In Israel, people who don't keep Torah are called חילונים. In English they are called "irreligious" or "secular". It sounds innocuous. He is religious and the other guy is irreligious. Live and let live. We live in a democracy. Freedom of religion. One OTD teenager would tell me "I have בחירה חופשית" as if that means that one can do whatever one wants in the world and get away with it.
Chazal saw things differently. If someone transgresses even an איסור דרבנן he is called a רשע [see below]. He is also חייב מיתה.
But it is NOT POLITE to call people "evil". So we made up a polite name that is completely misleading. As if everything will be OK b/c, hey, free country. You choose to keep mitzvos and I choose not to. If today's חילונים are really תינוקות שנשבו and are not guilty is Hashem's business. We can't know. But a person who knows better and does aveiros is a רשע and no elegant term can change that.
That being said - there is always תשובה. But it is clear that in our times sinners are viewed with great tolerance.
Imagine someone violated [i.e. raped] someone's mother. How would the child feel? Would he say "That is the choice he made and I respect that". Of course not. A person who wantonly does aveiros violates the Torah and כביכול Hashem. We are tolerant b/c we lack the sensitivity and appreciation for what an aveirah means and the destruction it beings upon the world. Aveiros cause cancer [among many other illnesses].
"Mussar" is defined [among other definitions] as knowing the stringency and seriousness of aveiros and the value of mitzvos. The more mussar one learns, the more he is sensitive to the value of shmiras hamitzvos.
בהנמקת החומרה שבעבירה על דברי סופרים יותר מעבירה על דברי תורה כתב הר"ן בדרשותיו (דרוש ז) כך: "היאך אפשר שהעובר על עשה מן התורה לא יתחייב מיתה, והעובר על אחד מן הלאוין לא יתחייב כי אם מלקות ארבעים, והעובר על אחד מהשבותין חייב מיתה. והתשובה בזה, כי ישראל העובר על דברי תורה מצד אשר יתקפנו היצר, יענש כמשפטי התורה, אבל העובר על דברי חכמים - אחר היותו שומר דברי תורה, לא יהיה זה מתולדת היצר ותקיפתו, אבל מצד הבזיון, ולכן יתחייב מיתה". ואם תתהה "מהיכן יצא לרבותינו ז"ל חיוב מיתה זה, שלא מצינו בלאו ד'לא תסור' חיוב מיתה", הסיבה היא "כי העונשים שנאמרו בתורה הם כללים שישיגו לכל אדם, אבל יש עוד עונשים חלוקים כפי הפרטים, כי העובר על דברי תורה מצד תולדת היצר ייענש על לאו אחד - מלקות ארבעים, אבל העובר על דברי תורה מצד היאוש בזה הוא בוזה דבר ה', ואין לך כל קוץ וקוץ שבתורה שלא יתחייב העובר בה בכענין זה מיתה. והחילוק בזה, כי העובר על דברי תורה מצד תולדת היצר, אינו חוטא רק באותו המעשה לבד, אבל העובר על דברי תורה, מצד בזותו דבר ה', הנה הוא מבטל באותו המעשה כל התורה כולה... ולפיכך כל ישראל העובר על דברי חכמים חייב מיתה, כי יביאו לזה מאשר הוא בוזה דבר ה', ואינו חוטא בלאו ד'לא תסור' בלבד, רק בכל התורה". הוא שנאמר בתורה (במדבר טו, לא): "כי דבר ה' בזה ואת מצותו הפר, הכרת תכרת הנפש ההוא עונה בה".
ומעין זה רבנו יונה, בשערי תשובה (שער ג, אותיות ה-ו: "ועתה הלא לך לדעת, מפני מה העובר על דברי חכמים חייב מיתה יותר מן העובר על מצות עשה ועל מצות לא תעשה. וזה פשר הדבר: כי העובר על דברי חכמים, אשר מלאו לבו לעשות כן, כי תקל מצותם בעיניו, לא מהתגבר יצרו עליו, אבל כי תכהינה עיניו מראות אור דבריהם ולא יהלך לנוגה האמונה, ולא משך בעול גזרתה, ולא יטרח לקיים מאמרם כי לא נכתב בספר התורה, ולא נהג כדרך העובר על דברי התורה אשר נפשו מרה לו ונקוט בפניו, ויירא וייצר לו כי ישיאהו יצרו לחטוא. על כן משפט מות יהיה לאיש כי הפיל דבר אחד מכל דבריהם הטובים, והוא כאומר: ננתקה את מוסרותימו! ודומה למה שכתוב בענין זקן הממרה את פי החכמים: "והאיש אשר יעשה בזדון לבלתי שמוע אל הכהן וגו'. והשנית - כי האיש ההוא רחוק מן התשובה, אחרי אשר אין הדבר חמור עליו, כי ישנה באולתו תמיד. והחטא הקל ענשו יותר מן החמור בהכשל בו החוטא פעמים רבות". (ור' גם יערות דבש, ח"א דרוש ב; שדי חמד' - כללים מע' ח כלל צב; מהר"ל, באר הגולה, באר א ועוד).
