Wednesday, March 29, 2023

Calling A Spade A Spade

In Israel, people who don't keep Torah are called חילונים. In English they are called "irreligious" or "secular". It sounds innocuous. He is religious and the other guy is irreligious. Live and let live. We live in a democracy. Freedom of religion. One OTD teenager would tell me "I have בחירה חופשית" as if that means that one can do whatever one wants in the world and get away with it.  

Chazal saw things differently. If someone transgresses even an איסור דרבנן he is called a רשע [see below]. He is also חייב מיתה. 

But it is NOT POLITE to call people "evil". So we made up a polite name that is completely misleading. As if everything will be OK b/c, hey, free country. You choose to keep mitzvos and I choose not to. If today's חילונים are really תינוקות שנשבו and are not guilty is Hashem's business. We can't know. But a person who knows better and does aveiros is a רשע and no elegant term can change that. 

That being said - there is always תשובה. But it is clear that in our times sinners are viewed with great tolerance. 

Imagine someone violated [i.e. raped] someone's mother. How would the child feel? Would he say "That is the choice he made and I respect that". Of course not. A person who wantonly does aveiros violates the Torah and כביכול Hashem. We are tolerant b/c we lack the sensitivity and appreciation for what an aveirah means and the destruction it beings upon the world. Aveiros cause cancer [among many other illnesses]. 

"Mussar" is defined [among other definitions] as knowing the stringency and seriousness of aveiros and the value of mitzvos. The more mussar one learns, the more he is sensitive to the value of shmiras hamitzvos.   



בהנמקת החומרה שבעבירה על דברי סופרים יותר מעבירה על דברי תורה כתב הר"ן בדרשותיו (דרוש ז) כך: "היאך אפשר שהעובר על עשה מן התורה לא יתחייב מיתה, והעובר על אחד מן הלאוין לא יתחייב כי אם מלקות ארבעים, והעובר על אחד מהשבותין חייב מיתה. והתשובה בזה, כי ישראל העובר על דברי תורה מצד אשר יתקפנו היצר, יענש כמשפטי התורה, אבל העובר על דברי חכמים - אחר היותו שומר דברי תורה, לא יהיה זה מתולדת היצר ותקיפתו, אבל מצד הבזיון, ולכן יתחייב מיתה". ואם תתהה "מהיכן יצא לרבותינו ז"ל חיוב מיתה זה, שלא מצינו בלאו ד'לא תסור' חיוב מיתה", הסיבה היא "כי העונשים שנאמרו בתורה הם כללים שישיגו לכל אדם, אבל יש עוד עונשים חלוקים כפי הפרטים, כי העובר על דברי תורה מצד תולדת היצר ייענש על לאו אחד - מלקות ארבעים, אבל העובר על דברי תורה מצד היאוש בזה הוא בוזה דבר ה', ואין לך כל קוץ וקוץ שבתורה שלא יתחייב העובר בה בכענין זה מיתה. והחילוק בזה, כי העובר על דברי תורה מצד תולדת היצר, אינו חוטא רק באותו המעשה לבד, אבל העובר על דברי תורה, מצד בזותו דבר ה', הנה הוא מבטל באותו המעשה כל התורה כולה... ולפיכך כל ישראל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, כי יביאו לזה מאשר הוא בוזה דבר ה', ואינו חוטא בלאו ד'לא תסור' בלבד, רק בכל התורה". הוא שנאמר בתורה (במדבר טו, לא): "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר, הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה". 

