אמרו להבדיל וכשהיו רואים עכו"ם איש או אשה נאים היו אומרים כמה מכוער האי ערל או מכוערת הערלית וכשהי' עכו"ם נח להם לישראל קראוהו איין אומערליכער ערל וכשעכו"ם מת לא אמרו עליו מת כמו על ישראל וכשהי' חולה לא אמרו עליו בלשון שאמרו על חולה ישראל ועל בית הקברות של עכו"ם לא קראו בית הקברות אלא בית פ' טמא וכן בכל הדברים הכל על דרך שאמרו ז"ל בית גליא קורין לו בית כריא עין כל קורין לו עין קוץ וחבל על דאבדין ולא משתכחין.
והנה להאריך בכל פרט הוא ללא צורך ואין זה מגמתי פה דזיל קרי בי רב הוא אבל באתי רק לזרז למזורזים והרבה יש להזהיר לאחינו בנ"י בפרט לאותן שטעמו טעם לימוד בחכמות האומות שרבים מהם עושים הכל כדי לקרב ולא לרחק ולמצא חן בעיניהם ורודפים אחר אהבתם ומתחברים עמהם ואוכלים ושותים עמהם ונותנים להם מתנות ופעם בא מעשה לידי באחד מבתי כנסיות החשובות שנתבקשתי לדרוש להם בדברי תורה והארכתי שם בהא הלכתא והתרעמו קצתם היתכן במדינה זו שכלם שוים לטובה לדבר על עכו"ם כזה וזה ענין של ראסיזם ועוד ועוד והראתי לדעת שהם באמת עוברים על איסור דאורייתא בלאו דלא תחנם ואם הם אינם מרגישים בעצמן שאנחנו עם הנבחר על כל האומות הרי הם ח"ו כופרים בכל התורה ויש להאריך בזה הרבה.
ומיהו כמובן דזה דוקא בעכו"ם שלא קבל עליו ז' מצות ב"נ אבל עכו"ם שקבל עליו ז' מצות שנצטוו בהם ב"נ ונעשה גר תושב מצוה להחיותו ומותר לרפאותו חנם אם ירצה וכן מותר ליתן מתנה לעכו"ם מפני דרכי שלום בעכו"ם שמכירו או שהעכו"ם נתן לו מתנה או שמצפה שיתן לו מתנה גדולה מזו אבל בסתם המהנהו עובר בלא תחנם.
