שלום וברכה
אנו פוגשים בעולמנו באנשים שהראיה שלהם מאד קלושה ובכ"ז אין בדבר זה להטריד ולהכאיב מנוחתם ושלוותם. ישנם אנשים שמאד מטרידה אותם פרנסתם והדאגה למחייתם וממש כל היום אין להם מנוחה מדאגות הפרנסה. לעומתם יש כאלו שפרנסתם בשפל המדרגה ממש אך אין בזה כדי להכאיב כ"כ. מזה אנו רואים שהכאב הנמצא במחשבה אינו נעוץ ודווקא בסיבת עובדות מציאות החיים אלא מקור הכאב והדאגה מהנפש ולא מהגוף. כשנרצה לחקור להגיע למקור נביעת הכאב עלינו קודם לחקור להגיע לעצם שורש מציאות האדם מהיכן כח צמיחתו וגידולו מהיכן קיומו ובסיס חיותו של האנוש עלי אדמות.
מציאות האדם היא "אין" כלומר האדם אינו מציאות ובסיס כשלעצמו. יש דבר שנותן לו את החיות והקיום והדבר הזה נקרא אמונה אך האדם נמצא במסך המבדיל בינו ובין האמונה בינו לבין סוד כוחו וקיומו. האדם חי בהרגל המחשבה של הטבע שהוא בעצמו כח המציאות כוחי ועוצם ידי עשה לי את החיל הזה ולכן כשנתקל במכשולים על דרכו הוא מתמלא באכזבה וייאוש כי הם סותרים את הלך מחשבתו הטבעית שהינו מציאות מבוססת לכשעצמה. עוד משנים מקדם מחטא אדם הראשון בעץ הדעת נוצר המסך המבדיל בין האדם לבוראו האנוש נהיה מציאות נפרדת מן הקדושה נהפך בדמיונו כח ומציאות בפני עצמו ותפקיד האדם וחובתו ומכשולים שמהם יכול ללמוד על פחיתות ערכו כשהוא לעצמו ומזה ילמד על תלותו בכת עליון שממנו הוא שואב את קיומו וכל כולו ומהותו נצמח ממנו.
האדם צריך להכיר שהגורם המכאיב אותו הוא דמיון המחשבה. אין הוא מסכן כפי שהמחשבה רוצה לרמות אותו ומה בכך אם אין לו שלימות של עניין זה או אחר. האם בגלל זה הוא מסכן ומנודה מן העולם והלא אלפי אנשים שסבלם גדול משלו חיים חיי שלוה ואינם נותנים על לבם לצער עצמם עד בלי די. כשמתחיל האדם לראות שהכאב שנלכד בו אינו אמת אלא שיש בקרבו שונא שבדבר קטן מתגבר עליו להכאיב אותו בכאבים עמוקים ועד שאול תוקד מרירות הכאב וכל זה ממחשבת דמיון הבל ורעות רוח.
כשהאדם ניצב במלחמתו מלחמת היצר במאבקו נגד השונא הזה הנמצא בקרבו מתחיל לחשוב ולראות מהיכן קיומי ועמידתי איך אני מתקיים ומחזיק מעמד מול שונא כזה. ואני הקטן והדל מכאן אני מתחיל להרגיש שיש מישהו שמחזיק אותי ונותן לי את הקיום וההמשך וזאת על ידי שבאים אלי כל מיני סיבות המחזיקות אותי והסיבות הללו יש מי ששולח לי אותם למען היאחז בהם וכל חיי רצופים בשרשרת הסיבות שנתנו לי את כח הקיום עד הלום. חש אני ומרגיש שיש לי אב טוב ורחום הנמצא איתי תמיד ולא עזבני אל המקרים. כל קושי וכבדות הראיה שלך בשביל שתגיע לתכלית הזאת הנרצית. וכשאנו מדברים מזה אנחנו צריכים לדעת כמו שצמיחת הצומח אינו בא בפעם אחת ועד שמגיעים לפרי זה צריך לעבור כמה וכמה שלבים חרישה וזריעה והשקאה וכו' וכו' ורק אחרי זמן זוכים לפירות כך גם עבודת האדם הנמשל לצומח כמאה"כ כי האדם עץ השדה הפרי אינו בא בפעם אחת. וצריכים לעמוד באמונה בתקווה ובסבלנות להיות בשקטות ובסבלנות עד שנקבל את הפרי. ואם האדם מחזק את עצמו באמונה ובתקווה בטוב הצפון עבורו ומאמין כי הישועה בוא תבוא אז יקויים בו והיה כעץ שתול על פלגי מים אשר פריו יתן בעתו ועלהו לא יבול וכל אשר יעשה יצליח.
לכן אני מבקש ממך שתחזק את עצמך באמונה ובשמחה כי זוהי המערכה והמלחמה של כלל ישראל עד בוא יבוא הגואל לצידך ידידים נאמנים שותפים לך במערכה זו ו"מלחמה לה' בעמלק מדור דור" ה' אתך לא יעזבך ומצפה להשתתף בשמחת ישועתך עוד תראה בהתגשמות כל רצונותך הטובים מתוך שמחה וטוב לבב
בכבוד רב בידידות נאמנה
[הרה"צ ר' אשר פריינד זצ"ל]