ומעין זה רבנו יונה, בשערי תשובה (שער ג, אותיות ה-ו: "ועתה הלא לך לדעת, מפני מה העובר על דברי חכמים חייב מיתה יותר מן העובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. וזה פשר הדבר: כי העובר על דברי חכמים, אשר מלאו לבו לעשות כן, כי תקל מצותם בעיניו, לא מהתגבר יצרו עליו, אבל כי תכהינה עיניו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנוגה האמונה, ולא משך בעול גזרתה, ולא יטרח לקיים מאמרם כי לא נכתב בספר התורה, ולא נהג כדרך העובר על דברי התורה אשר נפשו מרה לו ונקוט בפניו, ויירא וייצר לו כי ישיאהו יצרו לחטוא. על כן משפט מות יהיה לאיש כי הפיל דבר אחד מכל דבריהם הטובים, והוא כאומר: ננתקה את מוסרותימו! ודומה למה שכתוב בענין זקן הממרה את פי החכמים: "והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וגו'. והשנית - כי האיש ההוא רחוק מן התשובה, אחרי אשר אין הדבר חמור עליו, כי ישנה באולתו תמיד. והחטא הקל ענשו יותר מן החמור בהכשל בו החוטא פעמים רבות". (ור' גם יערות דבש, ח"א דרוש ב; שדי חמד' - כללים מע' ח כלל צב; מהר"ל, באר הגולה, באר א ועוד).

שיחת ליל ב' דפסח תשח"י



א. הגם אשר ה"הגדה" מתחלת, לכאורה, מהפיסקא "עבדים היינו" שאחרי שאלת "מה נשתנה", כי בזה מתחיל לקיים מצות "והגדת לבנך",

אבל מזה אשר מסדר ההגדה העמיד את הסימן "מגיד" קודם הפיסקא "הא לחמא עניא", מוכח, אשר פיסקא זו היא התחלת סדר ההגדה.

ומטעם זה ראינו אשר הביאורים של הרביים שהיו מבארים את ההגדה בליל פסח, שהוא מצד מצות סיפור יציאת מצרים, היו מתחילים לבאר מהפיסקא "הא לחמא עניא".

ב. יש מקום לומר אשר ההגדה מתחלת מהקידוש. וכמו שכתבו כמה ראשונים הטעם על מה שאין מברכים על מצות הסיפור ביציאת מצרים, כי כבר יצא ידי חובת מצוה זו באמירת "זכר ליציאת מצרים" שבקידוש.

[ואף שאין מסתפקים בהזכרת יצי"מ שבקידוש, שלכן תיקנו אמירת ההגדה כדי לספר ביצי"מ בפרטיות – הרי זה רק לכתחילה, אבל בדיעבד יוצאים י"ח סיפור יצי"מ באמירת "זכר ליצי"מ" שבקידוש.

ולכן אין מברכים על סיפור יצי"מ כפי שמברכים על כל המצוות – כי: לאחרי הקידוש – כיון שבדיעבד יצא כבר י"ח סיפור יצי"מ, אי אפשר לברך לאחרי שכבר קיים המצוה; ולפני הקידוש – כיון שאמירת "זכר ליצי"מ" היא גם בנוסח הקידוש דכל שבת ויו"ט, הרי לא ניכר שכוונתו לקיים בכך מצות סיפור יצי"מ, ולכן אי אפשר לברך קודם הקידוש].

אמנם רבינו הזקן נ"ע תירץ קושיא זו באופן אחר.

– כ"ק מו"ח אדמו"ר סיפר אשר אביו כ"ק אדמו"ר (מהורש"ב) נ"ע שאל אותו בקטנותו, מפני מה אין מברכים על מצות סיפור יצי"מ. ולא ידע מה להשיב. וסיפר לו כ"ק אדמו"ר נ"ע אשר בקטנותו שאל אותו אביו כ"ק אדמו"ר מהר"ש נ"ע שאלה זו, וגם הוא לא ידע מה להשיב. וסיפר לו אשר בקטנותו שאלהו אביו כ"ק אדמו"ר הצ"צ נ"ע אותה השאלה, וגם הוא לא ידע מה להשיב. וסיפר לו כ"ק אדמו"ר הצ"צ, אשר בקטנותו שאלהו זקנו כ"ק אדמו"ר הזקן נ"ע אותה השאלה, וכאשר לא ידע מה להשיב, אמר לו כ"ק אדמו"ר הזקן שהוא ע"ד שאין מברכין על ברהמ"ז "לברך על ברהמ"ז".

וכנראה הכוונה: ההגדה הוא דיבור של ברכה, ואין מתקנין ברכה לברכה. וכמו שלא תקנו ברכה לברהמ"ז.

אדמו"ר האמצעי הזכיר אז דעת הרי"ף שיוצאים בברכת הקידוש, ולהרשב"א מספיק זכירה כל דהו, ואדמו"ר הזקן הקשה על זה, שזהו בחיוב הזכירה שבכל יום, אבל מצות הסיפור ביצי"מ שבליל פסח אינה בזכרון בעלמא, כי אם בסיפור דוקא.

ועפ"ז מובן אשר לדעת אדמו"ר הזקן אין הקידוש מסדר ההגדה.

ולכן התחלת הביאור של הרביים על ההגדה הוא מהפיסקא "הא לחמא" דוקא, ולא מלפני'.

ג. ע"פ הנ"ל, אשר מהפיסקא "הא לחמא עניא" מתחיל סדר ההגדה, יובן מה שמסיימים בהפיסקא, "השתא הכא לשנה הבאה בארעא דישראל השתא עבדין לשנה הבאה בני חורין".

דכפשוטו, אשר אין כל שייכות לפיסקא זו עם ההגדה, כי אם הוא ענין בפני עצמו, אשר בימי גלות בבל תקנו לומר פיסקא זו בשביל העניים שאין להם צרכי הפסח – הי' צריך לסיים בהתיבות "ייתי ויפסח", ומה שייך כאן הסיום "השתא הכא כו'"?

וע"פ הנ"ל, אשר פיסקא זו תקנו כחלק מההגדה, ולא בתור הקדמה בלבד לההגדה, יובן בפשיטות. כי משעת יציאת מצרים הותחלה הגאולה העתידה, וכמ"ש "כימי (לשון רבים) צאתך מארץ מצרים אראנו נפלאות".

Discrimination!! - Feminist Hagada

 Why is it that they are ordaining women as rabbis but not men as rebbetzins? 

This is a clear case of inequality which must be fixed.  

On that note I received my Feminist Hagada in the mail. Some lowlights: MIRIAM redeems the Jews from Egypt. The decree is to throw the Jewish GIRLS in the river. And of course there are four children: One daughter and three sons. The daughter is the חכמה - wise one and the sons are the rasha, tam and the she-aino yodea lishol. We have a special כוס for דבורה הנביאה. And MUCH MUCH more!!! 🤣🤣🤣   

"על מררים" או על "מצות ומררים"?


וְאָכְל֥וּ אֶת־הַבָּשָׂ֖ר בַּלַּ֣יְלָה הַזֶּ֑ה צְלִי־אֵ֣שׁ וּמַצּ֔וֹת עַל־מְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ [שמות י"ב ח']

בַּחֹ֨דֶשׁ הַשֵּׁנִ֜י בְּאַרְבָּעָ֨ה עָשָׂ֥ר י֛וֹם בֵּ֥ין הָעַרְבַּ֖יִם יַעֲשׂ֣וּ אֹת֑וֹ עַל־מַצּ֥וֹת וּמְרֹרִ֖ים יֹאכְלֻֽהוּ [במדבר ט' י"א]

מה פשר שינוי הניסוח??







שביבי אור | מורנו ורבנו הגאון הצדיק רבי יעקב כ"ץ שליט"א | פסח תשפ"ג

NEW!!:-)

Chiyuv Matza And Maror Bi-zman Ha-zeh - Part 6

Chiyuv Matza And Maror Bi-zman Ha-zeh - Part 7

Did Yaakov Avinu Receive A Better Promise Than Avraham Avinu?

 HERE!!

Chiyuv Matza And Maror Bi-zman Ha-zeh - Part 4